הפגנת אנשי ימין מול משרדי הקרן החדשה, אתמול בירושלים (צילום: יוסי זמיר)

בין טהרן לעזה

חיסולו של טרוריסט חמאס מחמוד אל-מבחוח בדובאי מגיע היום לשערי כל העיתונים. הכותרת הראשית של "מעריב" היא "חיסול בדובאי", הכותרת על שער "ידיעות אחרונות" היא "הזרוע הארוכה", ואילו הכותרת הראשית של "ישראל היום" היא "ידו של המוסד". הכותרת מובאת בציטוט, כנראה של ה"סנדיי טיימס". קשה לדעת אצל "ישראל היום", שסימן המרכאות הוא האהוב ביותר על עורכיו הבכירים.

ב"הארץ" הכותרת היא: "אחד ממייסדי החמאס וראש מערך הברחות הנשק מאיראן חוסל בדובאי". כותרת המשנה משתמשת בפועל "חוסל", אולם מכנה את המתנקשים "רוצחים": "מחמוד אל-מבחוח, מרוצחי החיילים אבי סספורטס ואילן סעדון לפני 21 שנה, נמצא מת במלונו. משטרת דובאי: הרוצחים, ארבעה בעלי דרכון אירופי, הותירו ראיה מפלילה. חמאס: ננקום בישראל בחו"ל".

כותרת המשנה לראשית ב"ידיעות אחרונות" מסתיימת במלים: "בעולם משוכנעים: ישראל אחראית לחיסולו". הכותרת הראשית של העיתון היא "ארה"ב ואיראן: עימות חזיתי". "ארה"ב תציב שמונה סוללות טילי פטריוט במדינות המפרץ ותשלח לאזור ספינות קרב הנושאות מערכות ליירוט טילים לטווח בינוני", נכתב בכותרת המשנה לידיעה של אורלי אזולאי בעמ' 11, "המטרה: להפעיל לחץ על איראן, להרגיע את מדינות המפרץ ולשכנע את ישראל לא לתקוף". ועל זה סבתא שלי היתה אומרת: גם וגם וגם וגם.

בין עזה לירושלים

"רגע לפני שיהיה מאוחר מדי, שוב מופנית הקריאה להקים מיד את ועדת החקירה, לטובת האמת ולטובת מעמדנו הבינלאומי", מסתיים מאמר המערכת של "הארץ". כותרת ידיעה של ברק רביד ויניר יגנה בעמ' 3 של העיתון קובעת כי "נתניהו נוטה להקים מנגנון בדיקה מחוץ לצה"ל, שיחקור את ממצאי דו"ח גולדסטון".

אחת הכותרות על שער "ישראל היום" היא "ישראל: 'לא' לגולדסטון". כותרת המשנה: "כפי שפורסם ב'ישראל היום': התשובה לאו"ם סותרת הטענות בדו"ח. טרם הוחלט על ועדת בדיקה" (אפשר היה גם לכתוב כך: "כפי שפורסם ב'ישראל היום': מה שפורסם בכל מקום אחר"). דן מרגלית קורא בטור פרשנות להקים ועדת בדיקה בראשות אהרן ברק.

העיתונים חוזרים היום על מה שכבר כתבו: משרדי המשפטים והחוץ תומכים בהקמת ועידה שתרצה את האו"ם, משרד הביטחון וצה"ל מתנגדים. "מעריב" ממשיך לפמפם את המחקר של תנועת אם-תרצו, שלפיו ארגונים הנתמכים על-ידי הקרן החדשה עומדים מאחורי רוב המובאות שמקורן בישראל בדו"ח גולדסטון. לפי בן כספית, יתקיים דיון בעניין בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת. כתבי "ידיעות אחרונות" טובה צימוקי ואיתמר אייכנר מצטרפים לדעת כתבי "הארץ": "למרות לחצי ברק ואשכנזי, הוועדה בדרך".

ב"ישראל היום" כותב שלמה צזנה ששר הביטחון ברק דווקא כן בעד הקמת ועדת בדיקה. סקופ, ידיעה מופרכת או אולי לא זה ולא זה: לפי "ישראל היום", ממילא אין מדובר באמת בוועדת בדיקה, כלומר, ועדה שבודקת דברים, אלא ב"דו"ח משפטי שיבהיר כי צה"ל לא ביצע פשעי מלחמה ב'עופרת יצוקה'". לדו"ח כזה ולוועדה כזו יסכים אולי גם ברק.

בין עזה לבין עצמה

דניאל סיריוטי מדווח ב"ישראל היום" כי גם הרשות הפלסטינית תקים ועדה לבדיקת ממצאי דו"ח גולדסטון; "לא ייתכן שהלחימה בין ישראל לחמאס תתנהל על גב האוכלוסייה בעזה". אם כן: הפת"ח יחקור את חמאס בחשד לביצוע פשעי מלחמה.

"אנו עדים למהפכה כללית בדרך המחשבה", אומר רמי מורד מהחוג למדע המדינה באוניברסיטת ביר-זית ללורנצו קרמונזי, כתב ה"קוריירה דלה-סרה", שרשמיו מסיורים בעזה מובאים ככתבה הפותחת של מוסף "24 שעות" ב"ידיעות אחרונות". מורד עורך סקרים בקרב הדור הצעיר של העזתים. "הציבור נע מערכים של אחריות ציבורית להתעסקות בלעדית בבעיות של הפרט. 54% מהצעירים בני 18 עד 24 בעזה מצהירים שהם מוכנים לעשות הכל כדי להגר".

קרמונזי כותב על טענות הנשמעות ברחוב העזתי כלפי רהבתנות ושחיתות בצמרת חמאס. "עד לפני שלוש שנים הקפידו ראשי חמאס לשמור על אורח חיים פשוט וצנוע", הוא כותב. "עכשיו חמאס מתנהגים בדיוק כמו אש"ף", הוא מצטט את הכתבים במשרדי ה-BBC בשפה הערבית בעזה, וכותב על הקולגות: "אבל העיתונאים שותקים. הם אינם מעיזים לכתוב את מה שהם חושבים, יודעים היטב שהם נמצאים על הכוונת של חמאס". אחד מהם, שהאדי אל-קאשיף, ספג איומים קשים מצד כוח משטרתי של חמאס אחרי שפירסם ידיעה על מזקקת אלכוהול הפועלת בניגוד לחוק היובש העזתי.

שלוש תמונות מעזה מעטרות את הכתבה, האחת של הריסות שהשאיר אחריו צה"ל; השנייה של נכה נשען על קב הליכה, ואסם אבו-שקאלה, איש חמאס שלדבריו עונה קשות על-ידי סוהרי פת"ח; והשלישית היא תמונה קלאסית של "נשות האסירים": אשה עטוית כיסוי ראש מוסלמי, מוקפת בילדים המחזיקים את תמונת אביהם הכלוא. שמו הוא שהאדי חמאד, בן 29, איש פת"ח ומשומרי ראשו של ערפאת, המוחזק על-ידי חמאס ומחכה להוצאתו להורג.

ובירושלים

"ידיעות אחרונות" שלח את רוני שקד להפגנת השמאל בשיח' ג'ראח בירושלים. "כמו ליד הגדר בבילעין, גם שכונת שיח' ג'ראח בירושלים הופכת למוקד הפגנות שבועי. אלא שלא כמו בהפגנות בשטחים – שמרבית משתתפיהן פלסטינים, ופעמים רבות שהן גולשות לעימותים אלימים עם הצבא – בשיח' ג'ראח אפשר היה למצוא ביום שישי רוב כמעט מוחלט של מפגינים יהודים". הידיעה מלווה בתצלום של אחד מהם: הסופר דויד גרוסמן.

ובאיראן

כותב יגאל סרנה בכפולת האמצע של "ידיעות אחרונות": "לפני הרבה שנים היתה סגנית שר חינוך שנקראה מרים תעסה גלזר", הוא מזכיר. "היא קראה על השיר 'תפילין' של יונה וולך וקראה לה 'בהמה מיוחמת... גל עכור, אנרכיה'. 'אפשר היה להתפוצץ מצחוק', הגיבה אז וולך, שכבר גססה מסרטן, 'אבל מתחיל להיות פה מפחיד. אנשים שיש להם שנאת חינם כזאת עוד עלולים להשתלט על המדינה'. מאז נפטרה המשוררת, סגנית השר שבה לביתה ונשכחה, אבל השירים הוולכיים נותרו חזקים ומטלטלים כביום כתיבתם".

רוב כפולת העמודים מוקדשת לידיעה (ובעיקר לתצלום אילוסטרציה חסר ערך המוצמד לידיעה) על מורה לספרות בכפר-סבא, שהעזה ללמד את תלמידיה בכיתות י' וי"א שירים של וולך, ולתלונות של כמה הורים ("התעוררה סערה", בלשון "ידיעות אחרונות"), ולתגובה של משרד החינוך ("זה לא יקרה שוב"). כותרת הטור של סרנה היא "הרפו מן המורה לספרות", אבל "ידיעות אחרונות" אינו מקבל את העצה הטובה.

נותנים גז

תקלה בדוושת הגז בדגמים של הרכב טויוטה מגיעה לשערי כל העיתונים.

ג'יי.די סלינג'ר, מחבר "התפסן בשדה השיפון", היה מתבודד, סרבן ראיונות, וסירב למכור את זכויות ספרו להסרטה. ביום חמישי הלך לעולמו. טון הפרידה ממנו בעיתוני היום מוכתב על-ידי עיתוי המוות, כלומר, את ההספדים היה צריך לתפור הכונן שנשאר במערכת בשבת. כך נשארת דמותו כפי שאולי רצה שתישאר: מעורפלת מבעד לזגוגיות המלוכלכות של משקפי משקיפיו, מלופפת חנופה של צופים מרחוק. עייפי מבט, רגליהם אצות, לבם גס.

ב"הארץ" ויתרו על העניין מראש. ב"ידיעות אחרונות" ו"מעריב" מקדישים את השער וכפולת עמודים למאורע. ב"ידיעות" מודפסים בה טקסטים של יאיר לפיד, רענן שקד וגפי אמיר, שלמרות שקראתי אותם רק עכשיו, איני זוכר מה היה כתוב בהם. הנה רק ציטוט אחד, של גפי אמיר, מבקרת הטלוויזיה של "ידיעות אחרונות", המתייחסת ליצירות הספרות המערבית הגדולות: "לכל הקלאסיקות הודבקו פרשנויות מעצבנות ורבדים שרק קילקלו". ב"מעריב" מביאה רות פרל דברים שאמרו הסופרים הגר ינאי, אסף גברון ויונתן יבין (למה הם ולא אסף שור, סמי ברדוגו ומאיה ערד, למשל? זכה מי שענה ראשון לטלפון, כנראה).

במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" כותבת מרים קוץ כי התבודדותו של סלינג'ר "היא ששלחה אותו להתגורר באגף התמהונים של התודעה הציבורית", ושוב חוזרת על הבלבול הידוע בין התודעה העיתונאית לתודעה הציבורית.

ענייני כלכלה

הפרשה הבאה שתכבוש, ככל הנראה, את סדר היום הכלכלי: מינוי יו"ר בנק לאומי, פרק נוסף בסאגת השליטה על הבנק. הניצנים כבר נראו בארץ הכלכלונים בשבועות האחרונים, ובימים האחרונים המאבק בין בעלי המניות בבנק, ביניהם, כמובן מדינת ישראל, מקבל פנים: את פניו של שר האוצר יובל שטייניץ, המחליף את שלמה אליהו כגיבור הזמני של הסיפור. כל העיתונים מקדישים לבנק את הכותרת הראשית (חוץ מ"דה-מרקר", שדוחק את לאומי לכותרת השנייה מפני ראיון של גיא רולניק עם שי אגסי).

"ועדת נוף ממליצה: גליה מאור תמונה לדירקטוריון לאומי" היא הכותרת הראשית של "עסקים" ב"מעריב" ("למרות נסיון ההתערבות של שר האוצר שטייניץ, מקדמת ועדת נוף את מינויה של מנכ"לית הבנק. העתירות כבר בדרך: המינוי אינו חוקי – מאור צריכה תקופת צינון", יהודה שרוני). ב"ממון" של "ידיעות אחרונות" הכותרת הראשית היא "הדילמה של גליה": "מנכ"לית בנק לאומי היא מנהלת מרשימה, משכמה ומעלה, אבל החוק אוסר עליה להפוך ליו"ר. התעקשות על מינויה תגרור את הבנק לסחרור מסוכן: מוטב שתחליט לוותר לעת עתה, לטובת העסק לו הקדישה את שנותיה היפות ביותר", כותב סבר פלוצקר.

"כלכליסט" בוחר ב"הקרב על לאומי": "דירקטוריון בנק לאומי יתכנס היום לדיון מיוחד וישמע לראשונה מי יהיו חמשת המועמדים להצטרף לשורותיו. ביום חמישי ליווה 'כלכליסט' את חברי ועדת המניות בדרך לדיון המכריע בשאלת המועמדים לדירקטוריון. ביקורת נוקבת נמתחה על שר האוצר, לאחר שנחשפו נסיונותיו לטרפד את מינויה של גליה מאור ליו"ר הבנק". "שטייניץ יסכל את מינוי מאור" היא אחת הכותרות על שער "דה-מרקר" (אתי אפללו).

כמו בכל סיפור גדול, במיוחד בעיתונות הכלכלית, ועל-פי הנוהג שנעשה מחייב בשנים האחרונות, כל עיתון תופס לו צד, או חצי צד, על-פי המקורות הלוחשים על אוזנו, והופך את הסיקור לקמפיין. מאחר שהפרשה מערבת גם את האוצר על פקידיו ועל שרו, וגם מבחר בעלי הון גדולים על החברות והיחצנים שבשליטתם (וגם את בנק ישראל, שטרם נשמע קולו), ומאחר שלכל עיתון מערכת יחסים עם כל אחד מאלו שנמנו לעיל, הרי שהסיקור החד-צדדי בהחלט לא חד-ממדי, אלא דו ואפילו תלת-ממדי, גם ברוח האופנה האחרונה. דבר אחד בטוח: אף עיתון לא מת על שטייניץ.

ההבדל שכבר ניכר בין העיתונים: בעוד שב"כלכליסט" החותמת המודפסת ליד כותרת השער היא "מיוחד", וב"דה-מרקר" היא "בלעדי", ב"עסקים" מביאים את הידיעה המיוחדת הבלעדית: למרות התנגדותו של שר האוצר, שמה של מאור אכן נכלל ברשימת המועמדים של ועדת המניות (ועדת נוף).

החוק להגנת הסופרים

"הנוכחים התקשו להאמין למשמע אוזניהם. חלומם התגשם. הנה הספרות, שבעשור האחרון נהפכה נגישה לרבים, שבה אליהם. שוב לא ישובו התמונות הקשות של אנשים רגילים, ממש עמך ישראל, האוחזים בשקיות גדושות בספרים חדשים בדרכם לדירות השיכון שלהם, משל היו דוקטורים לספרות השבים לבתי האבן שלהם במושבה הגרמנית. שוב לא ניתקל בהמוני ילידים הקוראים ספרים שלא זכו לביקורות מחמיאות משל חברי המועדון. ובעיקר, שוב לא נראה את אותם 'בעלי בסטות' לשעבר מעיזים להתחזות למוכרי ספרים ולארגן מבצעים שפוגעים ב'חופש הבחירה של קוראיהם'. אפשר להירגע. ישראל ניצלה. התרבות ניצלה. אשרי העם שאלה סופריו" (מתוך טורו של יובל אלבשן, היום במדור הדעות של "הארץ").

ענייני תקשורת

אחרי אינספור תהפוכות, נהרות של דיו, דיונים לאין קץ ואיומים חוזרים ונשנים בסגירת הערוץ – הן על-ידי בעליו והן על-ידי המחוקק – האריכה הכנסת בשבוע שעבר את זכיון ערוץ 10 עד לינואר 2012. המאורע עבר בקול דממה דקה. "זה מביך, אבל זה המצב", כותב אלון עידן בטור ביקורת הטלוויזיה של "הארץ" על התוכנית "מנטה ב-10" המשודרת ביום שישי מול "ארץ נהדרת". "במקום שיהיה קטן וחכם, חתרן ואופוזיציוני, ערוץ 10 מתנהג כמו מובטל שיושב כל היום בבית וטוחן בורקסים. הוא כבד, חסר מעוף, איבד את המוטיבציה, מאשים את כל העולם בכאביו".

ב"הארץ" מקדישים מקום נכבד לידיעה על הפיצויים שפסק בית-המשפט לטובת מרדכי גילת, שתבע בבית-דין לעבודה את "ידיעות אחרונות", מעסיקו לשעבר. ב"ישראל היום" הסיפור תופס עמוד שלם. כן, כן, עמוד שלם מוקדש לתביעה פרטית בגין פיצויי פיטורים שהגיש עיתונאי "ישראל היום" נגד מעסיקו לשעבר. אני לא חושב שגילת שמח על הפרסום הזה, אבל במלחמות העיתונים המטופשות, כולם רק חיילים שאפשר להקריב. במיוחד הקוראים.