ראש לימבו כמעט איננו מוכר מחוץ לארצות-הברית, אבל באמריקה מכורים מיליונים כבר עשרות שנים לתוכניות הרדיו שלו, שבהן הוא מצליף ללא רחם בכל מי שאינו נמנה עם הימין השמרני.  על-פי לימבו הדיבורים של שמירת הסביבה הם קשקוש, הטענות על התחממות כדור הארץ הן בלוף, הפמיניזם הוא המצאה של נשים מכוערות שמבקשות להתקבל לחברה (את הרדיקליות שבהן כינה "פמינאציות") ועונש מוות הוא עניין ראוי וחיוני. כאשר ניסה השחקן מייקל ג'יי פוקס לקדם חקיקה שתאפשר שימוש בתאי גזע למחקר נגד מחלת הפרקינסון שבה לקה, טען לימבו שרעידות גופו של פוקס מול המצלמה לא היו אלא משחק גרוע.

פריחתו של לימבו החלה בשנת 1987, בימי ממשל רייגן, כאשר נציבות התקשורת הפדרלית ביטלה את "דוקטרינת ההגינות", שחייבה תחנות רדיו וטלוויזיה, המביאות עמדות בנושאים שנויים במחלוקת, להעניק זמן שווה גם לעמדות המנוגדות. הדוקטרינה, שהיתה תקפה מאז 1949, התבססה על העיקרון שתדרי השידור הם משאב ציבורי מוגבל, ואין לעשות בהם שימוש חד-צדדי בוויכוח פוליטי או אידיאולוגי. ביטולה איפשר הבעת דעות בלתי מוגבלת בשידורים, ומי שמיטיבים לנצל אותה מאז הם לימבו ושדרני ימין נוספים, בהם שין האניטי, מייקל סאווג' וכמובן כוכב רשת "פוקס ניוז" ביל אוריילי. כל מי שטוען, גם באמריקה, ש"התקשורת היא שמאלנית" מוזמן להאזין לאשדות המלל הימני של שדרים אלה. על-פי הערכה, 90 אחוז ממגישי תוכניות המאזינים ברדיו האמריקאי ממוקמים בצד הימני של הסקאלה.

בחודשים האחרונים מנסים חברי קונגרס דמוקרטיים לעורר לחיים את דוקטרינת ההגינות. היוזמה באה לאחר ששדרי הרדיו הימניים ניהלו מאבק חריף והצליחו לסכל הצעת חוק שנועדה להביא להקלות במדיניות ההגירה לארצות-הברית. הסנטורית הדמוקרטית דיאן פינסטיין מקליפורניה חוזרת ומדגישה שמדובר בערוצי שידור ציבוריים, והציבור רשאי לקבל ביטוי הוגן, לא חד-צדדי. שדרי הימין, כצפוי, אינם שותקים. כך גם בעלי טורים ימניים. ההערכה בוושינגטון שלמרות הרוב הדמוקרטי בקונגרס הסיכוי להחיות את הדוקטרינה הוא אפסי, בעיקר בשל השינויים שחלו בעשרים השנים האחרונות בעולם התקשורת, ופריחת האינטרנט בראשם.

גיליון 69, ספטמבר 2007