הבו לי בננה חנקנית

בשעה טובה, לקראת חג הפסח ועם ריבוי מסעות הפרסום בעיתונות, תפח הבוקר קונטרס החדשות של "מעריב" לעומת הימים האחרונים וגדל בלמעלה מ-50%; במקום 20 עמודים, 32 עמודים. כמעט כמו קונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות" (שהגיע הבוקר ל-36 עמודים). אלה חדשות טובות לכתבי העיתון, שיקבלו עוד שטח לפרסום ידיעותיהם, וחדשות רעות למציאות, שמתבקשת לשנס את מותניה ולספק די אירועים כדי למלא את העמודים החדשים.

למרבה הצער, המציאות לא עמדה אתמול בקצב ומיאנה לתפוח במקביל למסעות הפרסום. אלה חוקי המשחק של הענף – כשמלחמה פורצת ויש צורך בעמודים רבים לדיווח על המאורעות בחזית ובעורף, המפרסמים בורחים וכמויות הנייר מצטמצמות. כשהחגים מתקרבים ומבצעי המכירות גוברים, העיתונים נתקעים עם כותרות ראשיות על חילוקי דעות במפלגה קטנה השוקלת להצטרף לממשלה.

למען ההגינות, המשבר התורני בין הליכוד ליהדות-התורה מעניק משמעות יתרה להחלטה שתתקבל הערב בכינוס מפלגת העבודה, ומצדיק מעט יותר את ההתעסקות העצומה בה (כותרת ראשית וכפולה פותחת ב"מעריב" ו"ישראל היום"; כותרת ראשית ושתי כפולות ראשונות ב"ידיעות אחרונות"; כותרת ראשית וכפולת סדיני ענק ב"הארץ").

עמיתי שוקי טאוסיג מחה אתמול על כותרות מפוצצות בדבר בננה חונקת והלוואות לא מאושרות במחלקת יולדות. היום אפשר רק להתרפק על זכרון אירועים דרמטיים שכאלה. ראו מה זוכה היום לכותרות גדולות וסיקור נרחב ב"ידיעות אחרונות": מג"ד שהחליט להשלים את תהליך השיקום מפציעה מקבל הפניה בשער, כותרת ענק ומחצית העמוד; מכמונת מהירות הפועלת בטכנולוגיה חדשה מקבלת עמוד שלם; שרת בבית-ספר שזכה באליפות העולם במורס חוגג בכפולה המרכזית. S.O.S.

וכמו אתמול, גם היום מי שמתעקש לחפש בין העמודים מוצא ידיעות שהיו ראויות להיקף נרחב והבלטה. במשבצת קטנטנה המופיעה בעמ' 7 של מוסף "ממון" מדווח דוד רגב כי לפי פסק דין חדש של בית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב, עובדים בחוזים אישיים יכולים להתארגן במקום עבודתם ולהקים ועד שיוכר על-ידי המעסיק. פסק הדין נבע מהסכסוך בין ועד העובדים להנהלת גן המדע של מכון ויצמן, אך השלכותיו נרחבות בהרבה, כמובן. מרבית המועסקים בישראל, ולא רק בתחום התקשורת, אינם מאורגנים.

אותה ידיעה מופיעה בהבלטה מעט גדולה יותר ב"כלכליסט", שם מדגיש מיקי פלד משמעות נוספת של פסק הדין – "בית-הדין האזורי לעבודה הכיר בארגון כוח-לעובדים כארגון עובדים כללי השלישי בישראל, לאחר ההסתדרות הכללית וההסתדרות הלאומית".

יופמיזם

בינתיים נחתם הסכם בין הליכוד לש"ס. ב"ישראל היום" חוגגים את ההסכם ככל הניתן. "מבחינתנו, ההסכם מצוין", קורא הציטוט שבכותרת, המיוחס לש"ס. ומבחינת הליכוד? ומבחינת הילדים הבדואים?

כותרת הביניים בדיווח מאת יהודה שלזינגר ב"ישראל היום" מסתיימת בשורה "בנושא קצבאות הילדים מדגישים: 'דאגנו לכולם'". כותרת זו שאובה מהשורה בידיעה שלפיה 1.4 מיליארד השקלים המיועדים לקצבאות הילדים יחולקו החל מהילד השני, כך שלפי אנשי ש"ס, "הדאגה היא למגזר הכללי ולאו דווקא לחרדים". אך מיד לאחר מכן מדווח כך: "עם זאת, נקבע בהסכם כי לא יינתנו קצבאות להורה שילדיו לא קיבלו את החיסונים הנדרשים בהתאם לתוכנית משרד הבריאות". מה משמעות סייג זה? שלזינגר אינו מפרט, והמשפט נותר סתום עבור קוראי "ישראל היום" שאינם בקיאים בשמות הקוד של האפליה הגזענית במדינת ישראל.

הדיווח על ההסכם בין הליכוד לש"ס ב"ידיעות אחרונות" [צבי אלוש וניסן שטראוכלר] מצומצם ביותר ומתמקד כמעט כולו בפירוש המשפט הזה. לפי הדיווח, הליכוד עמד על כך שילדים בלתי מחוסנים, ומי שאינם לומדים במסגרת חינוכית מסודרת, לא יהיו זכאים לקצבת הילדים. "בכיר בש"ס", כך מדווח, "העריך כי הסעיף נועד לצמצם למינימום את מקבלי הקצבאות, בעיקר במגזר הערבי".

"בכיר בש"ס"? באמת? יש צורך בציטוט גורם עלום מהמפלגה כדי להבין את המשמעות האמיתית של הסעיף? לא. לפחות לא ב"הארץ", שם מדווח בהרחבה על ההסכם בין הליכוד לש"ס, כשמשבצת נפרדת בעמוד מופיעה תחת הכותרת "כך הוצאו ילדי הבדואים מקצבאות הילדים". במשבצת זו מסביר שחר אילן בפשטות כי הסעיף, שהליכוד שילב בהסכם, ימנע ממשפחות הבדואים ליהנות מהקצבה, כמו גם ממשפחות ילדי החרדים הקיצוניים, שאינם מקבלים חיסונים. אגב, בדיווח של "מעריב" [מרב דוד ואבישי בן חיים] אין כל זכר לסעיף והשלכותיו. שם מצוין רק כי "הליכוד הצליח להגיע להסכמה עם ש"ס שלפיה הקצבאות לא יוגדלו רק למשפחות שלהן ילד רביעי, אלא גם למשפחות קטנות".

כאלה ששווים יותר

בחלקו העליון של שער "גלובס" מופיעה הפניה בזו הלשון: "עובדים יקרים – הוצאות השכר והזכויות של עובדי בנק ישראל ב-2008: חצי מיליארד שקל". בחלקו התחתון של שער "גלובס" מופיעה הפניה בזו הלשון: "הבוננזה של עמי אראל – קבוצת איי.די.בי מפנקת את בכיריה: עלות שכר חודשית של 952 אלף שקל למנכ"ל דסק"ש".

זאת ועוד – מי שיעקב אחר ההפניה ויגיע לדיווח על שכר עובדי בנק ישראל [אדריאן פילוט] יגלה כי "מאזן בנק ישראל הסתכם בסוף שנת 2008 בכ-169 מיליארד שקל, לעומת כ-133 מיליארד שקל בסוף 2007, עלייה של כ-27%", אף שהבנק פועל ללא מטרות רווח מוצהרות. לעומת זאת, ב"גלובס" פורסם אתמול, במקביל לנתוני השכר של אראל, כי רווחי חברת דיסקונט-השקעות, שאראל משמש נשיא ומנהל עסקים ראשי שלה, ירדו בשנה האחרונה ב-38.9%. הישג מרשים ביותר לשנה קשה כמו 2008, אך עדיין, ירידה של כמעט 40% ברווחים. וראו זה פלא – דווקא עובדי הבנק נחשבים ל"עובדים יקרים", בעוד שמנהל העסקים מואשם לכל היותר בפינוק.

מה יישאר לאחר הקיצוצים?

"גלובס" מקדיש כפולת עמודים לסיקור משבר העיתונות העולמי. באופן מעט אירוני, תוכן הכפולה לא נכתב על-ידי איש מעובדי העיתון, אלא שאוב מה"פייננשל טיימס". "החדשות הרעות על העיתונות האמריקאית נפלטות כה מהר", כותב אנדרו אדג'קליף-ג'ונסון, "שמכונות הדפוס לא עומדות בקצב".

הכתבה לא תחדש הרבה למי שמצוי בתחום. עבור מי שאינו מכיר מקרוב את משבר העיתונות כדאי לציין כי היא מציגה עמדה המוטה לטובת הצד העסקי של התעשייה, ומתעלמת כמעט לחלוטין מתפקידה המפקח של עיתונות במשטר דמוקרטי.

סטיבן שוורץ, ראש חטיבת העיתונים של המו"לית הרסט, מצוטט בה כמי שממליץ "להקצות משאבי אנוש לבניית ערוצי עניין עם פוטנציאל: אלו שבנויים סביב קבוצות ספורט מקצועני, אמהות או ספורט של בתי-ספר תיכוניים"; שימוש במיקור-חוץ מוצג כאפשרות סבירה לביצוע עבודה עיתונאית. עיתון היפר-מקומי, הכולל בלוגים שנכתבים על-ידי קוראים, מוצג כדוגמה למודל מבטיח.

הקיצוצים הנדרשים בענף כדי שזה ישרוד מתוארים בהרחבה, אך האזהרות מפני השלכותיהם מצומצמות למשפט אחד – "ראשי האיגודים והמשקיעים טוענים שהקיצוצים חסרי האבחנה רק יקשו על הפקת תכנים שהצרכנים מעריכים, בדפוס או באינטרנט".

בעצם, לא רק למשפט אחד. לצד הכתבה מופיעה גם ידיעה קצרה בעקבות הדו"ח שהציג מכון המחקר Pew על מצב מערכות החדשות בארצות-הברית (על פרק אחד מהדו"ח, הנוגע לסיקור הבחירות לנשיאות, כתב רפי מן בהרחבה כאן, ב"העין השביעית"). בידיעה זו מצוטט סקר שלפיו 42% מהאמריקאים מעריכים שלא יתגעגעו למקומון שלהם אם ייסגר. לא מצוין כמה ראשי ערים מושחתים, חברי מועצות עירוניות העושים ככל העולה על רוחם, עסקנים מקומיים וסתם דגי רקק בעולם הפשע מציינים שיתגעגעו למקומון שדיווח עליהם בשנים האחרונות.

ענייני תקשורת

מיטל זדה מדווחת ב"כלכליסט" כי חברת בזק-בינלאומי תשקיע בשנה הקרובה כ-1.5 מיליון שקל בפרסום סמוי בתוכנית האקטואליה "מה קורה", בהנחיית לינוי בר-גפן. לפי הדיווח, שניים מעובדי החברה יגישו בתוכנית פינה בנושאי אינטרנט.

אופיר בר-זהר מדווחת ב"דה-מרקר" על חילוקי דעות בין בעלי המניות בזכיינית רשת.

גילי איזיקוביץ מדווחת ב"הארץ" כי תנועת גוש-שלום עתרה לבג"ץ נגד הקמת תחנת רדיו למתנחלים על-ידי הרשות השנייה, וב"גלריה" מגישה איזיקוביץ כתבה על קשיי ההישרדות של הערוץ האתיופי בכבלים ובלוויין.

אמיתי זיו מדווח ב"דה-מרקר" כי לא התקבלה אף הצעה במכרז הרדיו הדיגיטלי, ולפיכך ייערך מכרז חדש.

הילה רז מדווחת במדור הרכילות של "דה-מרקר" על התפתחות במשפט דיבה המתנהל בימים אלה בין יו"ר ארגון המורים בבתי-הספר העל-יסודיים, רן ארז, ובין רביב דרוקר וערוץ 10. לפי הדיווח, ערוץ 10 הגיש תצהירים שמהם עולה כי מקור המידע בידיעה שהביאה לתביעה הוא אדם שהאזין לשיחה פרטית בבית-קפה בין ארז למנחם כהן, סמנכ"ל מינהל וכוח אדם במשרד החינוך, והעביר את רשמיו לדרוקר. עוד עולה מהתצהירים שהגיש ערוץ 10 לבית-המשפט כי לפי פירוט השיחות של דרוקר, בשעות 23:53-08:18 באותו היום הוא קיים כ-140 שיחות טלפון.

על שער הארץ פרסומת ל"מגזין גלריה", שיחולק מחר, ומדי חודש, בעיתון. פרסומות למגזין מופיעות לאורך העיתון ומוספיו.