השער של המדינה
יש מי שנוטה להתייחס בלעג לכינוי ש"ידיעות אחרונות" העניק לעצמו, "העיתון של המדינה". אלא שכינוי זה מדויק להפליא, ולא רק מפני תפוצתו המוחלטת של העיתון בציבור. העיתון והמדינה חד הם בבית "ידיעות אחרונות", ושער העיתון הבוקר הוא דוגמה מייצגת לכך.
במרכזו מודפס תצלום [איי.פי] של קבוצת חיילים על נגמ"ש, בדרכם אל מחוץ לרצועת עזה. האחד פורש ידיו לצדדים, האחר מסמן לאות וי באצבעותיו, שלישי מרים אצבעו השמימה, ורביעי אוחז בדגל ישראל. תצלום כמעט זהה מופיע הבוקר גם על שערי "מעריב" ו"ישראל היום", אך מה שהופך את "ידיעות אחרונות" ל"עיתון של המדינה" הוא ההזדהות הגמורה לא רק עם הצבא הישראלי, אלא גם עם השלטון. בתור כותרת ראשית לעיתון "ידיעות אחרונות" משמשת השורה הבאה – "אולמרט: השגנו מה שרצינו".
באותיות הקטנות של כמה מהמאמרים, ומתוך קריאה ביקורתית של כמה מהידיעות החדשותיות, ניתן לחלץ מ"ידיעות אחרונות", במאמץ רב, עדות לכך שלא כל מה ש"רצינו" אכן הושג במהלך המלחמה בעזה, אך יהיה זה מאמץ שווא המנוגד בתכלית לאופן שבו קורא את העיתון הציבור הרחב.
מדאיג במיוחד השילוב בין האופן שבו העיתון משמש מרצונו, ברגעים קריטיים, שופר להעברת מסרי השלטון ובין תפוצתו הרחבה והצלחתו בקרב הציבור. שילוב זה מעיד לא רק על השיקולים של עורכי העיתון, אלא גם על מצבה של החברה בישראל, שנון-קונפורמיזם וחשיבה ביקורתית משולים בה כיום כמעט לבגידה.
בהתחשב באווירה המלחמתית שהשתלטה על העיתון בשבועות האחרונים, לא מפתיע לגלות שכאשר ידיעה המותחת ביקורת על הצבא מצליחה בכל זאת להשתרבב אל בין עמודיו, היא נחתמת על ידי "כתב 'ידיעות אחרונות'". הידיעה, המופיעה בתחתית עמ' 9, מתייחסת לתגובתו של דובר צה"ל על הירי שהביא למות שלוש בנותיו של תושב עזה, עז א-דין אבו אל-עייש. "שתיקה מביכה", מכנה זאת הכתב האנונימי, ולאחר שהוא מביא את תגובת דובר צה"ל הרשמית לירי, הוא קובע כי "תגובה זו כללית ומתחמקת ואינה מתייחסת כלל לפרטי המקרה". חבל שגם הקרדיט כללי ומתחמק.
לא תם ולא הושלם
כאמור, אותה תמונת ניצחון של חיילי צה"ל בדרכם אל מחוץ לרצועת עזה מופיעה הבוקר גם על שערי "מעריב" ו"ישראל היום", אך בהם היא ממוסגרת מעט אחרת. ב"מעריב" בחרו להכתיר את העיתון במלים הניטרליות יחסית "הפסקת אש"; ב"ישראל היום" הקמפיין של הליכוד כבר פועל במלוא המרץ עם הכותרת "תם ולא הושלם", כשבמסגרת כותרת הביניים לכותרת הראשית מובאת, בין היתר, עמדת המו"ל: "הליכוד: להמשיך במבצע כדי לסגור באפקטיביות את ציר פילדלפי".
האם אכן "השגנו מה שרצינו", כפי שטוענת כותרת "ידיעות אחרונות", או שמא המבצע לא הושלם, כפי שטוענת כותרת "ישראל היום"? הפרשנים חלוקים בדעותיהם. עמוס רגב, עורך "ישראל היום", טוען כי "צה"ל יצא למלחמה, וניצח. הצמרת המדינית יצאה למבצע – והחמיצה". דן מרגלית, הפרשן הבכיר, כותב כי "המשימה בוצעה בהצלחה ניכרת", אבל מדגיש כי המשימה מלכתחילה היתה מוגבלת ביותר. בן כספית כותב הבוקר ב"מעריב" על "הניצחון הישראלי בעזה" כמובן מאליו. איתן הבר קובע ב"ידיעות אחרונות" כי "מערכת קבלת ההחלטות המדיניות פעלה נכון ונבון במשך 20 ימי הלחימה". נחום ברנע מוסיף באותו עיתון כי "נדמה שאת המבצע צריך היה לסיים יומיים-שלושה לאחר הכניסה הקרקעית". לדעה זו מצטרף עפר שלח, הקובע בטור חריף כי המבצע "היה צריך להימשך יממות ספורות". אלוף בן כותב הבוקר ב"הארץ" במפורש כי "לא כל היעדים שקבע הקבינט בתחילת המבצע הושגו".
ואמנם, אם ניזכר ביעדים שהוצבו למבצע בימיו הראשונים, נראה כי עדיין מוקדם לקבוע אם אלה הושגו, ולפחות באשר לתנאי למניעת הברחות ושליטה ישראלית בכל המעברים לרצועה, נראה כי תנאי זה לא מומש. אך כשהיעדים הללו נוסחו והופצו לפני שלושה שבועות בכלי התקשורת, הם זכו לידיעות חדשותיות בולטות וברורות. כעת, כשהגיעה העת לבחון את העמידה ביעדים, קשה למצוא ידיעה אחת העוסקת בנושא. אפילו הכותרת בראש הכפולה הפותחת של "ישראל היום" שאובה מדבריו של ראש הממשלה: "יעדינו הושגו".
ונניח שהמבצע אכן הושלם בהצלחה, האם הוא אכן תם? לפי הכותרות הראשיות הבוקר – אכן כן; אבל לפי המידע שנמצא מעבר לכותרות, כוחות צה"ל יישארו בינתיים בשטח עזה (עובדה המנוגדת לחלוטין לתצלום המופיע על שער שלושת העיתונים הנפוצים בישראל, ובו נראים כוחות צה"ל בדרכם אל מחוץ לרצועה), חמאס מבטיח להילחם עד ליציאה של אחרון החיילים, וקצינים בכירים מבטיחים לכתבי "הארץ" כי על כל ירי קטיושה תבצע ישראל "תגובה לא פרופורציונלית". נשמע כמו מתכון להמשך המלחמה והחרפתה, ולא לסופה. ואמנם, מאז ירדו העיתונים לדפוס כבר נורו רקטות אל ישראל ואירעו חילופי אש בשטח עזה.
הנשיא בוש הצהיר לאחרונה כי בדיעבד, ייתכן שלא היה מוצדק לתלות על נושאת המטוסים האמריקאית, שעל סיפונה נשא נאום ניצחון לאחר תום המבצע הצבאי בעיראק, שלט בצבעי הדגל של ארה"ב שקבע חגיגית "המשימה הושלמה". בזמן אמת, לא מיותר להזכיר, כלי התקשורת בארה"ב קיבלו בזרועות פתוחות את המסר שבקע מהשלט הזה.
סביל וסביר
בועז ביסמוט, שעקב ב"ישראל היום" אחר האופן שבו סוקרה המלחמה בעיתונות העולמית, מפרסם הבוקר מאמר סיכום בראש מדור הדעות של העיתון. אף שלאורך השבועות האחרונים הציג מדי יום את הכותרות הביקורתיות ותצלומי הזוועה שעיטרו את שערי העיתונים ברחבי העולם, הבוקר מסמן ביסמוט דווקא הצלחה לישראל גם בזירה זו. "הסך הכולל, בינתיים, סביל וסביר", הוא כותב.
ההסבר של ביסמוט למיעוט הביקורת היחסית מחולק לשלושה. ראשית, הוא כותב, "מבחינה תדמיתית חמאס עשה במשבר הזה את כל הטעויות האפשריות". שנית, מוסיף ביסמוט, מאחורי הקלעים תמך הפתח במכה שספג חמאס, ובעולם הבינו זאת. אבל הסיבה העיקרית, לדעתו, לכך שהתקשורת העולמית מיעטה לבקר את המלחמה בעזה היא ש"החברה הישראלית משדרת, לשם שינוי, מסר אחיד [...] כשאנחנו מאוחדים – אנחנו משדרים צדק".
ביסמוט אינו מזכיר במאמרו אפילו במלה אחת את האיסור על כניסתם של כתבים זרים לשטח הרצועה ואת ההשפעה שהיתה לכך על התמונות והדיווחים שהגיעו לעולם ולישראל.
ענייני תקשורת
במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מביא רז שכניק מדברי אלכס גלעדי, נשיא קשת, זכיינית ערוץ 2. "קשת לא רחוקה מהמצב של ערוץ 10 ורשת", טוען גלעדי. את הדברים אמר גלעדי במהלך הרצאה שנשא ביום שישי האחרון, שבה גם תקף בחריפות את הרגולציה בישראל והאשים אותה בהבאת הזכיינים לכדי פשיטת רגל.
לי-אור אברבך מראיין במוסף "המגזין" של "מעריב" את הכתב הצבאי של "חדשות 10", אור הלר. "הייתי רוצה לחשוב שמי שהוא כתב צבאי הוא אדם ששונא מלחמות, לא אוהב את הצבא כגוף, אבל אוהב את החיילים. זה מה שאני יכול להגיד על עצמי", אומר הלר.
לורנצו קרמונזי, כתב ה"קוריירה דלה סרה", שדיווח בימים האחרונים מעזה ל"ידיעות אחרונות", מספר הבוקר בעיתון כי חיילי צה"ל ירו לעברו אף שהודיע מראש על סוג הרכב שבו הוא נוסע ברצועה, אף שיצא בידיים מורמות מהרכב כשנתקל בחיילים הישראלים, ואף שצעק בעברית ובאנגלית שהוא עיתונאי. “איכשהו שרדנו", הוא מסכם את האירוע.