ברגליים תך, תך, תך. בידיים הך, הך, הך
צה"ל ממשיך ליצוק עופרת על עזה, והממשלה אישרה אתמול גיוס של 6,700 אנשי מילואים (ולפי "מעריב", 6,800). כותרות העיתונים, כמו גם רוב תוכנם, עוסקות במלחמה המתפתחת בגבול הדרומי שלנו. הכותרת הראשית של "הארץ" עוסקת בגיוס מילואים: "צה"ל מרכז כוחות קרקע בגבול רצועת עזה; הממשלה אישרה גיוס אלפי אנשי מילואים". כותרות "מעריב" ("הצווים מוכנים") ו"ישראל היום" ("טנקים מול עזה") עוסקות באותו נושא, אם כי מספקות הרבה פחות מידע. "ידיעות אחרונות" מקדיש את הראשית שלו לתוצאות הפעילות הצבאית עד כה: "המנהרות הושמדו".
מה כותבים, אם כן, העיתונים על הסוגיה העיקרית שעל הפרק, גיוס המילואים והמשך המבצע, אולי בפלישה קרקעית לעזה? "ישראל היום" ממשיך להציג את העמדה המיליטנטית ביותר. אתמול קרא האלוף במיל' יעקב עמידרור להיכנס רגלית לעזה ("לא לוותר להם – לכבוש עם כניסה קרקעית"), היום מחרה מחזיק אחריו האלוף במיל' יפתח רון-טל: "איני סבור שיש צורך לכבוש את כלל הרצועה; אבל רק מהלך יבשתי יאפשר להרוס באופן שיטתי את תשתיות הטרור שנבנו במהלך השנים האחרונות על-ידי החמאס כמעט באין מפריע". כותרת המאמר היא "להשתלט על שטחים ברצועה". הכתבים לילך שובל ושלמה צזנה קובעים בפתח הידיעה שלהם, הפותחת את העיתון, כי "נראה שצה"ל מתכונן לשלב הבא במלחמה שהכריזה מדינת ישראל על שלטון חמאס בעזה: כניסה קרקעית". האלוף במיל' יצחק בן-ישראל קורא לחסל את בכירי חמאס. בכפולת הדעות באמצע העיתון קורא יוסי ביילין להפסיק את הלחימה.
ב"ידיעות אחרונות" בעמודי הדעות קורא ידידיה שטרן להגביל את המבצע בזמן ולחתור להפסקת אש. יהונתן גפן ב"מעריב" כותב דברים בוטים הרבה יותר באותו כיוון: "נודע לי ממקורות מקורבים לאנושיות שכנראה יש דרכים נוספות להגן עלינו מלבד להוריד עליהם מאה טונות של פצצות". הוא מסכם: "עוד שני עיתונאים ואני, לא כולל גדעון לוי, ינסו לעצור את המלחמה לפני שמספרי הקורבנות שלנו ושלהם יגיעו לאלפים, רק כדי שאחרי המחלמה נגיד שוב 'אמרנו לכם'". עפר שלח כותב ב"מעריב" על "הצורך לדעת מתי לעצור", וקובע כי טנקים שמגיעים לדרום לאו דווקא ייכנסו לעזה. לעומתו, בן כספית טוען כי פעולה קרקעית מתוכננת בוודאות לימים הקרובים.
"הארץ" קורא מפורשות במאמר המערכת שלו שלא לפעול קרקעית בעזה ולא לכבוש את הרצועה. הדבר תואם לטור הפייסני מאתמול, אולם לא ברור כיצד הוא מתיישב עם הטור התוקפני מהשבוע שעבר.
בסך-הכל, למרות הטרוניה של גפן, הנימה השלטת היום בעיתונים, בעיקר אלה שאינם "ישראל היום", היא זהירה ולא עצבנית. "לקחי מלחמת לבנון השנייה" מרחפים מעל, שקיעה בבוץ, דשדוש ומלחמת עיראק הם מטפורות רווחות.
המלחמה במספרים
הפעולה המרכזית של חיל האוויר אתמול היתה "הפצצתן של כ-40 מנהרות להברחת אמצעי לחימה בגבול הרצועה עם המצרים, המכונה 'ציר פילדלפי'", כך לפי "ישראל היום". עוד לפי העיתון, הרמטכ"ל אמר אתמול כי "חיל האוויר הרס עד כה כמחצית מבורות השיגור של רקטות הקסאם וכן פגע בכל מערך השיגור, הכולל מחסני נשק, מערכות שינוע ואזורי ייצור [...] עם זאת, במערכת הביטחון שררה אתמול תמימות דעים כי בידי חמאס יש עדיין ארסנל רקטות גדול ולפעיליו ישנה מוטיבציה גדולה לפעול". "ידיעות אחרונות", שזו הכותרת הראשית שלו, קובע כי המבצע להשמדת המנהרות נמשך שלוש דקות. עם זאת, העיתונים אינם מדווחים בהבלטה שמדובר רק בכמה עשרות מנהרות מבין מאות. מידע כזה מובא ב"ידיעות אחרונות" רק בסוף טורו של אלכס פישמן, בעמ' 26.
יואב לימור דן ב"ישראל היום" בתופעה תמוהה: מדוע חמאס מגיב באופן רפה ולא ממטיר רקטות במספרים גדולים? לימור מעלה כמה תשובות אפשריות (וביניהן ציפייה בחמאס להרעת תנאי מזג האוויר או תקיפה קטלנית של צה"ל שתפגע בהמוני אזרחים), וקובע כי צה"ל אינו יודע דברים לאשורם. לפי אלכס פישמן ב"ידיעות אחרונות", נהרגו מאש צה"ל "מפקדי יחידות בדרג הביניים" ו"נהרסו מוקדי הידע" הקשורים לשיגור הרקטות, ולכן פחת מספר השיגורים. בכך סותר פישמן את ההערכות הזהירות שצה"ל מקפיד לשדר, ולפיהן לחמאס יש יכולת שיגור של 200 רקטות ליום.
חזי שטרנליכט מדווח ב"ישראל היום" כי לשכת השמאים מזהירה שהתרחבות איום הטילים בדרום עלולה לגרום למשבר נדל"ן חמור. באותו עמוד כותב זאב קליין כי "שבוע לחימה מוגבלת בעזה יעלה חצי מיליארד שקלים". הבורסה מגיבה למבצע בעזה בירידות שערים.
לפי "ישראל היום", ביום השני של המלחמה התקיף חיל האוויר 50 מטרות והשמיד 40 מנהרות. כ-30 רקטות נורו מעזה לישראל. מניין הנפגעים הכולל בצד הפלסטיני עומד על 298 הרוגים ואלף פצועים. לפי "ידיעות אחרונות", הנשען על דיווחים פלסטיניים, בין הנפגעים 20 ילדים ו-10 נשים.
ובינתיים בישראל
אחד החששות הגדולים המלווים את המבצע בעזה הוא אינתיפאדה שלישית וגל של פיגועים בתוך ישראל. "ישראל היום" מקדיש לסוגיה את עמ' 11. דניאל סיריוטי, אפרת פורשר, ודני ברנר כותבים, תחת הכותרת "המגזר: מחאות ותמרות עשן", על הפגנות ערבים ברחבי הארץ. לפי הכתבים, את המחאה מארגנת ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל, שאף הכריזה על שביתה כללית.
עוד הם מדווחים כי נרשמו כמה מקרים של הפרות סדר ויידויי אבנים, נחסמו כבישים בגליל והיו התפרעויות במזרח ירושלים. באום אל-פחם נפצעו שני ילדים מירי של אחד המפגינים, ושני יהודים ניצלו מנסיון לינץ'. את הדיווח מלווה טור דעה של דן מרגלית, שתחת הכותרת "עזות מצח" כותב נגד תמיכתם של הח"כים הערבים וההנהגה הערבית-ישראלית בחמאס, בניגוד לעמדת אבו-מאזן ומצרים. גם העמוד הבא מוקדש לנושא דומה: החלטתו של השר ראלב מג'אדלה להחרים אתמול את ישיבת הממשלה. כותרת העמוד היא "נתניהו: לפטר את מג'אדלה". ד"ר מרדכי קידר, בטור לא בהיר, יוצא נגד ועדת המעקב.
כותרת עמ' 16 ב"ידיעות אחרונות" היא "מתקפה בכביש 6". שם יש לניצולים מהלינץ' פנים ושמות, כמעט: בני הזוג פלוני ובתיה כהן, שמכוניתם נהרסה לחלוטין והם חולצו על-ידי המשטרה. ב"מעריב" מביאים גם את שמו הפרטי של הבעל: "משה". עוד ב"מעריב", בן כספית כותב על הח"כים הערבים כי הם "בולטים בעליבותם" מול התנהגות "הציר המתון" בעולם הערבי, וקורא לח"כ טיבי "דובר החמאס".
ו"הארץ" מתמיד בהבאת כל שבב מידע על אוליגרך הביזאר ארקדי גאידמק (ביום שישי היתה זו הכתבה המאלפת של יוסי מלמן במוסף "הארץ", שחשף פרטים חדשים על ההתנהלות העסקית של גאידמק). הפעם יניר יגנה הוא שמדווח כי גאידמק הציע "להוציא 300 מתושבי שדרות ל'התרעננות'".
ומה קורה בעולם
"סומק בלחיי החמאס", זו כותרת טורה של סמדר פרי ב"ידיעות אחרונות", העוסק בתמיכה של ההמונים במדינות ערב בחמאס. כל העיתונים עוסקים בהשפעה של המבצע על היחסים הבין-ערביים. הדגש הוא על דבריו של חסן נסראללה, מזכ"ל החיזבאללה, שיוצא נגד מצרים וטוען כי היא משתפת פעולה עם ישראל. מנהיג ארגון הטרור קרא למצרים להפיל את המשטר שם וקילל את שר החוץ המצרי ("ממזר"). "קשה להיזכר במתקפה כה חריפה של בכיר בעולם הערבי על מדינות ערביות", כותב דניאל סיריוטי ב"ישראל היום".
"ישראל היום" מביא כותרות עיתונים מרחבי העולם המציגות את ישראל באור לא מחמיא. ב"ידיעות אחרונות" כותרת עמ' 11 היא: "העולם מבקש הפסקת אש". כותרת המשנה: "שרת החוץ לבני דחתה פניות עמיתיה מהעולם: 'נמשיך עד שהמציאות הבטחונית תשתנה'". "מעריב" מביא תמונות של טקס שריפת דגל ישראל בפרלמנט הירדני ומדווח כי הסורים השעו את השיחות עם ישראל. "באירופה מגנים, בארה"ב מבינים", טוענת כותרת עמ' 19 ב"מעריב", המוקדש ל"תגובות בעולם".
לוחמה פסיכולוגית
"בישראל מעריכים כי מדובר בלוחמה פסיכולוגית בלבד", סוברת כותרת המשנה לידיעה בעמ' 4 של "ידיעות אחרונות". הכותרת היא "דיווח במצרים: שליט נפצע", והיא מקבלת גם הפניה בולטת בשער. בידיעה אין מידע נוסף על זה שמובא בכותרת, ולמעשה היא עוסקת בעניין אחר (גיוס מילואים). האם על "ידיעות אחרונות" חלה חובה עיתונאית לפרסם את הדיווח המצרי, או שמא בכך הוא משתתף בעצמו בלוחמה הפסיכולוגית של חמאס נגד ישראל?
מאחר שמדובר בידיעה "גלויה" (ששודרה בטלוויזיה הרשמית), ניתן להניח כי גם לעיתונים האחרים, או לפחות לכמה מהם, היה מושג על אודותיה, אולם הם בחרו שלא לפרסמה (אולי כדי שלא להתעמת עם הצנזורה, המשתדלת לחנוק כל מידע הקשור לשליט). מה זה אומר על הפרסום ב"ידיעות אחרונות"?
הפרשה שלא היתה?
לפני כשבועיים רעשו שערי "ידיעות אחרונות", "מעריב" ו"ישראל היום" עם הפניות לסיפור שחיתות מעולם הכדורגל: המשטרה מנהלת חקירה נגד יו"ר ההתאחדות לכדורגל ואחיו בחשד למעשים פסולים בהתאחדות. "לוזון גייט", כינו את הפרשה ב"מעריב" וב"ישראל היום". מדורי הספורט הקדישו לסיפור את השער וכותרות נוקבות למדי. רק עיתון "הארץ" טיפל בסיפור בצורה מינורית, ואף הדגיש כי לוזון עצמו כלל לא נחקר במשטרה. תהיתי אז אם הדבר מעיד על אתרוגנות מצד "הארץ", או אולי להיטות יתר ואפילו חיסול חשבונות מצד "מעריב" ו"ישראל היום". יומיים אחר-כך כתב כאן שלמה מן (ייגר מאיסטר):
"ביום שלמחרת, אחרי שהתברר ש'מעריב' הוא המוביל בסיפור, אפשר היה לראות את 'ידיעות אחרונות' מתייצב לצד עמוס לוזון, שזכה לראיון שער חיובי. ב'מעריב' התחפרו בעמדתם: העורך יואב גולן הסביר בטור בשער מדוע לוזון לא כזה צדיק תמים. לנוכח התנהלות המשטרה בתיק (הפרשה תקועה אצלם תשעה חודשים, והם אפילו טרם הספיקו לחקור את לוזון), אפשר להניח שהסנסציה תהפוך לבועת סבון. ואכן, יומיים אחרי פיצוץ הפרשה כמעט שלא נותר לה זכר. זה לא מונע צל"ש מ'מעריב', שליווה את השתלשלות המקרה באופן הדוק לכל אורך התקופה".
היום הפרשה ממשיכה להתגלגל ונעשית בועתית עוד יותר. "המשטרה תודיע בקרוב: תיק החקירה נגד אבי לוזון ייסגר", קוראת כותרת על שער ספורט "הארץ". הידיעה, של משה בוקר, טוענת כי המשטרה לא מצאה ראיות או הוכחה למעשים הפסולים. במוסף הספורט של "ידיעות אחרונות" אין לעניין זכר. גם לא ב"מעריב". גם לא ב"ישראל היום". אם הפרשה אכן תיסגר, אי-אפשר לצפות שהמוספים יפרסמו שערים שכל מה שכתוב עליהם בענק הוא "לוזון גייט – הפרשה שלא היתה", אבל בהחלט ניתן לצפות שהם יידעו על כך את קוראיהם, בדרך זו או אחרת. כי הפרשה אולי לא היתה, אבל הפרסומים על אודותיה היו גם היו.
שלוש ידיעות
"ראש הממשלה אהוד אולמרט החליט להחרים את הדיון שיתקיים היום במליאת הכנסת ויעסוק במצב בדרום. אולמרט זעם על עצם קיום הדיון בשעה שהפעולה בעיצומה ואמר כי 'זה לא זמן לדיבורים'". כך כותב שלמה צזנה ב"ישראל היום". בן כספית כותב גם הוא על העניין ב"מעריב", אולם מצדיק את אולמרט וטוען כי הישיבה מיותרת.
בית-המשפט העליון דחה את עתירתו של משה פייגלין, שנדחק על-ידי מזכירות הליכוד למקום ה-36 ברשימה.
היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז הודיע כי יתנגד להקמת ועדת חקירה בעניינם של מפוני גוש קטיף.
הבהרות
ראש מערכת החדשות של "מעריב", נטע ליבנה, פנה אלינו והתרעם על כך שבסקירת העיתונות אתמול, במשפט "ספואת כחלות, כתב 'מעריב' בעזה", נכתבו המלים "כתב 'מעריב' בעזה" במרכאות. אי לכך הרינו להבהיר: לא היה בכוונתנו לרמוז כי ספואת כחלות אינו כתב "מעריב" בעזה. אם היינו חושבים כך, הרי שהיינו כותבים זאת במפורש. המרכאות באו דווקא להדגיש את הכיתוב "כתב 'מעריב' בעזה" לעומת הכיתוב "תושב עזה", שניתן ב"ידיעות אחרונות" לטור של סאמי עביד.
גם עמירה הס, כתבת "הארץ", ביקשה לתקן פרט שנכתב על אודותיה אתמול בסקירה: היא לא ברחה מעזה, אלא גורשה משם. כמו כן, הס כותבת כי "הבהרתי, בכתבתי, שאינני מאמינה שאכן היו 'איומים על חיי'".