בכנס הנשיא אשר נערך במאי 2003, הציגו חוקרי המכון הישראלי לדמוקרטיה, הפרופסורים אשר אריאן ודוד נחמיאס, בעזרתם של דורון נבות ודניאל שני, ממצאים מתוך מחקר שערכו וכותרתו: "מדד הדמוקרטיה הישראלית". המחקר לווה בסקר שביקש לבחון את השקפות הציבור הישראלי ביחס לדמוקרטיה. בסקר נבחנו עמדות הציבור בשלושה ממדים: תרבות דמוקרטית, לכידות חברתית ומצב הדמוקרטיה הישראלית, כאשר לכל אחד מממדים אלה נקודות השקה עם התקשורת הישראלית.

בעמודים הבאים נעשה ניסיון לבחון את תשומתה של התקשורת למעמדה של הדמוקרטיה בישראל. מאילוצי מקום וזמן בחרנו להתמקד בארבע קטגוריות מרכזיות: הכתבה "משל הפיל" מבקשת להציג את אופיו של המושג "דמוקרטיה" כפי שהוא בא לידי ביטוי בתקשורת הישראלית. נתוני סקר הדמוקרטיה מצביעים על ירידה בתמיכה בנורמות דמוקרטיות בקרב הציבור. התחושה היא ש"דמוקרטיה" היא מושג מעט מופשט, ועל כן ביקשנו לבדוק מה, מזווית ראייתה של התקשורת, נכלל בו, ולא פחות חשוב מזה - מה לא.

הכתבה "הגה כוח" מאירה את האופן שבו סיקרה התקשורת את ההתמודדות בין אריאל שרון לעמרם מצנע, כדי להמחיש את המסר הסמוי שהיא מעבירה: כמיהה למנהיג חזק. על-פי ממצאי מדד הדמוקרטיה הישראלית, 56% מכלל הציבור מביעים הסכמה עם המשפט "מספר מנהיגים חזקים יכולים להועיל למדינה יותר מכל הדיונים והחוקים". הכתבה בוחנת את תרומתה של התקשורת להלך-הרוח הזה, חרף מחויבותה המוצהרת לערכי הדמוקרטיה ושמירת החוק.

בכתבה "חומרי נפץ" בחרנו להתמקד באופן שבו מסקרת התקשורת הישראלית את המיעוט הערבי במדינה. הנחת העבודה היתה שבדיקת היחס למיעוט מעמידה במבחן אמיתי את התמיכה בערכים של שוויון ברמה העקרונית. הבדיקה ביחס לאוכלוסייה הערבית רלבנטית במיוחד משום שמסקר המכון עולה כי עמדות הציבור לגבי שוויון זכויות למיעוט הערבי נמצאות בשפל. בעוד שרוב הציבור היהודי עדיין תומך בערכים הדמוקרטיים ובשיטה הדמוקרטית (למרות הירידה בתמיכה הכללית בערכי הדמוקרטיה), הרי שלא כך ביחס לערבים. האם יש לתקשורת תפקיד ביצירת הפער הזה? ומה מאפשר לציבור הישראלי, שברובו הגדול לפחות מצהיר על תמיכה בשוויון זכויות, להתנגד להחלתו על ערבים? האם התקשורת ממלאת תפקיד ביצירת נישה נפרדת וייחודית לערבים? אם אכן מתוחם הסיקור של הציבור הערבי להקשרים מסוימים, עשויה להיות לכך השפעה על העמדות והתחושות בציבור הכללי ביחס לאוכלוסייה זו.

כתבתו של שחר אבירי, "מקום רע בתחתית", עוסקת בניתוח מצב האמון של הציבור הישראלי בתקשורת. סקר המכון מצביע על ירידה של ממש באמון הציבור בתקשורת במהלך השנה האחרונה, והכתבה מנסה להצביע על כמה סיבות אפשריות לכך ולנתח אגב כך את משמעויות הממצאים.

"מדד הדמוקרטיה הישראלית"

המסמך שהציגו חוקרי המכון הישראלי לדמוקרטיה בכנס הנשיא, ואשר הוצג על-ידם כפרסום ראשון של מחקר בשלבי התהוות, חולק לשני חלקים עיקריים: מדד הדמוקרטיה וסקר הדמוקרטיה. בחלק הראשון הציגו החוקרים את "מדדי הדמוקרטיה". מדובר במדדים שונים, חלקם תוך השוואה למדינות דמוקרטיות אחרות.

מדדי הדמוקרטיה

1. ההיבט המוסדי: נבחנו מידת הייצוגיות ומידת ההשתתפות הפוליטית במנגנון הדמוקרטי הישראלי. על אף ששיעור ההצבעה בבחירות בנסיגה, נמצא שמצבה של הדמוקרטיה הישראלית מן ההיבט המוסדי טוב בסך-הכל.

2. היבט הזכויות: נבחן באיזו מידה מוגנות הזכויות הפוליטיות המגינות על החירויות החיוניות בין השאר להבטחתן של בחירות חופשיות והוגנות ולמתן הזדמנות לאזרחים להשתתף בהליך הפוליטי. אחד המדדים שבו השתמשו החוקרים - מדד חופש העיתונות - מתמקד בחופש המידע. נמצא כי ישראל עדיין מוגדרת כמדינה בעלת עיתונות חופשית, אולם היא נמצאת על סף ההגדרה של מדינה בעלת עיתונות חופשית למחצה. ישראל דורגה בין המקום ה-28 ל-31 מבין 36 מדינות שנכללו בפרויקט במדד זה. בקטגוריה השנייה, שוויון למיעוטים, נמצא כי ישראל, נכון לשנת 2000, נמצאת בשליש התחתון. המשמעות - בישראל נמשכת פרקטיקה של הדרת המיעוט מבחינה פוליטית, לצד מדיניות פורמלית נייטרלית. בהיבט זה, סיכמו החוקרים, מצבה של ישראל מעורר דאגה.

3. היבט היציבות: עולה כי ישראל אינה נהנית מיציבות. ישראל דורגה במקום ה-29 מתוך 36 מדינות בבדיקת מידת הקונפליקט הפנימי. מבחינת יציבות הממשלה מדורגת ישראל במקום ה-32-31 מתוך 35 מדינות. ישראל נמצאת בתחתית הרשימה גם במדדי השסעים החברתיים.

סקר הדמוקרטיה

סקר הדמוקרטיה בחן את עמדות הציבור ביחס לנורמות דמוקרטיות (תרבות דמוקרטית) שונות בשלוש רמות: תמיכה כללית בשיטה הדמוקרטית, תמיכה בערכים ובעקרונות דמוקרטיים ספציפיים (למשל מידת ההסכמה עם המשפט "אני תומך בחופש ביטוי לכל האנשים ללא קשר לעמדותיהם"), ועמדת הציבור ביחס לשוויון זכויות למיעוט הערבי בישראל. בכל אחת מן הרמות נרשמת ירידה בשנים האחרונות. נמצאה הנסיגה הגדולה ביותר לאורך שנות המחקר במידת התמיכה בשיטה הדמוקרטית, וניכרת גם ירידה משמעותית במידת התמיכה של הציבור בערכים דמוקרטיים. את הממצאים שעלו מבדיקת הרמה השלישית, עמדת הציבור ביחס לשוויון זכויות למיעוט הערבי בישראל, הגדירו החוקרים כ"מדאיגים במיוחד".

ישראל נמצאת במקום הנמוך ביותר, בהשוואה לדמוקרטיות אחרות, במידת התמיכה של האזרחים בטענה שמשטר דמוקרטי הוא דבר רצוי, ובמקום ה-29 מתוך 31 בשיעור התמיכה ב"מנהיג חזק". הסקר בחן גם את אמון הציבור במוסדות דמוקרטיים שונים, את הערכת הציבור לגבי היחסים בין האזרחים לבין עצמם (לכידות חברתית) וכן את תפיסות הציבור לגבי מצב הדמוקרטיה. מתברר כי במקרים רבים אין התאמה בין האופן שבו תופס הציבור את מצבה של הדמוקרטיה הישראלית לבין מצבה כפי שהוא עולה מן המדדים השונים.

גיליון 45, יולי 2003