צרות של עניים
האסון הכלכלי עומד הבוקר במרכז כל שערי העיתונים, אף שמדובר בנושא אמורפי יחסית. ב"מעריב" מובילה הכותרת "קפואים" לטור מאת רפי רוזנפלד, שכמה שורות ממנו מופיעות בגופן גדול למדי על שער העיתון והגרסה המלאה בעמ' 2 של קונטרס החדשות. רוזנפלד מזדעק לנוכח חוסר המעש של ממשלת ישראל, קורא לפעולה מיידית כדי לטפל במצב הכלכלי המידרדר, ומשווה את הצרות הכלכליות לירי טילים על ישראל. אם לא ניתן לטפל בפיטורים, טוען רוזנפלד, יש לפחות לטפל באבטלה. הוא אינו אומר כיצד, אך כתבי העיתון מביאים בעמוד שלצד מאמרו דוגמאות שונות למהלכים שנקטו מדינות בתגובה למשבר הכלכלי העולמי – מארצות-הברית ועד איראן. העמודים הראשונים במוסף "עסקים" של "מעריב" מוקדשים לתיאור אוזלת היד שהביאה למצב הנוכחי. כתבי העיתון מספקים שפע מפורט ומדכא של עדויות ופרשנויות ל"כרוניקה של כישלון ידוע מראש", כשלונו של משרד האוצר בטיפול במשבר הכלכלי.
ב"ידיעות אחרונות" מובילה הכותרת הראשית "מדינה בלי עבודה" לטור מאת סבר פלוצקר, שרובו מופיע על עמוד השער. להבדיל מרוזנפלד, פלוצקר משווה את הצרות הכלכליות לא לירי טילים, אלא לפיגועי טרור. הוא גם יודע להצביע על פתרון ממוקד – הקמת "מטה ללוחמה באבטלה", בדומה למטה ללוחמה בטרור, שיילחם נגד "פיגועי אבטלה". כיצד? בגרסה המלאה של המאמר, המופיעה במוסף "ממון", מסביר פלוצקר כי על המטה ללוחמה באבטלה ליזום הענקת "אשראי זול ונוח", תוך "השתתפות ישירה של האוצר בעלויות ההעסקה של עובדים בסכנת פיטורים".
גם "הארץ" מייחד את כותרתו הראשית למצב הכלכלי הקשה, תוך שימת דגש על קהל היעד המתבקש – מגזר ההייטק. ב"ישראל היום" מתמקדים בביזת סניף רשת המזון ברכת-השם ביישוב חצור-הגלילית ומציגים את האירוע כאות מבשר רעות. כתב העיתון דני ברנר, שבידיעה על הביזה מציין כי כמה מהבוזזים "איימו על אנשי התקשורת שהגיעו למקום", מספק גם טור דעה. "המצוקה של תושבי חצור-הגלילית הציבה אתמול תמרור אזהרה גדול לחברה הישראלית וקבעה את סדר יומה של הממשלה החדשה", הוא כותב. בידיעה על הביזה המופיעה ב"ידיעות אחרונות" מביאה אושרת נגר-לויט את תגובתו של מפקד תחנת המשטרה בראש-פינה, רב-פקד אבי מאור, לתופעת הנושים שמגיעים לדרוש את כספם: "לדעתי זו תופעה שתחריף בגלל המיתון, ואנחנו צריכים להיערך לכך".
צרות של עשירים
בעוד שב"ישראל היום", ובעיקר ב"מעריב", המצב הכלכלי משתלט לא רק על הכותרת הראשית, אלא גם על כפולות העמודים הפותחות, ב"הארץ" וב"ידיעות אחרונות" (באחרון כבר הקדישו עמודי חדשות רבים לנושא זה השבוע) הכלכלה מפנה את הדרך לנושאים עסיסיים יותר. טובה צימוקי מדווחת ב"ידיעות אחרונות" כי כתב אישום נגד הנשיא לשעבר משה קצב, בחשד לביצוע עבירות מין חמורות, "יוגש בקרוב מאוד". ב"הארץ" מובאת תמצית תחקירו של אורי בלאו, שאמור להתפרסם מחר במוסף "הארץ", ולפיו קיבל ראש ישראל-ביתנו מאות אלפי שקלים בעת שכיהן כחבר-כנסת ושר, וזאת במסגרת הסדר פרישה נדיב ביותר מהחברה שהקימה בתו.
חד-פעמיות כפולה
נקודת דמיון נוספת הבוקר בין "הארץ" ל"ידיעות אחרונות" – המשך הכיסוי הנרחב למה שעמוס הראל מכנה בטור שתחילתו מופיעה על שער "הארץ": "צ'ייני-גייט". הכוונה, כמובן, לבילוי הלילי של מפקד חיל הים, המכונה בשל מראהו החיצוני "צ'ייני", במועדון חשפנות.
מבחינת "ידיעות אחרונות", שדיווח ראשון על ביקורו של קצין בכיר במועדון חשפנות, יש אינטרס ברור בהמשך הכיסוי. לעומת "מעריב", שאתמול דחק את הידיעה על הפרשה לעמוד אחורי, ב"הארץ" הסתערו על הסיפור ודיווחו אתמול כי האלוף אליעזר מרום ביקר במועדון כמה פעמים, ולא רק פעם אחת, כפי שהצהיר בתגובתו הרשמית. בשל כך הפך "הארץ" את עצמו לשותף פעיל בסיקור הפרשה, ונראה כי כעת גם הוא נחוש ללוותה מקרוב, ובהרחבה, עד תומה.
בדיווחם של ניר גונטז' וצביקה ברוט ב"ידיעות אחרונות" מפקד חיל הים מנסה שוב לצמצם נזקים. "גם שני ביקורים במועדון החשפנות הם בגדר מעידה חד-פעמית", הוא טוען באוזנם של "המקורבים לו ביותר". זו התבטאות אומללה, לא רק מפאת חוסר הגיונה המתמטי.
בידיעה מובאות עדויות נוספות של בליינים ועובדים במועדון, ומהן עולה כי ההצהרה בדבר החד-פעמיות הכפולה של ביקוריו אינה מדויקת. במשפט מעט תמוה נכתב: "שתי עובדות נוספות, שהסכימו לדבר רק כששהו ביישוב מרוחק מתל-אביב, אמרו כי מרום ביקר במועדון כמה פעמים". מדוע שתי העובדות מוכנות לדבר רק כשהן שוהות ביישוב מרוחק מתל-אביב? לא מפורט בידיעה, אך זה בהחלט מוסיף נופך דרמטי לפרשה.
ב"הארץ" לוקחים את הסיפור צעד אחד קדימה. "חשד: מצלמות נסתרות תיעדו את מפקד חיל הים במועדון החשפניות", קוראת הכותרת שעל שער העיתון, והפרשה הופכת באחת מעסיסית למציצנית. לא פחות משישה כתבים גויסו כדי לספק לסיפור את הכיסוי הראוי לדעת העיתון. כל עמ' 6 של העיתון מוקדש לסיקור פנים שונים של הפרשה.
לפי הידיעה שחיברו דוד מרואני, דנה ויילר-פולק, צבי זרחיה ואנשיל פפר, לדברי "מקורבים לבעלי המועדון", קיימת מה שמכונה "קלטת לוהטת" המתעדת את מפקד חיל הים כשחשפנית רוקדת בחיקו. מנהל המועדון עצמו, שהפך לכוכב תקשורת בימים האחרונים, כבר מקפיץ מחירים ומספר כי אף ש"אדם שהזדהה כאיש תקשורת" הציע לו 300 אלף שקלים עבורה, הוא לא ימכור, "גם לא במיליון שקל".
ידיעה מאת יובל גורן מוקדשת לתיאור קצר של בעלי המועדון וקשריו המפוקפקים עם העולם התחתון. עמוס הראל משווה בטור פרשנות את מצבו הנוכחי של האלוף לתאונת דרכים ומעריך כי הקריירה הצבאית שלו הגיעה אל קצה. "האם מפקד חיל הים [...] הוא האדם היחיד בישראל שאינו מבין שכהונתו נגמרה למעשה?", שואל הראל. אמנם, לדעת הראל, "יש משהו צדקני ומתחסד בהסתערות הציבורית ההמונית על האלוף מרום", אך שורה בודדה זו טובעת בים הדיווחים המסתערים על האלוף, אם להשתמש בדימוי מעולמו של האיש שבמוקד הפרשה.
גם מאמר המערכת של "הארץ" מוקדש הבוקר לנושא. המאמר קורא, שלא במלים מפורשות, להדחת האלוף, ומהדהדים בו טיעוניו של העיתונאי בוקי נאה, האחראי לכל המהומה, ואשר ציטטות מדבריו מופיעות אף הן במסגרת הכיסוי החדשותי של "הארץ" לפרשה. "בילוי במקומות כאלה", נכתב במאמר המערכת, "עלול לשמש [כנגד האלוף] בהזדמנויות שונות". ומה עם ידיעה על הסינים? מה עם בקשת תגובה מנציגיהם לנוכח הכינוי שמוצמד לאלוף? אולי לא נותרו כתבים פנויים למשימה.
עיוורון מוסרי
כתבת השער המתפרסמת היום במוסף "מרקר ויק" [עורכת: ענת ג'ורג'י] היא עדות לאופן שבו העיתון מעודד את מדיניות הפרטת נכסי המדינה. בעוד שטורו של גיא רולניק בעמוד הפותח את המוסף מציג תמונה מורכבת של מדיניות ההפרטה, הכתבה עצמה חד-צדדית בהרבה. הכתב אבי בר-אלי והצלם תומר אפלבאום מגישים סיור מצולם וכתוב בבית-הכלא הפרטי הראשון בישראל (שממתין להכרעת בג"ץ בטרם יפתח את שעריו).
על שער המוסף, לצד הכותרת "לא תרצו להשתחרר", מוצגת יד של משרת, עטופה כפפה צחורה, המחזיקה מגש כסף ועליו שתי כוסות שמפניה. מדובר באילוסטרציה כמובן, אף שעובדה זו אינה מצוינת על השער וגם לא בכיתוב הקרדיט לעיצובו. גם בלי לבדוק לעומק את תנאי הזיכיון ניתן לקבוע כי לאסירים בכלא זה לא יוגשו כוסות שמפניה על-ידי משרתים במדים צחורים. למען האמת, בבתי-כלא פרטיים לעתים האסירים הם המשרתים, העובדים שעות ארוכות בעבודות כפיים כדי להפוך את הכליאה שלהם עצמם לכדאית מבחינה כלכלית עבור בעלי המתקן.
הגישה המניפולטיבית אינה מסתיימת בעיצוב השער. תצלומים מבית-הכלא, המוגשים על פני כפולת עמודים שלמה, מלווים בכיתובים משועשעים: "אולם הכניסה: העונה הראשונה של 'נמלטים' בשידור חוזר"; "חדר זוגי: מי למעלה ומי למטה?"; "מגרש המשחקים: כרטיס הזדמנות לא יוציא אותך מכאן". הנכונות למצוא בכליאת בני-אדם מקור לשעשוע מצביעה על עיוורון מוסרי.
בכתבה עצמה ניתן מקום מסוים לעמדת המתנגדים להפרטת הכליאה בישראל, אך ברובה היא שיר הלל לתנאים המדהימים שהאסירים יזכו להם. מנכ"ל הכלא אומר לעיתון: "לטעמי זה נראה די טוב"; בכתבה עצמה מתואר בפירוט הזיכיון שהוענק ליזמים כאיזו ערבות לכך שהחברה הפרטית תעמוד בסטנדרטים הנדרשים ממנה, כאילו לא נוכחנו כולנו רק לאחרונה עד כמה קלה התחשבות המדינה בזכיינים שנקלעו למצוקה כספית.
ענייני תקשורת
במוסף "סופשבוע" של "מעריב" מוגש פרופיל של נתן אשל, לשעבר מנכ"ל "הצופה", כיום סמנכ"ל "ישראל היום" ומי שעשוי להתמנות לראש הלשכה של בנימין נתניהו [שרה ליבוביץ'-דר]. אשל מוצג בפרופיל כמקורב במיוחד לאשת ראש הממשלה לעתיד, שרה נתניהו, כאדם הידוע ביכולתו לפשר ולהפיג מתחים, וכבעל דעות מדיניות ימניות מאוד. יכולתו הניהולית, לעומת זאת, מוטלת בספק. "הוא סגר את 'הצופה', אני מקווה שהוא לא יסגור גם את המדינה", אומר לכתבת עיתונאי ותיק שנותר עלום שם.
שאול אמסטרדמסקי ואמיר טייג מדווחים ב"כלכליסט" כי זכייני הערוצים המסחריים בטלוויזיה דורשים החזר מיידי של 21.7 מיליון שקל בגין עודפי גבייה של דמי זיכיון.
ב"גלובס" מדווח על ירידה במכירות המגזינים בארה"ב, ועל כך שהמגזין "פנטהאוז" עשוי להיסגר.
בעמ' 22 של קונטרס החדשות בגליון "ידיעות אחרונות" מופיעה הבוקר ידיעה לא-חתומה המקדמת את מכירתו של המגזין "שארם", מבית העיתון "וסטי", השייך לקבוצת "ידיעות אחרונות". הידיעה משמשת גם פרסומת לרשת חנויות השותפה למבצע עם העיתון, ונראית כאתנן שהוענק לרשת תמורת נכונותה לשתף פעולה עם המבצע.