עם הלוחמים
במוסף "סופשבוע" של "מעריב", המחולק הבוקר למנויי העיתון, מופיע ראיון מקיף עם דליה דורנר, נשיאת מועצת העיתונות [דורית גבאי]. דורנר מתייחסת לעימות הצבאי הנוכחי ולקריאה של ח"כ גלעד ארדן לחסום את שידורי אל-ג'זירה, ואומרת כי "אם רשת אל-ג'זירה מדווחת דיווחים שלטענת גורם כלשהו מנוכרים ואינם אובייקטיביים, אולי צה"ל צריך לשקול להכניס עיתונאים לרצועת עזה". הראיון עם דורנר נערך עם תחילת הפעולה הקרקעית ברצועה. הבוקר, ביום פרסומו, מרבית העיתונים מציגים את התרשמויותיו של רון-בן ישי, הפרשן הצבאי של ynet ונציג העיתונות הכתובה, אחד משלושה כתבים שבילו אתמול שעות ארוכות עם כוחות צה"ל בתוך רצועת עזה.
אם החשש של דורנר הוא מפני דיווחים מנוכרים ולא אובייקטיביים היוצאים מרצועת עזה, לא בטוח שהתרומה של בן-ישי תשנה את התמונה. בן-ישי אינו מנוכר כלל וכלל, כמובן, אבל הוא גם לא חופשי באמת, ואין הכוונה רק לכללי הצנזורה המחמירים שחלים עליו. בן-ישי התלווה לגדוד סיור של גבעתי, הגיע לשכונה בעיר עזה שרבים מתושביה נמלטו, ולמד על הנעשה במקום מנקודת המבט הצה"לית בלבד. פלסטינים לא פגש, למעט משפחה אחת שחיילים השתלטו על ביתה (המשפחה מוצגת כתכמנית). להתנתק מהגדוד ולהסתובב בשטח באופן חופשי הוא לא הורשה, ככל הנראה. אולי משום כך לא ראה אנשים ברחובות בשעות ההפוגה, בה בעת שספואת כחלות, כתב "מעריב" הקבוע ברצועה, מדווח הבוקר כיצד הלך לסופר בעזה ופגש חברים שלא ראה ימים ארוכים.
דיווחים מהסוג שמספק כחלות ל"מעריב", על היומיום העזתי, ניתן היה למצוא לכל אורך השבוע האחרון. למשל, בשידורי תחנת אל-ג'זירה. לא היה קושי של ממש לתרגם את מה שראוי היה לתרגם ולפרסמו בעיתונות הישראלית, אלא שזו, ברובה המכריע, אינה מעוניינת בכך כלל. השליחות של בן-ישי לא נועדה לדווח על היומיום העזתי, אלא על היומיום של חיילי צה"ל בעזה. הכותרת שניתנה לדיווחו ב"ידיעות אחרונות" מבהירה זאת היטב – "עם הלוחמים, בשטח האויב". הכנסתו של בן-ישי לעזה היא צעד בכיוון הנכון אל עבר עיתונות חופשית המספקת לאזרחים במדינה דמוקרטית תמונת מצב מהימנה על הנעשה בשמם ובתמיכתם, אך היעד עודנו רחוק.
באשר להצגת דיווחו, "מעריב" מעניק לבן-ישי את הבמה המכובדת ביותר – שער שלם וכפולה פותחת שמרביתה טקסט פרי עטו. ב"ידיעות אחרונות", משום מה, מופיע הדיווח של בן-ישי, שהוא מקבוצת "ידיעות אחרונות", רק בכפולה השנייה, והוא מצומצם יותר מבחינת היקפו (חלק מהדיווח של בן-ישי, על העברת אריה ולביאה מגן חיות עזתי לישראל, מופיע בעיתון כידיעה נפרדת בעמוד האחורי של העיתון). ב"ישראל היום" הדיווח מופיע רק בעמ' 7. ב"הארץ" לא מופיע דיווח מאת בן-ישי כלל.
תוכן הדיווחים דומה, אך לא זהה. כך, למשל, בכל הנוגע לרגע שבו בן-ישי מעלה סימן שאלה הומניטרי. ב"מעריב" מספר בן-ישי על תקרית שבה "אנשי גדוד הסיור הבחינו באשה המנסה להתקרב אליהם ומתעלמת מהקריאות לעצור. היא נורתה, ולפי כל הסימנים היתה עליה חגורת נפץ". ב"ידיעות אחרונות" הניסוח אומר: "חיילי גדוד הסיור הבחינו באשה שניסתה להתקרב אליהם ושהתעלמה מקריאותם [כך]. היא נורתה לאחר שכל הסימנים הראו כי יש על גופה חגורת נפץ". ב"ישראל היום" אין זכר לתקרית.
בכל העיתונים מופיעה השורה הבאה בדיווח של בן-ישי: "אחד מהקצינים מספר לנו שהתמיכה של העורף, בעיקר תמיכתם של החילונים התל-אביבים, היא מרכיב חשוב ביותר", אך כמה מנציגי "החילונים התל-אביבים" דווקא מביעים הבוקר הסתייגות מהמבצע. יהונתן גפן כותב ב"מעריב" כי המלחמה "מתחילה להיראות כפשע מלחמה", ואילו אתגר קרת ושירה גפן מפרסמים מאמר ב"ידיעות אחרונות" ובו הם מבקשים מאהוד אולמרט שלא יורה על כל פעולה שעלולה להביא להרג המוני של ילדים.
מחלוקות בקבינט ובמערכות העיתונים
רוב הכותרות הראשיות עוסקות במחלוקות שהתגלעו בקבינט המדיני-בטחוני, שהתכנס אמש כדי לדון בהמשך הלחימה. אפשר שהעמדות ישתנו בעקבות ירי הקטיושות מלבנון לישראל הבוקר, אבל גם כך העיתונים מציגים תמונות מצב מובדלות זו מזו.
לפי מיה בנגל ב"מעריב", הקבינט העניק אתמול אור ירוק להמשך הלחימה, אך שרת החוץ ציפי לבני "סבורה כי יש למצות את המגעים המדיניים". לעומת זאת, שלמה צזנה ודניאל סיריוטי מדווחים ב"ישראל היום" כי הקבינט החליט אתמול שצה"ל לא ימשיך לפי שעה לשלב ג' של מבצע "עופרת יצוקה", אך לבני "הבהירה באמצעות אנשיה כי היא מתנגדת להסכם תהדיה כלשהו מול החמאס". למעשה מדובר באותה החלטה – להמשיך בינתיים עד למסקנות באשר להפסקת האש, בלי לעבור לשלב הלחימה הבא, הכנסת חיילי המילואים לרצועת עזה – המוצגת משתי נקודות מבט.
הקריאה בעיתונים האחרים מבהירה מעט את התמונה, אך גם מסבכת אותה. לפי שמעון שיפר ואיתמר אייכנר ב"ידיעות אחרונות", ברק תומך בסיום תוך הסדר, לבני בעד הפסקת הלחימה באופן חד-צדדי ואילו אולמרט מעוניין להמשיך. לפי אלוף בן, עמוס הראל ואבי יששכרוף ב"הארץ", גם אולמרט וגם ברק מעוניינים בהסדר, בעוד שלבני מעוניינת בהפסקה חד-צדדית, אך יחד עם זאת מצוין בדיווח כי אולמרט "מוכן להמשיך בפעולה עד למיטוט שלטון החמאס", אף כי הוא אינו אומר זאת במפורש.
אגב הדיווחים הסותרים כביכול, ב"ישראל היום" לא מפספסים עוד הזדמנות למתוח ביקורת על לבני. כדי לא להחמיא לשרת החוץ על עמדתה התקיפה, מוצגת הצמרת כולה כמי שמתנהלת באורח לא אחראי; "בלבול בצמרת: שרת החוץ בעד לחימה, שר הביטחון בעד הסדר", קוראת כותרת הגג בעמוד השער.
גם בדיווח על המחלוקת מוצגת לבני באור שלילי. לפי כותרת המשנה לידיעה, "במשרד הביטחון התפלאו על כך שדווקא השרה לבני לא יזמה תוכנית יציאה מדינית", ובגופה מצטטים הכתבים גורמים במשרד הביטחון הלועגים לשרת החוץ ("מה היא עשתה 12 יום מאז תחילת הלחימה?"). הקוראים הנאמנים של "ישראל היום" יכולים לספק תשובה ברורה לשאלה זו גם לאחר שיעיר אותם פגז מרגמה באמצע הלילה: לשיטתם, לבני התעסקה בפוליטיקה של חוגי בית במקום בהשעיית הקמפיין, כפי שעשה בנימין נתניהו.
תצלום אחד ללא אלף מלים
תצלום גדול [דובר צה"ל] מודפס הבוקר על פני כמעט עמוד שלם בכפולה השנייה של "מעריב". בתצלום נראים "אנשי חמאס, אתמול, בצפון הרצועה", וכותרת התצלום מספרת: "בדרך לחקירה". הם כורעים על הברכיים, אזיקונים לידיהם, רצועות בד מכסות את עיניהם, וחיילי צה"ל שומרים עליהם. ככל הנראה, הם בדרכם לאחד ממתקני העצירה המיוחדים, שעליהם דווח ביום שני השבוע, כדי שייחקרו בנוהל המיוחד שעליו דווח לפני פרוץ הלחימה. אי-אפשר לדעת לבטח, כיוון שמידע בעניין אינו מופיע בעיתון. הקוראים יכולים רק לנחש.
המוקד להגנת הפרט פנה בימים האחרונים לצה"ל ולפרקליטות המדינה והפנה אליהם, בין היתר, את השאלות הבאות: "מהו המיקום המדויק של כל אחד ממתקנים אלה? האם הוכרזו כמתקני מעצר כדין, מתי ועל-ידי מי? מה המספר המרבי של העצורים שניתן להחזיק בכל מתקן ומתקן? מה משך הזמן המרבי שבו ניתן להחזיק עצורים במתקנים אלה? האם מוחזקים כיום במתקן הסודי כלואים מעזה? כמה כלואים הוחזקו במתקן מיום 27.12.08 ועד היום? האם כלואים שהוחזקו במתקן, כולם או חלקם, כבר הועברו ממנו? ואם כן – לאן?". טרם פורסמו תשובות לשאלות אלו. בעיתונות הישראלית טרם פורסמו גם השאלות.
למרבה המבוכה
ואם כבר אנו עוסקים במתקני כליאה ואופן הצגתם בתקשורת, הידיעה הפותחת את מדור הרכילות של "דה-מרקר" [אבי בר-אלי] מופיעה הבוקר תחת הכותרת "דרוש מנהל לכלא של לבייב וקוזניצקי". מדובר בכלא הפרטי כמובן, שאמור להיפתח בקרוב.
הידיעה מנוסחת בלשון האופיינית למדור הרכילות: "בעוד שלושה חודשים יתייצבו זה לצד זה, חגיגיים ונרגשים [...] לטקס פתיחת בית-הסוהר הפרטי הראשון בישראל [...] ואולם, למרבה המבוכה, עד החודש האחרון לא הצליחו הזכייניות לאתר אדם שיסכים לנהל את בית-הסוהר החדש".
המבוכה של העיתון, שימו לב, אינה מעצם הפרטת בית-הכלא, אינה מכך שבישראל של המאה ה-21 כליאת אנשים נחשבת לעסק שניתן להרוויח ממנו כסף; מבחינת העיתון, המבוכה היא מכך שזמן קצר לפני השקת המיזם העסקי, טרם נמצא מי שיעמוד בראשו.
מבחינת הקוראים, המבוכה היא מכך שהעיתון שבו "הכל כסף" מסוגל להתייחס גם לנושא עקרוני ובעייתי, כמו הפרטת בתי-הסוהר, כאל עוד אייטם בעל זווית רכילותית טהורה.
יהיה רע
גיא רולניק מפרסם הבוקר במוסף "מרקר ויק" 12 תחזיות פסימיות לשנה הקרובה. בין היתר כותב רולניק כי "המשבר הפיננסי בשוק ההון האמריקאי יפתיע לרעה את רוב החזאים וימשיך להתפשט גם ב-2009 [...] הכלכלה הישראלית – שרבים מצפים שתפגין עוצמה יחסית למשבר העולמי ותתחיל להתאושש ב-2009 – תיקלע למיתון".
ענייני תקשורת
רז שכניק מדווח במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" כי המגעים באשר למיזוג בין זכיינית ערוץ 2 רשת ובין ערוץ 10 מתקדמים, וכי נציגי הבעלים הגיעו להבנות ולחתימת טיוטה שלפיה אודי אנג'ל, בעל השליטה ברשת, יחזיק ב-50% מערוץ 10. בפעם האחרונה שהיו דיווחים בתקשורת בעניין זה, הם הוצגו כעבור יום כספין של רשת וכחלק מהנסיונות שלה לשפר את מצבה במשא-ומתן שמתנהל מול הזכיינית השנייה קשת, לקראת מיזוג אפשרי ביניהן.
יורם ירקוני מדווח ב"ידיעות אחרונות" כי "בית-משפט השלום בכפר-סבא דחה אתמול על הסף את תביעת המחבל הרוצח סמיר קונטאר נגד 'ידיעות אחרונות'", תביעה שנולדה בעקבות כתבה שהתפרסמה בעיתון וסיפרה שקונטאר התכוון להינשא למחבלת.
בעיתונים מדווח הבוקר כי סנג'אי גופטה, רופא ושדרן ב-CNN, יעמוד בראש שירותי הבריאות של ארה"ב תחת הנשיא המיועד אובמה, וכמו כן כי סאם וורצלבאכר, המכונה "ג'ו השרברב", נשלח לישראל כדי לסקר את העימות בדרום עבור אתר אינטרנט אמריקאי.
עיתון "ישראל היום" יוצא הבוקר במיזם משותף עם המשביר-לצרכן, שמטרתו משלוח תחתונים, גרביים וגופיות לחיילי צה"ל. הרכישה מתבצעת על-ידי הציבור הרחב, במחיר עלות.
נויה כוכבי מדווחת ב"הארץ" על שינוי מדיניות בתחנת הרדיו FM88 – פחות ג'ז, בלוז ורוק אלטרנטיבי, יותר מוזיקה פופולרית. "פופוליזם מכספי ציבור הוא דבר מקומם", מצוטט אחד מעובדי התחנה.
לי-אור אברבך מדווח במוסף "המגזין" של "מעריב" כי דווקא בעיתון החרדי "יתד נאמן" מוצאים ארגוני שמאל המתנגדים למלחמה אוזן קשבת ונכונות לפרסם את עמדתם בהרחבה, לעומת העיתונות החילונית, הדוחקת את עמדתם לפינה.
בעז גאון יוצא הבוקר מעל דפי מוסף "סופשבוע" של "מעריב" בהתקפה אישית חריפה על הפרשן הצבאי של חדשות ערוץ 2 רוני דניאל. גאון כותב כי דניאל "מתפקד כמו עיתונאי מתחיל במקומון נידח [...] הוא עבד של המקורות שלו. חשוב לו לרצות את צה"ל, ורק אחר-כך לספר את האמת לצופיו". כחיזוק לעמדה זו מביא גאון ציטוטים מפי דניאל המדגימים זאת, והוא מסיים את טורו בקביעה כי דניאל הוא "מגאפון נטול פילטר של מקור עלום במערכת הביטחון".