פועלים מכינים הרחבה לשולחן הממשלה, אתמול בכנסת (צילום: קובי גדעון)

ח"כ סילבן שלום, אתמול בכנסת (צילום: קובי גדעון)

שר החינוך המיועד גדעון סער, בכניסה ללשכתו של ראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו (צילום: מרים אלסטר)

ראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו, אתמול בכנסת (צילום: קובי גדעון)

ראש הממשלה היוצא אהוד אולמרט (מימין) ושר הביטחון אהוד ברק, אתמול בכנסת (צילום: מרים אלסטר)

על כתפי נתניהו

"הממשלה שתוצג היום לכנסת אינה ממשל החלומות של האזרח הישראלי", כותב הבוקר דן מרגלית בטורו בעיתון "ישראל היום". לומר על קביעה זו שהיא מנוסחת באנדרסטייטמנט יהיה אנדרסטייטמנט לא קטן. מרבית הפרשנים האחרים, בעיתונים האחרים, פחות מנומסים.

איתן הבר למשל מכנה את הממשלה "בדיחה" ("ידיעות אחרונות"). בן כספית כותב שנולדה ב"לידת עכוז מיוסרת" ("מעריב"). יואל מרקוס קורא לה "שקשוקה" ("הארץ"). עיקר הביקורת נסוב על גודלה של הממשלה – 30 שרים ו-8 סגני שרים. הכותרת של "הארץ" כוללת מידע זה. הכותרת של "ידיעות אחרונות", "גדולה עלינו", היא כבר הביקורת על כך. גם עיצוב השער של "ידיעות אחרונות" אינו משרה תחושת ביטחון על הקוראים. נתניהו נראה בו כשהוא משעין ידו על ברכו, פניו אומרות לאות, ותצלומי עשרות השרים מפוזרים משני צדיו, כמו מונחים על כתפיו, מכבידים עליו עד למאוד.

ככלל, "ידיעות אחרונות" בולט הבוקר בביקורתיות על ממשלת נתניהו החדשה. זה העיתון היחיד שכותרתו הראשית ותצלום השער שלו ביקורתיים, זה גם העיתון היחיד שביקש ממחלקת הגרפיקה שלו להכין איור שילמד גם את מי שאין לו סבלנות לקרוא יותר ממשפט אחד בעמוד מה ניתן לקנות ב-9 מיליון שקל (עלות שר אחד בשנה). אם לא די בכך, נחום ברנע וסימה קדמון מאשימים את נתניהו בקניית שלטונו, ממש כך. היחיד שמגן על ראש הממשלה בפה מלא בעיתון הוא נאמנו חנוך דאום, המאחל הצלחה לו ולכל שריו.

כמו אפסנאי שמונה לרב ראשי לא רחוק ממשולש פיצה

ביקורת ממוקדת שמורה הבוקר להחלטה המפתיעה היחידה מסבב המינויים – הפקדת משרד האוצר בידיו של יובל שטייניץ, הדוקטור לפילוסופיה. סבר פלוצקר קובע בטורו ב"ידיעות אחרונות" כי מסירת האוצר לשטייניץ היא "מסוכנת ומקוממת". "למה הדבר דומה?", שואל פלוצקר, ועונה: "למינוי של רב צבאי ראשי לרמטכ"ל של צה"ל, בנימוק שהרב אמנם מעולם לא פיקד אפילו על מחלקה, אבל הוא נאמנו המסור ביותר של שר הביטחון". יוסי ורטר ב"הארץ" מלמד את פלוצקר דבר או שניים על דימויים ציוריים וכותב כי מינוי שטייניץ לאוצר הוא "כמו לבקש מאפסנאי בספינת מלחמה לשמש כקברניט, כאשר הספינה משייטת מיילים ספורים ממשולש ברמודה".

והנה מתחילות גם ההאשמות האישיות. ורטר מציין ב"הארץ" כי שטייניץ "הוא ידיד של משפחת נתניהו, בעיקר של הגברת נתניהו". יובל קרני וגד ליאור מאשרים ב"ידיעות אחרונות" כי "על-פי בכירים בליכוד, תמכה שרה נתניהו במינויו לתפקיד". הם גם מספקים משפט פילוסופי מפי שטייניץ: "לא עבדתי עם נתניהו במשך עשר שנים כדי לקבל שר בלי תיק".

והיה מחננו טהור

עיתון "הארץ", שפירסם לפני כשבועיים את עדויות החיילים מעזה ככותרת ראשית, מקדיש הבוקר מקום בעמודו הראשון לדיווח על מסקנות החקירה שערך הפרקליט הצבאי הראשי, ולפיהן כל הדיווחים ההם היו הגזמות שנולדו משמועות. הדיווח לא בא ככותרת ראשית, אבל מודפס מיד אחריה. שני העיתונאים שחשפו את הפרשה, עמוס הראל מ"הארץ" ועפר שלח מ"מעריב", מקבלים בעיתוניהם טור אישי לתגובה על החלטת הפרקליט הצבאי הראשי לסגור את תיק החקירה.

שלח מציין כי "החוקרים יכלו רק לדבר עם החיילים" ולא עם פלסטינים מעזה וגורמים אחרים שהיו עדים למעשי חיילי צה"ל, ומזכיר שבכירי הצבא הודו במדיניות הירי המתירנית הכללית. הראל מציין כי "על החיילים נאסר לשוחח עם עיתונאים" וכותב: "לא ברור מאין הביטחון שלהם בקביעה כי 'שיח הלוחמים' היה כולו רצף של שמועות והמצאות, בעוד שבתחקיר מח"ט גבעתי ובעדותם במצ"ח אמרו החיילים רק אמת". שניהם מזכירים את הפרסום מאת כתבת סוכנות הידיעות איי.פי, קארין לאוב, ששהתה בשטח ואספה עדויות של פלסטינים התואמות את העדויות שנמסרו במכינה.

לא רק ב"הארץ" מצליחה סגירת התיק להשתחל עד לעמוד השער, גם ב"ישראל היום". ועוד נקודת דמיון – גם שם, צמוד לידיעה החדשותית, מאמר פרשנות. אלא שבשונה מ"הארץ" ומ"מעריב", ב"ישראל היום" המאמר מגן על הצבא ותוקף את אמצעי התקשורת. מחבר המאמר, יעקב עמידרור, כותב: "אני מתבייש שיש במדינת ישראל עיתונים וערוצי טלוויזיה שמכים בצה"ל ובמדינת ישראל בכל עת, בין אם יש לכך סיבה ובין אם לאו". לדברי עמידרור, "אותם עיתונים לא עמדו בקנה המידה המינימלי הנדרש על-פי כללי האתיקה הבסיסיים, קרי: בדיקת הטענות".

תוכן שיווקי VIP

יש לקוות כי הזוכה בתוכנית הטלוויזיה "האח הגדול VIP" יעניק את הראיון הראשון שלו לעיתון "מעריב". אחרת זו תהיה פשוט התאכזרות.

ראו מה עושה "מעריב" הבוקר כדי לקדם את שידור תוכנית הגמר. ידיעה בשער האחורי על עצם קיומה של התוכנית [ערן סוויסה]; כתבה על כפולת עמודים במוסף "המגזין" של העיתון, הכוללת הערכות מטעם איש הפרסום אילן זרמון על העתיד הצפוי לכל אחד ואחד מהמתמודדים בתוכנית [ערן סוויסה]; מאמר במדור הדעות של העיתון מאת ינון מגל, מגיש "מבט", המספר כי מנחם בן הוא "העמוד הראשון שאני קורא בעיתון", וכי התמכר לתוכנית; תצלום של אחד המתמודדים בראש שער מוסף "המגזין"; תצלום נוסף של מתמודד אחר מעל כפולת עמודי הדעות; וידיעה בשער מוסף "עסקים" החוגגת את הצלחת התוכנית "הבוננזה של קשת: ההכנסות מגמר 'האח הגדול' – 7 מיליון שקל" [חני יודל].

אל מול כל השפע הזה אין להתפלא שהידיעה היחידה המופיעה במגזין "ממון" של "ידיעות אחרונות" ממוסגרת באופן שלילי כך שכותרתה מלמדת על ירידה במספר הודעות הטקסט הנשלחות לתוכנית לעומת העונה הראשונה שלה [רז שכניק]. עיתון "הארץ", אגב, שלרגל תוכנית הגמר של העונה הקודמת הכין גיליון מיוחד של מוסף "גלריה", מתעלם הפעם מהתוכנית לחלוטין.

האדם שבמל"ט ינצח

מחלקות התרגום של עיתונינו ממשיכות לעבוד במרץ. ב"ידיעות אחרונות" מופיעה היום ידיעה מאת סוכנויות הידיעות ולפיה באתר האינטרנט של המגזין "טיים" פורסם מידע חדש על תקיפת ישראל בסודאן. בניגוד למגמה בימים האחרונים, שלפיה מספר התקיפות הולך וגובר, לפי מידע זה, שמקורו, כך נמסר, בגורמים בטחוניים ישראליים, היתה רק תקיפה אחת, אך השתתפו בה "עשרות כלי טיס".

בדומה לפרסום הקודם ב"טיימס" הלונדוני, רק ב"ידיעות אחרונות" הספיקו לתרגם את הדיווח לפני סגירת העיתון. בשונה מהפרסום הקודם, המידע החדש סותר את הפרסום שלפיו התקיפה בוצעה על-ידי מטוסים ללא טייס.

שתי הערות

דוברת הכור בדימונה מעניקה ראיון פרישה למוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" [צבי אלוש]. נניח שקראתם את המשפט האחרון והוא נראה לכם הגיוני, כלומר שיש מקום לראיון פרישה של דוברת הכור הגרעיני בישראל. אם כך, נמשיך: על ההתקפה של ראש הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית על הגרעין הישראלי, ועל תגובתה שלה להתקפה, כפי שפורסמה ב"ניוזוויק", היא "מעדיפה שלא להרחיב". על מה היא מעדיפה שכן להרחיב? על המדשאות בקריה הגרעינית ואיכות ההון האנושי במקום. זה אפילו לא נראה כמו ראיון שמנסה לעשות רושם רציני.

גלית שפיר מביאה ב"כלכליסט" דו"ח שהוכן במשרד להגנת הסביבה על המפעלים המזהמים בישראל. החדשה המרכזית: חברת החשמל מגיעה למקום הראשון. הבעיה המרכזית: המידע בדבר הבעלים של החברות המזהמות האחרות (שתיים של האחים עופר ואחת של נוחי דנקנר) מסתתר בין השורות של הכתבה.

ובינתיים, ב"דה-מרקר"

"דה-מרקר" מעמיק ומרחיב הבוקר את הקמפיין שלו נגד חילוץ הטייקונים. הכותרת הראשית, המופיעה גם בראש שער "הארץ", קוראת: "לא על חשבוננו". בשער העיתון עצמו מאמר מאת גיא רולניק (תמצית מאמר שיפורסם ביום חמישי הקרוב), ו-15 עמודים בעיתון מוקדשים אף הם לנושא: טורי דעה וכתבות, ראיונות והסברים. עמוד שלם מוקדש לציטוט טוקבקים נבחרים מאתר "דה-מרקר", רובם ככולם מתנגדים נחרצות לתוכניות לחילוץ הטייקונים. כל הכבוד (אם כי אולי היה מקום לוותר על עמוד הטוקבקים).

לב לבייב מודיע על חובות הענק, חסרי התקדים, של חברת האחזקות שלו, אפריקה-ישראל, אתמול במסיבת עיתונאים (צילום: רוני שוצר)

ועוד בנוגע ל"דה-מרקר" – שלשום פירסם העיתונאי והבלוגר נעם רשף פוסט ביקורתי על כנס האינטרנט של העיתון. לפי רשף, הכנס שימש מכונת יחסי-ציבור לחברת בזק, שהעניקה את חסותה לאירוע, ונאמרו בו דברי שבח רבים לרשת האינטרנט החדשה שהחלה בזק לפרוס לאחרונה, למרות חסרונותיה הידועים (גם לכתבי "דה-מרקר").

טוב שיש יותר מעיתון כלכלי אחד בישראל. אתמול הקדיש כתב התקשורת של "גלובס", גד פרץ, טור מיוחד לרשת החדשה של בזק, וכלל בו תהיות ושאלות קשות, שכנראה לא קיבלו מקום של כבוד בכנס האינטרנט של "דה-מרקר".

ענייני תקשורת

ב"דה-מרקר" מופיעה הבוקר מודעת פרסומת לסדנה חדשה שיקיים איגוד השיווק הישראלי. הסדנה תוקדש כולה, "לראשונה בישראל", לפרסום סמוי, וזאת תחת הכותרת "סודות התוכן השיווקי". בין היתר תרצה בסדנה סיגלי ביטון, מנהלת רגולציה בערוץ 10, שבוודאי תיתן למשתתפים טיפים כיצד להחדיר פרסום סמוי לתוכניותיהם בלי לעורר את זעם הרגולטור, ועומר ניצני, מנהל מסחרי באתר מקו של קשת, ירצה, בפשטות, על "תוכן שיווקי באינטרנט".

גילי איזיקוביץ כותבת ב"הארץ" על הסכם הפרישה של עובדי רשות השידור.

לי-אור אברבך מדווח ב"מעריב" כי שר התקשורת החדש, משה כחלון, ייאלץ במסגרת תפקידו לפקח על אחותו, העובדת כסמנכ"לית משאבי אנוש בחברת הכבלים הוט.

אמיר טייג כותב בטור המתפרסם ב"כלכליסט" על תמיכתו ברגולציית שידורי וידיאו ברשת האינטרנט. היוזמה "אינה צפויה לפגוע בחופשיות הרשת", הוא כותב.