ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, אתמול באשדוד בכנס לעידוד הקליטה (צילום: מרק ניימן, לע"מ)

השואה, איראן, הגרמנים ואנחנו

"איראן יכולה לייצר פצצה – כבר השנה" היא הכותרת הראשית הנתונה במרכאות של "ישראל היום". מי אמר? העיתון הגרמני "דר שפיגל". איראן וגרמניה מככבות גם בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות": "ישראל לגרמניה: בטלו עסקת ענק עם איראן". העסקה: "עסקת גז בשווי מיליארדים". נושא אחר על ראש סדר היום של כל העיתונים: יום השואה ההולך ומתקרב, וביקורו של הנשיא שמעון פרס בגרמניה. הכותרת הראשית של "הארץ": "דו"ח של משרד החוץ: השפלת השגריר הטורקי עבדה, באנקרה הבינו את הרמז".

העוזר של נמרודי

ככל שמעלים את סכום ההימור, קשה לפרוש מהמשחק. במקרה שהקלפים שלך לא מי יודע מה, ההפסד יהיה כואב פי כמה. הקלפים שמציגים "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" ב"פרשת העוזרת", "פרשת העוזרת החסויה" ו"פרשת החליפה", ובקיצור, בפרשת הזוטות החשודות הקשורות למשפחת נתניהו – אינם משכנעים כל-כך, אבל סכום ההימור, כלומר האש שמבעירים העיתונים מסביב לסיפורים, הולך וגדל.

איומי הרצח – שתי שיחות טלפון אנונימיות – שקיבלה על-פי טענתה עוזרת הבית ליליאן פרץ, התובעת את שרה נתניהו בבית-הדין לעבודה, מגיעים היום לכותרת הראשית של "מעריב" ("מאיימים לרצוח את הילדים שלי"). דבר האיום כבר פורסם בעיתונים, והעילה לפרסום המחודש היא כי כעת קיבלה פרץ שיחת איום נוספת, כך על-פי תלונתה במשטרה (שב"ידיעות" טורחים לצלם ולהדפיס). אותה ידיעה מגיעה גם לשער "ידיעות אחרונות" ככותרת בתחתית העמוד ("העוזרת: גובר האיום על חיי"). "מעריב" מקדיש לפרסומים את הכפולה הפותחת, "ידיעות" את הכפולה השנייה.

האם מישהו יכול להיזכר בדמות נוספת המקבלת כפולת עמודים בשני הטבלואידים כל אימת שהיא מקבלת שיחת טלפון מאיימת? "זה יצא מכל פרופורציה", מצוטטת פרץ ב"מעריב", אולם היא אינה מכוונת לפרסומים בעיתונות, אלא לאיומים שלטענתה הושמעו נגדה בטלפון: "אם תוך 12 שעות לא תסיימי את הפרשה את תטופלי, זה מביבי". "מעריב" מזכיר גם את הפרסום ב"ידיעות אחרונות" שלפיו עוזרת נוספת הגישה תביעה נגד שרה נתניהו. ב"ידיעות אחרונות" כותבים כי יחד עם "הארץ", הגישו בקשה לבית-המשפט להסרת צו איסור הפרסום מעל התביעה.

הטור הראשי של "מעריב" נכתב על-ידי בן כספית, המוביל בחזית הכתבים את ההימור של "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" נגד נתניהו. כותרת הטור, "ל-א מ-פ-ח-ד-י-ם", היא טייק-אוף על מימרה מפורסמת של נתניהו. כספית מתייחס להודעה שיצאה אתמול שלפיה משפחת נתניהו תתבע אותו ואת "מעריב" על הוצאת דיבה על סך מיליון שקל (הודעה שמתפרסמת ככותרת על שער "ישראל היום"), ומצביע על תבנית מעניינת: בני הזוג נתניהו מגישים תביעות במטרה להפחיד ולאיים ולא כדי לרדוף צדק. ההוכחה שלו: תביעת המיליון של נתניהו נגד רביב דרוקר וערוץ 10 בגין הפרסום על אודות נסיעתו ללונדון נמחקה בקול דממה דקה. הנה עוד סיבה מדוע אין לפחד כלל מביבי, כך לפי כספית.

"כמו שהדברים נחשפו וצפו בקדנציה הראשונה, כך דינם לצאת ולהיחשף בשנייה. כי בנימין נתניהו לא למד, לא בגר ולא השתנה", כותב כספית, ומבטיח כי ענייני חליפות הבגדים שנשארו לכאורה בידי הזוג נתניהו הם רק "קצה הקרחון". נחכה ונראה. מה שברור הוא כי לא רק נתניהו, גם התקשורת לא ממש השתנתה. כנראה שגם אנחנו לא ממש השתנינו. מישהו הרי קונה את כל העיתונים האלה ובוחר את כל ראשי הממשלות האלה.

הדלת המסתובבת של הפופוליזם

"פופוליזם אינו מדיניות", קובעת כותרת מאמר המערכת של "הארץ" ביחס להכרזתו של בנימין נתניהו כי "לישראל מדיניות הגירה שונה, תקיפה וברורה". "נראה שהמדיניות החדשה, שלשכת נתניהו הגדירה, כדרכה, כ'רפורמה', רק תכביד ביד ימין על אלה שיד שמאל לא חדלה לייבאם", מציין המאמר. מדיניות ההגירה של ישראל היא מדיניות הדלת המסתובבת, קובע המאמר, ובעיתוני היום מצטרפים כותבים נוספים לאמירה זו.

ההתבטאות של ראש הממשלה בעניין העובדים הזרים מהדהדת גם במדור הדעות של "מעריב". "אחת לכמה זמן, כשממשלה בישראל מחליטה שהיא צריכה להראות יד תקיפה במשהו, היא נזכרת בעובדים הזרים. אין קורבן קל מזה", כותב עפר שלח בפתח טורו. הברחות הסמים, הוא מציין, נעשות לא על-ידי המהגרים, אלא על-ידי המבריחים המעבירים את אלה ואת אלה. פריצת שוק העבודה גם היא אינה מלאכתם של המהגרים, אלא של הממשלה. ממשלת נתניהו היא שיאנית בהנפקת אישורי עבודה למהגרים, מזכיר שלח.

"ראש הממשלה הורה להרחיק בתוך שנה 50 אלף עובדים השוהים בישראל שלא כדין. אלה היו הכותרות ביולי 2002, בכהונתו של שרון", מזכירה רותי סיני בטור באותו מדור. "השבוע שבו הכותרות הללו כשממשלתו של נתניהו הורתה לסלק 30 עד 50 אלף עובדים חסרי היתר. כדי ליישם את החלטת שרון, הוקמה ב-2002 משטרת הגירה. עם תקציבים של עשרות מיליוני שקלים, גורשו מאז כ-60 אלף שוהים שלא כדין. ובכל זאת מספר מהגרי העבודה, עם היתרים ובלי, נותר כמעט בלא שינוי – כ-250 אלף. איך זה? פשוט. באותן שנים נכנסו באופן חוקי לחלוטין, בהזמנת ממשלת ישראל, 220 אלף עובדים שבאו לטפל בקשישים ובנכים, לעדור שדות ולקטוף פירות, לבנות בניינים ולהקפיץ אטריות".

"אם נתניהו רוצה לשנות את המצב", כותב שלח, "שיילחם בקשרים שיש לקבלני כוח האדם הגדולים בחצרות השלטון. שיהפוך מהגרים לא חוקיים הנמצאים כאן לחוקיים, בעבודה שלה הם נדרשים באמת, ויעצור לחלוטין את הענקת האשרות החדשות. שיתייעץ באותם ארגונים שקל לצייר אותם כיפי נפש החותרים תחת אושיות המדינה, המתמחים בקשיי חייהם של מהגרי המצוקה. אבל כמו קודמיו, הוא לא באמת רוצה. יותר מדי כסף יש בעסק הזה, יותר מדי אינטרסים". ועוד תזכורת משלח: " מה שמונע מישראלים לעבוד בבניין, בחקלאות או בסיעוד הוא רצון ותנאים. למי שרוצה לעבוד השכר נמוך, העבודה קשה והאלטרנטיבות מפתות מדי. למי שלא רוצה, מה שמוצע בענפים האלה הוא מעט מדי. ככה זה בכל העולם המערבי".

נו, לנתניהו תמיד יישאר שטרסלר.

העיתונות החשמלית

"אגסי מתדלק את המכונית החשמלית ב-350 מיליון דולר" היא הכותרת הראשית של "דה-מרקר", הצהובון הכלכלי העברי הראשון. העסקה, שבמסגרתה השקיעה קבוצה בראשות בנק HSBC את הסכום האמור בחברת בטר-פלייס של אגסי, מגיעה גם לכותרת הראשית של "ממון" ולשער "גלובס" ו"עסקים".

הדיווחים על הרכישה מלאי שמחה וגיל. "דה-מרקר" ו"גלובס" חוגגים בעיקר את משמעותה למשפחת עופר, שהשקיעה בבטר-פלייס 100 מיליון דולר. "תשואה של 200% לחברה לישראל על ההשקעה במיזם המכונית החשמלית" היא כותרת הכפולה ב"דה-מרקר" (הממוקמת משום מה בסוף הגיליון). "הבייבי של עידן עופר שווה כבר 1.25 מיליארד דולר" היא הכותרת על שער "גלובס". לבטר-פלייס, כיאה לשמה, יומרות מרחיקות לכת באשר להשפעתה על איכות הסביבה ומניעת זיהום. קצת מגוחך לגלות שעיתוני הכלכלה מעלים על ראש שמחתם את הרווח הכספי שגוזר מהם איזה טייקון. עדיפה כבר הכותרת המתלקקת של "ממון", המצטטת את אגסי: "אנחנו חברה ישראלית שמשנה את העולם". בסיקור זה לפחות הנושא הוא החברה ומה שהיא מייצרת, ולא הכיסים התפוחים של כמה לובשי חליפות.

"בטר-פלייס עוסקת ברכישת סוללות ובהקמת תשתיות טעינה למכוניות חשמליות בכמה מדינות בעולם, בהן אוסטרליה, דנמרק, הוואי וישראל. HSBC אמורה גם לסייע לחברה בכניסה לאזורי פעילות חדשים דוגמת אסיה וסין", כותבת עירית אבישר ב"גלובס". לפי דובי בן-גדליהו, גם הוא ב"גלובס", ייתכן שהמשקיעים בחברה מייעדים לה בכלל עיסוק אחר – לא במכוניות אלא באנרגיה. "אם בטר-פלייס תצליח לשכנע את המשקיעים שתחנות החלפת הסוללות שלה הן לא רק עוד חוליה טכנית ושיווקית בתשתית של רכב חשמלי, אלא מוצר משלים ואולי אפילו מאיץ לענף הפקת האנרגיה ממקורות מתחדשים – מדובר בקפיצה לזירת משחק חדשה, שהכספים שזורמים אליה כיום ברחבי העולם הם בקנה מידה שונה לגמרי".

בלון לכל ח"כ ותיק וינרוט ב"עסקים"

עידו אפרתי כותב במוסף "עסקים" על תוכנית "מגרש חינם לכל חייל קרבי", שפורסמה אתמול בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". "האם לתוכנית של סגנית השר, גילה גמליאל, לחלוקת קרקעות חינם לחיילים קרביים בנגב ובגליל יש ידיים ורגליים? יום לאחר פרסום היוזמה של גמליאל מתגלה התוכנית ליישוב הגליל והנגב על-ידי חיילים משוחררים כבלון ריק מתוכן. התוכנית לא נידונה כלל במשרד ראש הממשלה, היא גם לא מוכרת במשרד השיכון או במינהל מקרקעי ישראל, ולמעשה מדובר במחזור החלטה ישנה, שבג"ץ פסל בטענה כי היא יוצרת אפליה".

הערתי כאן בשבוע שעבר על המשתמע מטור שכתב משה גורלי ב"כלכליסט", שלפיו עו"ד יעקב וינרוט, הנאשם בשוחד ובהלבנת הון, זוכה ליחס מועדף במשפטו. היום הטענה הזו מודפסת באופן מפורש ככותרת הראשית של "עסקים". "כשפרקליט הצמרת יעקב וינרוט זקוק לצדק מהיר, מתפנים יומני השופטים והטחנות מאיצות", נכתב בכותרת המשנה.

ענת שיחור-אהרונסון כותבת: "עורכי-דין מנוסים ועיתונאים ותיקים, שישבו באולמו של השופט גלעד נויטל בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב בשבוע שעבר בפתח משפטו של עו"ד יעקב וינרוט, לא האמינו למשמע אוזניהם. אפילו עבור השופט היעיל ביותר בבית-המשפט מדובר בהישג של זריזות ויעילות יוצאות דופן".

"רומן" נגזר מ"רומנטיקן"

אריק בנדר ואפרת זמר מקבלים עמוד וחצי ב"מעריב" כדי לדווח על "הצעת חוק חדשה" של שרת התרבות לימור לבנת וח"כ ניצן הורוביץ, שתגביל את ההנחה שהמו"לים יוכלו להציע לרשתות הספרים, זאת כדי להגן על הכנסותיהם של הסופרים. ההצעה אולי תוצג בפני הכנסת רק היום, אבל היא לא ממש חדשה, ונידונה כבר בהרחבה בתקשורת, במיוחד ב"הארץ". עם זאת, נחמד ש"מעריב" עוסק גם הוא בענייני תרבות וספרות (ולו מהזווית הרגולטורית), ואף מקדיש להם מקום על השער.

לטור הפרשנות מגויס הסופר א"ב יהושע. הוא בעד החוק, ונגד כותרת הגג של "מעריב" ("היוזמה שתחולל מהפכה בשוק הספרים הישראלי"): "גם אם הצעת החוק תעבור, לא מדובר כאן במהפכה. הרי בסופו של דבר אנשים לא הולכים להתעשר מזה, ומה שיהיה בסך-הכל זה תגמול מסודר. אם הכותבים הצעירים והטובים יבינו שהם לא הולכים להיות בן לילה מיליונרים בעקבות הצעת החוק, זה בסדר וזה מבורך. לא יהיה כאן מבול של כותבים וספרים כי הכסף אינו גדול, וגם בעבר כתבו בתנאי מחתרת וגם בתנאי רעב, ולכותבים לא היה משנה אם היה גמול או אם הספר הופץ. הכי חשוב היה להם לכתוב".

ענייני תקשורת

מיכאל הנדלזלץ כותב בחלק ב' של "הארץ" על פרויקט השו"ת של אוניברסיטת בר-אילן: "גם למי שהטילו ספק בערכו של המטען שבעגלה התורנית, קשה היה להתעלם מהיקפו – החל במקרא, דרך דברי חז"ל בתלמודים, הפרשנויות בהם ועליהם, ומאות שנים של פסיקות הלכתיות המבוססות על כתבים אלה, ששימשו מדריכי חיים לקהילות יהודיות ברחבי העולם.

"מאז 1992, תקליטור אחד, שמחירו 1,900–2,400 שקלים, מאפשר לכל אחד, ולא רק לרב ובקי, להתמצא בחשיבה היהודית לדורותיה. התקליטור, תוצאת עבודה של כ-300 שנות אדם, המתעדכן מדי כשנה ומשווק עתה גם על דיסק-און-קי, מכיל כיום בגרסתו ה-17 1,500 שנות טקסט, מספרי חז"ל ועד פסקי הלכה בני ימינו, ויותר מ-100 אלף פסקי שאלות ותשובות שנכתבו בידי רבנים, דיינים ומנהיגים במשך מאות בשנים. 220 מיליון מלים ויותר מ-450 אלף קישורים פנימיים מאפשרים למצוא במהירות ובקלות עוד חומר רלבנטי על כל נושא במאגר".

"אתרי המסעדות rest ו-2eat מציעים קופוני הנחה לצד שפע של מידע על תפריטים וכשרות, אבל שוכחים לציין שמאחורי כתבות התוכן או רשימות ה'מומלצים' עומד לא מעט תוכן שיווקי שרחוק מלהיות אובייקטיבי, ושעשוי להטעות את הגולשים", מזהירה כותרת המשנה לכתבתה של אפרת אהרוני ב"גלובס".

"התוכנית 'ואקום', שמגישה העיתונאית גל גבאי ותעלה הערב בטלוויזיה החינוכית, היא אנומליה בלוח השידורים", כותבת בחלק ב' של "הארץ" גילי איזיקוביץ. "לא רק בגלל השילוב בין דוקו-אקטיביזם מעודן ותוכנית תחקיר, אלא בעיקר בגלל הנושאים שהיא עוסקת בהם".

עוד פן של מלחמות העיתונים? ב"מעריב" מפרסמים בעמ' 19 ידיעה, כולל תמונה, תחת הכותרת "השלמת ההכנסה של מחלקי העיתונים". כותרת המשנה: "מחלקים של 'הארץ' ו'ישראל היום' נתפסו על חם כשהם מנסים לפרוץ למכונית חונה. כשהגיעו השוטרים לביתם גילו כמות עצומה של חפצים שנגנבו ממאות מכוניות".