מפגינה לפני כלא אשקלון, 25.8.09 (צילום: צפריר אביוב)

דליפה

גלעד שליט שב לכותרות הראשיות של כל העיתונים, בעקבות חשיפת מכתב ששלח זמן קצר לאחר שנשבה. כל הכותרות הראשיות מוקדשות לשליט, ובכל זאת, אחת מהן יוצאת דופן. בעוד "מעריב", "ישראל היום" ו"הארץ" מדווחים על המכתב ותוכנו, ב"ידיעות אחרונות" המכתב הוא רק חלק, לאו דווקא מרכזי, מסיפור "החיים בשבי" של גלעד שליט.

איור של גלעד שליט, סובל, מופיע הבוקר במרכז שער "ידיעות אחרונות". השער מפנה לידיעה בכפולה הפותחת ("פצוע, זועק 'אמא' מתוך שינה"), שבתורה מפנה לכתבה שאמורה להתפרסם במוסף סוף השבוע של העיתון, שהיא בעצמה חלק ממסע קידום המכירות של הספר "שבוי – מבט מעזה", היוצא לאור בהוצאת ידיעות-ספרים ומביא פרטים חדשים על החייל השבוי.

באופן מוזר, הידיעה בעמ' 2, הכוללת פרטים רבים המתפרסמים לראשונה, אינה חתומה. באופן מוזר עוד יותר, לא מוזכר בה מי הוא מחבר הספר שקטעים שממנו יופיעו במוסף סוף השבוע של העיתון, ותמציתם מתפרסמת כבר הבוקר. הוא מכונה בידיעה "מחבר הספר", לא יותר.

כותרת הגג לראשית של "ישראל היום", הקוראת "משפחת שליט: אי-נחת מפרסום מכתבו של גלעד מלפני 3 שנים", מרמזת כי חשיפת המכתב אתמול לא היתה מתואמת עם המשפחה. בידיעה עצמה [דניאל סיריוטי] נכתב כי לדברי ראש מטה המאבק לשחרור גלעד שליט, "המכתב הועבר לגורם מסוים שכותב ספר על גלעד, והדברים הודלפו".

טפח נוסף מאחורי הקלעים של פרסום המכתב נחשף בידיעה קצרה המופיעה הבוקר בחלק העליון של שער "הארץ" [מיה סלע וג'קי חורי]. לפי ידיעה זו, הספר על שליט נכתב על-ידי סלימאן א-שאפעי, כתב חדשות ערוץ 2. ואמנם, מי שיתבונן בעמוד האחורי של "ידיעות אחרונות", עמוד שבו כל התוכן המערכתי הוא למעשה מודעה לגליון יום שישי של העיתון, יראה כי על אחד משערי מוסף "7 ימים" הקרוב (יש שניים, בגלל החגים), זה המוקדש לכתבה נרחבת על חיי שליט בשבי, הקרדיט ניתן לא-שאפעי.

לפי הדיווח ב"הארץ", א-שאפעי קיבל את המכתב ישירות ממשפחת שליט, והתחייב שלא לעשות בו כל שימוש לפני פרסום הספר. "אמש", כותבים סלע וחורי, "בדרך שלא הובהרה עד תום, הגיע המכתב במקביל לערוץ 10 ולאתר ynet". לדבריהם, "לא-שאפעי לא ניתנה רשות מטעם חדשות ערוץ 2 להגיב לפרשה".

אם אכן מדובר בדליפה ולא בהדלפה, אפשר רק לדמיין את הכעס ששרר אתמול בחדשות ערוץ 2, כשראו את המתחרים מקדימים אותם עם סיפור שהביא הכתב שלהם. עם כל הכבוד לסבלו של גלעד שליט, הוא לא נאלץ להתמודד יום-יום בשוק התקשורת התחרותי של ישראל.

במהדורה המרכזית של חדשות ערוץ 2, אגב, א-שאפעי תואר כמי שהביא את המכתב למערכת, והוא שסיפר על תוכנו וגלגוליו. על ספרו העתיד לצאת לאור בהוצאת ידיעות-ספרים לא נאמר דבר.

זה הכל "דה-מרקר", והגיע הזמן שתבין זאת

"ידיעות אחרונות" אינו העיתון היחיד היודע לקדם את עצמו באגרסיביות. הכותרת הראשית של "דה-מרקר" הבוקר, ולמעשה כל העמודים הראשונים של העיתון (2–7), מוקדשים לאירוע שאירגן אתמול המוסף הכלכלי של "הארץ" לציון השקת מגזין "דה-מרקר" ובו דירוג מאה האנשים המשפיעים ביותר על המשק הישראלי. שתי הכפולות הראשונות בעיתון עוסקות בדירוג עצמו. כפולת העמודים השלישית מוקדשת לידיעות רכילות (ללא קרדיט) ותצלומי ידועני כלכלה [עופר וקנין ומוטי קמחי], השאובים כולם מערב ההשקה.

הנה הידיעה הפותחת: "תשובה מחבק – בעל השליטה בקבוצת דלק, יצחק תשובה, הגיע לאירוע מלווה באשתו חיה, ומיד ניגש לחבק את התעשיין דב לאוטומן". ובהמשך, ידיעה בלעדית נוספת: "ספר מחזור –  מנכ"לי שתי רשתות הספרים הגדולות בישראל, שמתחרים זה בזה בעוצמה רבה במשך כל השנה – איריס בראל מסטימצקי ואבי שומר מצומת-ספרים – השתתפו יחד באירוע".

השטח הנרחב הניתן לידיעות רכילות מלמד על הכוח שמחולל עניין בדירוגים שכאלה – מלחמות אגו, קנאה והתחשבנויות אישיות. השטח הנרחב הניתן לסיקור אירוע שערך העיתון מלמד כי בעיתונות העכשווית יש להדגיש קודם כל את המותג, רק אחר-כך לספק ידיעות על אירועים המתקיימים מחוץ לעולמו של המותג.

ביום ראשון הקרוב אמור להיערך אירוע נוסף של "דה-מרקר", כנס החדשנות או "In-Novation 2009", כפי שהוא מכונה באופן רשמי ומעט מעצבן. לקראת הכנס התפרסמה אתמול בערב כתבת שער במוסף היומי של "גלובס", שגם קיבלה הפניה נאה בשער הקונטרס הראשי של העיתון, ובמרכזה הטלת ספק בתועלת החדשנות. "האם החדשנות משתלמת?", שאלה ההפניה משער העיתון, "למה צריך לחדש?" שאלה כותרת הכתבה, וכותרת המשנה גרסה כי "כשמנערים את האבק מסיסמאות החדשנות, מגלים שמדובר במושג אניגמטי ועמום".

ההיטפלות למושג האניגמטי והעמום, תוך ניסיון לקעקע במעט את האירוע שמפיק העיתון המתחרה, ילדותית ונטולת בושה כמעט כמו דירוג "מאה המשפיעים" והקדשת שבעת העמודים הראשונים בעיתון לסיקור האירוע. נראה שלמעשים מעין אלה התכוון מנכ"ל "גלובס", איתן מדמון, כשאמר כי "ההיבט התחרותי פה [בעיתונות הכלכלית בישראל] הוא הרבה יותר אמוציונלי, ויכול להיות שגם לא הגיוני ברמה העסקית".

העיקר הנחרצות

אתמול הועלתה כאן התהייה מדוע טרח "מעריב" לציין כי "השמועה המובילה" בקשר להיעלמותו של ראש ממשלת ישראל לכמה שעות גרסה כי נתניהו טס לחו"ל, זאת אף שבאותו דיווח עצמו נכתב כי בהמשך התברר שראש הממשלה ביקר ב"מתקן בטחוני" בישראל.

לאור הדיווחים החדשים על כך שנתניהו אכן שהה בחו"ל, אפשר שהדגשת השמועה היה ניסיון לרמוז לקוראים כי העיתון אינו נותן אמון בתגובה הרשמית שיצאה מכיוונו של ראש הממשלה. במהלך יום אתמול דווח כי לפי עיתון פלסטיני, נתניהו ביקר במדינה ערבית.

עיתוני הבוקר ממשיכים לנחש ניחושים שונים, ורק "ידיעות אחרונות" מכריז על "פתרון התעלומה: רה"מ נעלם לרוסיה". לפי שמעון שיפר ואיתמר אייכנר,"ל'ידיעות אחרונות נודע כי 'המתקן הבטחוני' הוא למעשה רוסיה".

אייכנר היה אתמול הנחרץ ביותר מכל הכתבים, וקבע כי נתניהו ביקר במוסד. כותרת המשנה לידיעה שבה הוא שותף קוראת הבוקר: "בלשכת ראש הממשלה טענו שהוא שהה שלשום במתקן בטחוני בארץ". "בלשכת ראש הממשלה", לא "ב'ידיעות אחרונות'".

בצד הנכון של המתרס

לפני כמה שבועות, כשנערכו באיראן בחירות שנויות במחלוקת, הטענות על הזיופים הופיעו בעיתונות הישראלית עוד לפני שנפתחה הקלפי הראשונה, ובימים שלאחר הבחירות הובלטו טענות אלה באופן תדיר בכותרות בולטות ובעמודים מרכזיים.

באחרונה התקיימו בחירות באפגניסטן, וכעת מתברר שהמנצח הוא הנשיא המכהן, חמיד קרזאי. גם באפגניסטן, כך מלמדת הבוקר ידיעה קצרה בתחתית מדור החוץ של "ידיעות אחרונות" [סוכנויות הידיעות], בוצעו זיופים נרחבים. מספר מעטפות הבחירה עלה במספר קלפיות על מספר הבוחרים שהיו אמורים להצביע בהן, בעשרות אזורי בחירה זכה קרזאי במספר מצביעים עגול ומאות קלפיות הגיעו מאזורי בחירה שאינם קיימים.

ידיעה זו דחוקה בתחתית עמ' 32 של העיתון. בעיתונים האחרים אין כל זכר לזיופים בבחירות האפגניסטניות, למעט הערה קצרה בשולי ידיעה במדור חדשות החוץ של "הארץ". הבדל בולט בין שתי המדינות – נשיא איראן קורא למיטוט המשטר הציוני בישראל. נשיא אפגניסטן הוא עושה דברם של האמריקאים, המנהלים במדינה זה כמה שנים מלחמה עקובה מדם ורבת קורבנות חפים מפשע מול ארגוני האסלאם הקיצוני.

איה האורי דן של ליברמן?

מסעו של שר החוץ אביגדור ליברמן ביבשת אפריקה עומד להסתיים, ולפי אפס הדיווחים בעיתונות ממשלחתו של ליברמן, נראה כי אכן אף מערכת עיתון לא שלחה נציג מטעמה שיתלווה למסעו של השר באפריקה. אם מפני שלא ראתה בזה נושא ראוי לסיקור, ואם משום שלא מצאה את התקציב הדרוש לכך. זה מצער מאוד, כמובן.

בכל זאת פורסמו אתמול ב"דה-מרקר" פרטים על אנשי העסקים המלווים את ליברמן במסעו וטיב העסקאות הנרקמות שם [אורה קורן]. התיבה "נשק" אינה כלולה בטקסט שפורסם, אך מופיעות בו כל המקבילות: "טילים", "ביטחון", "סיב"ט – האגף לשיתוף פעולה ויצוא ביטחוני במשרד הביטחון", וכדומה.

בין החברות ששלחו נציגים למסע ומוזכרות בדיווח גם יצרניות נשק מוכרות כמו התעשייה האווירית, אלביט וסולתם, וכמה חברות לא-מוכרות כמו סילבר-שדו ואידיאל-קונספטס, שחיפוש קצר בגוגל מלמד שאף הן חלק ממה שמכונה "הייצוא הבטחוני" של ישראל. לפי הדיווח, אנשי העסקים (קרי: סוחרי הנשק) המלווים את ליברמן נפגשו במדינות השונות עם רמטכ"לים ובכירים במשטרה המקומית.

באופן מקרי לחלוטין, כמה שעות לאחר הדיווח המעניין ב"דה-מרקר" התפרסמה בגליון "גלובס" שחולק אתמול בערב כתבה מעניינת אף היא [סטלה קורין ליבר ומירב אנקורי], המשרטטת את מצבה של תעשיית הנשק הישראלית, נכון לשנת 2008.

הנתונים, המתבססים על דו"ח של משרד הביטחון, מסחררים. מכירות יצרניות הנשק הגיעו בשנה אחת ל-9.8 מיליארד דולר, עלייה של 20% מהשנה הקודמת ופי שישה מהמכירות בשנת 2003. מתוך 9.8 מיליארד הדולרים, כ-7 מיליארד נכנסו ליצרניות הנשק ומוצרי הלוואי שלו כתוצאה ממכירה למדינות זרות. מדובר בנתח נאה מסך כל היצוא הישראלי.

על המשמעות המוסרית של מכירת כמויות נשק אדירות, על התלות של ישראל במכירת נשק למדינות זרות, על האפשרות שלישראל יש אינטרס בחרחור מלחמות ברחבי העולם כדי שיהיה למי למכור את הנשק הרב המיוצר בה, לא נכתב באף את מהידיעות.

בזכות האי-רציונליות

שרי אריסון נבחרה לאשת השנה של המגזין "ליידי גלובס" ולאשה המשפיעה ביותר בעיני עורכי המגזין. בדברי ההקדמה המסבירים מדוע נבחרה אריסון [ורד רמון-ריבלין] אין אף מלה על הקולות והחזיונות שמהווים חלק משגרת חייה של בעלת השליטה בבנק הפועלים.

בראיון עצמו, ארוך ואישי ופתוח, משוחחת אריסון עם רמון-ריבלין על המסרים שהיא מקבלת ישירות מלמעלה, אבל רק בהקשר של התמודדותה עם התגובה הציבורית להצהרותיה על אודותיהם. המראיינת אמנם מזכירה לאריסון כי לפי סקר שערך המגזין, רוב מוחלט של הציבור תמך בנגיד ולא בה במהלך המאבק בין השניים, אך את הרוחניות של אריסון מקבלת המראיינת באהבה גדולה.

היא אינה נבהלת כשאריסון משתמשת בז'רגון הניו-אייג'י (אריסון שינתה את ההנהלה בעמותת מהות-החיים כי היא "לא היתה בתדר שציפיתי לו"; היא בחרה את השקעותיה לפי מה ש"הידהד" לה נכון), מתעניינת ב"מדיטציות הקבליסטיות" שמתרגלת המיליארדרית, ואפילו מעלה בפניה את התהייה מדוע "עדיין אין לגיטימציה לחשיבה לא רציונלית" בקהילה העסקית.

הייתי כתבלבו של דובר צה"ל

"מעריב" ממשיך במלחמתו בארגונים המבקרים את התנהלות צה"ל  בעזה. במקום לחקור באופן עצמאי את מעשי הצבא בעזה, במקום לחקור באופן עצמאי את ממצאי הדו"חות שמגישים ארגונים שונים על מעשי הצבא בעזה, העיתון שוב מצטט ביקורות של אחרים (פרופ' ג'רלד שטיינברג וארגון NGO Monitor) על מחברי הדו"חות.

בכותרת שיכולה היתה להינתן לאחד מספרי הסטאלגים של שנות החמישים, מכריז העיתון בשערו הבוקר על "הקשר הנאצי של המומחה האנטי-ישראלי".עמית כהן מדווח, בעקבות שטיינברג ודיווח נפרד בבלוג Mere Rhetoric, כי מארק גרלסקו, מחבר דו"חות מטעם הארגון HRW, הוא "אספן כפייתי של סמלים ומזכרות נאציים", "משתתף קבוע בפורומי אספנות נאציים ואף כתב ספר נרחב על הנושא".

בטור פרשנות נלווה כותב בן דרור ימיני כי "עדיין לא ברור אם גרלסקו נאצי", אך קובע כי "זו אינה אספנות תמימה". לדברי הביקורת הקשים שלו מתלווה, כמו תמיד, הסייג על כך ש"זכויות האדם בעולם ראויות להרבה יותר". במלים אחרות, ראוי לחקור את הנעשה בעזה וראוי לשמור על זכויות אדם, אבל אנחנו ב"מעריב" נמשיך לחקור קודם כל את הנעשה בארגונים החוקרים את הנעשה בעזה.

ימיני, אגב, כבר אינו טוען באופן חד-משמעי שג'ו סטורק, בכיר אחר בארגוןHRW, תמך בטבח מינכן כפי שקראה כותרת ידיעה שלו מלפני שבועות אחדים. בטורו הבוקר הוא כותב כי סטורק "היה חבר בצוות שפירסם הודעת תמיכה, או לפחות הבנה, לטבח הספורטאים במינכן".

לצד הידיעה על גרלסקו והטור של ימיני, ידיעה קצרה [עמית כהן] על דו"ח חדש של ארגון בצלם הקובע כי למעלה ממחצית הפלסטינים שנהרגו במבצע "עופרת יצוקה" היו אזרחים שלא לקחו חלק בלחימה. הכותרת לידיעה זו, שרובה עוסקת בדו"ח של בצלם, שאובה דווקא מתגובת צה"ל המופיע בסיומה ("צה"ל: דו"ח בצלם נגוע באינטרסים זרים'"). למען הסר ספק, זו הידיעה הראשונה על הדו"ח בעיתון, ולא ידיעת המשך המביאה את עמדת הצבא. מתן כותרת המדגישה את תגובת הממסד לביקורת עליו, בידיעה שבמרכזה הביקורת ולא התגובה, מעידה על פשיטת רגל עיתונאית.

ענייני תקשורת

לי-אור אברבך מדווח במוסף "עסקים" של "מעריב" כי זכייניות ערוץ 2 צפויות להפסיד השנה למעלה מ-100 מיליון שקל, כשאת עיקר ההפסדים סופגת רשת.

ערן סויסה מדווח במוסף "המגזין" של "מעריב" כי דן תורן, שרון מולדאבי וליאת פלדמן פוטרו מרדיו תל-אביב, כחלק מניסיון לשנות את אופי שידורי התחנה.

עמי ברנד מדווח ב"גלובס" על תביעה נגד המתרגמים הפיראטים באינטרנט.

יניב חלילי מדווח ב"ידיעות אחרונות" כי האחראי למבוכה האחרונה של נשיא ארה"ב, הגילוי כי אחד מיועציו חתם על עצומה שדרשה לחקור את חלקו של הממשל האמריקאי במתקפה של ספטמבר ה-11, הוא העיתונאי הישראלי-אמריקאי אהרון קליין, המדווח מתל-אביב לסוכנות החדשות וורלד-נט דיילי.