ממצאי המחקר מציגים את שתי הדתות, הן הנוצרית והן היהודית, כדתות אשר מנהיגיהן מסתייגים מקליטת טכנולוגיות חדשות באופן כללי. מנהיגי שתי הדתות מייחסים לטכנולוגיות חדשות חששות הרווחים מפני השפעות שליליות אפשריות של הטכנולוגיה על הקהילות. מצב זה מוביל לנטייה להגדיר באופן ברור ומפורש את מערכת היחסים האידיאלית בין הקהילה הדתית לבין הטכנולוגיה, הגדרה אשר מובאת לציבור המאמינים באמצעות הוראות כתובות החתומות על ידי המנהיגים.
יחד עם זאת, ניתן ללמוד כי קיימים הבדלים בין הוראותיהם של מנהיגי הדת לבין מעשיהם של המאמינים בפועל. ציבור המאמינים אינו מאמץ באופן מלא את הנחיות המנהיגים, ולעיתים מפתח רציונאליזציות שונות המאפשרות את השימוש בטכנולוגיות החדשות. ציבור המאמינים של הדת הנוצרית מוצג כפתוח באופן נרחב ביחס לקליטת טכנולוגיות חדשות, לעומת ציבור המאמינים של הדת היהודית. פתיחות זו מתבטאת באימוץ המאמינים הנוצריים את הטכנולוגיות החדשות באופן נרחב לעומת המאמינים היהודיים, זאת למרות אמירות מנהיגיהם. ניתן ללמוד מכך כי היהדות הינה פסימית יותר ביחס לטכנולוגיות חדשות לעומת הנצרות.