ראש הממשלה אהוד אולמרט מבקר במפעל מקורות, שלשום (צילום: משה מילנר, לע"מ)
נשיא המדינה שמעון פרס בתחרות רובוטים, שלשום בתל-אביב (צילום: רוני שוצר)
על אג'נדה וטוהר הנשק
אתמול פירסם "הארץ" בהבלטה בכותרת הראשית שלו כי חיילי צה"ל הרגו פלסטינים חפים מפשע במלחמה בעזה. היום מובא הדיווח בהרחבה במוסף "השבוע" של העיתון, והכותרת הראשית על השער מוקדשת לתגובת צה"ל: "מצ"ח פתחה בחקירת עדויות חיילים מגבעתי על הרג אזרחים במלחמת עזה".
בדומה להיום, גם אתמול התנאה העיתון בפרסום והקדים לכותרת את התואר "'הארץ' חושף". בגליון "גלובס" מאמש מתייחס מתי גולן לפרסום. בשולי הדברים הוא מציין כי לא "הארץ" חשף, אלא עלון המכינה הקדם-צבאית החילונית "אורנים", שהגיע גם לידיו של עפר שלח מ"מעריב", שפירסם גם הוא את הדברים. במרכז הטור מתייחס גולן להבלטה שנתן "הארץ" לפרסום:
"הכותרת העצומה ב'הארץ' אינה עניין עריכתי בלבד, אלא אמירה שמדובר בדבר חמור מאין כמותו [...] האם ההחלטה המערכתית הזאת היתה מוצדקת? לצורך זה צריך לקרוא את הידיעה בעיתון [...] כאשר עושים זאת מתברר שלגבי מעשים שהם נפשעים לכאורה, מדובר בעצם בשני מקרים. האחד של הרג אם ושני ילדיה והשני הרג אשה זקנה.
"כל שאר המקרים שתוארו בעלון, וגם בעיתון, הם של גירוש מבתים מטעמי ביטחון, הרג אנשים המזוהים כמחבלים וכיו"ב תיאורים שאינם חורגים ממה שמקובל במלחמות [...] זה בוודאי לא מתיישב עם הקביעה ש'עדויות החיילים מהשטח רחוקות מרחק רב מטענות צה"ל כאילו הכוחות הקפידו בכל הגזרות על מוסר לחימה גבוה במבצע' [...] הקביעה הזאת של 'הארץ', בצירוף הכותרת וההבלטה, יוצרת את הרושם [...] שכוחות צה"ל לא שמרו על מוסר לחימה גבוה.
"קביעה כזאת מכתימה את צה"ל מבלי שיהיה לה בסיס עובדתי ראוי. אבל היא גם מעוררת ספק אם השיקולים של 'הארץ' היו מקצועיים או תואמים את האג'נדה הפוליטית של העיתון".
גם במוסף השבת של "מעריב" מתפרסמת היום הרחבה של הסיפור. כותרת המשנה על השער מעמידה פרופורציות אחרות מאלו של "הארץ": "צה"ל צבא מוסרי, חמאס משתמש באזרחים, אבל ב'עופרת יצוקה' התרחשו אירועים שמצדיקים חשבון נפש".
חוק המספרים העגולים
לפני כמה שבועות כתב כאן יובל דרור על חוק המספרים העגולים בעיתונות:
"לחוק שני חלקים. החלק הראשון קובע כי לעולם יעדיף עיתון לפרסם מספר עגול, ועדיף גדול. יש משהו במספר כזה שעיתונאים ועורכים אינם יכולים לעמוד בפניו; הוא מספק כותרת מושלמת, חדה אך עגולה".
עורכי העיתונים "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" מדגימים היום את תקפותו של החוק. הכותרת הראשית של שני העיתונים מחליפה את השימוש באותיות ענק, ומדפיסה על השער מספרי ענק. נדמה שב"ידיעות אחרונות" כלל לא ידעו שמכונת הדפוס יודעת להתמודד עם פונט כה עצום. "1000" הוא המספר, והוא משקף את מספר הימים שהחייל החטוף גלעד שליט נמצא בשבי החמאס ואת הציניות של העורכים הגרפיים של הטבלואידים.
ח"כ איוב קרא (מימין) ונועם שליט, שלשום באוהל המחאה של משפחת שליט (צילום: מרים אלסטר)
אגב, החלק השני של חוק המספרים העגולים על-פי דרור הוא: "למרות החיבה העזה למספרים גדולים ועגולים, אין בעולם מספרים גדולים עגולים. פשוט אין. ברוב המקרים זו פבריקציה יחצנית, שיווקית ותו לא". ואכן, הדיווחים היום בעיתונים מצטרפים אל מסכת עגומה של סיקור עיתונאי, שבגד, או נכשל, בשתי מטרותיו היחידות: דיון ציבורי (שהוחלף בקמפיין חד-צדדי שניזום במשרד ייעוץ תקשורתי) ודיווח על המציאות (שהוחלף בשלל גרסאות סותרות על המשא-ומתן לשחרור שליט, גרסאות שהודפסו לעתים באותו עיתון ואפילו באותו גיליון). אבל זה כבר עניין למאמר נפרד.
חצי חינם
לפני שבוע וחצי זכתה רשת המרכולים "חצי-חינם" להררי פרסום חיובי בחינם לגמרי. הרשת, בבעלות משפחת קורפלי וזכי שלום, הודיעה כי תרכוש את מפעל "פרי-גליל", הנתון בחובות, ותציל את עובדיו מפיטורים.
עלייתו של "פרי-גליל" לכותרות היתה מקרית: לפי הנתונים הקשים שמפרסמים העיתונים בשבועות האחרונים, הרי שבכל רגע נתון ניתן למצוא מקרה לדוגמה של קבוצת עובדים המתמודדת עם איום של אובדן מקום העבודה. ככה זה, הכל צריכין מזל, אפילו ספר תורה שבהיכל, על אחת כמה וכמה עובדי צווארון כחול, רובם ערבים, נשים ועולים. המזל הביש שהיכה בעובדי "פרי-גליל" היה למזל שהתברכו בו שלום ורשת" חצי-חינם".
כעת מודיע שלום על ביטול העסקה. לדבריו, הסיבה לכך היא הבנקים, שלא עמדו בהסכם. הבנקים מצדם טוענים כי הוא זה שהפר את ההסכם. העובדים שוב צפויים להיות מפוטרים. הסיקור העיתונאי נדחק לשוליים: רבע מעמ' 12 ב"מעריב", רבע מעמ' 10 ב"ידיעות אחרונות". רק ב"הארץ" הוא מגיע לשער. טוב, בטבלואידים לא נשאר מקום על השער, שתפוס כולו בכותרות סחטניות.
שקר שקר תרדוף
אתמול נגדשה סאת השקרים של נבחרי הציבור וגלשה עד למקום שגם עיתונאים יכולים להבחין בו ללא תיווך של יועצי תקשורת. כך ב"הארץ" הזכיר גדעון לוי את שקרי אהוד אולמרט, שאמר "לא ננהל מו"מ עם חמאס על שחרור אסירים, בין במישרין ובין בעקיפין", ישראל הראל הזכיר את הזגזוגים של אביגדור ליברמן, "האתרוג החדש", ויוסי ורטר הזכיר את שקרי ברק: "הוא אמר שיוכל לכהן כשר ביטחון רק אם העבודה תקבל כ-20 מנדטים. אז אמר. הוא אמר שהבוחר קבע כי העבודה תשרת את העם באופוזיציה. אז אמר" (אגב, בעיתון "ישראל היום" היה הסיקור של מהלכי ברק ונתניהו חיובי להפליא, בדיווח החדשותי ובפרשנויות. "הרוב רוצים שנצטרף", היתה כותרת הכפולה הפותחת של העיתון).
ראש הממשלה אהוד אולמרט (מימין) ושר התשתיות בנימין בן-אליעזר, שלשום במפעל מקורות (צילום: משה מילנר, לע"מ)
בינתיים, ב"מעריב", פירסמו שקר של נבחר ציבור (בדימוס) אחר, אולם לא טרחו לציין כי הוא כזה. מעניין, משום שהשקר הפעם מכוון אל העיתונות עצמה, גם כלפי "מעריב".
"במקום שהעיתונות תעסוק בתוכן הדברים שלי, עסקו רק באורך הנאום", אמר משה קצב לקלמן ליבסקינד בראיון שתקצירו התפרסם אתמול (הראיון המלא מתפרסם היום ב"מעריב", וגם עם מירב בטיטו ב"ידיעות אחרונות" ועם אלוף בן ב"הארץ"). "אורך הנאום קובע את מידת הצדק שלי? אני נאבק על חיי. אכפת לכם אם אני נואם שלוש שעות או עשר שעות? תציינו בשוליים שהיה נאום משעמם, אבל זה הדבר היחיד שמעניין אתכם?".
אלא שהעיתונות, במרכז הדיווח שלה למחרת נאומו הארוך של קצב, דווקא הקדישה מקום מרכזי לבדיקת הטענות שעלו בנאום. המסקנה היתה: מדובר לרוב בגיבוב של שקרים, חצאי אמיתות והטעיות. בדיוק כמו האמירה הנוכחית של קצב.
ישלמו בריבית?
ביום שלישי פירסם "גלובס" התנצלות:
"עקב תקלה, פירסם אתר 'גלובס' ביום 11.11.08 את החלטת הריבית של בנק ישראל בשעה 18:26 במקום ב-18:30, וגרם בכך להפרת אמברגו בפרסום ההחלטה. ב'גלובס' מבינים כי אירועים מסוג זה עשויים לפגוע באמינות השווקים הפיננסיים בישראל. 'גלובס' מתנצל על האירוע ונקט בכל הפעולות הנדרשות כדי שאירועים מסוג זה לא יישנו".
מה עושים עניין מכמה דקות? הכמה דקות האלה יכולות להיות שוות הרבה כסף למי שמקבל מידע מהסוג הזה כמה דקות לפני כולם. כתב "כלכליסט" שאול אמסטרדמסקי כותב היום בבלוג שלו כי זו אינה הפעם הראשונה ש"גלובס" מקדים לפרסם את ההודעה לעיתונות של בנק ישראל.
משהו על פלגיאטיזם
ליד כותרת המדור הקבוע של יאיר לפיד במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" מופיעה כוכבית. הכוכבית מפנה להערה בסוף הטור: "הטור מבוסס על פורמט המדור 'מה למדתי', שנולד במגזין 'אסקווייר' ומתפרסם גם במגזין 'בלייזר'. גם את זה למדתי: אם אתה לוקח משהו ושותק, זו גניבה. אם אתה מספר לכולם, זו מחווה".
אחת הפסקאות בטור עצמו היא זו: "אפרים קישון המנוח סיפר לי פעם שהוא עמד בתור לקולנוע וראה את המורה שלו מהיסודי. הוא ניגש אליו ואמר, 'שלום המורה, אתה זוכר אותי?', והמורה אמר, 'אפרים, השתגעת? אני הייתי התלמיד שישב לידך'". מאחר שאני כבר מכיר את הסיפור הזה, ומאחר שפגשתי בקישון רק פעם אחת והוא סיפר אז דברים אחרים, אני מניח שקראתי את הסיפור באחת הרשימות של קישון. גניבה? הכתיבה של לפיד ספוגה כל-כך בחקיינות קישונית, שבמקרה שלו גם כשהוא שותק, זו מחווה.
משהו על תפקידה של העיתונות
"כעבור 11 דקות נכנס פריצל, מלווה בחמישה שוטרים, מכסה את פניו בקלסר כחול. הוא לבוש מקטורן אפור, מכנסיים תואמים, חולצת כפתורים שחורה וגרביים תואמים, מגולח ומסופר. כמעט חמש דקות עמד כך, בעוד עיתונאי אוסטרי שואל אותו שוב ושוב 'למה?'. פריצל התמיד בשתיקתו" (זאב אברהמי מדווח ל"הארץ" ממשפטו של יוזף פריצל באוסטריה).