רועי ורמוס, מנכ"ל פסגות (צילום: מרים אלסטר)

רפלקס מותנה

"פרשת החליפות האמיתית של בנימין נתניהו", מבטיחה הבוקר הפניה בשער "הארץ", המובילה לכתבת השער של המוסף "גלריה". מכותרת הכתבה, "היא גדולה עליו", ניתן היה להסיק כי היא עוסקת בפרשת החליפות שחשף עיתונאי "מעריב" בן כספית. בפועל, "היא" אינה שרה נתניהו, אלא החליפה של בעלה, בנימין.

הכתבה, מאת שחר אטואן, מפלרטטת עם הפרשות האחרונות של נתניהו ורעייתו. "לרעיית ראש הממשלה, כך מתברר, יש השפעה מכרעת על עיצוב הופעתו של נתניהו בשני העשורים האחרונים", נכתב בה ספק בצחוק, ספק ברצינות. סקירת מלתחתו של נתניהו לאורך השנים מובילה את אטואן למסקנות עגומות. בין היתר מואשם ראש ממשלת ישראל ב"התאמת גוונים לא מדויקת". כותרת המשנה של הכתבה מסכמת את המצב במלים הבאות: "החליפות שאינן מותאמות למידותיו. כריות הכתפיים המודגשות. שילובי הצבעים על טהרת דגל הלאום. שום דבר בהופעתו הסולידית של ראש הממשלה אינו מעיד על חיבה יתרה לאופנה עילית".

"בוא נחליף עיתונות", מצוטט נתניהו בידיעה קצרה מאת שלמה צנזה המופיעה ב"ישראל היום". כותרת הידיעה: "ברלוסקוני על שרה נתניהו: 'העיתונאים טובים בהמצאת סיפורים'". באיזה הקשר הציע נתניהו להחליף את העיתונות? על-פי הדיווח של צזנה, היה זה בתשובה לשאלה שהופנתה לידידו האיטלקי ונוסחה כך: "מה הרפלקס המותנה שלך כאשר אתה שומע את המלה רעיה?".

הבוקר נראה כי אמנם בוצעה החלפה לילית בעיתונות בלי שום הודעה מראש. זכייתו של אבנר נתניהו, בנם הצעיר של ראש ממשלת ישראל ורעייתו, בחידון התנ"ך של מחוז ירושלים, מוצאת את דרכה למדור הרכילות של "ישראל היום" [גיל משעלי]. במדור ידיעה קצרצרה על הזכייה ותצלום [מוזיאון ארצות המקרא ירושלים] של הבן הנרגש והוריו הגאים.

לעומת זאת, בעיתונים שהתקיפו לאחרונה את בני הזוג נתניהו חזור והתקף, הזכייה של הבן אבנר בחידון המחוזי מובלטת בהרבה. ב"מעריב" מופיעה ידיעה [רוני מלול] על כך בעמ' 4 של קונטרס החדשות(!). ב"ידיעות אחרונות" מופיע אותו תצלום ממדור הרכילות של "ישראל היום" בעמוד השער(!), וידיעה נרחבת למדי מאת איתמר אייכנר ודני אדינו אבבה מדווחת על הזכייה בכפולה האמצעית של העיתון(!!). מי שיקרא אותה ילמד פרטים חדשים על אבנר נתניהו. למשל, שהוא "מגלה עניין רב בתנ"ך וזוכר פסוקים שלמים בעל-פה. הוא גם נוהג ללכת לתפילות בבית-כנסת ובכותל המערבי".

האם יש בסיקור הבלתי מידתי לזכייה של נתניהו הבן הוכחה לטענה כי שני העיתונים הללו פוצצו את הפרשות העוסקות בפכים השוליים בחיי משפחת נתניהו משום שהם רודפים את נתניהו? לאו דווקא, אך יש בכך אישוש לכך שהם אכן נהנים להתעסק בפכים השוליים שבחיי משפחת נתניהו.

זה לא אישי, זה פרסונלי

סיקור החשד כי שי בן-דוד ודוד אדרי, שני בכירים לשעבר בבית-ההשקעות פסגות, השתמשו בכספי הנוסטרו כדי להריץ אגרות חוב ולגרוף רווחים עצומים שלא כדין, נפרש הבוקר על פני עשרות עמודים בעיתוני ובמוספי הכלכלה ("מה זה נוסטרו?", נשאל במדור שאלות ותשובות המופיע ב"גלובס" לצד סיקור הפרשה, ועירית אבישר עונה כי נוסטרו הוא "הכסף העצמי של בית-ההשקעות").

שוקי טאוסיג העריך אתמול במדור זה כי פרשת פסגות לא תתפוס בקלות את מקומה של פרשת בנק לאומי בסדר היום של העיתונות הכלכלית, מפני שהראשונה "נוגעת – לכאורה – רק בשני תפוחים רקובים, שכבר לא נמצאים בפסגות ממילא". אלא שכאמור, הפרשה תפסה אמש ב"גלובס" והבוקר ב"דה-מרקר", ב"כלכליסט" ובמוספי הכלכלה האחרים שטח נרחב ביותר, בעוד שפרשת לאומי מצטמצמת מאוד וברוב המקרים נעלמת לחלוטין. אולי זה משום שהעיתונות הכלכלית, כמו העיתונות שאינה כלכלית, צהובה במידה כזו שהיא אינה מסוגלת להתמודד עם יותר מ"סיפור" אחד גדול. אולי זה משום שהפרשה אינה יכולה לגעת בשני התפוחים הרקובים בלי לגעת גם במי שנמצא מתחתם (המשקיעים) ומעליהם (רועי ורמוס, מנכ"ל פסגות). ואולי זה מפני שוורמוס אינו סתם מנכ"ל מתוקשר, אלא מנכ"ל שתוקשר בעיקר על-ידי עיתון כלכלי אחד, "דה-מרקר", שאימץ אותו אליו, האדיר את שמו וליווה מקרוב את מאבקיו למען ניהול תקין וזכויות ציבור המשקיעים.

לאחרונה, זוכר כל מי שקורא מדור זה בלי לדלג באופן אוטומטי על פסקאות העוסקות בנושאי כלכלה, היה זה ורמוס שיצא אל חזית הקרב במשא-ומתן על החזר החובות של חברת אפריקה-ישראל ולב לבייב, וזכה לרוח גבית מצד "דה-מרקר". גם אם בסופו של דבר הקרב הסתיים בניצחון חלקי, שמו של ורמוס כנציג טובת הציבור, ושמו של "דה-מרקר" כמעודד הרשמי של נציגי טובת הציבור, התקבעו בתודעה. משום כך הפגיעה בפסגות ובוורמוס היא, בעקיפין, גם פגיעה ב"דה-מרקר".

כעת יש ל"דה-מרקר" ההזדמנות להוכיח כי הוא אינו מסקר את ההתפתחויות מהזווית הפרסונלית, אלא העקרונית. הבוקר מוקדשים 15 העמודים הראשונים בעיתון לפרשה. הסיקור הוגן ובלתי אישי, כלומר אינו מתמקד ברובו בשאלת האחריות של ורמוס למצב. בשער "דה-מרקר" מופיעה הכותרת "בשוק משוכנעים: ורמוס ידע", אך בעמודי העיתון הסיקור מתרחק מקביעה זו ועוסק יותר בצדדים אחרים של הפרשה. על הקורא לשאול את עצמו אם ההתרחקות מהזווית הפרסונלית אינה בעצמה הטיה על בסיס פרסונלי.

רותם שטרקמן כותב על ה"שמחה לאיד" של "רבים בשוק ההון, באמצעי התקשורת החזקים ובכלל במגזר העסקי" (גם גולן פרידנפלד כותב ב"כלכליסט" כי "המתחרים של רועי ורמוס, מנכ"ל פסגות, אינם מפסיקים לחכך ידיים בהנאה"). ועוד ב"דה-מרקר": סיון קלינגבייל מייעצת לוורמוס "לנהל את המשבר הזה מקדמת הבמה", וידיעה תחת הכותרת "המנכ"ל המתוקשר יוצא לחזית" [איילה צורף] עוסקת פחות בוורמוס ויותר ביועצי התקשורת המעורבים בפרשה. על אחד מהם, זמיר דחב"ש, נכתב כי הוא מצוי בניגוד עניינים חריף.

ורמוס עצמו מוזכר כמובן פעמים רבות בסיקור של "דה-מרקר". ידיעה מאת ואדים סבידרסקי מביאה בהרחבה את תגובת ורמוס. בין היתר אומר מנכ"ל פסגות כי "המוניטין שצברה החברה במהלך שנות פעילותה הם הערך המרכזי שלנו, ואנו נעשה כל מה שנדרש כדי לשמור עליו". בכותרת משנה לידיעה אחרת בעיתון [אתי אפללו] מצוטט "גורם בשוק" התוהה, "למה שהמוניטין של פסגות ייפגעו?". אותו גורם שואל בידיעה עצמה כך: "רק לפני כמה חודשים נבדקה פרשה בבית-ההשקעות דש-איפקס שנגעה ישירות לכספי עמיתים, ובעקבותיה פוטרו עובדים. והנה לאחר כמה חודשים אנו רואים שהמוניטין של דש נשאר מצוין". השוו הערכה אופטימית זו למה שכותב הבוקר הדר חורש במוסף  "עסקים" של "מעריב": "פעילים ותיקים בשוק ההון זוכרים שחברות ברוקרים גדולות התקשו בעבר להתאושש מפרשיות שחיתות, גם כשהיה ברור לציבור שמעשי המרמה וההונאה בוצעו על-ידי מנהלים בודדים, ולא היוו קו פעולה של החברה עצמה".

מותר ואסור בבורסה

"ההרגשה ג'יפה", מודה "מנהל בבית-השקעות" במסגרת כתבה על השפעות הפרשה הנוכחית, המתפרסמת הבוקר במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" [אלי שמעוני, ערן צחי ונווית זומר]. עוד הרבה בכירים אלמונים בעלי תארים עמומים מכל מיני סוגים מתראיינים לעיתונים. מי שמעוניין לשמוע את דעתם יכול למצות את העניין עם הכתבה של רחלי בינדמן, הדר רז ואיתי הר-אור, המתפרסמת ב"כלכליסט" ומעניקה שטח נרחב למגוון קולות אנונימיים.

"בשנתיים האחרונות שום דבר בשווקים לא היה כתיקונו. המחירים של ניירות הערך השתגעו", כותב סבר פלוצקר במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות". "תנודתיות כה חריפה מזינה את הדמיון של העוסקים בקנייה ומכירה של ניירות ערך. היא מזמינה ספקולציות, שרובן מותרות לגמרי על-פי החוק, אבל מקצתן לא מותרות [...] האווירה לא משחררת מאחריות ולא נותנת פטור לעבור על החוק. אבל היא כן מסבירה הרבה". ההסבר של פלוצקר מזכיר כי לעצור ברוקרים בחשד להרצת מניות ואגרות חוב זה כמו לעצור נהגי מירוץ בחשד לנסיעה במהירות מוגזמת או לעצור גנרלים בחשד שביצעו פשעים נגד האנושות. בכל המקרים החשודים פשוט לקחו את ההיגיון הפנימי של המערכת שבה הם פועלים לקצה ההגיוני שלה. כשמערכת פיננסית מתבססת על יצירת רווחים עצומים באמצעות ספקולציות, כמעט תמים לדרוש מהספקולנטים המובילים להקפיד על קווים מטושטשים של מותר ואסור.

"וואלק, נרביץ מכה – המדינה תזדעזע!" (סמי בן-טובים)

מקריאת מתחרי "דה-מרקר" נראה כי לעתים יש לזווית הפרסונלית מקום בסיקור. "פסגות מציגה: מתחת לאף", קוראת הכותרת הראשית של העיתון "גלובס". האף הוא האף של ורמוס, כמובן, שתצלום ואיור (לא מחמיא) שלו מופיעים לצד הכותרת. "מתחת לאפך האבירי, ורמוס", קראה אתמול כותרת טור דעה של עורך אתר האינטרנט של "גלובס", דורון אביגד. גם עירן פאר שואל בטור הפרשנות שלו, "איך מנהלי בית-ההשקעות לא יודעים מה קורה מתחת לאף שלהם?". לוורמוס, מה לעשות, יש אף לא קטן. וכי יש יהודי בלא אף דומיננטי? כן, אבל ורמוס אינו אחד כזה.

אפשר היה לוותר על אזכור אפו של המנכ"ל בכותרת הראשית, אבל ב"גלובס" לא התאפקו. יש להם סיבה טובה. התהייה המרכזית, ששבה ועולה בסיקור הפרשה בכל העיתונים, נוגעת לכך שלפני כמה שבועות הוחלט בפסגות לצמצם את פעילות הנוסטרו, ושני החשודים בפרשה עזבו את בית-ההשקעות. ורמוס טוען מאז התפוצצות הפרשה כי שמע על החשדות לראשונה עם בוא חוקרי רשות ניירות הערך למשרדיו. עשרות אנונימיים המתראיינים לעיתונים השונים, מ"גורמים בכירים בשוק ההון" ועד ל"מנהלים בחברות השקעות מתחרות", מפקפקים בכך.

יחד עם זאת, מי שיביט מעבר לאף ויקרא את טור הפרשנות של פאר במלואו יגלה בו את השורה "נסיון העבר מראה כי מומלץ להתייחס לחקירות בתחילתן בספקנות בריאה". פסקה אחרת מהטור, המתפרסם בכפולה הפותחת של "גלובס", מופיעה גם על שער העיתון. "עכשיו מגיע המבחן של ורמוס", כותב פאר, "לפסגות יש 1.3 מיליון לקוחות, והם מביטים על המתרחש. על ורמוס לקחת אחריות, להפיק לקחים. לבדוק אם היו עוד שותפים לתקלות, ואם כן, להעביר אותם מתפקידם. לשפר את נוהלי הבקרה, להשקיע את כל המשאבים הנדרשים בביקורת פנים וברגולציה. לא לטייח או למסמס, אלא להוכיח שפסגות היא באמת גוף שונה".

עוד סוג של עוול

אחרי שהדיווחים על התהוללויות שר התיירות סטס מיסז'ניקוב גלשו מספרד למדינות ויבשות אחרות, השר מבקש למסור את גרסתו ולצמצם נזקים. הוא עושה זאת באמצעות ראיון למוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות". לא בטוח שהתוצאה תשביע את רצונו. תצלום שלו [אלכס קולומויסקי], מסורק למשעי וחנוט בחליפה, תופס את מרבית שער המוסף. תצלום דומה מלווה את הראיון מאת ענת מידן, יאנה פבזנר ואיתמר אייכנר (שכנראה אי-אפשר לעשות ב"ידיעות אחרונות" שום דבר בלעדיו). בשני המקרים, למרות הניסיון לייצר תצלום סולידי, נראה השר מיסז'ניקוב כאילו עבר עליו לילה ארוך.

"מה שעושים לי זה סוג של עוול", אומר מיסז'ניקוב בראיון. "אני שר בן 40, דור צעיר של מנהיגות, מותר לי ללכת למועדון סמבה בריו, או ליהנות במועדון פלמנקו בספרד. זה שילוב של חיים אישיים ומקצועיים, הרי סמבה ופלמנקו זה גם תיירות". בתשובה לשאלה על טענות כי הוא נוהג לשתות, להשתכר ואף לרקוד על שולחנות, אומר השר: "אני לא משתכר אף פעם. לא אבזה את עצמי ואת המדינה ולא יתפסו אותי במצבים כאלו [...] בפעם האחרונה שהשתכרתי הייתי בן 20 על חוף הים. בגלל המוצא והגנים שלי אני אוהב ויודע לשתות, וזה פלוס גדול [...] אנשים מכל השכבות יוצאים בערב ושותים. גם אני נמנה עליהם, אני אוהב לבלות איתם וגם לשתות. אני לא רואה בזה שום פסול".

כלומר, השר מודה למעשה שהוא שותה אלכוהול, כנראה באופן תדיר ובכמויות לא מבוטלות, אך מכחיש כי לאלכוהול יש השפעה שלילית עליו (תזכורת: צעד ראשון בגמילה מאלכוהוליזם – הודאה בכך שיש לך בעיה). בתשובה לשאלה, "אתה מקפיד לא לנהוג אחרי לילות של שתייה?", אומר השר: "לא נעצרתי אף פעם על-ידי המשטרה כשאני נוהג שיכור".

תיקון טעות (של אחרים)

בכפולה הפותחת של "ישראל היום" מדווח דניאל סיריוטי על המשך חקירת הרצח של מחמוד אל-מבחוח. בכותרת המשנה לידיעה מודגש מפי "מקורות ערביים" כי "הדיווח על נערת פיתוי מופרכים [הטעות במקור], במדינה מוסלמית נשים אינן עוברות בין החדרים בבתי-מלון". הדיווח על נערת הפיתוי, נזכיר, עמד במרכז סיקור "ידיעות אחרונות" את החקירה.

פרס הסטמפה המופרכת של היום

בפרס הסטמפה המופרכת של היום זוכה הסטמפה "בעקבות הפרסום ב'גלובס'", שמתלווה לידיעה מאת לילך ויסמן על העובדה שוועדת הכספים לא אישרה את הרפורמה באלכוהול. בנימוקי השופטים נכתב כי "כדי לטעון כי חברי הוועדה החליטו את אשר החליטו דווקא על סמך הפרסום ב'גלובס' ולא על סמך שלל הפרסומים האחרים שהדגישו בדיוק את אותן הבעיות ברפורמה, יש צורך לא רק בתעוזה, אלא גם במחסור גמור של בושה". ברכות לזוכה.

ענייני תקשורת

לי-אור אברבך, שפירסם בימים האחרונים כמה וכמה ידיעות על הנעשה בתוככי רשות השידור, חושף ב"גלובס" את עיקרי דו"ח הביקורת העצמית של הרשות. בין הגילויים: "ניהול לקוי, בזבוז כספים, מינהל לא תקין, מוסר עבודה בעייתי וקבלת טובות הנאה". רועי בהריר כותב ב"רייטינג" על גסיסתה של תוכנית התחקירים של הערוץ הראשון, "מבט שני".

אמיתי זיו מדווח ב"דה-מרקר" כי הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו תוסיף תשעה משדרים נוספים לחבילת הערוצים החינמית.

גד פרץ מדווח ב"גלובס" כי שר התקשורת משה כחלון הורה לקדם הקמת רשות תקשורת במקום משרד התקשורת. בטור נלווה הוא מסביר מדוע זו החלטה טובה ואמיצה.

תומר זרחין מדווח ב"הארץ" כי רס"ן ר' הגיש ערעור נגד סכום הפיצויים שנפסק לטובתו בתביעה שהגיש נגד אילנה דיין.

אלוף בן כותב במדור המאמרים של "הארץ" על המירוץ לפוליטיקה של יאיר לפיד. בן מעריך כי לפיד ייאלץ לנטוש את משרת מגיש "אולפן שישי", ומעלה את האפשרות שיחבור פוליטית למני מזוז. ובמדור הדעות של "מעריב" מפרסמות הבוקר מרב דוד ומיה בנגל מאמר המוכיח כי גם בזמנים אלה יש בעיתון אופוזיציה פנימית לקו המנגח את הקרן החדשה לישראל.