ושוב הם איתנו
כאילו לא חלפה לה מערכת בחירות (ומשבר כלכלי חריף ומלחמה אחת קטנה), ושוב מככבת פרשת המעטפות של אולמרט על שערי העיתונים. גם זווית הסיקור נשמרת. ב"ישראל היום" הכותרת הראשית היא פשוט "מִרמה", וכותרת טור הפרשנות (מרדכי גילת) היא פשוט "מושחת סדרתי". ב"ידיעות אחרונות", לעומת זאת, הדברים כלל אינם פשוטים; מדובר במטבעות, לא במעטפות, ולמטבע יש שני צדדים, אם בכלל. הכותרת הראשית של העיתון היא שתי כותרות: "היועץ מזוז: רה"מ הסתיר ורימה" ו"מקורבי רה"מ: ההר הוליד עכבר".
כותרת המשנה של "ידיעות אחרונות" ממשיכה להתלבט: "אולמרט יואשם במרמה ובהפרת אמונים ובקבלת דבר במרמה, בכפוף לשימוע. מקורבי רה"מ: הוא התפטר בגלל החשד לשוחד, ונותרו רק עבירות קלות. הפרקליטות: אלה לא עבירות קלות" (טובה צימוקי). בתמונה הנבחרת נראה אולמרט על רקע מטרייה שחורה (אלכס קולומויסקי), ועל זאת כבר כתב כאן נחום ברנע: "לטוב ולרע, אין יותר מדורת שבט. אין זיכרון קולקטיבי. הבסיס התרבותי המשותף דל ורופף" (עיין שם).
כתב האישום הצפוי מככב גם על שער "הארץ", שם החליטו כמו ב"ישראל היום" להעניק לו את המחצית העליונה של העמוד (הכותרת מבשרת על כתב האישום, כותרת המשנה מביאה את ההאשמות ואת תגובת הנאשם). ב"מעריב" הגדילו לעשות, פינו את רובו של השער, שלפו מהארכיון של סוכנות הצילומים פלאש 90 את אחת התמונות שבהן אולמרט נראה מכניס מוצר נייר לכיסו (במאי 2008 פירסמנו כאן את גרסתה של מיכל פתאל, מאותה הסוכנות, לתצלום), ובחרו להדגיש את עניינם של עדי המדינה הצפויים במשפט עם הכותרת הראשית: "לחץ על מסר וטלנסקי".
כותרת המשנה של העיתון מפרטת: "אהוד אולמרט ושולה זקן יועמדו לדין בעבירות מרמה, הפרת אמונים וקבלת דבר במרמה. הפרקליטות מעכבת את ההחלטה לגבי אורי מסר ומוריס טלנסקי, החשודים גם הם בפרשה. ההערכה: בפרקליטות מבקשים להבטיח שיעידו נגד אולמרט גם במשפט, בתמורה לסגירת התיק נגדם". גרסתו של אולמרט מובאת באותיות טל ומטר ככיתוב תמונה: "'העדות של טלנסקי שקרית, אבל לפרקליטות כלום לא מפריע'. אולמרט".
תזכורת
כאמור, "מעריב" מתמקד במי שאינם צפויים להיות מואשמים: מוריס טלנסקי ואורי מסר, התורם לשעבר והשותף לשעבר. לפי דורית גבאי, השניים נעדרים מטיוטת כתב האישום כיוון שהפרקליטות מעוניינת להשתמש בהם כעדי מדינה. רגע, אבל שניהם כבר הפלילו למעשה את אולמרט? לפי גבאי, בפרקליטות חוששים שטלנסקי לא יחזור ארצה כדי להשלים את עדותו ושמסר יחזור בו על דוכן העדים. לפי תומר זרחין ועפרה אידלמן ב"הארץ", מזוז לא הזדקק לחזרתו של טלנסקי כדי להגיש את טיוטת כתב האישום, ומנגד הם מדווחים כי לטלנסקי כבר ניתנה חסינות חלקית מהשלטונות האמריקאיים במקרה שיפליל את עצמו בעדותו.
עוד מציינים ב"מעריב" כי אולמרט מואשם בעבירות חמורות פחות מאשר "קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות" ו"שוחד" שבהן היה חשוד (לא "פשע", אלא "עוון", נכתב ב"הארץ"). אמיר דן, היחצן של אולמרט, נאחז בעובדה זו כדי לטעון שכתב האשמה כולו מופרך. כותרת טור ה"תזכורת" של "מעריב" היא: "מיליוני שקלים במזומן, ביד". ב"ידיעות אחרונות" מציינים גם את המקרים שבהם נחשד אולמרט שהתערב לטובת טלנסקי. מדובר בסיפורים קלושים, שמובן מדוע לא סייעו להכליל את אשמת השוחד בכתב האישום.
ופרט שניתן למצוא היום רק בדיווח של "ידיעות אחרונות" על העניין: "אולמרט קיבל בפנים קפואות את הבשורה שהוחלט להגיש נגדו כתב אישום". המדווח הוא איתמר אייכנר, אותו כתב שבישר לפני כמה ימים על קור הרוח של אולמרט, שלא הקיא בטיסת מסוק. נראה שאייכנר מתלווה לאולמרט כצל לכל אשר ילך. או שאולי אייכנר לא נכח בטיסת המסוק, ולא בעת שאולמרט קיבל את הבשורה על כתב האישום, והוא פשוט מיישם סוג יצירתי של עיתונות.
הברק מכה פעמיים
"ברק לא אמר 'לא' לנתניהו" היא אחת הכותרות היום על שער "ידיעות אחרונות". לפי יובל קרני, בידיעה בעמ' 5, "ברק מעוניין להצטרף לממשלת נתניהו". זו ידיעה חשובה, שלפיה ברק הולך נגד הזרם של בכירי מפלגתו, המעוניינים להיות באופוזיציה ואף הצהירו על כך פעמים רבות. בעבר כבר נשמעו גם איומים שלפיהם אם ברק יתעקש, הרי שהמפלגה תסתדר בלעדיו. ברק מצדו, לפי "ידיעות אחרונות", טוען כי הוא "מגלה אחריות ממלכתית". זו ידיעה חשובה, והיא היתה כותרת על שער "ישראל היום" כבר ביום חמישי ("ברק עוד בודק אם להצטרף לקואליציה").
להחליף את השמאלנים
אתמול היה זה שלמה אבינרי שניצל את טורו בעמודי הדעות של "הארץ" כדי להפציר בלבני שלא תלך לאופוזיציה, ואגב כך קרא, פחות או יותר, להחליף את העם ("גם לי מתחשק להיות קצת 'ברוגז' – עם תוצאות הבחירות, עם עוורונו של העם, עם המצב בכללו; גם לי מתחשק לומר: 'או.קיי, ניתן לבנימין נתניהו להרכיב ממשלת ימין צרה. נראה למה 'הם' מסוגלים; אנחנו נלך לאופוזיציה – נקיים, טהורים ובטוחים בצדקתנו'").
היום אמיר אורן אינו מסתפק ב"ברוגז" ומנצל אותה במה כדי לקרוא, חד וחלק, לבחירות חדשות ("בחירות חדשות עכשיו" היא כותרת הטור). באותו עמוד ב"הארץ", מצד שמאל, כותבת מירב מיכאלי בעד הליכתה של לבני לאופוזיציה: "מתברר שכל אלה שתופסים את עצמם מתונים, ליברלים, נאורים, אנשי העולם, ולפיכך מזדהים עם דימוי המרכז-שמאל 'המתון', אינם יכולים לשאת את המחשבה שלא יהיו בשלטון. ממשלת ימין? שאינה כוללת אותם ואינה מייצגת אותם? אבוי!".
כבה המגדלור
בדרך כלל כשהזכירו ב"דה-מרקר" את השם המפורש, הווה אומר "וורן באפט", נהגו להצמיד לו תואר כבוד כלשהו. מקור ההשראה היה בדרך כלל מיתולוגי: "המשקיע האגדי", או "האורקל מאומהה", על שם עיר מגוריו של הגאון. אתמול הכריזה חברת ההשקעות שבאפט מנהל, ברקשייר-התאווי, על ירידה של 96% ברווחים (ברבעון הרביעי של 2008) ושל 9.6% במניות (ב-2008). בידיעה של אשר שכטר שהתפרסמה אתמול נכללו ציטוטים של באפט, שהודה ב"צעדים מטומטמים בנוגע להשקעות", ודיבר על "שוק הנגזרים" ועל סיכונים פיננסיים. מלה שבאפט כלל לא הזכיר היתה "הימורים", ולמרות זאת השורש ה.מ.ר מופיע לא פחות מארבע פעמים בידיעה הלא-ארוכה (עמ' 24), אחת מהן בכותרת ביניים. המלים "אורקל", "אגדי" או "גאון" נעדרות. ייתכן שיש כאן רמז לתפיסה ה"דה-מרקרית" של שוק ההון: כשמישהו מרוויח, הוא משקיע; כשהוא מפסיד – הוא מהמר.
ענייני תקשורת
הפניה בשער "דה-מרקר" שולחת לידיעה המספרת ש"אתרי האינטרנט הגדולים" טוענים כי "קשת, רשת וערוץ 10 פוגעים בתחרות". בעמ' 26 מדווחות מעיין כהן ואופיר בר-זהר כי האתרים וואלה, ynet ותפוז התלוננו בשימוע שנערך בדלתיים סגורות ברשות השנייה כי זכייניות הטלוויזיה מנצלות את המסך באופן לא הוגן כדי לקדם את אתרי האינטרנט שלהם. "כמשלם מסים פרטי וכמנכ"ל חברה שמשלמת מסים", אומר מנכ"ל וואלה אילן ישועה, "אני מסבסד באופן עקיף מתחרים שלי – שנהנים ממונופול שאין לי גישה אליו". הטענה הזו עטופה בשכבה כה עבה של דמגוגיה שהעיניים פשוט מתקשות לקרוא אותה. אפשר לחשוב שמישהו משתמש בשקלים של ישועה כדי לממן את המשכורת של אבי ניר.
הבעייתיות של הטיעונים של אתרי האינטרנט גדולה כל-כך, שב"דה-מרקר" פירסמו טור פרשנות לצד הידיעה, ובו מזכירה מעיין כהן כי וואלה משתפת פעולה עם חברת יס וזוכה לפרסום מעל מסך הטלוויזיה, וכי ynet משתפת פעולה עם הוט. כהן מאשימה את האתרים ב"הצנעת השיקולים המסחריים שמאחורי עמדתם", כאילו ניתן היה להניח שמנכ"לי האתרים בסך-הכל רצו לשפר את המשילות של הרגולטור, ולא להגן על כיסם. גם עידו קינן כתב על הצביעות שבטענת וואלה, הידועה בגישת הגן הסגור שלה.
ועוד דבר: "דה-מרקר" מכתירים את הדיווח בחותמת המהודרת "בלעדי", אף שהדברים פורסמו כבר ב-16 בפברואר על-ידי לי-אור אברבך מ"מעריב", שגם עשה עבודה עיתונאית והשיג ציטוט מישיבה סגורה.
לא רק אתרי האינטרנט מעוניינים להגביל את המתחרים, אלא גם חברות הסלולר, השחקניות החזקות ביותר בשוק התקשורת ומהחזקות במשק (שמתעתדות להיות שחקניות משמעותיות בשוק האינטרנט בעקבות פתיחתו על-ידי משרד התקשורת). בידיעה חשובה ב"דה-מרקר" מדווח אמיתי זיו כי סלקום מכלילה סעיף שערורייתי בחוזה ההתקשרות שהיא מחתימה עליו את לקוחותיה הגולשים באינטרנט דרך הסלולר, שלפיו יוגבלו שירותי אינטרנט שונים, למשל שירותי VOIP, שסקייפ, שירות הטלפון החינמי-מוזל, הוא הידוע מביניהם. הדיווח הזה צריך לחולל מהומה ומרד צרכנים נגד סלקום. זיו מפרט כשלים נוספים בעסקה שמציעה סלקום.
גילי איזיקוביץ מראיינת במוסף "גלריה" של "הארץ" את הכתבת הצבאית של קול-ישראל, כרמלה מנשה, לרגל זכייתה בפרס אילן רועה מטעם רשות השידור. מנשה, הכתבת הצבאית הכמעט ראשונה (טלי ליפקין-שחק קדמה לה) מספרת על ההצעה שהציע לה שר הביטחון אהוד ברק: להיות נציבת קבילות החיילים. מנשה דחתה את ההצעה, משום ש"היתה מתה" אם היתה יושבת בלשכה בעוד הקולגות "בשטח בעזה". בהתחשב בהיקף השטח שכתבינו ראו במלחמת עזה, ייתכן שמנשה היתה צריכה דווקא לקבל את ההצעה. "מנשה משתייכת לקבוצה מצטמקת והולכת של כתבים שמהות העבודה שלהם היא בשטח", כותבת איזיקוביץ, ומצטטת את מנשה: "עכשיו הכל אחר, הכל 'האח הגדול', יש כוכבים אינסטנט ומספיק להשתתף בריאליטי [...] המקצוע שלנו נשחק, נגמר, מת".
המשורר והזמר ליאונרד כהן הוא גיבורה של כתבה מה"ניו-יורק טיימס" המתפרסמת היום על שער "גלריה". "ככל שאני מתבגר", הוא אומר, "כך אני נעשה בטוח יותר שאני לא מנהל את ההצגה".