ריצ'רד גולדסטון (משמאל) נפגש עם נציג החמאס גאזי חמאד ברפיח. 1.6.2009 (צילום: פלאש90)

ריצ'רד גולדסטון (משמאל) נפגש עם נציג החמאס גאזי חמאד ברפיח. 1.6.2009 (צילום: פלאש 90)

חצי גולדסטון

"חקירה עכשיו" היא כותרת מאמר המערכת של "הארץ", הקורא לחקירה (עכשיו!) של הטענות נגד צה"ל בדו"ח גולדסטון. בעיתונים האחרים מדווחים שחקירה כזו כבר מתקיימת: "גולדסטון: התשובה הישראלית" היא אחת הכותרות על שער "מעריב". ב"ישראל היום" זו הכותרת הראשית: "ישראל תשיב לדו"ח גולדסטון השבוע"; "ניו יורק טיימס: צה"ל משלים דו"ח המערער על טענות גולדסטון כאילו בוצעו פשעי מלחמה בעזה. בדו"ח: הוכחות מצולמות שישראל לא פגעה בכוונה בתשתית האזרחית".

כיצד אפשר לספק הוכחה מצולמת למה שלא נעשה? כתבי "ישראל היום" שלמה צזנה, דניאל סיריוטי וליאור יעקבי, מבארים: המדובר בטחנת קמח ומתקן טיהור עזתיים, שגולדסטון טען כי ישראל פוצצה, ואילו כעת מספקת ישראל הוכחות לכך שהחמאס הוא מי שפוצץ אותם בטעות. הכתבים מביאים גם ציטוט של הפרקליט הצבאי הראשי ב"ניו יורק טיימס": "לאחר הבדיקה המעמיקה שעשינו אתה מגיע למסקנה עד כמה מרושע דו"ח גולדסטון".

ב"ידיעות אחרונות" מדווחים טובה צימוקי ואיתמר אייכנר על הפרסום של ה"ניו-יורק טיימס", ומדגישים כי באו"ם דורשים ועדת חקירה ישראלית עצמאית, ולא צה"לית. שרי החוץ והמשפטים והיועץ המשפטי לממשלה תומכים בהקמת ועדה כזו, שר הבטחון והרמטכ"ל מתנגדים. שני טורי דעה מתפרסמים בעיתון, העיתונאי יועז הנדל כותב נגד הקמת ועדה עצמאית, הבכיר לשעבר במערכת המשפט בעז אוקון כותב בעד. לא ממש כוחות.

לא רק לחבק

הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", "מבצע אימוץ", מתייחסת ל"גל פניות ממשפחות ישראליות שמתעניינות באימוץ יתומי רעידת האדמה", לשון כותרת המשנה, ול"ישראל ביקשה רשמית עשרות ילדים מהאיטי", לשון כותרת הגג. לפי הידיעה של איתמר אייכנר, ההתעניינות של המשפחות באה בעקבות היוזמה הממשלתית. כ-50 יתומים יאומצו.

ב"מעריב" אחת הכותרות על השער היא "דרוש: בית חם". "ישראל פנתה לשלטונות האיטי והציעה: העבירו אלינו כמה עשרות יתומים, ואנו נאתר עבורם משפחות אוהבות. ס', בת 46, כבר פנתה למשרד הרווחה: 'אני רק רוצה לחבק אותם'". אבל זה בדיוק מה שהעיתונים רוצים, רק לחבק אותם. נקווה שהמניעים של ממשלת ישראל ושל המשפחות האומנות הם רציניים יותר, ולא נובעים רק מסערת רגשות או ניצול ציני של אפשרות ליחסי ציבור.

"ישראל היום" מפרסם ביקורת על נתניהו

גלעד שליט, זוכרים? האם מטה המאבק מנמנם, או שלעיתונים נמאס, או שהביקורת על הפסטיבל התקשורתי סביב החייל החטוף עזרה, או שמטה המאבק יזם השקטה כמהלך טקטי? כעת מתחילות שוב לטפטף ידיעות לעיתונים, ולפי "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום", הן באות מהחמאס, מהעיתונות הזרה ואולי בעיקר מכיוונו של מטה המאבק שנואש מראש הממשלה.

"ישראל פגעה בתיווך הגרמני" היא כותרת ידיעה בעמוד 7 ב"ידיעות אחרונות", המצטטת את "דר שפיגל" הטוען כי "בגרמניה מתחילה להיגמר הסבלנות" ואת חמאס הטוען כי "לא השבנו להצעה הישראלית כי המצרים אוסרים על אנשי הארגון לצאת לדמשק". רונן ברגמן מעריך כי התשובה תהיה שלילית, ומזכיר ידיעה שלו מיום שישי, המאשימה את נתניהו בניהול לא מוצלח של העניינים, ובכך שלמעשה לא גיבה, בדיעבד, את הסיכומים אליהם הגיע המתווך חגי הדס עם חמאס.

ביקורת על נתניהו גם ב"ישראל היום". ציטוט מפיו של איש חמאס: "ישראל מכשילה עסקת שליט" היא אחת הכותרות בעמוד 5. כותרת המשנה: "כך אומר חאלד משעל, ראש הלשכה המדינית של חמאס. 'נתניהו נסוג ברגע האחרון מההבנות'". הידיעה, של דניאל סיריוטי, לא רק שמזכירה דברי ביקורת על נתניהו, הן מפי משעל והן מפי שמשון ליבמן, ראש מטה המאבק לשחרור שליט, היא גם מאזכרת את הנמסיס "ידיעות אחרונות", כמי שפירסם את הידיעה (של ברגמן) שהביאה את המטה לשבור את השקט הזמני.

החליפה של האיומים

פרשת ליליאן פרץ, או פרשת שרה נתניהו החדשה, או פרשת העוזרת העיתון והחינמון, או פרשת הספין הגדול של נתניהו, או איך שלא תקראו לה – הולכת ולובשת אופי עלוב במיוחד. חלק גדול משער "מעריב" מוקדש היום לפולו-אפ לסיפור של בן כספית שעוד במקור, ביום שישי, היה פתטי למדי: "פרשת החליפה".

"בעקבות הפרסום ב'מעריב'", צועקת כותרת המשנה, "פניות בכנסת ליועץ המשפטי לממשלה בדרישה לחקור את היעלמותה של החליפה היוקרתית ששימשה את נתניהו בתשדירי הבחירות של 2009, כמו גם את מימון הבגדים של רעייתו בקמפיין 2009". מעניינים סדרי העדיפויות של עיתונינו ושל פרשנינו, המקדישים תשומת לב רבה כל כך לענייני חליפות ועוזרות.

גדעון לוי כותב במדור הדעות של "הארץ" על פרשת העוזרת. "נסו לדמיין: מה היה קורה אם בראש ממשלת ישראל היתה עומדת אשה, ולצדה בעלה, שהיה מעורב בפעילותה המדינית והפוליטית. נסו לחשוב איך היינו מגיבים אם ראש הממשלה היתה מתייעצת עם 'הגבר הראשון', בעלה, בכל דבר ועניין. האם גם אז היינו משתלחים כך במעורבותו בעניינים שהם כביכול לא-לו? [...] אבל אין צורך להפעיל את הדמיון יותר מדי: ציפי לבני כמעט והיתה לראש ממשלה, כשלצדה בעלה התומך, נפתלי שפיצר [...] 'קצין המבצעים' שלה, כך הוא מכונה בפי כל [...] במערכת הבחירות האחרונה הוא השתתף בכל ישיבות המטה והיה מעורב בהחלטותיה ואפילו במינוייה של הגברת הראשונה של הפוליטיקה הישראלית.

"איש לא פצה פה לנוכח מעורבותו של הבעל התומך. הדבר התקבל בטבעיות: אשה בחזית הציבורית וגבר מאחורי הקלעים - כפתור ופרח. כך עובדת זוגיות מוצלחת, כך עובדת ראש האופוזיציה שלנו, וטוב שכך. [...] גם אם סגנונם [של הזוג נתניהו] שונה ונתניהו היא אכן אשה בעייתית מאוד כפי שזה מתואר, כנראה בצדק, הטיפול הציבורי בה נגוע ביותר משמץ של שוביניזם גברי מאוס. הניחו לתביעה של העוזרת ליליאן פרץ, זו תתברר בבית המשפט, אבל חמת הזעם על בני הזוג נתניהו הרי בוערת לא רק בעטיה. אנחנו לא אוהבים את מעורבותה של שרה נתניהו בענייני בעלה, ואנחנו אוהבים את מעורבותו של שפיצר בענייני אשתו. זאת האמת".

בכפולת "סיפורי שרה" של "מעריב", לצד "פרשת החליפה", פורשת רוני מלול על פני עמוד שלם את טענותיו של פרשן ערוץ 2 אמנון אברמוביץ', לפיהן פרשת העוזרת אינה חשובה, אבל "תיק שלדון, מכון שלם, ביבי ו'ישראל היום' יהיה הכבד שיונח על שולחן היועץ המשפטי לממשלה" (נראה שהמילה "התיק" נשמטה מהמכתם, ויתכן שעורך העמוד היה פשוט רעב באותו רגע). אברמוביץ' טוען כי לצד "ישראל היום" המשפיע על דעת הקהל, "מכון שלם" (צריך לומר: מרכז שלם, והכוונה כנראה בכלל ל"מכון אדלסון" שפועל כחלק מהמרכז) הממומן גם הוא על ידי אדלסון מקדם את אנשיו לעמדות כוח בממשל.

הרפורמה בשוק ההון (לא אצלנו)

אצלנו עדיין נאבקים על קיומה ומהותה של ועדת חודק, בארה"ב הנשיא אובמה מעורר מהומה בהכרזות על רפורמות בהתנהלות הבנקים ושוק ההון. "לאחר שהכריז כי הבנקים הגדולים ייאלצו לשאת בהוצאות הסיוע במשבר, יוצא אובמה נגד מדיניות ההשקעות שלהם. במרכז רפורמה חדשה יעמוד איסור על סחר בשוק ההון. ההפסד הצפוי לבנקים: 13 מיליארד דולר", כך כותרת המשנה לכפולה הפותחת של "כלכליסט".

וכך היא נפתחת (אולגה ויניאר): "מלחמה על וול סטריט. כך הכתיר המגזין 'טיימס' את הרפורמה של נשיא ארה"ב ברק אובמה, שמבקשת לשים קץ לחגיגות בבנקים. 'הבחנתי ברווחי שיא שרשמו כמה מהמוסדות – אותם מוסדות שטענו שאינם חזקים דיים לפתוח קווי אשראי לעסקים קטנים, ואינם יכולים להחזיר את ההלוואות שקיבלו מקופת המדינה ושהצילו אותם', הכריז אובמה ביום חמישי. 'אם הם רוצים מלחמה, הם יקבלו אותה'". המשפט האחרון נבחר ככותרת הכתבה ב"כלכליסט". כותרת מדור שוק ההון: "אובמה נלחם בבנקים; וול סטריט צונחת".

"הזדמנות לצאת למלחמה באוליגרכיה החדשה" היא כותרת טור הפרשנות של דפנה מאור ב"דה מרקר". מאור כותבת כי הרפורמה של אובמה היא החייאתו של חוק גלאס-סטיגל, להפרדה בין בנקאות מסחרית ובנקאות השקעות, שהיה נהוג בארה"ב מ-1933 ועד 1999. לפי מאור, הרפורמה הנוכחית מכונה "גלאס סטיגל לייט".

ב"ממון" משווה סבר פלוצקר את הטיפול של אובמה בבנקים לזה שאיתרע מזלם של היהודים להיות קורבנות שלו בזמן גלותם. כן כן, פלוצקר טוען כי כשם שהאירופאים טבחו ביהודים בהמוניהם כדי להסיט את תשומת לב ההמון מהמצב הכללי הגרוע, כך אובמה מכה בבנקים. בנוסף מאשים פלוצקר את אובמה בפופוליזם.

"הפיקוח מתהדק" מכריזה כותרת מוסף "עסקים" של "מעריב". "בעוד אובמה מכריז מלחמה על הבנקים בארה"ב, גם בישראל מתהדקת הרגולציה. המפקח על הבנקים יקשיח את הקריטריונים לחלוקת דיווידנדים. חזקיהו: לא נסתפק עוד רק בבדיקה של מצבו הספציפי של כל בנק – נתייחס גם לגורמים חיצוניים נוספים". יהודה שרוני מותח ביקורת על הבנקים בטור פרשנות: "דווקא בישראל, שבה ברוך השם אף בנק לא קרס, הבנקאים מקבלים בהבנה מסויימת את דרישות הפיקוח והרגולציה – עד שזה מגיע לחלוקת דיווידנד במזומן. בנושא הזה נראה שבעלי השליטה בבנקים בישראל לא שונים מעמיתיהם האמריקאיים".

שרוני לא חושש להזכיר במפורש לגנאי את שרי אריסון, בעלת השליטה ב"הפועלים", בנק שמחזיק בנאמנות מניות רבות של "מעריב".

חזרה ל"כלכליסט", שם רוני חזקיהו, המפקח על הבנקים, מככב בידיעה בעמוד 8: "מקורבי ועדת חודק נגד 'ועדת הרגולטורים': 'חזקיהו יקבע כללי השקעה? הוא בניגוד עניינים מובהק'". ב"דה מרקר" ממשיכים לעקוב אחרי פגישותיו של נוחי דנקנר, יו"ר אי.די.בי עם בכירי הממשל. מה חיפש נוחי דנקנר אצל ראש הממשלה נתניהו" שואלת כותרת על השער, וכותרת ידיעה בעמוד 12 עונה, כלומר לא עונה: "נתניהו נפגש עם דנקנר: 'לא דנו על ועדת חודק'". כותרת המשנה מתזכרת: "הפגישה נערכה לפני כחודשיים, ככל הנראה בביתו של נתניהו. באחרונה פורסם כי דנקנר נפגש גם עם שר האוצר, יובל שטייניץ, במשרדי אי.די.בי בתל אביב".

בידיעה עצמה, של אורה קורן, מוזכרות שוב המלצות ועדת חודק ופגישות דנקנר, ומוכחש שוב הקשר ביניהן, ונכתב כי לעיתון אין כל מידע קונקרטי בעניין. ספין של "דה מרקר" נגד מי שלפי רמיזת המו"ל שוקן מפלה לרעה את העיתון בפרסום מודעות של תאגיד הענק שלו? או שלעיתון יש מידע שהוא לא יכול לפרסם? אם לדנקנר היה עיתון, יתכן שהוא היה מפרסם על השער כותרת "על מה דיבר עמוס שוקן כשנפגש עם שלדון אדלסון?". בעמוד 12 היתה ידיעה: "שוקן נפגש עם אדלסון: לא דיברנו על שבירת 'מעריב ו'ידיעות אחרונות'". אלא שלדנקנר אין עיתון. מי יודע, אולי יום אחד הוא ייפגש עם אדלסון.

לא רועדים

אביב לביא ואמיר בוחבוט חתומים על כתבת השער של מוסף "המגזין" ב"מעריב": "האפוקליפסה בהאיטי הזכירה לישראל את מה שהיא מעדיפה לשכוח: אנחנו לא מוכנים לרעידת אדמה. המדינה תתכסה באבק אפור. מאות אלפים ייוותרו ללא קורת גג. וטרם הוחלט איך יקברו את המתים".

ענייני תקשורת

הכותרת הראשית של "כלכליסט" היא "לן בלווטניק רוכש מאלוביץ' את חלקו ב-yes". המשנה: "ישלם 450 מיליון שקל תמורת 33% ממניות חברת הלוויין. הונו של בלווטניק מוערך ב-7.5 מיליארד דולר, ובבעלותו חברת הכימיקלים השלישית בגודלה בעולם ואחזקות מדיה ברוסיה ובאנגליה. מכירת מניות yes היתה תנאי לרכישת בזק על ידי שאול אלוביץ'". הפעם הקודמת, אולי הראשונה, ששמו של בלווטניק נזכר בכותרות העיתונים, היתה כאשר ניהל מגעים עם נמרודי לרכישת "מעריב".

כותרת משנה לכתבה מתורגמת מה"לוס אנג'לס טיימס" במוסף "עסקים": "מאבקה של גוגל בממשל הסיני העלה שוב לכותרות את צנזורת הרשת בסין. אך כיום יכול כל גולש סיני בעל מעט תושיה לעקוף את הצנזורה ולגלוש גם באתרים חסומים. כעת, הסכנה היחידה לחופש היא אדישותו של הציבור". כותרות כתבה של אורי ברקוביץ' ב"דה מרקר": "ארה"ב יוצאת להגנה על החופש באינטרנט"; "בנאום תקיף בזכות החופש המקוון שיגרה הילרי קלינטון, שרת החוץ של ארה"ב, מסר תקיף כלפי המדינות המפעילות צנזורה ברשת. רוב האש הופנתה לסין, שטענה כי מדובר ב'האשמות חסרות בסיס'".

ראובן פדהצור מתייחס לפרשת א-דורה במדור הדעות של "הארץ", ומותח ביקורת על התנהלות מוסדות ההסברה של ישראל: "מה שמטריד בכל הפרשה הוא התעלמותה של ישראל הרשמית מהעדויות ומהתחקירים שהחלו להצטבר מיד לאחר התקרית. סרט דוקומנטרי של העיתונאית הגרמנייה אסתר שפירא, ותחקיר שביצע איש העסקים הצרפתי פיליפ קרסנטי מעלים את החשד שהצלם הפלסטיני, טלאל אבו ראחמה, שצילם את הסרט שהועבר ל'פראנס 2', 'בישל' את הסיפור, ורבים אחרים היו שותפים לו".

אחרי שהוא מונה בקצרה את הראיות לכך שמותו של הילד א-דורה היה מבוים, מסכם פדהצור "ולמרות כל זאת, ישראל הרשמית שותקת. הזדמנות פז לערער את אמינותה של הגרסה הפלסטינית על אחד האירועים המכוננים בתולדות הסכסוך מוחמצת מסיבה שקשה להבינה. צה"ל אכן חוטא לא פעם בשימוש מופרז בכוח הצבאי, מה שגורם למותם של חפים מפשע. אך כשמתברר שבפרשת א-דורה לא פגעו חיילי צה"ל בילד ובאביו, שותקים האחראים על ההסברה בצה"ל ושותק משרד החוץ. כך מפקירה ישראל את הזירה התקשורתית בידי הפלסטינים, העושים בה שימוש מתוחכם, תוך ניצול שיתוף הפעולה של תחנות טלוויזיה האוהדות את עניינם, דוגמת 'פראנס 2'".

"מגישת הטלוויזיה הקפריסאית אלנה סקורדלי נעצרה בחשד שהזמינה את רצח הבעלים של הערוץ שבו עבדה, לאחר שפוטרה מהגשת תוכנית אירוח", מדווחות סוכנויות הידיעות ב"ידיעות אחרונות" במדור הקוריוזים של "ידיעות אחרונות" (המתקרא: "מדור חדשות חוץ"). ידיעת תמונה בעמוד 22 היא פרסומת לספר בהוצאת "ידיעות אחרונות".