בני הזוג נתניהו, בעת ביקור בפולין (צילום: אבי אוחיון)
חידה
ראשית לכל, חידה למי שטרם ראה את עיתוני הבוקר ולמי שלא מתכנן להעיף בהם מבט. באיזה עיתון יומי מופיע הבוקר על השער תצלום גדול במיוחד [AFP] שבו נראית שרה נתניהו, רעיית ראש הממשלה? רמז: בכפולה הפותחת של העיתון מופיע שנית אותו התצלום ממש. רמז נוסף: בעיתון זה מתוארת נתניהו כ"רעייתו" של ראש הממשלה בכיתוב אחד התצלומים.
התשובה הנכונה היא "מעריב", העיתון שנגדו הגישה נתניהו תביעת דיבה על סך מיליון שקל. יום לאחר הצהרת בן כספית כי הוא וצוות "מעריב" "ל-א מ-פ-ח-ד-י-ם" מאיומי נתניהו, העיתון לא מפחד לעשות כבוד גדול לרעיה הראשונה של מדינת ישראל. לשם השוואה, ב"ישראל היום" נתניהו אינה מופיעה על שער העיתון (אם כי היא נראית בשני תצלומים [אבי אוחיון] כמעט זהים המודפסים בכפולה הפותחת), ב"הארץ" מופיע רק תצלום אחד שלה בתחתית השער, ואילו ב"ידיעות אחרונות" היא נעדרת מהשער ומופיעה פעם אחת בכפולה הפותחת. מצד אחר, יש לציין כי ב"מעריב" לא פחדו להימנע מלהעביר את התצלום שפירסמו על פני מרבית שער העיתון אל מחלקת הגרפיקה, לצורך שיפוץ פוטושופי של פני הנראית בו.
חיל האוויר משחרר
מה מביא את שרה נתניהו לעמודים הראשיים של העיתונים? התשובה האמיתית היא פרשת עוזרת הבית שהתפוצצה לאחרונה, וזו האחרת שעדיין אסור לפרסם את פרטיה. התשובה הרשמית היא ביקורה של רעיית ראש הממשלה בפולין, לצד בעלה, ראש הממשלה, במסגרת אירועי יום הזיכרון הבינלאומי לשואה שיצוין היום.
כשהעיתונים עוברים מהמימד הוויזואלי לכתוב, הדגשים משתנים. הסיקור הנרחב ביותר על סדר יומם של בני הזוג נתניהו נמצא ב"ישראל היום", שם מדווח מתי טוכפלד על הנאום שצפוי לשאת היום ראש ממשלת ישראל ("איראן היא האיום הגדול ביותר לאנושות מאז השואה"), ועל הצהרות בני הזוג אתמול. "העובדה שאני כאן כראש ממשלה, ואיתי נמצאת משלחת ובה המזכיר הצבאי יוחנן לוקר, טייס בחיל האוויר הישראלי, מעידה יותר מכל על כך שעם ישראל חי, ועוד איך חי", מצוטט ראש הממשלה. "יש לנו מדינה. זה הישג ענקי, יש לזכור ולעולם לא לשכוח ולקחת כמובן מאליו את העובדה שיש לנו מדינה", מצוטטת רעייתו.
ב"מעריב", העיתון היחיד שלפי משבצת הקרדיטים לא צירף אתמול כתב מטעמו לפמליית ראש הממשלה בפולין (ואף לא לפמליית הנשיא המבקר בברלין), סיקור ביקורם של בני הזוג נתניהו מצומצם ביותר. ניסן צור, כתב "מעריב" בפולין, מספק תחת זאת ידיעה הנפרשת על פני עמוד שלם ומוקדשת לגניבה וההחזרה של השלט "ארבייט מאכט פריי" ממחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו. צור משחזר את הגניבה ואת החקירה שהובילה לאיתור השלט, ומוסיף כי על-פי החשד, במסיבת עיתונאים שנערכה בקרקוב מיד לאחר גילוי השלט נכחה עיתונאית שבדית ששיתפה פעולה עם אנדרס הוגסטרום, האזרח השבדי שעל-פי החשד הזמין את גניבתו.
השואה כנושא תקשורתי אינה מתמצה בימי הזיכרון של ישראל והעולם. היא נוכחת כמעט מדי יום בתקשורת הישראלית, שמבחינתה נראה כי כל יום הוא גלגול של טרבלינקה. אחרי ככלות הכל, כבר כמה שנים שראש הממשלה מכריז כי השנה היא 1939. באווירה כזו, קל להבין מדוע פרצה שערורייה סביב סרט שמומן על-ידי הקרן לקולנוע המשווה, כביכול, בין השואה ובין הכיבוש הישראלי.
"הייתי מצפה שעיתונאי שיש לו יושר עיתונאי – המינימום שהוא יעשה זה לבדוק את העובדות", אומר יהונתן סגל, במאי הסרט "אודם", שמצא את עצמו בימים האחרונים בלב סערה ציבורית בעקבות טורו של יאיר לפיד ב"ידיעות אחרונות". לפיד, נזכיר, כתב ביום שישי על חוברת שנשלחה מטעם הפקת הסרט והגיעה לידיו, שבה נכתב כי הסרט משווה את הכיבוש הישראלי לשואת יהודי אירופה. הציטוט של סגל שלעיל מופיע הבוקר ב"הארץ". סגל אומר לנירית אנדרמן כי בסרט אין השוואה בין הכיבוש לשואה, וכי הוא, הבמאי, כלל אינו עומד מאחורי המסמך שהגיע לידי לפיד ואשר נכתב על-ידי מפיקה שפוטרה לפני כשנתיים. להתרשמותו, "מסתובבים פה אנשים שמרגישים שהם נושאים על גבם את הכבוד הלאומי וזכר השואה". את היחס שקיבל בימים האחרונים, בעקבות טורו של לפיד, מגדיר סגל כ"נושק למקרתיזם".
גם ב"ידיעות אחרונות" מופיעה הבוקר ידיעה [אמיר קמינר ויואב בירנברג] עם תגובתו של סגל להאשמות שהועלו נגד סרטו. בידיעה זו, הביקורת מפיו של סגל על לפיד עקיפה יותר ("פרסומים המבוססים בעיקרם על גורנישט אחד ירוק"). את "ידיעות אחרונות" הוא ככל הנראה לא שיכנע. הידיעה נפתחת במשפט "שישה ימים אחרי שיאיר לפיד חשף במדורו ב'ידיעות אחרונות' את השערורייה סביב 'אודם'", ולא, נניח, במשפט "שישה ימים אחרי שיאיר לפיד חולל במדורו ב'ידיעות אחרונות' את השערורייה סביב 'אודם'".
ב"הארץ" מופיעה התייחסות ליום השואה הבינלאומי גם במוסף "גלריה". לרגל צאתו לאור של התרגום העברי ל"יסודות הטוטליטריזם" מאת חנה ארנדט, מראיין אבנר שפירא את עדית זרטל, מתרגמת הספר לעברית. מועד השקת התרגום, יום השואה הבינלאומי ולא יום הזיכרון לשואה (ולגבורה) הישראלי, הולם ביותר. "ארנדט האמינה כי הנאציזם אינו רק בעיה גרמנית וגם לא רק סוגיה יהודית, אלא תופעה השייכת לעת המודרנית עצמה", כותב שפירא. "היא מדברת על אלמנטים שהם חלק מהותי של העולם המודרני ושבנסיבות מסוימות אפשר להפוך אותם לבסיס לטוטליטריות בכל ארץ שהיא", מצוטטת זרטל. בזמן שראש הממשלה מסיק מסקנות יודו-צנטריות, שלא לומר ישראלו-צנטריות מהשואה, שב ומזהיר מפני סכנת איראן ומתפאר בעובדה שהגיע לפולין עם טייס ישראלי, זרטל מסבירה כי תרומתו העיקרית של הספר לקורא הישראלי היא בהתמקדותו ב"פוליטי". לדבריה, "אנחנו נשבעים ורואים עצמנו אחראים רק לעבר הקדום ולעתיד הלא נראה, המשיחי, וההווה מצטמצם לזמן שבין בחירות לבחירות. במובן זה, ספרה של ארנדט עשוי להחזיר אותנו אל ההווה, זמן החיים, אל המעשה האנושי הפוליטי, וגם אל כמה משאלות היסוד שהחברה הישראלית מסרבת לדון בהן ולפתור אותן, ודוחה לעתיד לא-ידוע".
הרצפה עקומה
"הפער החברתי מסוכן יותר מהאיום האיראני", מצוטט דב לאוטמן בכותרת בראש מדור "אחריות" של העיתון "כלכליסט". המראיינת של לאוטמן, רונית צין-קרסנטי, פותחת את הראיון בהקדמה על נתוני העוני והאי-שוויון בישראל לפי דו"ח ארגון המדינות המפותחות (OECD) ועל נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שמאשרים את תמונת המצב העגומה.
מי שיקרא הבוקר ברפרוף יחסי במוסף "עסקים" של "מעריב" יוכל לבטל את דברי לאוטמן בקלות. הכותרת הראשית של המוסף הופכת, לכאורה, את התמונה על פיה. "הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מודה: 'שיטת החישוב מעוותת את נתוני העוני והפערים'", נכתב על פני המחצית העליונה של השער. בכפולה הפותחת של המוסף כותב רותם סלע, העיתונאי שחשף לאחרונה את השגגות שנפלו בדו"ח אדווה, כיצד שינוי שיטת החישוב של הלמ"ס בשנות השמונים "גרם לניפוח הגידול באי-שוויון בשיעור של כ-40%", לשון כותרת המשנה. סלע מסביר כי בשנות השמונים, בשל האינפלציה הגבוהה, הוחלט לשנות את שיטת הסקירה של הלמ"ס ובמקום לתשאל את הנסקרים על ההכנסות וההוצאות שלהם במהלך שנה שלמה, לבקשם לדווח על הכנסותיהם והוצאותיהם במהלך שלושה חודשים בלבד. על-פי מחקר שערך הלמ"ס, מדווח סלע, שינוי זה הוביל לעיוות בתוצאות והגדלת שיעור העוני.
מי שיקרא הבוקר לעומק במוסף "עסקים" של "מעריב" יתקשה לבטל את דברי לאוטמן בקלות. אף שבכותרת המשנה לכתבה מצוין "ניפוח" בשיעור של כ-40%, בכתבה עצמה נכתב כי לפי מחקר שערך הסטטיסטיקאי הראשי שלמה יצחקי, השינוי בשיטת המדידה הוביל ל"ניפוח הגידול באי-שוויון בשיעורים של בין 10% ל-50%" (ואילו החישוב הישראלי של מדד ג'יני, המודד את האי-שוויון, כולל "סטייה של כ-40% בגידול שנרשם בו בדור האחרון"). עוד נכתב כי גם בניכוי השינוי במדידה, מדד ג'יני מצביע על שיעור "המותיר את ישראל אחת המדינות השוויוניות פחות בעולם". נתון זה אינו מגיע לכותרת המשנה או לכותרת הראשית.
קשה להתפלא לנוכח ההבלטה שניתנת למחקר ובחירת הדגשים של העיתון. מדובר במוצר מסחרי הנמצא בבעלות איל הון. העלאת ספקות לגבי גידול שיעור העוני וטפטוף מתמיד של יתרונות הקפיטליזם הם הלחם והחמאה בעיתונות מסחרית. דווקא לידיעות בעיתונות המסחרית המצביעות על גידול בעוני והתרחבות האי-שוויון יש להתייחס כאל תופעות מוזרות.
תקשורת אחראית ונבונה
יום לאחר הלילה הקר ביותר השנה, מופיעות הבוקר לפחות שתי ידיעות בעמודי החדשות של העיתונים תחת הכותרת "קרררר". במדור הדעות של המוסף "דה-מרקר" כותב נחמיה שטרסלר: "החורף הקשה והקר באירופה ובארה"ב מעלה כמה ספקות בקשר לנבואות הזעם של מכוני מחקר שונים, שטוענים כי כדור הארץ מתחמם בקצב מהיר עקב פליטת גזי החממה, ועוד מעט הקרחונים יפשירו ויציפו אותנו בגלים גבוהים. אז אולי נבואות ההפחדה הללו קשורות למאבק על תקציבים נוספים שאותם גופי מחקר רוצים להשיג מממשלות ומגופים בינלאומיים?".
במוסף "ספרים" של "הארץ" ניתן למצוא תשובה עקיפה לשאלתו של שטרסלר. במסגרת סקירה מאת צפריר רינת, כתב הסביבה של העיתון, על ספרו של דני רבינוביץ "הנה זה בא: כיצד נשרוד את שינויי האקלים", כותב צפריר, "העיתונות נמצאת בעין הסערה המתחוללת בין ההכחשה [של שינויי האקלים] והייאוש. בעלי אינטרסים ומכחישי התחממות דורשים ממנה לדווח על קולות הסותרים את דעת רוב המדענים. לעומת זאת, טוענים מדענים ופעילי סביבה רבים (ורבינוביץ נמנה עימם), שהחובה החדשותית לתת דיווח מאוזן ביחס לשני צדדים המעלים טענות סותרות יוצרת תמונה מעוותת [...] מה שמסבך את העניין מבחינת העיתונאים הוא כיצד לאתר ולזהות בכל זאת טיעונים בעלי משקל השונים מדעת רוב המדענים ולתת להם ביטוי. [...] לצד החובה לדיווח המשקף את הנטייה של רוב המדענים, עדיין מוטלת החובה על העיתונאים להעלות, במינון הנכון ובהקשר המתאים, גם סימני שאלה וספקות, אם הם נתקלים בטיעון ענייני ומבוסס שבא ממקור שאפשר לסמוך עליו. [...] הצבת שאלות אלו מחייבת תקשורת אחראית ונבונה, שתדע במה לדון ואיך לנטרל את כל מי שמנסה להטות ולסלף מידע".
החלל החיצון היום
מדור חדשות החוץ של "ישראל היום", "העולם היום", מצליח להתעלות על עצמו הבוקר. הוא כולל שתי ידיעות בלבד. אחת מהן, מאת אלי לאון ולילך שובל, מוקדשת למאמצי ידוענים למען האיטי. מדווח בה בין היתר על השחקן ג'ון טרבולטה, שהטיס מטוס בואינג ובו שישה טון של מזון ואספקה לאי, ועל שיר בהפקת סיימון קאוול, ובביצוע מריה קרי, סוזן בויל ורוד סטיוארט, לצד רבים אחרים, שהכנסותיו יוקדשו לנזקקי האיטי. הידיעה מלווה בתצלום של טרבולטה המבצבץ מתא הטייס של מטוסו כשהוא מניף את כובעו. למרבה הצער, זו הידיעה הרצינית של המדור. הידיעה השנייה [אלי לאון וסוכנויות הידיעות] מדווחת על מדען שטוען כי חייזרים יש לחפש על פני כדור הארץ, ולא בחלל החיצון.
לפרוק את מראות ההרס והזוועה
אמיר בוחבוט מדווח ב"מעריב" כי 220 חיילי צה"ל שיחזרו מחר מהאיטי לישראל "יופנו לטיפול פסיכולוגי ויעברו סדנאות, במטרה לפרוק את מראות ההרס והזוועה שחוו". בוחבוט מסביר כי בחיל הרפואה חוששים שהחיילים יסבלו מתסמונת פוסט-טראומטית בעקבות המראות שנחשפו אליהם. יש לקוות כי גם במערכות העיתונות המודפסת והמשודרת יפנימו את הצורך בעזרה פסיכולוגית מקצועית לצוותים שנחשפו לזוועות, ויפנו לטיפול את הכתבים והטכנאים שנשלחו להאיטי.
הערה
במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" מופיעה הבוקר כתבה מאת מנחם גנץ, כתב העיתון ברומא, על תופעה איטלקית ידועה – בנים המתעקשים להמשיך לגור בבית הוריהם גם בשנות השלושים לחייהם. את הכתבה מלווה תצלום אילוסטרציה [שאטרסטוק] של גבר מקריח בגופייה לבנה, האוכל ממגש פיצה מתועשת שהזמין לביתו. מדובר באילוסטרציה אמנם, אבל לא למתואר בכתבה, אלא למצב שממנו חוששים האיטלקים הממשיכים לגור בבית הוריהם וליהנות מהמזון שמכינה להם אמם.
ענייני תקשורת
נתי טוקר ואופיר בר-זהר מדווחים ב"דה-מרקר" כי הרשות השנייה קנסה את תחנת הרדיו קול-ברמה ב-60 אלף שקל לאחר שהתגלה שותף סמוי בין בעלי הזיכיון.
ערן סויסה מדווח בעמודי החדשות של "מעריב", ובהרחבה במוסף היומי של העיתון, על עובד לשעבר בשב"ס שתובע 1.5 מיליון שקל מערוץ 10 בטענה כי פוטר מעבודתו לאחר שנראה מתראיין למהדורת החדשות של הערוץ בלי שזהותו טושטשה כראוי.
חני יודל מדווחת במוסף "עסקים" של "מעריב" כי מנהלי תוכנית "מבט שני" קיבלו הוראה לשדר, עד להודעה חדשה, לקט מתוכניות עבר של התוכנית.
לי-אור אברבך מדווח ב"גלובס" על מאמצי השיווק האחרונים של "ידיעות אחרונות" – חלוקת גליונות חינם והגברת פעילות קידום המכירות של העיתון. במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מודעה המבשרת כי כל הרוכש קפה ברשת בתי-קפה מסוימת, יזכה בגליון "ידיעות אחרונות" בלא תשלום נוסף.
בבלוג "מדידות מה-Buyside" שמו לב לסתירה משעשעת בעמוד האחורי של "דה-מרקר".