בין ממצאי המחקר: לכל אורך המלחמה העיתונאים שסיקרו אותה עשו שימוש ברטוריקה ביקורתית. ואולם, בכל שלב עשו העיתונאים שימוש ב"תמהיל" אחר של ביקורתיות: המגוון הרחב של אופני שימוש ברטוריקה ביקורתית אפשר לעיתונאים להציג ביקורת במהלך כל שלבי המלחמה ולהתאים את הביקורת להקשרים השונים מהם מושפעים העיתונאים (מהלכי המלחמה, שינויים פוליטיים, דעת קהל ועוד). כך, למשל, בשלבים הראשונים למלחמה התמקדו העיתונאים בביקורת כלפי הממשלה והצבא על שלא נקטו מספיק אמצעים למנוע את החטיפה ואפשרו לחיזבאללה להתעצם.
במהלך המלחמה, בלטה רטוריקה ביקורתית שהתמקדה בטקטיקה, באופן הפעלת הכוחות הלוחמים ואילו לקראת סופה של המלחמה בלט השימוש ברטוריקה ביקורתית, היוצאת נגד המלחמה כולה, נגד אופן ניהולה האסטרטגי ונגד עצם קיומה.
במילים אחרות: רטוריקה ביקורתית שימשה את העיתונאים במהלך כל המלחמה ולא הופיעה "יש מאין" בסופה. מה שהשתנה לקראת סוף המלחמה הוא השימוש בגוון מסוים של הרטוריקה הביקורתית, שימוש בתמהיל שונה, השם דגש על הרמה האסטרטגית.
המחקר הוא חלק מסדרת המחקרים על התקשורת המלחמת לבנון השנייה, שנערכו במסגרת בית הספר רוטשילד-קיסריה לתקשורת באונ' תל-אביב