פיני כהן, שהשליך נעליים על נשיאת בית-המשפט העליון דורית ביניש, נלקח לחקירה על-ידי המשטרה. אתמול בירושלים (צילום: יוסי זמיר)
הוא זכאי
כותרת טורו של גדעון לוי במדור הדעות של "הארץ" היא "השואה כתעמולה" ("יום השואה הבינלאומי – מאמץ הסברה כזה של ישראל לא נראה מזמן. העיתוי למאמץ יוצא הדופן אינו מקרי: כשהעולם מדבר גולדסטון אנחנו נדבר שואה").
העיתונים מקדישים כולם מקום בשער ליום השואה הבינלאומי, או אם תרצו, למאמץ ההסברה של ישראל. ב"ידיעות אחרונות" וב"ישראל היום" זהו הנשיא פרס בפרלמנט הגרמני שמקבל את הזרקור על השער, ב"הארץ" זהו ראש הממשלה נתניהו באושוויץ, וב"מעריב" זהו הכתב נדב איל שנכח באותו מקום.
במדור הדעות של "מעריב" מתפרסמים הדברים שנשא ח"כ מוחמד ברכה בטקס באושוויץ ("עמדתי זקוף במחנה ההשמדה, במלוא קומתי. אני מוחמד ברכה, בן העם הפלסטיני, אזרח מדינת ישראל, זכאי לזעוק את זעקת הקורבנות שדיממו על האדמה הארורה הזאת").
גינויים וגרמים
"את הנעליים זרק פלוני אלמוני, אך הבועט היה דניאל פרידמן", כותב היום ארי שביט במדור הדעות של "הארץ". "הארץ" מפנה לטור מהשער, שם הכותרת הכמעט ראשית מוקדשת לאירוע הנעליים מאתמול: "הנשיאה ביניש הותקפה בעת דיון בעליון". פיני כהן, בן 52, תושב מעלה-אדומים, זרק זוג נעליים לעבר ביניש, חיבל באפה ושבר את משקפיה, זאת כמחאה על פסיקת בית-המשפט לענייני משפחה בתיק המזונות שלו.
כותרות העיתונים האחרים אמוציונליות יותר – "מזעזע ומחפיר" היא הכותרת הראשית של "ישראל היום", העיתון ש"שמירה על שלטון החוק" היא אחד מחמשת עקרונותיו (השישי קובע כי הכותרת תהיה ככל האפשר ציטוט; היום הציטוט הוא של שר המשפטים יעקב נאמן) – או סתם מעליבות יותר: "נעל בראש" ב"ידיעות אחרונות" ו"פני החוק" ב"מעריב", לצד תקריב פניה החבולות של ביניש.
מעוניינים בסיכום של עיקר דברי המגיבים מהפוליטיקה ומהמשפט, ושל דברי הפרשנים השונים בעיתונים? ובכן, בגדול, הם מגנים את המעשה, מגנים בחריפות, ומנצלים אותו כדי לזרוק נעליים וירטואליות על אלו המחזיקים בדעה הפוכה לשלהם במלחמת הכנופיות הנודעת בין כנופיית שלטון החוק לכנופיית השלטון.
ב"ידיעות אחרונות" מציינים כי הנעל הנזרקת היתה מסוג סאקוני פרוגריד ג'ז, משקלה 317 ג' ומחירה 600 שקל. נחום ברנע כותב: "פיני כהן הוא הערת שוליים בהיסטוריה המשפטית של ישראל, איש ששפיותו מפוקפקת, צריך לקוות שהתקשורת לא תלך שולל אחרי הסיפור שלו ולא תהפוך אותו מבלי משים לגיבור".
על צווארון לבן רואים טוב יותר את הכתמים
"היום בצהריים יחל עידן חדש במשרד המשפטים, כשהיועץ המשפטי לממשלה מני מזוז יסיים את תפקידו, ואת מקומו יתפוס עו"ד יהודה וינשטיין. וינשטיין יהיה היועץ המשפטי לממשלה הראשון שמגיע לתפקיד בתום קריירה ארוכה כסניגור פלילי בתחום הצווארון הלבן. הפרט הביוגרפי הזה צפוי להיות הרה משמעות, שכן וינשטיין ימצא עצמו עד מהרה נדרש לקבל החלטות קשות בנוגע להעמדה לדין של בכירי השלטון", כותבת היום טובה צימוקי במדור המשפט של המוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות", והדברים נכוחים ונכונים בהחלט לא רק באשר לווינשטיין, אלא גם ל"ידיעות אחרונות" ולכתבי המשפט שלו.
הכותרת בשער "דה-מרקר", מעל הכותרת הראשית העוסקת בנביא ג'ובס, מתייחסת לבעלי חברות הטלפונים הניידים: "הסלולרי שלנו בכיס שלהם". כותרת המשנה מתריסה: "השלטון של סלקום, פרטנר ופלאפון בשוק הסלולר נהנה מחסות של משרד תקשורת חלש ופוליטי. הציבור משלם את המחיר של התרדמת התחרותית". ליד הכתוב מודפסת תמונתם של שאול אלוביץ' (פלאפון), נוחי דנקנר (סלקום) ואילן בן דב (פרטנר). כותרת הכפולה בעמודים 20–21: "חברות הסלולר מבלבלות את הצרכנים ומונעות תחרות על המחיר" (אמיתי זיו).
דיוקנם של טייקוני הסלולר, מהחברות הרווחיות והגדולות במשק ומהמפרסמות הגדולות בתקשורת, אינו מובא בדרך כלל בעיתונים הכלכליים צמוד לידיעה ביקורתית. במיוחד כשהם, במיוחד דנקנר, שולטים בחברות אחרות שגם להן תקציבי פרסום שמנים. קל וחומר כשלכל אחד מהם מהלכים בשלטון ובקהילייה העסקית, קל וחומר בן בנו של קל וחומר כשכתבים תלויים בהם ובאנשיהם כמקורות מידע. גם התקפה על שר התקשורת אינה עניין פשוט בשביל כלי תקשורת.
"דה-מרקר" הוא יוצא הדופן בגישתו לטייקוני התקשורת, שכן למרות הסיקור המתחנף – כמו כולם – לאלוביץ' ובן דב כשרכשו את השליטה בחברות התקשורת, העיתון מנהל זה זמן קמפיין נגד חוסר התחרותיות בשוק הסלולר.
הכותרת הראשית של "כלכליסט", "חגיגת היועצים הכפולים", יוצאת נגד מגזר אחר שהעיתונות אינה ששה לבקר. "כל שר ונגיד דורשים יועץ צמוד", מתפייטת כותרת הגג, "והיחצנים הפרטיים משתלטים על המגזר הציבורי". "יותר ויותר משרדי ממשלה מעסיקים יחצנים ויועצי תקשורת פרטיים", נכתב בכותרת המשנה לכתבה של הדס שפר. "התוצאה היא בזבוז כספים משווע, כפילות הסברתית, וחמור מכך: חשש לניגוד עניינים אצל היחצנים, שמייצגים גם את החברות המסחריות וגם את הגופים המפקחים עליהן ומממנים אותן".
מעודד לראות שהכלכלונים מעלים לראש סדר היום סוגיות עקרוניות הנוגעות ישירות לכיסו של האזרח הקטן ולכיס משלם המסים, ומעיזים להתעמת עם גורמים בעלי עוצמה. מעודד שבעתיים אם זוכרים שאתמול נפתחה ועידת דאבוס, האירוע שבשנים עברו היה הבמה לרבות מהצהרות המגלומניה והטיפשות של עשירי העולם, ושל עיתונאיהם.
אגב, הכותרת הראשית של "גלובס" היא "רוביני: ההתאוששות תהיה אנמית ואטית". על החתום: טלי ציפורי, דאבוס.
הרבצ"ר והכבל
הרב רפי פרץ, טייס יסעור ורב-סרן במילואים, נבחר לרב הצבאי הראשי החדש. העיתונים מסקרים את המינוי בהרחבה, מתייחסים לעמדותיו הממלכתיות (צריך להיקרא במלעיל), ליחסו לסרבנות (שאותה הוא שולל) ולהיותו ראש מכינת עוצם, שפונתה מגוש קטיף. העיתונים מביאים גם את התנגדותה למינוי של אם שכולה שבנה נהרג בתאונה הידועה כ"אסון הכבל", שפרץ היה מעורב בו כטייס. ועדות החקירה שקמו אחרי המקרה זיכו את פרץ מאחריות למקרה המצער. ב"ישראל היום" הסוגיה מגיעה לשער, שאחת מכותרותיו קוראת: "צה"ל: אין סיבה לפסול מינוי הרבצ"ר".
בין הזיופים
כותרת המשנה לכתבת השער של המוסף "גלריה" (בן שלו): "איציק קלה, מאחרוני דור המייסדים של המוזיקה המזרחית שעדיין פעילים, עבר 40 שנות קריירה כדי להגיע עכשיו לבמות של היכל-התרבות וקיסריה. הוא מעריך את כשרונם של ממשיכי דרכו הצעירים, אבל רואה חשיבות בהקמתו של מוסד רציני שיקנה להם השכלה מוזיקלית, כך שיבחינו בין המקאמאת של המואזין בטורקיה לבין הזיופים שהוא שומע אצל המואזין בירושלים".
"המשבר מחריף: טויוטה מפסיקה לייצר 8 דגמים", קובעת כותרת עמ' 9 ב"ממון" של "ידיעות אחרונות", המוקדש למשבר ביצרנית הרכב הגדולה בעולם. "בעיה חמורה בדוושת התאוצה התגלתה ביותר מ-2 מיליון מכוניות של היצרנית היפנית. החשש: המכונית תאיץ גם בניגוד לרצון הנהג. ובישראל: 140 מכוניות טויוטה קאמרי וסקויה ביבוא אישי צפויות לקבל בימים הקרובים זימון למוסך".
בטור פרשנות כותב אודי עציון: "כבר באוקטובר האחרון הזהיר הנשיא החדש של טויוטה, אקיו טויודה, מפני מצבה הקשה. [... ] 'אנחנו נמצאים צעד אחד בלבד לפני כניעה לאי-רלבנטיות או מוות [...] עברנו את שלושת השלבים הראשונים בהידרדרות שעליהם מצביע [מומחה הניהול ג'ים] קולינס, ובהם גאווה שנובעת מהצלחה, רדיפה לא ממושמעת אחרי יותר והכחשה של סיכוני יתר".
"מלבד הנסיונות על העיזים, מספר רונסון על כלי נשק נוספים שניסו האמריקאים להמציא. אחד מהם הוא 'הפצצה ההומואית'. 'הצבא האמריקאי ניסה לפתח פצצה שתשחרר חומר כימי מעורר תאווה, שאותו ירססו על האויב', הוא מסביר. 'הריח המיוחד היה אמור לדבוק בחיילי האויב ולהפוך אותם לכאלה שאינם מסוגלים לעמוד אחד מול השני מבלי להימשך זה לזה מינית [...] מדובר היה ברעיון מטומטם שלא עבד, אבל אותם אנשים שטיפחו את 'הפצצה ההומואית' היו אלה שעמדו מאחורי הבהייה בעיזים". מתוך ראיון של צחי כהן עם ג'ון רונסון, מחבר הספר "גברים שבוהים בעיזים" (עכשיו הסרט ההוליוודי), על אודות ניסויים שונים ומשונים של כוחות הביטחון והביון האמריקאיים. כזכור, לא מזמן נחשף כי גם המוסד הישראלי עוסק בכגון דא.
iShigaon
לא טאבלט, אִמרו מעכשיו איי-פאד (או אייפאד, או אולי iPad). סטיב ג'ובס, "איש השיווק הגדול ביותר של העידן הנוכחי", כפי שהוא מתואר ב"דה-מרקר" (הם יודעים שם דבר או שניים על שיווק), חשף אתמול את המוצר החדש של חברת אפל. יובל דרור העיר כאן ב"עין השביעית" על שגעת אפל, מחלה התוקפת עיתונאים כל אימת ששמה של חברת הטכנולוגיה אפל מוזכר, ושמתגברת לרמת מגפה כשהיא משיקה מוצר חדש.
בעוד התגובות ברשת היו, כך נראה, מתונות למדי – בוודאי ביחס להייפ – כמה מהעיתונים היום מפגינים התלהבות עצומה. "אפל כותבת מחדש את העולם הדיגיטלי", מצהירה הכותרת הראשית של "דה-מרקר"; "עסקים" של "מעריב" מדפיס את הכותרת "iPad!" על השער ומבטיח "פרויקט מיוחד ב'עסקים שישי'"; "גלובס", שגליונו יצא אמש, מוקדם מכדי לבשר על המכשיר החדש, הסתפק בכותרת על השער: "הדבר הגדול הבא?".
רגע, על מה מדובר בכלל? ובכן, האיי-פאד הוא איי-פון גדול, או מחשב נייד קטן: "מכשיר דק ושטוח בגודל של כ-9.7 אינץ', עם מסך מגע ויכולות רבות" (דפנה מאור ב"דה-מרקר"). היכולות: לגלוש באינטרנט, לקרוא טקסטים ולקרוא ספרים (כלומר: "מחשב").
חידה: כיצד יודעים שסטיב ג'ובס הוא איש השיווק הגדול ביותר של העידן הנוכחי? לא, לא כי זה היה כתוב בכותרת על שער "דה-מרקר", אלא מפני שעמוד שלם בכפולה הפותחת של העיתון מוקדש לכתבה תחת הכותרת "אפל מדגימה: כך יוצרים באזז תקשורתי בלי לומר מלה".
ועוד חידה: כיצד יודעים שסטיב ג'ובס הוא איש השיווק הגדול ביותר של העידן הנוכחי? לא, לא כי זה היה כתוב בכותרת על שער "דה-מרקר", אלא מפני שבאותה כותרת, ההתייחסות היחידה לאיכותו של המכשיר היתה הקביעה של מי שמנהל את החברה שמייצרת אותו, ג'ובס, שאמר: "זוהי חוויית הגלישה הטובה ביותר שתהיה לכם אי-פעם". מזל שהיו שם עיתונאים כדי לצטט אותו.
ענייני תקשורת
"ניצחון לוועד הפעולה של עובדי HOT", מדווח עידו סולומון ב"דה-מרקר": "בית-הדין לעבודה ביטל את פיטורי היו"ר".
איילה צורף מדווחת ב"דה-מרקר" כי היקף עוגת הפרסום ב-2009 הצטמצם בכ-4%, ל-3.7 מיליארד דולר". כותרת בעמ' 8 ב"עסקים": "'התוכן השיווקי – מנוע הצמיחה החדש של ענף הפרסום'"; "יו"ר איגוד השיווק לא מתרגשת מהירידה בפרסום: 'היא קטנה משמעותית מהתחזיות'. וגם לא ממהרת להספיד את המדיה המסורתית: 'אף אחד לא יוכל לקחת את העונג של קפה ועיתון בבוקר'". כנראה שהיא התכוונה: "העונג של קפה ואיי-פאד בבוקר". צורף גם מקדישה ידיעה שלמה (כשליש עמוד) ב"דה-מרקר" לדיווח על סרטון פרסומת חדש. פרסומות חינם כאלה אינן הדרך לעודד את התעשייה.
אופיר בר זהר מדווחת ב"דה-מרקר": שלדון אדלסון תובע התנצלות על דברים שאמר נגדו פרשן חדשות ערוץ 2 אמנון אברמוביץ' ומאיים בתביעה.
"חוק הספרים החדש הותיר כמעט את כולם בלתי מרוצים", נכתב בכותרת המשנה לכתבה של הלית ינאי-לויזון והדס מגן ב"גלובס". רוביק רוזנטל כותב על חוק הספרים החדש במדור הדעות של "מעריב" ("אם ממילא הסופרים אינם יכולים להתפרנס מכתיבה, עדיפה לנו מכירה המונית של ספרינו. גם אם המשמעות היא פחות תמלוגים"). העיתונים מתייחסים למשמעות של השקת האיי-פאד על תעשיית המו"לות (והעיתונים בכללם). משה סקאל כותב במדור הדעות של "הארץ" כי קוראי הספרים האלקטרוניים יכולים לפתור "את אחת הבעיות החמורות של הספרות בישראל: חיי המדף הקצרים עד כדי גיחוך".
סקר החשיפה TGI התפרסם אתמול, התוצאות מעוררות תדהמה: כל העיתונים הם מס' 1 בחשיפה, והחשיפה אליהם עלתה! זאת מעט אחרי פרסום תוצאות סקר TIM, המודד את החשיפה לאתרי האינטרנט של העיתונים – סקר זה גילה כי כל האתרים הם מס' 1 והחשיפה אליהם עלתה! נראה כי לפנינו כיוון מעניין להתמודדות העיתונים עם המשבר הכלכלי שהם מצויים בו: להעסיק כולם אותו כתב שיכתוב ידיעות לכולם. לפי שעה מדובר רק בכתב לענייני סקרי חשיפה, אבל השמים הם הגבול.