פרי-גליל
על שער "ישראל היום": "מסתמן: 'חצי חינם' תרכוש את 'פרי גליל'. ההכרעה – מחר בביהמ"ש". ובעמ' 12 ב"מעריב", כותרת הדיווח של מיכל גרינברג בנושא היא ציטוט של עובד המפעל: "מוקדם מדי לשמוח". ועוד על שער "ישראל היום", כותרת מפיו של הנגיד סטנלי פישר, שסירב לאחרונה להצעתו של נתניהו לכהן כשר אוצר: "פישר לאזרחים: תעזרו לעצמכם. הממשלה לא יכולה לפתור הכל".
ארה"ב-ישראל
"בוושינגטון של ראשית עידן אובמה שוררת תחושה כמו בעיר שהשתחררה זה עתה מכיבוש זר", כותב היום גרשום גורנברג בפתח מאמר ב"הארץ". כותרת המאמר, "האנגלית של נתניהו לא תעזור לו", מתמצתת את תוכן הטור: לנתניהו צפויות צרות צרורות בממשל האמריקאי, הרחוק ממנו הן בהשקפה הכלכלית והן בהשקפה המדינית.
הכותרת הראשית של "הארץ" היום מחרה מחזיקה אחר הקביעה הזו. "קלינטון מבקרת את נתניהו: אין סיכוי לשלום כלכלי בלי תהליך מדיני". לפי ברק רביד, הביקורת הזו נמתחה אתמול בפגישות של קלינטון עם לבני ואולמרט, פרס ונתניהו. מהידיעה לא ברור בדיוק באיזו מהן.
ב"ידיעות אחרונות", ידיעה של איתמר אייכנר: "ארה"ב מחדשת את הדיאלוג עם דמשק". וב"מעריב": "גורם מדיני בכיר: נתניהו לא יוכל להימלט ממשא-ומתן עם סוריה".
העבודה
סערת הברקים שחולל אתמול בן כספית ממשיכה לרעום גם היום. למעשה, נסיונותיו של אהוד ברק ללכת לקואליציה למרות ההתנגדות במפלגתו (והצהרותיו הוא) מסנוורים כל-כך את אנשי "מעריב" עד שהם מקדישים להם את הקריקטורה היומית (מושיק). חבל רק שהאיור הוא העתק חיוור של הקריקטורה שהתפרסמה כבר אתמול ב"הארץ" (עמוס בידרמן). סביר מאוד שמדובר בצירוף מקרים, ואם כך, שני קריקטוריסטים ותיקים חשבו, באופן נפרד ובלתי תלוי, שפעולותיו של ברק אינן מאירות אותו באור חיובי (בקריקטורה הוא נראה – ספק אסיר, ספק חמאסניק – חופר מנהרה אל הקואליציה).
המאמצים הקואליציוניים של ברק מושכים אל הזירה לא רק קריקטוריסטים, אלא גם מי שכלל אינו אמור להיות שם. אתמול היה זה נשיא בית-המשפט העליון (בדימוס) אהרן ברק, היום זהו הרמטכ"ל (המכהן) גבי אשכנזי. את מעורבות שניהם בפרשה מציג בן כספית, שבשבועות האחרונים מרבה להקדיש ידיעות למתרחש בסביבת משרד הביטחון. שני הנגררים מביעים תרעומת עזה על שמערבים אותם בעניין – לטענתם, בניגוד לרצונם – אלא שבעוד שהשני מפנה את דבריו לאהוד ברק, הרי שהראשון מפנה את דבריו ל"מעריב".
כזכור, אתמול הקדיש "מעריב" את הכותרת הראשית שלו לידיעה של בן כספית ומיה בנגל, שלפיה אהרן ברק העביר מסר לאהוד ברק כי הוא ומשפטנים אחרים (הוזכרו בשמותיהם זמיר, דורנר וקרמניצר) רוצים שייכנס לקואליציה כדי לטרפד את חידוש מינויו של פרופ' דניאל פרידמן לתפקיד שר המשפטים, כפי שדורש אביגדור ליברמן. בהמשך היום, בראיון ברשת ב', הכחיש אהרן ברק מכל וכל כי העביר מסר כזה. האם ברק משקר, או שאולי ה"בכיר במפלגת העבודה" שכספית ציטט אתמול הוא שקרן, או שכספית עצמו דימיין את הדברים? בטורו בעמוד הפותח של העיתון מתנדב היום כספית לצמצם את הרשימה: או שברק אהרן משקר או שברק אהוד משקר.
כספית משרטט את מהלכה של הידיעה: אהרן ברק שוחח בטלפון עם יובל אלבשן, המקורב לשני הברקים, והביע באוזניו דברים ברוח אלו שהתפרסמו. אלבשן העביר את הדברים לאהוד ברק (לפי כספית: בהתאם להנחייתו של אהרן ברק), וזה ביקש שאהרן ברק ייצא בהודעה רשמית. אלא שלפי כספית, "לא זה הסגנון של השופט ברק. הוא בוחש, אבל במחשכים". ואז עשה השר ברק "אאוטינג קולני לחומר רגיש", ציטט את ברק אהרן בישיבת הסיעה ואף כתב את הדברים בפתקים שהעביר. אחד האנשים שהיו בישיבה העביר את הסיפור ל"מעריב". עד כאן השתלשלות הדברים לפי כספית, שהתשובה שלו לשאלה מי משקר היא "גם וגם". גם אהרן ברק "לא אומר את כל האמת", וגם אהוד ברק "נתון במלכוד" ולא יכול להכחיש את מה שהוא יודע שהוא אמת.
אהוד ברק, לפי הגרסה הזו, נטש פצוע בשטח: את כספית. הפצוע זחל חזרה אל הבסיס, כמו בפעמים קודמות רבות, כדי לבצע פעולת תגמול. כך גם היום מככב ברק על שער "מעריב", אלא שהיום הכותרת (שמעל לראשית על השער) אינה מחייכת אליו כמו זו של אתמול: "הרמטכ"ל זעם על שר הביטחון: שירבבת את צה"ל לוויכוח הפוליטי". כספית כותב כי תוצאותיה של ישיבת סיעת העבודה הידהדו אתמול בדיון אצל ראש הממשלה. בישיבה אמר ברק כי בהליכה לקואליציה תומכים גם אנשי צבא. בדיון אצל אולמרט דרש אשכנזי כי שר הביטחון יפרסם הכחשה, ברק תירץ כי אמר "אנשי צבא לשעבר", ומכאן הסיפור גולש לעולם הבלשנות. סופו של דבר: ברק הוציא הכחשה.
ברק אינו עוסק רק בהכחשות. לפי מרב דוד ב"מעריב", הוא עסוק גם בשידול בכירי מפלגתו המתנגדים להצטרפות לקואליציה, והציע לשלי יחימוביץ' את משרד התעשייה והמסחר. לפי יובל קרני ב"ידיעות אחרונות", הוא גם הציע לאופיר פינס את משרד המשפטים, והוא גם מכין את הקרקע בקרב פעילי השטח של המפלגה, ומשכנע אותם כי הישארות בקואליציה עדיפה. "ההערכה היא שלברק אין עדיין רוב במרכז המפלגה", מסכם קרני, "אולם אם יצליח להציג 'חבילה משכנעת' ולגייס לעזרתו את השרים בנימין בן-אליעזר, יצחק הרצוג ושלום שמחון, יוכל להפוך את החלטת הסיעה". מהי "חבילה משכנעת"? קרני אינו מפרט.
ב"הארץ" משרטטת מזל מועלם תמונה דומה של היחסים במפלגת העבודה. ב"ישראל היום" מציע מתי טוכפלד תיאור מעט שונה; כותרת הדיווח שלו, הנפרשת על פני כפולת העמודים הפותחת של העיתון ומודגשת בפונט גדול במיוחד, טוענת: "ברק יצליח לגייס רוב". טוכפלד מזכיר גם אפשרות של פילוג בעבודה.
תיק ממש אוצר
מה, אם כן, יקרה עם הקואליציה? לפי "הארץ" אתמול ו"ידיעות אחרונות" היום, על תיק אחד, תיק האוצר, נראה שלא יהיו קופצים. אתמול כתב נחמיה שטרסלר ב"הארץ" ("כך מחסלים שר אוצר"): "זהו תפקיד כפוי טובה, שבו כל יום מחדש יש לומר 'לא' [...] הפעם, עקב המשבר העולמי, המשימה של שר האוצר קשה במיוחד". אבל הבעיה העיקרית, לפי שטרסלר, היא שנתניהו הצהיר כי הוא מתכוון להיות "שר אוצר על", כך ששר האוצר בפועל יספוג את הבזיונות ולא יקצור את השבחים. עיקר הטור של שטרסלר לא הוקדש לשרטוט דיוקנו של שר האוצר העתידי בראי המהלכים הקואליציוניים, אלא לביקורת על כוונתו האמורה של נתניהו, שלדעת שטרסלר חייב להעניק חופש פעולה מלא לשר האוצר שיהיה לו, כפי שהעניק אריאל שרון לנתניהו כשזה היה שר אוצר.
הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" היום ציורית פחות, אבל ישירה לא פחות מהכותרת של שטרסלר ב"הארץ" אתמול: "אף אחד לא רוצה להיות שר האוצר". הידיעה של יובל קרני עוסקת פחות בניתוח פוליטי-כלכלי ויותר בתיאור פוליטי-אנקדוטלי. לפי קרני, בכירי הליכוד בורחים מתפקיד שר האוצר, אחד משלושת התיקים הבכירים המוצעים למתמודדים, וזאת בשל המשבר הכלכלי העתיד להפוך את השר לדמות לא פופולרית ומשום ש"בתיק האוצר צריך לעבוד קשה". כן, זו הסיבה השנייה מתוך שתיים שנותן קרני, בידיעה הראשית היום של "ידיעות אחרונות", מפי "בכיר במפלגה".
מרב דוד טוענת ב"מעריב" כי סילבן שלום אמר שהוא מעוניין להיות שר חוץ, ואם לא, יעדיף להיות מחוץ לממשלה. זאת, בעוד שנתניהו מייעד לו דווקא את שר האוצר (אולי). שלום מכחיש את הדברים.
ובינתיים, במפלגת ליברמן
אתמול העיר אריה גולן בתוכנית "ביקורטיווי" בערוץ הראשון על כך שמנהיגינו מדברים בשני פיות. כך, למשל, ליברמן מפזר הצהרות לוחמניות בתקשורת הישראלית, ואילו בתקשורת הזרה הוא בכלל מנהיג שלום. גולן התלונן כי העיתונאים כאן לא טורחים להביא לציבור קוראיהם וצופיהם את ההשקפות הסותרות שהמנהיגים מביעים בחו"ל.
אם העיתונאים שלנו אינם מבינים אנגלית, הרי שליברמן, מומחה ידוע לשפות, יבוא על מנת ללמדם. כך אנחנו זוכים היום לקרוא בעמ' 3 ב"ידיעות אחרונות" ידיעה מאת איתמר אייכנר, המביא מסר מפי "מקורביו" של "המיועד לשר החוץ" אביגדור ליברמן, ולפיו "אין לליברמן דבר נגד מצרים וכי דבריו אז הוצאו מהקשרם". הדברים שנאמרו "אז" דווקא היו ברורים למדי: גידופים שליברמן הפנה כלפי מובארכ ואיום להפציץ את סכר אסואן במקרה של עימות עם מצרים. מסתבר שכשליברמן מדבר אנגלית, יש עיתון עברי שיודע להקשיב. לא רק זאת, אותו עיתון שוכח את כל הערבית שלו, שגם היא נשמעת לו כמו אנגלית. כך אייכנר מביא תגובה של "גורמים מצריים" (מי? מקורבים למובארכ? גורמים בקרבת השר סולימאן? מלצר שהגיש פעם פוטיפורים לשגריר המצרי?) שלפיהם, "אם כך פני הדברים, לא תהיה להם שום בעיה לקבל את ליברמן בקהיר". יופי טופי, הנה כך פותרים בעיות בינלאומיות בידיעונת של שני טורים ב"ידיעות אחרונות". לגזור ולתלות על הלוח בקורס הצוערים של משרד החוץ.
או, אפשר במקום זה לגזור את הידיעה בעמ' 5 של "מעריב". מיה בנגל, ג'קי חוגי, אלי ברדנשטיין וטל שניידר התגייסו כדי לשרטט תמונת מצב של היחס לליברמן בעולם. מתוך כותרת המשנה: "במצרים לא רוצים לשמוע עליו, היהודים בארה"ב חוששים שיפגע בתדמית הישראלית, באירופה הוא מתואר כשומר סף שרוצה לשלול אזרחות מערביי ישראל".
נחשפה ערווה, לא ברור של מי
הפרשייה המטומטמת של ביקור מפקד חיל הים במועדון חשפנות, שנחשפה אתמול בשער האחורי של "ידיעות אחרונות", מגיעה היום לשער הראשי של "הארץ", "ישראל היום", וכמובן, "ידיעות אחרונות". ניתן היה להאשים את העיתונים בצדקנות ובהתחסדות, אלמלא המציאות שעליה הם מדווחים היא צדקנית ומתחסדת בעצמה.
הידיעה אתמול לא פירטה את שמו של הקצין, אבל בהמשך היום נחשף השם: האלוף אליעזר מרום. מנהל המועדון מיהר לומר שלא הוא זה שהדליף את הידיעה, אלא בוקי נאה, שכנראה רצה להראות ל"ידיעות אחרונות" מה הם הפסידו כשפיטרו אותו. תגובה לא איחרה לבוא. הרמטכ"ל התפנה מענייניו הבוערים, הניח בצד את שיקום הצבא, החזרת ההרתעה, ההתאוששות ממבצע "עופרת יצוקה", הקרבות עם משרד האוצר והריבים עם שר הביטחון, וטרח "להעיר" למפקד חיל הים על התנהגותו.
אם לרמטכ"ל יש זמן לעסוק בסיפור הזה, אז שלעיתונים שלנו לא יהיה? כך "ידיעות אחרונות" מקדיש עמוד וחצי לפרשייה הטיפשית, כולל תיאור סליזי מבית-מדרשו של ניר גונטז' ("היה שם" וחזר לספר). טור ביקורת הטלוויזיה של גפי אמיר צולף כמובן בערוצי הטלוויזיה על טיפולם הצהבהב במקרה, ו"ידיעות אחרונות" קובע עוד שיא של צביעות.
ב"הארץ" מיהרו להפעיל את מחלקת התחקירנים הלא-קיימת שלהם כדי לרדת לעובי הקורה ולגלות שבניגוד לדבריו ("מעידה חד-פעמית"), האלוף ביקר במועדון כמה פעמים (בשבוע הבא: חשיפת הפצצה האיראנית). וב"ישראל היום" בחרו ללכת על קמפיין; "בחיל הים זועמים: האלוף צריך ללכת", קוראת אחת הכותרות על השער. בעמ' 9 קושר ד"ר אביעד הכהן את המקרה עם "נורמת ההטרדות המיניות" שהיתה נהוגה בצבא. זו השוואה מסוכנת. הטרדה מינית אינה דומה לביקור במועדון חשפנות, ודינה של השוואה כזו לא להחמיר את היחס לביקור, אלא להקל את היחס להטרדה.
רבותי, ההיסטוריה נעלמת
בחודש שעבר הביא כאן אורן פרסיקו עובדות מעניינות ומפתיעות על ענייני צנזורה וחופש המידע. בין השאר הוא ציטט את גנז המדינה לשעבר, טוביה פרילינג, שלדבריו, "חלק גדול מהחומר התיעודי שמשרדי הממשלה אמורים להעביר לגנזך המדינה אינו מועבר". פרילינג אמר כי "יש מתח בין חוק הארכיונים לחוק חופש המידע", וסיפר כיצד "יום אחד הגיע למשרדיו שליח עם מסמכים לגניזה ממשרד ממשלתי 'שבמשך שנים התעקש לא להפקיד חומר בגנזך המדינה', למרות הפצרות הגנזים. מה הביא לפתע לשינוי המדיניות? בקשה מתוקף חוק חופש המידע לעיין בחומר שבידי המשרד. פרילינג הסביר כי ברגע שתיעוד ממשלתי מופקד בגנזך המדינה, הוא הופך אוטומטית חסוי לשנים רבות".
"אלה דברים שהאזרחים והעיתונאים והפרופסורים וכל אדם שאכפת לו צריכים לקום ולומר, 'לא לשם זה קיים החוק'", אמר אז פרילינג, "ואני לא בטוח שהגנז הנוכחי והקודם נהנו מהגיבוי הציבורי ומההבנה הציבורית שיש כרסום בדבר הזה".
היום ב"ידיעות אחרונות" נותנים מקום מכובד לידיעה על הוראות של הגנז הנוכחי, ד"ר יהושע פרוינדליך, לשרים: "לא לקחת מסמכים רגישים הביתה ולא לגרוס ניירות". לפי איתמר אייכנר (שנראה כאילו כתב חצי מהידיעות בגיליון הזה של העיתון), "בשנים האחרונות נהגו שרים לקחת לבתיהם כ'מזכרת' מסמכים חשובים של משרדיהם".
להרוס או לא להרוס
אתמול כתב נדב שרגאי בעמוד המאמרים של "הארץ" נגד הבנייה הלא-חוקית של ערבים מכפר השילוח באתר הארכיאולוגי גן-המלך. "ההיסטוריה של ירושלים גובה לפעמים מחיר אישי", הוא כתב, וקרא להרוס את הבתים הלא-חוקיים. היום מוכתרת ידיעה קטנה בתחתית עמ' 2 של "הארץ" בכותרת: "עוז וגרוסמן: הפסיקו את הריסת הבתים בירושלים". הכוונה היא כמובן לבתים ערביים במזרח ירושלים, שנגדם עומדים צווי הריסה בשל בנייה לא-חוקית.
ענייני תקשורת
יובל סער כותב היום במוסף "גלריה" של "הארץ" על סרט המוקדש לחברת אפל, יצרנית המקינטוש, האייפוד והאייפון, וכת האוהדים שהתגבשה סביבה. בין השאר הוא מראיין את עודד עזר, מעצב ואמן טיפוגרפיה, שמספר כיצד ב-1987, כשהיה בן 16, קיבל הצעה שאי-אפשר לסרב לה משותפו לעריכת עיתון בית-הספר: "כשהגיע הזמן להוציא את הגיליון הבא, הסברתי לו שעכשיו צריך להעתיק בכתב היד שלנו את כל החומרים. הוא אמר: 'מה פתאום, נעשה הכל במחשב'. לא היה לי שמץ של מושג מה זה אומר. אז התברר לי שהוא נצר למשפחת מוזס, הבעלים של עיתון 'ידיעות אחרונות'. הוא לקח אותי לבניין המערכת, עברנו דרך המון מסדרונות מפותלים, למקום הכי נסתר בבניין. הוא פתח דלת עם קוד סודי, ואחריה עוד דלת עם קוד סודי, תוך שהוא אומר, 'איזה מזל שדוד שלי עובד פה'. נכנסנו לחדר קטן עם מחשב מרובע. אני חושב שזה היה אחד המקים הראשונים בארץ. הקלדנו את הטקסט, הדפסנו את הדפים, ואת התוצאה שיכפלנו כבר בבית-דפוס. בדיעבד, זה היה אולי אחד העיתונים הראשונים שעוצבו בארץ עם מקינטוש".
תוכנית הטלוויזיה "האח הגדול" זוכה היום לידיעה על שליש עמ' 18 ב"ידיעות אחרונות", ולאזכור על שער המוסף של "מעריב".