פנטזיה ערבית (צילום: placid casual, רישיון CC BY-ND 2.0)

פנטזיה ערבית (צילום: placid casual, רישיון CC BY-ND 2.0)

הדמיון המזרחי של בני דודינו

באר הכותרות שהתגלתה בדובאי לפני כמה שבועות ממשיכה לנבוע תוצרת. בדיוק כשנדמה היה שסיפור חיסולו של מחמוד אל-מבחוח שוקע אל השכחה ואלוהי הטבלואידים מנווט אותנו חזרה אל עבר נבירה בטרגדיות משפחתיות, פרץ אתמול בדובאי נחשול חדש של גילויים.

"דובאי חשפה 15 סוכנים נוספים; לעשרה מהם שמות של אזרחי ישראל", קוראת הכותרת הראשית של "הארץ", המסכמת יפה את ההתפתחות האחרונה. את הכותרות הראשיות בעיתונים האחרים ניתן לקרוא כמחווה למתרגמי שמות סרטי הקולנוע המיובאים לארץ. "המחסלים 2", קוראת הכותרת הילדותית של "מעריב"; "מחסלים, המון מחסלים", קוראת הכותרת הילדותית עוד יותר ב"ישראל היום" (אולי על משקל "בונד, ג'יימס בונד"); ואילו ב"ידיעות אחרונות" מתבלים את המסתורין בסקס-אפיל: "הכוח הנשי". "הכוח הנשי"? אכן, בין הסוכנים החדשים שנחשפו אתמול, חמש סוכנות – נתון הגורם לביטויים הבאים להופיע בשער העיתון הנפוץ במדינה: "הסוכנות המסתוריות"; "לוחמות בעורף האויב" "מחליפות פאות, מסתתרות מתחת לכובעים, עורכות תצפיות". שמעתם? מסתתרות מתחת לכובעים! האם אין גבול לתחכום הראש היהודי עד שהוא מסוגל להעלות על הדעת אפשרות הסתרתו שלו עצמו על-ידי – קחו נשימה – כובע?

אך האם אכן ראש יהודי עומד מאחורי אביזרי התחפושת? וביתר דיוק, האם זהו ראשו נטול הכובע בדרך כלל של ראש מוסד מאיר דגן? הפרשנים חלוקים בדעתם.

"הסיפור הזה הולך ומסתבך, ומוביל אותנו למחוזות שנראה כי לפחות על פניהם, הם יותר מתמוהים, שלא לומר הזויים – עד כי קשה לשפוט ולדון בו בכלים הגיוניים ומקצועיים", כותב יוסי מלמן ב"הארץ". "קשה להאמין שאם אכן המוסד ביצע את הפעולה כפי שמייחסים לו, מתכנני הפעולה היו כה טיפשים, חסרי אחריות או שאננים ומלאים בעודפים של ביטחון עצמי, כדי שישלחו כמעט 30 לוחמים ויסכנו יחידה מבצעית – נבחרת שלמה – למבצע חיסול אחד [...] שיגור מספר כה רב של סוכנים עומד בסתירה ברורה לתקדימי עבר ולכל מה שאנו יודעים מפרסומים זרים על מבצעים כאלה". לדעת מלמן, מפקד משטרת דובאי מפרסם מידע שגוי במכוון "בתקווה שמישהו בישראל יבלע אותו ויגיב, ובכך יפליל את עצמו או יחשוף פרטים סודיים".

רמי איגרא, המפרסם טור ב"ישראל היום", ספקן עוד יותר. "דומה שמפקד משטרת דובאי התאהב במצלמות, ויחד עם אהבתו זו הולכת ופורחת לה הפנטזיה שהוא מציג", הוא כותב, ובהמשך מבטא זלזול מוחלט ביכולות החקירה של מפקד משטרת דובאי, דווקא משום שהציג בתוך זמן קצר יחסית פענוח מרשים, רב-היקף ומפורט מאוד של מבצע החיסול. "לא עולה על הדעת שארגון מערבי היה מסכן כמות כזו של אנשים במשימה פשוטה יחסית", כותב איגרא. "לא נותר לנו אלא להבין שמפקד המשטרה בדובאי הפך את התיזה הראשונית שהציג לנו ל'פנתזה' [כך!], שבה יש עירוב בלתי ניתן להסבר בין דמיון למציאות".

אללי, הדמיון המזרחי הארור של בני דודינו. שוב הוא מגויס להשמצת היהודים. ומה עם העובדה שעשרה מ-15 הסוכנים החדשים שנחשפו אתמול נושאים בדרכוניהם שמות של תושבי ישראל? אולי סוכנות ביון זרה פרצה למאגרי המידע הישראליים ושלפה משם את שמות בעלי הדרכונים הזרים רק כדי להפליל את המוסד? אולי כמה סוכנויות זרות שיתפו פעולה וקיבצו כל אחת את המידע על אזרחיה בניסיון להפליל את ישראל. רם אורן בוודאי יהיה מרוצה יותר אם יתברר שכך אכן קרה.

בשער "ידיעות אחרונות" מופיעה תמצית מטור של רונן ברגמן, ובה נכתב כי "לא כל מי שסומן אתמול בידי החוקרים כקשור לחיסול מבחוח – אכן נטל חלק במבצע. כך, לפחות, מעריכים במערב". "מערב"? ניחא. עקרוני יותר לשים לב לכך שתמצית הטקסט אינה מפנה את הקוראים לטור המלא מאת ברגמן, המופיע בעמ' 3, אלא לידיעה החדשותית המופיעה בעמ' 2 של העיתון. ואמנם השורה שצוטטה לעיל, המטילה ספק בממצאי חקירת משטרת דובאי על בסיס הערכות ה"מערב", אינה מופיעה בטור הפרשנות אלא בידיעה החדשותית על הגילויים החדשים, שאותה כתב ברגמן יחד עם סמדר פרי.

ההבדל עקרוני משום שלהבדיל מהידיעה החדשותית, בטור הפרשנות שלו ברגמן דווקא אינו מטיל ספק ביכולות הפענוח של משטרת דובאי ובמהימנות המידע שהפיצה. "מי ששלח את המחסלים האמין שהקבוצה היריבה תציג משחק חלש", כותב ברגמן, ולמעשה מתאר את חשיפת הסוכנים כמחדל: "חוסר במודיעין על יכולות הצד השני הוביל לבחירה גרועה בשיטת פעולה ולשיטוט מיותר, לא זהיר ומזיק במלון ובזירות רלבנטיות נוספות, שיטוט שממנו נולדו התמונות המרשיעות [...] אין פעיל טרור שבשבילו זה היה שווה".

"התמונות המרשיעות", ולא הדיס-אינפורמטיביות, כותב פרשן העיתון. למרות זאת, ב"ידיעות אחרונות" בחרו לצטט בעמוד השער דווקא את השורה המבקרת את משטרת דובאי, על בסיס הערכות ב"מערב", ולא את אחת השורות המבקרות את מתכנני החיסול. נוסף על כך, בטקסט הקצר המופיע על השער מצויה שורה שכלל אינה מופיעה בידיעה שבעמ' 2 של העיתון. גם היא משרה שלווה וביטחון על הקורא הישראלי: "חלק גדול ממי שהוצגו כסוכנים זוהו בשיטת האלימינציה והם לא רלבנטיים".

לגבי הסיקור החדשותי, ולא הפרשני, של החשיפה האחרונה, יש לציין לרעה את "ישראל היום", שם מצטטים בועז ביסמוט ודניאל סיריוטי מתוך אתר "הפינגטון פוסט" הערכה המפקפקת בכך שהמוסד עומד מאחורי החיסול, בלי לציין מי אחראי לפקפוק שפורסם באתר ומה סמכותו להביע דעתו על זהות המבצעים (נראה שזהו הטקסט המקורי, מאת מאיר ג'בדנפר, שחיבר יחד עם יוסי מלמן את הספר " הספינקס: אחמדינג'אד והמפתח לפצצה האיראנית"). לטובה יש לציין את עמית כהן ב"מעריב", שמעבר לתמצות ההאשמות של משטרת דובאי, מדווח על "הקשר הישראלי" לפרשה – חברה בשם פיוניר, בעלת מרכז פיתוח בתל-אביב, שהוציאה את כרטיסי האשראי שבהם השתמשו המחסלים. "אמש שררה מבוכה ותדהמה לאחר פרסום הדברים", מדווח כהן על מצב הרוח בחברת פיוניר, "חלק מהעובדים היו מבוהלים".

צירוף מקרים מוזר

מי שתהה אתמול מדוע מפת הכבישים המסוכנים, שפורסמה במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות", הפכה לכותרת הראשית של העיתון, מקבל הבוקר הסברים מהמוסף המתחרה "עסקים" של "מעריב".

"ממשיכים להסתיר", קוראת הכותרת הראשית של המוסף הכלכלי ב"מעריב". "במקום פשוט לפרסם את רשימת 'נקודות התורפה' של כבישי ישראל ואולי למנוע הרוגים נוספים בתאונות, משרד התחבורה ממשיך להתחמק – ואף מעביר לתקשורת רשימות מטעות, חלקיות ומאוד נוחות לו".

בכפולה הפותחת של המוסף מפרסם גיל מלמד את עיקרי ממצאי התחקיר שביצע (הפרטים המלאים יפורסמו מחר, במוסף "עסקים שישי"). לדבריו, כבר למעלה משלושה חודשים מנסה העיתון לקבל רשימה של נקודות הסיכון העיקריות בכבישי ישראל ולוח הזמנים הצפוי לטיפול בהם, אך לשווא. לדבריו, משרד התחבורה "לא רוצה שהמפה הזאת תפורסם. כל-כך לא רוצה, שהוא משתמש בכל מיני תרגילים מוזרים כדי למנוע מאיתנו את פרסומה [...] לאחר שסירבנו לוותר והצגנו מעל דפים אלה את דבר ההתחמקויות של המשרד, הגיעה לעיתון מתחרה – בצירוף מקרים מוזר – מפה חלקית של המפגעים; מפה מאוד קלה לעיכול עבור משרד התחבורה (במיוחד בזכות ידיעה נוחה שפורסמה לצדה)".

כבר הבוקר מתפרסמת ב"מעריב" מפה ובה צמתים שלא הופיעו אתמול ב"ידיעות אחרונות" במפה שהוצגה תחת הכותרת "הרשימה המלאה של כבישי הדמים" [עופר פטרסבורג]. המפה המלאה של "מעריב", כאמור, תתפרסם מחר.

הערכים של אשת מנהיג מפלגת העבודה

כתבת השער של "מוסף כלכליסט" תזכה בוודאי לקוראים רבים. כתב העיתון למשימות מיוחדות, ארי ליבסקר, נשלח תחת זהות בדויה של מיליארדר קרואטי להציץ אל עולם הנדל"ן של האלפיון העליון. הכתבה פותחת בתיאור מפורט של ביקור בדירת הפאר של שר הביטחון אהוד ברק. ממצאי תחקיר ההתחזות של ליבסקר מומלצים מאוד לקריאה. לא רק כדי ללמוד על תנאי החיים של שר הביטחון ואשתו, אלא גם על תפיסת עולמם. מתברר כי התמונה העגומה ששירטט לפני חודשים אחדים מרדכי גילת ב"ישראל היום" מדויקת למדי. טלסקופ – יש. חלונות ענק – יש (כמאמר הביטוי, ביום בהיר אפשר לראות משם את פער המעמדות). ספר תצלומים ענק – יש, אם כי ליבסקר לא מדווח אם אכן מצויה בו גם תמונה של קרלה ברוני בעירום כפי שדיווח גילת. ליבסקר ממשיך ומתאר בפירוט את המטבח המצוחצח וחדר השינה, את שולחן האוכל המפואר והאמבטיה, את "חיבתו הרבה של בעל הבית לטחינה".

חשוב מכך, ליבסקר מחלץ מאשת שר הביטחון, נילי פריאל, משפטים שנראה כי נאמרו ברגעים של כנות, ומהם עולה כי גם התיאור של גילת לגבי ניתוק בעלי הבית ממרבית 999 האלפיונים התחתונים בישראל נסמך על אדנים יציבים.

"אני שואל אותה למה היא רוצה למכור", משחזר ליבסקר. "'אל תעלה לי את הנושא הכואב הזה, זה שובר לי את הלב', היא אומרת. 'במדינה הזו, אם אתה רוצה להיות פוליטיקאי לא נותנים לך לגור בדירה כזאת [...] מצאנו משהו יותר צנוע. מלבד זאת, אנחנו צריכים את הכסף. כדי להיות בפוליטיקה בישראל היום אתה צריך כסף'. אני מרגיש שותפות גורל. 'במדינות כמו אלה שאני מגיע מהן', אני אומר לה, 'ככל שיש לך ארמונות יפים יותר אתה נחשב למנהיג כריזמטי וחשוב יותר. כמו פוטין'. היא מחייכת בהבנה. 'הלוואי שאצלנו זה גם היה ככה. פה זה משהו אחר, כאן יש עדיין מנטליות סוציאליסטית. הכל חייב להימדד בערכים של צניעות'".

כך. אשת מנהיג מפלגת העבודה מתלוננת על "מנטליות סוציאליסטית" ששולטת בדעת הציבור. על הגילוי המצער הזה מעיבה העובדה כי הכתבה של ליבסקר מתפרסמת בעיתון שקריאה בו יוצרת פעמים רבות את הרושם כי הצלחה חומרית וצבירת הון הן מטרות ראויות לחיים.

תופסים עמדות

היום יתחיל שלב ההוכחות במשפט ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט.  "ידיעות אחרונות" מקדיש לכך את הכפולה הרביעית, כשהכותרת הפרושה לרוחב שני העמודים קוראת: "מעכשיו רק העובדות ידברו". הכותרת נתונה במרכאות, ושאובה מדברים שאמר אתמול יועץ התקשורת של אולמרט, אמיר דן. ועוד מצוטט דן בידיעה מאת ניסן שטראוכלר ויורם ירקוני: "מדובר בכתב אישום של סיסמאות, שנופח מעבר לכל פרופורציה". משפט זה, כמו כל הטענות האחרות של דן, נחסך מקוראי "ישראל היום". שם הכותרת לידיעה על פתיחת שלב ההוכחות במשפט לקונית יותר:  "מדינת ישראל נגד אהוד אולמרט – שלב ההוכחות".

ב"ידיעות אחרונות" מלווה את הידיעה החדשותית טור מאת טובה צימוקי, המתפרסם תחת הכותרת "המוסר הכפול של הפרקליטות". צימוקי מתארת את מצב הפרקליטות כ"כמעט בפאניקה", ומעריכה כי "אין ספק שחסרונו של קורב [עורך-הדין שאמור היה להוביל את התיק, אך הושהה לאחר הפרסום של צימוקי מיום שישי שעבר על ההתבטאויות החמורות שהטיח במערכת המשפט] יורגש". לדבריה, פרקליט המדינה, משה לדור, "יצטרך להסביר לציבור איך קרה שתיק כל-כך גדול וכבד נראה תלוי כמעט כולו באדם אחד".

ב"ישראל היום" מלווה את הידיעה החדשותית טור מאת דן מרגלית, ובו הוא טוען כי יש לראות ניצחון בעצם הגעתו של אולמרט לספסל הנאשמים, למרות כל נסיונות העיכוב והמניעה. זאב סגל, המפרסם טור פרשנות ב"הארץ", כותב כי "שלב ההוכחות במשפטו של ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, שייפתח היום, מסמל עליית מדרגה במאבק נגד שחיתות בצמרת השלטון".

המשבר ברשות השידור

קריקטורה של גיא מורד, המופיעה ב"ידיעות אחרונות", מציגה את בנימין נתניהו עומד מול בניין רשות השידור ברוממה ושואל שני אנשים שעומדים לצדו, "מה דעתכם להכניס גם את הבניין הזה לתוכנית שימור אתרי מורשת?".

במדורי הדעות מוצעים פתרונות אחרים. יעקב אחימאיר מפרסם טור במדור הדעות של "ישראל היום" ובו הוא טוען כי "רשות השידור, מנסיונו ארוך השנים של הח"מ, זקוקה ל'מהפכה צרפתית', כלומר מהפכה אכזרית, עם גיליוטינה. גיליוטינה עורפת ראשים, גיליוטינה המכחידה נוהגי ארגון וסדרי עבודה משובשים לחלוטין".

במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" ממליץ יאיר טרצ'יצקי לראש הממשלה בנימין נתניהו למנות את ח"כ שלי יחימוביץ' לתפקיד השרה הממונה על רשות השידור. "אם תיקח נשימה עמוקה", כותב טרצ'יצקי לנתניהו, "תחשוב רגע רק על טובת המדינה ולבסוף גם תתפור את הקונסטלציה הפוליטית הנכונה, תבין שזה הפתרון המתבקש".

במדור הדעות של "הארץ" קורא עוזי פלד לסגירת רשות השידור. לדעתו, "אם השידור הציבורי עדיין חשוב לנו, צריך לסגור לאלתר את רשות השידור, לפטר את כל עובדיה ולהפסיק את שידורי הערוץ הראשון למשך שנה. בתקופה זו יחוקק חוק שידורים כלל-ארצי חדש שיגדיר את שידורי הטלוויזיה הציבורית החדשה כשידורי חדשות וענייני דיומא מצד אחד, ושידורי דרמה ותעודה ישראלית, מצד אחר וינתק לחלוטין את התלות של הטלוויזיה הציבורית בשלטון על השפעותיו".

עד שאחד הרעיונות הללו יבוצע, גילי איזיקוביץ מדווחת ב"הארץ" כי מנכ"ל רשות השידור, מוטי שקלאר, ביקש מבכירי רשות השידור להסכים לקיצוץ של עשרה אחוזים משכרם.

ענייני תקשורת

איתי זיו מקדיש את טור ביקורת התקשורת שהוא מפרסם ב"העיר" להטעיה שביצע לדבריו כתב חברת החדשות של ערוץ 2, ניר דבורי. זיו מנתח כתבה שהכין דבורי למהדורה המרכזית של הערוץ, וקובע שהנתונים מהמחקר שעליו מתבססת הכתבה, מחקר שבין כותביו אנשי המכללה לביטחון לאומי, "עוותו". זיו מציין כי "דבורי טען בגוף הכתבה ש-30% מהפליטים בארץ [...] הם חולי איידס. יונית לוי, שניזונה ממנו, קראה מהפרומטר ש'אחד מכל שלושה מסתננים הוא נשא איידס'" [ההדגשות במקור, אך יש לציין שדבורי אינו מדבר על "חולי איידס" בגוף הכתבה]. בכל מקרה, המחקר, כך כותב זיו, לא מציג אף אחת מהתמונות הללו. למעשה המחקר מתייחס לשנות התשעים ולא למצב כיום, לעובדים זרים ולא למסתננים, ועל-פי המחקר, שיעור העובדים הזרים נשאי האיידס מבין הישראלים שנדבקו במחלה מגיע לשליש רק בשנה אחת מבין אלו שנבדקו.

לי-אור אברבך ריאיין ל"גלובס" את סמנכ"ל התפעול של חברת החדשות בערוץ 2, דני שדה, ושמע ממנו כי "בעתיד שאנחנו רואים חדשות 2 היא חברת חדשות גדולה וחזקה שתספק שירותים לכל החברות, אפילו לערוץ 10". בתשובה לשאלה "מה לגבי ריבוי הקולות, הפלורליזם?", ענה שדה כי "אין מניעה שכל חברה תחזיק מחלקה מוקטנת שתביא את הסיפורים שלה, אבל שתהיה במדינה ספקית תוכן עיקרית. הרי רוב המהדורה אלה דברים שנמצאים אצל כולם".

מתי גולן מקדיש את טורו ב"גלובס" למתיחת ביקורת על אלכס פישמן, הפרשן הבטחוני של "ידיעות אחרונות", ובכלל על עיתונאים שמאשימים את "המדינה" בעוולות שלדעת גולן מתחוללות כתוצאה מעיתונות רדודה וצהובה. "אם קיים רצון אמיתי לשנות את אווירת טירוף המערכות, את ייצור האלים וניתוצם במחי מקלדת, מתוך בורות, וולגריות ותאוות הסנסציה – זה לא יקרה אם חצי הביקורת יופנו אל 'המדינה', שזה שום מקום", כותב גולן. "יש לזה סיכוי לקרות רק אם עיתונאים רציניים יאזרו קצת אומץ ויכוונו את ביקורתם לכתובת הרלבנטית, גם אם הכתובת הזאת היא מקום עבודתם, וגם אם האחראים הם נותני לחמם". מלים כדורבנות, וכעת נותר לצפות לאחת משתיים: או שגולן יקדיש טור לביקורת על מקום עבודתו, עיתון "גלובס", ועל נותני לחמו, או שלא. אם האפשרות השנייה תתממש, נוכל להסיק כי דווקא במקום עבודה זה, ודווקא נותני הלחם של גולן, הם כליל השלמות.

מחר צפוי לצאת מדריך בילויים חדש במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות", כך עולה ממודעת קידום מכירות המתפרסמת הבוקר בעיתון.

"כתב 'מעריב'" מדווח ב"מעריב" כי חברת מעריב-אחזקות מתכננת "לגייס מהציבור ומבעלת השליטה בה, הכשרת-היישוב, סכום של 45 מיליון שקלים".