הצטרף אל הצד האפל, וביחד נשלוט ביקום

בנימין נתניהו עדיין לא נכנס לתפקיד ראש הממשלה, וכבר יש לו אופוזיציה מבית. אין הכוונה לסילבן שלום, הגם שב"ישראל היום" מדווח כי אם לא יתמנה לשר החוץ, "יהיה בלגן", אלא דווקא לבית האחר של ראש הממשלה, הבית התקשורתי.

ב"ישראל היום", שלאורך כל מסע הבחירות של נתניהו גילה כלפיו אהדה ותמיכה, התפרסמו לאחרונה מאמרים מאת שני הפרשנים הבכירים של העיתון, דן מרגלית ומרדכי גילת, שיצאו נגד המשך כהונתו של דניאל פרידמן כשר המשפטים. על-פי כל הסימנים, גם אלה המתפרסמים ב"ישראל היום", נתניהו כבר הכריע שפרדימן ימשיך לכהונה נוספת במשרד, כחלק מהיענותו לדרישותיו של אביגדור ליברמן. הלהט של מרגלית וגילת, שהיה כה יעיל בסיקור הביקורתי של העיתון את ממשלת אולמרט, עלול להיות מופנה כעת כלפי ממשלת נתניהו.

אפשר להניח כי שני העיתונאים חשים תסכול – עד שנפטרו מהחשוד אולמרט, קיבלו את החשוד ליברמן; עד שנשמו לרווחה וחשבו כי לא יהיה עליהם לכתוב עוד מאמר אחד על הנזק שלדעתם מחולל פרידמן במשרד המשפטים, גילו כי הדרך אל המנוחה והנחלה עוד ארוכה.

עיקר הביקורת בא מכיוונו של מרגלית, המרבה לכתוב נגד מינויו של פרידמן. בשבוע שעבר עוד נקט לשון בקשה. "אנא, בלי פרידמן", היתה כותרת מאמרו מיום שלישי האחרון. הבוקר מרגלית כבר קובע נחרצות: "אסור שפרידמן יישאר במשרד המשפטים", שכן "כל כולו ריב ומדון ומצה ומרורים ומדנים".

הביקורת נגד פרידמן אינה חדשה; שזירתה בביקורת נגד נתניהו היא דווקא חידוש. בשבוע שעבר גייס מרגלית לביקורת נגד נתניהו את מה שבוודאי נחשב ל"נשק יום הדין" באוצר המלים שלו: דימוי "בני האור" ו"בני החושך". מרגלית כתב כי "הבחירה בין מינוי פרידמן, בעקבות לחץ פוליטי כבד של ליברמן, לבין דחייתו היא כעמידה בצומת בין בני האור לבין בני החושך, ואני מייחל שנתניהו לא ילך אחרי הצל".

הבוקר, לאחר שהולכת ומתבררת הבחירה של נתניהו, מרגלית מרחיק לכת וכותב: "ביסודו של דבר, לא אבדה התקווה שנתניהו קרוב יותר לבני האור מאשר לבני החושך", וממליץ לראש הממשלה הבא של ישראל בכל זאת לנסות להקים ממשלת אחדות כדי להימנע ממינוי פרידמן לשר המשפטים. במלים אחרות, לפי מרגלית, נתניהו כבר בחר ללכת "אחרי הצל", אך לדעתו עדיין לא מאוחר שיהפוך כיוון ויחזור אל האור. זו קביעה לא פשוטה לפרשן ב"ישראל היום", גם אם לוקחים בחשבון שאנאקין סקייווקר הצליח בסופו של דבר לראות את האור ולהשליך את קיסר האופל אל התהום לאחר שנים של שירות בצד הרשע.

דימויים אינטר-גלקטיים בצד; אם וכאשר המינוי של פרידמן יהפוך רשמי, עלול להיווצר עימות של ממש בין ראש הממשלה לבכירי הפרשנים בעיתון הבית שלו. עבור "ישראל היום" זהו אות כבוד המעיד על חופש הבעת דעה ועמידה על עקרונות. עבור בנימין נתניהו והליכוד זו עשויה להיות בעיה; אחרי הכל, כלי התקשורת האחרים אינם מגלים כלפיו יחס חיובי במיוחד.

ההטיה המפורסמת נגד נתניהו

במדור הדעות של "ישראל היום" מזכירה אמונה אלון את היחס שמקבל נתניהו מכל מי שאינו "ישראל היום". "נמאס לדבר על ההטיה התקשורתית המפורסמת נגד נתניהו", כותבת אלון, "אבל אי-אפשר שלא לדבר עליה שוב ושוב מפני שהיא עושה עוול חמור וזועק לא רק לראש ממשלה בישראל, אלא גם לציבור הגדול הענקי – הריבוני למען השם – שבחר בו. ואי-אפשר שלא להתריע שוב ושוב נגד האווירה שגורמים אליטיסטיים בעלי השפעה יוצרים ומבססים אל מול עינינו ואוזנינו בעצם הימים האלה, כאילו ממשלת ימין בראשות נתניהו תהיה ממשלה שחסר בה 'המבוגר האחראי' שידאג שהיא תנהיג את המדינה 'כראוי'. כלומר על-פי רצונו ועמדותיו של המיעוט שהצביע לשמאל".

ובינתיים, בכותרות הראשיות

חלוקת התיקים בממשלה העתידית והמאהל של הורי החייל השבוי גלעד שליט כובשים את כותרות עיתוני הבוקר. אף שלצד המאהל של משפחת שליט יוקם מאהל שבו ישתכנו הורים שכולים הקוראים להימנע מהיענות לדרישות חמאס, אין דמיון בהיקפי הסיקור שמקבלים שני המאהלים.

ב"ידיעות אחרונות", לדוגמה, ההבדל הוא בין כותרת ראשית ותצלום גדול על השער, ידיעה מרכזית בכפולה הפותחת וטור דעה המוקדשים כולם למאבקם של בני משפחת שליט, ובין ידיעה קטנה המופיעה בתחתית עמ' 2 של העיתון, המוקדשת למאבק ההורים השכולים. סיקור מאהל המתנגדים ב"מעריב" מצטמצם לכדי פסקה אחת בתוך הדיווח על מאהל הורי שליט. ב"ישראל היום" אין כלל זכר למאהל ההורים השכולים.

טור הדעה מאת ענת מידן, המלווה את סיקור המאהל של הורי שליט ב"ידיעות אחרונות", נוקט עמדה חד-משמעית בעד שחרור אסירים והחזרת שליט. לפי מידן, על הורי שליט להישאר במאהל "עד שישוחרר בנם, לא לוותר, לא להישבר ולהפסיק ללכת שבי אחר הבטחות ריקות". היא קוראת ל"כולנו" להצטרף אליהם, לדרוש "מעשה" ו"להפסיק להתבוסס בשאלת המחירים ולהשיב לגלעד שליט את חירותו".

במיטב מסורת סיקור מצוקת בני משפחת שליט, אף שמדובר בחייל שנשבה, מידן מציגה את שליט כ"ילד" ש"נחטף". בכל זאת, ניכר שיפור קטנטן בטרמינולוגיה: מידן מקדימה לתיאור שליט כ"ילד של כולנו" את הסייג "למרות הקלישאה".

מה נשים רוצות

היום חל "יום האשה הבינלאומי", וזו הזדמנות מצוינת להפוך ידיעה חדשותית על האפליה המתמשכת נגד נשים (למשל בתחום התעסוקה) לכותרת ראשית. אף עיתון לא מרים את הכפפה, אף שב"הארץ" נמצא מקום על השער לתמצית ידיעה העוסקת במחקר שלפיו "אמהות לילדים עדיין מרוויחות שכר נמוך בהרבה כמעט מכל קבוצה חברתית אחרת" [עפרי אילני].

את מרבית המקום לסיקור חוסר שוויון ההזדמנויות מעניקים העיתונים במסגרת כתבות מגזין המופיעות במוספים; ראיון עם יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים בעיתון אחד, ודירוג "הנשים הבולטות של השנה" בעיתון אחר. זהו יחס ראוי, אבל לא מספק. כדי להילחם באפליה מתמשכת, יש לדווח עליה בכותרות הראשיות, גם במועדים חגיגיים וגם בימי חול.

פרט ל"הארץ", העיתון היחיד שמפנה משערו לדיווח בעניין הוא "ידיעות אחרונות", אבל אולי עדיף היה לו נמנע מכך. ההפניה שלו, המובאת תחת הכותרת הפטריארכלית "היום שלכן", קוראת: "מיוחד ליום האשה: דנה ספקטור, גפי אמיר, עלמה זהר, אריאנה מלמד והגר ינאי כותבות מה באמת נשים רוצות. וגם: כך תהיי בריאה, רזה וצעירה". המסר המשתמע מהפניה זו, שלפיו למרות כל מה שכותבות הפובליציסטיות הנכבדות, על נשים עדיין מוטלת המשימה לרצות להיות קודם כול רזות וצעירות, ברור כשמש. אפילו אשה תבין אותו.

ענייני תקשורת

מיטל זדה מדווחת ב"כלכליסט" כי הרשות השנייה החליטה לקנוס את ערוץ 10 בהפחתה של תשע דקות פרסום בשל חשיפת יתר לפרסומת סמויה בתוכנית "הישרדות".

לעיתון "דה-מרקר" הגיעו הדו"חות הכספיים של זכיינית הטלוויזיה קשת לשנת 2008, ומהם עולה כי את השנה האחרונה סיימה הזכיינית בהפסד של 15 מיליון שקל [יורם גביזון]. נתוני השנה האחרונה מושווים לאורך הסקירה לנתוני שנת 2007, שאותה סיימה הזכיינית ברווח קטן. לא מוזכרים נתוני רווח והפסד משנים קודמות. למרות ההפסד בשנה האחרונה, "ספק אם ניתן לדבר על סכנה קיומית לחברת הטלוויזיה המצליחה", כותב גביזון.

מיה סלע מדווחת ב"הארץ" כי סגנית עורכת "גלריה" לשעבר, אדר זאבי, מונתה לעורכת ספרי התרגום של הוצאת הספרים כתר. זאבי תעבוד תחת עורכת "גלריה" לשעבר, איריס מור, שכיום היא העורכת הראשית של ההוצאה.

לי-אור אברבך מדווח ב"מעריב" כי העיתונאית לשעבר רחל פרימור, שעבדה ככתבת ועורכת בעיתון, ולאחרונה היתה יושבת-ראש ועדת הכספים של הרשות השנייה, מתה בסוף השבוע ממחלת הסרטן.