הכותל המערבי, היום (צילום: מרים אלסטר)
בין קואליציה לכלי בית
בנימין נתניהו אמור להיוועד היום עם ציפי לבני לפגישה מיותרת בתכלית. מדוע מיותרת? מפני שעוד לפני שהתקיימה בפועל, היא כבר החלה ונשלמה מעל דפי העיתונים. הכותרות הספקולטיביות של הבוקר יודעות לספר בדיוק מה יציע נתניהו ללבני (תיקים בכירים, זכות וטו, ניסוח משותף של קווי היסוד) ומה זו תגיד לו בתגובה (תודה, אבל לא, תודה). לשם מה לבזבז זמן יקר בימים אלה של משבר בטחוני וכלכלי? אפשר לוותר על הפגישה עצמה ולקפוץ מיד לעיתונים של מחר. במחשבה נוספת, הנה הם לפנינו, העיתונים של מחר, יש רק לשנות את נטיית הזמן: נתניהו הציע ללבני כך וכך, ואילו זו השיבה לו כך וכך.
אבל הסיפור לא כל-כך פשוט, כמובן. ראשית, מפני שכותרות עיתוני המחר לבטח לא יעסקו במה שנאמר בפגישה בין נתניהו ללבני. אחרי הכל, מי עוד מבקש בשעת בוקר מוקדמת לשתות כוס קפה ולקרוא דיווחים על התרחשות שהיתה, כשניתן ללוות את הגמיעה בקריאת דיווחים על התרחשות שטרם התממשה? משום כך, כותרות מחר יעסקו בוודאי במה שעתיד להיות מחר, כלומר הן יהיו הכותרות המתבקשות, אך הבלתי אפשריות, של מחרתיים.
יו"ר הליכוד בנימין נתניהו (מימין) והסנטור האמריקאי ג'ו ליברמן, היום במסיבת עיתונאים בירושלים (צילום: אוליביה פיטוסי)
שנית, גם לספקולציות עיתונאיות דרגות שונות של ודאות. בשער "ידיעות אחרונות", למשל, מוצגות העמדות של נתניהו כספקולציה ודאית. "זו החבילה שתקבל היום לבני מנתניהו", נכתב שם לבן על גבי כחול. התשובה של לבני, לעומת זאת, שייכת לעולם המוכר לנו יותר, זה של הספקולציות הספקולטיביות: "זה מה שלבני צפויה להשיב לנתניהו". הדגש כאן הוא על התיבה "צפויה", וזאת משום שעל לבני מופעל לחץ של ממש להשיב בחיוב להצעות נתניהו, מתוך מפלגתה (כותרת ב"ישראל היום": "בקדימה לא מתלהבים מהאופוזיציה") ומחוצה לה (כותרת ראשית ב"מעריב": "בכירים בליכוד: לא נוותר על עקרונות בשביל לבני").
גם אם תיענה המציאות לספקולציה הספקולטיבית של "ידיעות אחרונות", אין ביטחון כי עמדה זו תחזיק מעמד זמן רב. ב"הארץ" מגיש הבוקר יוסי שריד טור פרשנות תחת הכותרת "תחזית לשבוע רב תהפוכות", ובו הוא פורש, כפי שניתן לנחש, תחזית לשבוע רב תהפוכות. "אתם הראשונים לדעת את הסוף הטוב", מבטיח שריד לקוראיו, ולפי השורה התחתונה בטורו, המופיעה כמה פסקאות לפני סיומו, קדימה תצטרף בסופו של דבר לממשלה. שריד אף מרחיק ראות וחוזה כי גם בנוגע למפלגת העבודה, "תימצא הדרך לאופוזיציה, העוברת דרך הקואליציה".
שר הבטחון אהוד ברק (מימין) ושרת החוץ ציפי לבני, היום בכניסה לישיבת הקבינט (צילום: פלאש 90)
אגב ספקולציות ותחזיות, במסגרת מדורו היומי המתפרסם במוסף "המגזין" של "מעריב" כותב הבוקר האסטרולוג גידי גלבוע מסר אישי לבני מזל גדי: "אתם יכולים לזכות בתפקיד יוקרתי, אך תצטרכו להקריב למענו דבר מה שקשה לכם לוותר עליו". מעניין. יחד עם זאת, כדאי לקחת בחשבון גם את תחזיתו של האסטרולוג לבני מזל מאזניים: "צפוי עיסוק רב מן הרגיל בכל הנוגע למוצרי חשמל וכלי בית". אכן.
בין רצינות לפרסום
הבוקר, אולי כחלק מנסיונו של "מעריב" לתפוס את עמדת "הטבלואיד האינטליגנטי מבין השניים" (נוסח שמתעלם לחלוטין מקיומו של הטבלואיד השלישי), מתפרסם הבוקר על גבי כפולת עמודים בעיתון מיזם מיוחד – חמישה מכתבי "מעריב" פונים ישירות לראש הממשלה המיועד, בנימין נתניהו, ושוטחים בפניו את הדרוש לביצוע בחמישה תחומים שונים: ביטחון, חברה וחינוך, כלכלה, מדינות ערב והתחום המדיני.
הטורים נעים מן השטחי והפופוליסטי ועד לרציני יחסית, הכל בהתאם לכותב ולסגנונו, אך לפחות יש איזשהו ניסיון לעסוק מעל עמודי החדשות במהות, ולא רק בסיסמאות ריקות. גם אם המיזם העיתונאי בא לאחר הבחירות, יש לראות בו מהלך חיובי.
חבל, אם כן, שהעיתון, המתאמץ להציג חזות רצינית, ממשיך לפרסם בעמודי החדשות גם ידיעות פרסומיות. בפינה התחתונה של עמ' 17 מתפרסמת ידיעה תחת הכותרת "חדש: מאבטח צמוד לכספת בחתונה" [אבי אשכנזי].
לכאורה, הידיעה מדווחת על תופעה מתפשטת: "לאחרונה נוספו [להכנות ליום החתונה] גם מציאת 'שומר הכספת', כדי למנוע עוגמת נפש בסוף האירוע". למעשה, הידיעה בנויה כטקסט שיווקי הנועד להמריץ את הקוראים לאמץ את התופעה שעליה מדווח. תחילה מוצגת הבעיה: "בשנים האחרונות נפלו לא מעט משפחות קורבן לעבריינים שהצליחו לנצל רגע של חוסר תשומת לב ולהעלים את הצ'קים מהכספת", נכתב. מיד אחר-כך מובא הפתרון: בעליה של חברת אבטחה אומר לעיתון, "יש לנו יותר פניות של מארגני חתונות או אירועים משפחתיים לקבל שירותי אבטחה ביום האירוע". ואדם אחר, גם הוא מבעלי חברת אבטחה, מספר כי "לאחרונה הוחלט בחברה לפתוח מחלקה המתמחה באבטחת חתונות ואירועי שמחה".
כאתנחתא קומית מוזכר גם ש"יש מקרים שלבקשת בני הזוג אנחנו קושרים את המאבטח באזיק לכספת", ולסיום מוצג בפני הקורא (קרי: לקוח) המחיר: "לטענת מנהלי חברות האבטחה, מחיר השירות נע בין 1,200 ל-2,500 שקל". אלמלא המחיר היה כל-כך יקר יכול היה העיתון לממן שומר שימנע מידיעות פרסומיות לנדוד ממדור הצרכנות אל עמודי החדשות.
בין שכטה לאונס
זוכרים את מסע הפרסום המאיים של האגודה למלחמה בסמים שבו נראתה צינגלה כשצדה האחד עמוס מריחואנה וצדה האחר הופך למזרק? ובכן, מתברר שהשכטה אינה "שער" לצריכת הירואין בלבד. ב"הארץ" מתפרסמת הבוקר ידיעה תחת כותרת המלמדת כי לעתים בצדה השני של סיגריית הקנאביס מצוי גילוי עריות: "תושב קלנסאווה שהחל להשתמש בסמים נעצר בחשד לאונס בתו" [יובל גורן].
בידיעה עצמה, אגב, הקשר בין הסם לאונס פחות ברור. כל שנכתב הוא שאשתו של החשוד הודיעה למשטרת טייבה ש"באחרונה החל בעלה, המתפרנס מקצבת ביטוח לאומי, להשתמש בסמים, הודיע לה כי היא אינה עוד אשתו והחל לקחת את בתם בת ה-11 לישון עימו במיטתו". עוד עולה מהידיעה כי בעת מעצרו, נתפסו על גופו "שתי אצבעות של חשיש".
כמו תשדיר אנטי-שכטיונרי משנות החמישים, משתמע מניסוח הכותרת קשר בין העובדה כי החשוד החל לאחרונה לעשן מריחואנה ובין המעשים המגונים שבהם הוא חשוד. אפשר ממש לדמיין את מה שבעבר הוצג כעובדה – הצינגלה מובילה ואחראית למעשים פליליים.
אלא שמתוך נוסח הידיעה ניתן היה לחלץ גם סדר אירועים הפוך: אשת החשוד הודיעה למשטרת טייבה שבאחרונה החל בעלה לקחת את בתם בת ה-11 לישון עימו במיטתו, ולהשתמש בסמים. ואולי בכלל התלות בביטוח הלאומי הובילה לאונס, או לשימוש בסמים? מדוע לכלול בכותרת הידיעה את השימוש בסמים?
לא צריך להיות יושב-ראש מפלגת בוגרי עלי-ירוק וניצולי השואה כדי לדעת שיש אולי חפיפה בין עישון מריחואנה למעשים בלתי חוקיים אחרים, אבל הרמיזה כאילו יש גם קשר סיבתי בין השניים בעייתית יותר. מצער לגלות שדווקא במערכות העיתונים, שבהן השימוש בסמים נפוץ יחסית, עדיין יש מידה כה רבה של דעות קדומות.
ענייני תקשורת
אמיר טייג מדווח ב"כלכליסט" כי משרד התקשורת דחה את הטענות של חברת הוט כאילו בזק משווקת חבילות שירותים בניגוד לחוק.
עדנה אדטו מדווחת כי הרכב מורחב של שבעה שופטי בג"ץ ידון הבוקר בעתירת האגודה לזכויות האזרח נגד חוק נתוני התקשורת. לעתירה הצטרפה, בין היתר, מועצת העיתונות, וזאת בשל העובדה כי אם החוק יעבור, הוא יאפשר לרשויות החקירה לקבל נתוני תקשורת של עיתונאים.
דן מרגלית כותב הבוקר במדור הדעות של "ישראל היום" תגובה קצרה לראיונות שהעניקה לאחרונה עליזה אולמרט ל"ידיעות אחרונות" ולערוץ 2 – "מגרשי הבית של ראש הממשלה", כלשונו. אשת ראש הממשלה האשימה בראיונות אלה גורמים בתקשורת ברדיפת בעלה ובמקרתיזם. מרגלית שואל, "אם אכן לקח [אולמרט] כספים אסורים בנסיבות כה חמורות – מה ה'מקרתיזם' בכך שבני האור תובעים לבוא עימו חשבון?".