נסיונות לשפר את מצבנו החברתי והפוליטי

הכותרת הראשית במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מלמדת כי בקרוב יוקשחו התנאים לקבלת דמי אבטלה. גד ליאור מדווח כי במשרד האוצר שוקדים בימים אלה על "תוכנית למלחמה באבטלה". לפי דיווחו, "הסיבה לתוכנית: חשש מעלייה חדה בשיעורי האבטלה בישראל". בהמשך כותב ליאור כי "גידול באבטלה צפוי לגרום באופן מיידי לעליית שיעורי העוני בישראל", ואת זאת מנסים למנוע במשרד האוצר.

על-פי התוכנית, ייפתחו מחדש מרכזי הכשרה מקצועית כך שמובטלים יופנו להתמחות "במקצועות שבהם קיים חוסר משווע בעובדים, למשל בחרטות, בשרברבות, בעבודה עם מכונות מורכבות, במקצועות בניין נדרשים וגם במקצועות הייטק מסוימים". לצד זאת יוקשחו התנאים לקבלת דמי אבטלה עבור "מי שמחפשים עבודה במשך חודשים, בעיקר במקצועות לא נדרשים או על-ידי אנשים בלתי מקצועיים, שלא למדו מקצוע". אדם המכונה "גורם בכיר באוצר" מצוטט כך: "אי-אפשר גם שכל חסר מקצוע יחפש בקביעות רק עבודה בניקיון או באבטחה. כך יישארו מאות אלפי חסרי מקצוע בישראל עניים כל ימי חייהם".

ב"דה-מרקר" מדווחות רוני לינדר-גנץ והילה ויסברג על תנאי ההעסקה הירודים של המאבטחים שעובדים בכניסה למגדלי עזריאלי בתל-אביב, ושל המאבטחים בכלל, וזאת בעקבות טקסט שפירסם העיתונאי יהודה יערי בחשבון הפייסבוק שלו.

"היום הכי חם של הקיץ כבר דופק שעון, ובכניסה הצפונית של מגדלי עזריאלי בתל-אביב (מכיוון רחוב מוזס) המאבטחים עדיין עובדים בשמש היוקדת ללא טיפת צל", כתב יערי. "[...] העובדה שבשעות הכי חמות מעמידים בשמש הקופחת כמעט תמיד רק מאבטחים אתיופים מוכיחה שהם מודעים לבעיה ופשוט בזים לעובדים שלהם, ועל הדרך גם גזענים: אתם אתיופים, מגיעה לכם אפריקה. גם לאלפי העובדים במגדלים זה כנראה לא מזיז, למרות שדפיקה על השולחן על-ידי איזה עורך-דין רציני ממשרד יגאל ארנון או מנכ"ל בזק, שיושבים במגדלים, היתה מנערת את החוצפן הזה. אז אני עושה את המעט שאני יכול: הפסקתי לקנות בעזריאלי, ואני מציע לכם להצטרף אלי ולהפסיק גם אתם לקנות שם – עד שידאגו למאבטחים האלה לקצת צל עם איזו שמשייה (300 שקל באייס. בדוק) או סככה יותר נורמלית".

לינדר-גנץ וויסברג מדווחות כי המאבטחים בעזריאלי הם עובדי קבלן, ולא עובדים שמועסקים ישירות על-ידי קבוצת עזריאלי. "הם חששו להתראיין בשמם ולהצטלם לכתבה", נכתב. "לדבריהם, שכרם הוא 22.5 שקל לשעה לבודק תיקים ו-26 שקל למאבטח. הם עובדים במשמרות של 8–10 שעות בשמש הקופחת או בקור ובגשם שוטף בחורף".

אחד העובדים, בן 64, שמועסק במקום זה כמה שנים, מספר כי הוא עובד בין חמש לשש משמרות בשבוע ומגיע לשכר נטו של 5,200 שקל. "התאמצתי מאוד להשיג את העבודה הזו", הוא אומר. "זה קשה, אבל עדיף בהרבה מאשר לשבת בבית בלי עבודה". על-פי הכתבה, רק 400 מ-70 אלף מאבטחים בישראל מאוגדים. החברות שמזמינות את השירות מחברות הקבלן מתנערות מאחריות בטענה כי מדובר בעובדים של חברות הקבלן. חברות הקבלן טוענות כי הן אינן יכולות לספק תנאים טובים יותר ולבנות מחסה עבור העובדים כיוון שאין זה בסמכותן. ח"כ דניאל בן-סימון הגיש לפני למעלה משנה הצעת חוק שתחייב את מזמין השירות לדאוג לעמדה מוצלת ולמקור חימום עבור העובדים הללו, אך משרד האוצר הגיש ערר ומאז ההצעה תקועה.

"תנאי המאבטחים הם חלק עיקרי בתכנון ובבנייה של מבנים ממשלתיים קיימים ושייבנו בעתיד", נמסר ממשרד האוצר ל"דה-מרקר". "להצעת חוק זו השלכות תקציביות של עשרות מיליוני שקלים שעלולים ליפול על הרשויות המקומיות, ללא שום מקור תקציבי לכך".

במוסף "עסקים" של "מעריב" מדווחת יעל דראל כי רשות המים הציעה לנתק ממים מעתה רק צרכנים שחייבים 500 שקל, ולא 350 שקל, כפי שהיה נהוג עד כה. כן, אכן, נכון להיום מי שצובר חוב בסך 350 שקל בשל צריכת מים, מנותק מהזרם. בעקבות שלוש עתירות לבג"ץ ולאחר שימוע ציבורי שקיימה רשות המים, הוחלט לשנות את המדיניות.

בעיתון "כלכליסט" מדווח תומר אביטל כי שרי ממשלת ישראל יתבקשו לאשר הבוקר "את קידומו המהיר של תזכיר חוק דרקוני שנועד לאסור על המסתננים להוציא כסף מהמדינה". לפי החוק, עונש של מאסר חצי שנה או קנס של 29 אלף שקל יוטל על מי שינסה להוציא את כספו מהמדינה. לפי אביטל, "מדובר לא פעם בכספים שהמסתננים הרוויחו ביושר מעבודתם ושהם שולחים לקרוביהם שנותרו בארצות המוצא.

"לאחר אישור השרים יועבר החוק מיד לוועדת הכנסת, שם תפעיל הקואליציה לחץ כדי לאשר אותו בקריאה ראשונה עד סוף-השבוע – לפני היציאה לפגרת הקיץ", מוסיף אביטל. "כמו כן, בממשלה מקווים לסיים את הליך החקיקה באופן יוצא דופן במהלך פגרת הקיץ שתסתיים באוקטובר".

לפי משרד המשפטים, מדובר ב"איזון ראוי בין זכותה של ישראל להגן על עצמה מפני תופעה הולכת וגוברת של הסתננות לשטחה לבין חובתה לנהוג באופן הומני כלפי כל מי שנמצא בשטחה". אסף וייצן, עורך-דין במוקד לסיוע לעובדים זרים, אומר כי החוק יובל ליצירת שוק שחור. "הלוואי שהממשלה היתה משקיעה עשירית מהיצירתיות שהיא מגלה בדיכוי מבקשי המקלט במתן מענה לבעיות האמיתיות שניצבות בפני החברה הישראלית", הוא אומר.

מהן "הבעיות האמיתיות שניצבות בפני החברה הישראלית"? לא אבטלה, תנאי תעסוקה ירודים, עוני והתעמרות במהגרי העבודה. על כל אלה נכתב בעמודים הפנימיים של מוספי ועיתוני הכלכלה.

בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" נכתב: "אנחנו נמצאים בעיצומו של גל טרור עולמי", ציטוט מפי "גורמי ביטחון בישראל" (הבוקר אמר זאת שר הביטחון בפומבי). בכותרת הראשית ב"מעריב" נכתב: "החשש: פיגוע נגד ישראלים באולימפיאדה", כותרת המסתמכת על דיווח שפורסם ב"סאנדיי טיימס". בכותרת הראשית של "ישראל היום" מצוטטים המורדים הסורים, שמבטיחים: "היעד הבא – ראשו של אסד". בכותרת הגג לראשית מודגש כי "בישראל עוקבים בדאגה: מי ישים את ידיו על הנשק הכימי".

"באופן כללי, לאורך הדורות, עיתוני הזרם המרכזי – לעתים קרובות במידה קיצונית – חסמו וסיכלו נסיונות לשפר את מצבנו החברתי והפוליטי", כתב בשנת 2009 העיתונאי השמאלי אלכסנדר קוקבורן, שמת אתמול. במאמרו סירב קוקבורן לבכות את תעשיית העיתונות המודפסת שהולכת ונעלמת, לעג לטענה כי קריסתה היא סכנה לדמוקרטיה וטען שיש דווקא מקום לחגיגה ותקווה: לא עוד הסתרה, לא עוד הסטת תשומת הלב.

במקום זכות תגובה

הכותרת הראשית בעיתון "הארץ" מוקדשת למצב בסוריה ("אסד נלחם על השליטה בדמשק; המורדים: היעד הבא הוא ראשו"). לא מודגשת בה, או בכותרת המשנה לראשית, הדאגה בישראל מזליגת נשק כימי לגורמי טרור. תחתיה, באמצע שער העיתון, תצלום, חלק מידיעה וחלק מטור פרשנות המוקדשים למשה סילמן, פעיל המחאה החברתית שהצית את עצמו לפני כשבוע ושלשום מת מפצעיו. כל עמ' 6 בעיתון מוקדש לדיווחים על סילמן והמחאה.

"לא מדובר רק בביורוקרטיה", נכתב בכותרת טורו של אור קשתי. "את גבולותיה, את מדיניותה, קובעת הממשלה. את הבוז לחלשים, את האשמת העניים בעוניים, קבעו הפוליטיקאים. המחסור בדירות הדיור הציבורי למשל לא נוצר מעצמו, הוא לא גזירה משמים, אלא תוצאה של מדיניות מתוכננת היטב".

במדורי הדעות של "הארץ" מתפרסמים עוד שני מאמרים המוקדשים לסילמן. העמדה בשניהם דומה. "סילמן היה נפגע פעולות איבה, האיבה לחלשים, וכמותו ישנם עוד רבבות אזרחים, נפגעי אותה איבה", כותב גדעון לוי. "הייאוש של סילמן לא צמח מן האין. חרפת החיים בישראל הובילה אותו לייאוש, שממנו לא ראה מוצא אלא חושך בלבד", כותב אבי שגיא. גם בידיעה על הצעדות לזכרו מצוטטים פעילים שמעלים טענות דומות.

בעיתונים האחרים הסיקור מצומצם יותר.

בשער "ידיעות אחרונות" נשמרה תיבה בפינה הימנית התחתונה לסילמן ("הייאוש הרג את משה סילמן"). כפולת העמודים הרביעית מוקדשת כולה למעשה ההתאבדות. כותרת גדולה, תצלום גדול, שתי ידיעות וטור מאת אלי עמיר, שמאשים את הביורוקרטיה ואת הממשלה. "די, לכו הביתה, עייפנו מכם", כותב עמיר. "מה עוללתם לאחת המדינות השוויוניות בעולם, לאחת החברות הסולידריות בעולם. מיליון וחצי איש ואשה, ילדה וילד, חיים מתחת לקו העוני לפי הנתונים שלכם. מה אתם עושים למענם? המעמד הבינוני והנמוך נאנק תחת העול שלכם". לעומת הטבלואידים האחרים, הסיקור של "ידיעות אחרונות" מקיף ודעתני.

ב"ישראל היום" מוקדש חלק הארי של עמ' 11 לסילמן: ידיעה על צעדה לזכרו, מעל ידיעה על מותו. בכותרת המשנה לידיעה על הצעדה מודגש כי המפגינים "מחו על מדיניות הממשלה". בידיעה עצמה, מאת דן לביא, דניאל סיריוטי ויורי ילון, נכתב כי לדברי המארגנים, "הצעדה היא לזכרו של משה סילמן ולזכרם של כל קורבנות המצוקה הכלכלית והמדיניות האנטי-חברתית של ממשלת ישראל". בהמשך אף מצוטטת ביקורת אישית שהובעה כלפי ראש הממשלה בנימין נתניהו. על אחד משלטי המפגינים נכתב: "ביבי, זו לא טרגדיה אישית, זו המדיניות שלך".

נראה שלמרות המאמר המצטדק של גונן גינת, שהסביר כי שמות ראש הממשלה ושר האוצר הועלמו מהעיבוד למכתב ההתאבדות של סילמן שפורסם בעיתון בשל השמירה הקפדנית על זכות התגובה, משהו מהביקורת על הסיקור המוטה שהעניק "ישראל היום" למותו של הפעיל החברתי הצליח לחדור אל מערכת העיתון (ואולי פשוט הצנזור יצא לחופשת קיץ וחופש העיתונות גדל). יש לציין כי בידיעה הבוקר ב"ישראל היום", למרות ציטוט הביקורת האישית על ראש ממשלת ישראל, לא מובאת תגובת לשכת ראש הממשלה.

ב"מעריב" היחס לסילמן עוד יותר מצומצם מאשר ב"ישראל היום". עורכי העיתון החליטו להסתפק בידיעה אחת קצרה בתחתית עמ' 10. בידיעה זו איש אינו מאשים את ממשלת ישראל הנוכחית, או את המדיניות הכלכלית של ממשלות ישראל האחרונות. "משה סילמן שילם מחיר יקר על מה שעושות לנו הרשויות והחברות המשכנות" הוא הציטוט הביקורתי היחיד שמשולב בידיעה.

על טעויות משלמים

טלילה נשר מדווחת ב"הארץ" כי אדר כהן, מפקח מקצוע האזרחות במשרד החינוך, צפוי לעבור היום שימוע אצל מנכ"לית המשרד. כותרת הידיעה שלה היא "מאות אקדמאים דורשים למנוע את פיטורי מפקח האזרחות במשרד החינוך".

על הסיבות לפיטוריו הצפויים ניתן ללמוד מהידיעה רק באופן עקיף, מציטוט עצומה נגד הפיטורים שבה נכתב: "הטענה [...] שהוא מקדם הוראה המובילה לבורות ומתאפיינת בסיסמאות פוסט-ציוניות מעידה על אי-הכרה מוחלטת של העשייה החינוכית שלו".

ב"ישראל היום" ידיעה נרחבת על עתידו של מפקח מקצוע האזרחות. תחת הכותרת "הטעות של ספר האזרחות" מדגישה יעל ברנובסקי כי בספר "יוצאים לדרך אזרחית", שעליו היה אחראי כהן, "נמצאו טעויות רבות". בידיעה מובאות דוגמאות לידיעות שעשויות להוביל לפיטורי המפקח:

"מדינת ישראל מוגדרת כמדינה יהודית", נכתב בספר. "[...] מצד שני [...] היא מחויבת לשמור על שוויון זכויות מלא לכל אזרחיה. שתי זהויות אלו עומדות לא אחת בסתירה כאשר מדובר במיעוטים הלאומיים של מדינת ישראל". טעות.

לפי משרד החינוך, "משפט זה טוען לסתירה ולניגוד בין הגדרתה של ישראל כיהודית להגדרתה כדמוקרטית, מה שמערער על אחת ממטרות תוכנית הלימודים, שהיא להציג ולהבהיר את הגישה שאין סתירה הכרחית בין השתיים".

דוגמה נוספת לטעות המצויה בספר היא המשפט "הקמת מדינת ישראל ב-1948 הפכה את הערבים בשטח פלסטין-ישראל מרוב למיעוט", וכן המשפט: "יחסי השליטה עלולים לפגוע בחופש ובשוויוניות של מי שאינם נמנים עם קבוצת הרוב. נכון הדבר במיוחד כאשר הרוב נוקט במדיניות דמוגרפית סלקטיבית, הממסדת את מעמדו לאורך זמן". עוד טעות.

לפי משרד החינוך, המשפט האחרון הוא "רמיזה בכיוון ראייה שלילית של חוק השבות".

מהדוגמאות שלעיל עולה כי הטעויות בספר אינן טעויות עובדתיות, אלא אידיאולוגיות. המדיניות הרשמית של משרד החינוך היא להטמיע בקרב המיועדים לשירות בטחוני כי אין סתירה בין אתנוקרטיה יהודית למדינה דמוקרטית המעניקה שוויון זכויות מלא לכל אזרחיה, ובמקביל להעלים מתודעתם את העובדה כי מספר הערבים בשטח פלסטין-ישראל קטן במהלך שנת 1948 וכי חוק השבות מעניק יתרון לרוב היהודי במדינת ישראל על חשבון המיעוט שאינו יהודי.

כהן, כך נראה, חשב שמדינת ישראל דמוקרטית דיה כדי להרשות לו להפגיש את תלמידי התיכון עם עובדות שמערערות על תקפות האידיאולוגיה הרשמית. הוא טעה.

עושים לביתם

שוב מתפרסמת ב"ידיעות אחרונות" מודעה לחברת קוקה-קולה המתחזה לידיעה חדשותית. בתחתית עמ' 18 מדווח כי אלפי בני נוער השתתפו במיזם הקיץ של החברה למשקאות קלים. הידיעה הפיקטיבית אינה חתומה על-ידי איש.

ענייני תקשורת

מאמר המערכת של "הארץ" יוצא נגד החלטת הנהלת רשות השידור לשבץ את מנחם בן כמנחה "מאזן" לצד קרן נויבך בתוכנית האקטואליה של רשת ב', "סדר יום". ב"דה-מרקר" מדווח נתי טוקר כי אדם המוגדר "בכיר ברשות השידור" אמר: "ההנהלה הופכת את רשות השידור לדוברות ראש הממשלה". לצד הדיווח מתפרסם מאמר מאת רותם שטרקמן. "ההחלטה של חמישי האחרון מוכיחה שוב שרשות השידור היא קן צרעות שלא מפסיק להידרדר", הוא כותב.

בטורו הקבוע במוסף "המגזין" של "מעריב" ("מנחם בן פותח שבוע") כותב בן, כרגיל, על מגוון נושאים. בין היתר הוא מסביר לפרופסור לביולוגיה סקוט גילברט מפנסילבניה, כיצד ייתכן שנלקחה צלע מגופו של אדם ליצירת חוה, ובכל זאת מספר הצלעות בקרב גברים ונשים הוא זהה. "הצלע אמנם נלקחה מן האדם הראשון", מסביר בן, "אבל כריתת צלע לא נרשמת בגנים ולא עוברת בהולדה, כפי שניתוח אף לדוגמה לא עובר בהולדה. יש מבין?".

ב"הארץ" מדווח [רויטרס] כי רופרט מרדוק התפטר ממועצת המנהלים של החברה המפקחת על העיתונים הבריטיים "סאן", "טיימס" ו"סנדיי טיימס".

במדור הרכילות של "ישראל היום" [גיל משעלי] מדווח כי הבדרן סשה ברון-כהן הגיע לפשרה עם פעיל ארגון הפת"ח היימן אבו-עטייה, שאותו הציג כטרוריסט בסרטו "ברונו".