הרמטכ"ל גבי אשכנזי והעיתונאית אילנה דיין, אתמול באולפן גלי-צה"ל במהלך שידור ה"שירותרום" (צילום: פלאש 90)
אתמול לא אירעה כל התרחשות דרמטית באזור. איך יודעים? פשוט מאוד – באף אחד מהעיתונים אין הבוקר כותרת ראשית בת מלה אחת או שתיים. אחד החוקים המרכזיים במבוא לקריאת עיתונות פופולרית מלמד כי כשמונחות לפניך כותרות ראשיות בנות ארבע מלים ("ידיעות אחרונות"), שש מלים ("הארץ" ו"ישראל היום") ותשע מלים ("מעריב"), אתה יכול להתרווח בכורסה או לתפוס תנומה קלה – לא הפסדת דבר. באופן אבסורדי, לעיתונים דרושות יותר מלים כדי להכתיר אי-מעשה מאשר כדי להכתיר מעשה.
סתירות ותנאים
הדיון הציבורי על המצב בחזית עזה "מתנהל על-ידי עסקונה מוכת סנוורים", כותב הבוקר דן מרגלית ב"ישראל היום", ומתייחס בדבריו לראשי קדימה. אבל גם הכתבים המובילים את הדיון הציבורי מעל דפי העיתונים אינם יוצרים הבוקר את הרושם כי הם ניחנים ביכולת להביט למרחקים בצלילות. כיוון שכל אחד מהם מציג את עמדות מקורותיו, אותה ערבוביה המאפיינת את העסקונה עולה גם מתוך הדיווחים העיתונאיים, והקורא נאלץ לבחור בכל פעם במי לתת את אמונו. כך נוצר מצב שבו מתקיים שכנוע מצרי ללא כל תיווך, ומתקפה אווירית ישראלית מוחלפת בארטילרית, ואז מוגבלת בתנאי שלא ניתן כלל לקיימו.
"נשיא מצרים שיכנע את חמאס להפסיק את האש ל-24 שעות", מספרת כותרת הגג לידיעה רחבה מאת איתמר אייכנר, סמדר פרי, יוסי יהושוע ורוני שקד, המופיעה הבוקר בעמ' 4 של "ידיעות אחרונות". לפי השורה הפותחת של הידיעה, "נשיא מצרים החליט להטיל את כל כובד משקלו המדיני כדי לעצור את ההידרדרות הצבאית ברצועת עזה ולמנוע פעולה ישראלית רחבה". בהמשך ניתן למובארכ הקרדיט על כך שהצליח להשיג הפסקת אש בת יממה ובחר לזמן ללשכתו את מועמדת קדימה לראשות הממשלה, ציפי לבני. מנגד, אלכס פישמן כותב בטור צר הצמוד לידיעה כי "גורמי ביטחון בכירים הדגישו אתמול כי המצרים אינם נמצאים בשום מהלך תיווך בין ישראל לחמאס לחידוש התהדייה". פתרון אפשרי לסתירה – כל כובד משקלו המדיני של נשיא מצרים שווה לאפס.
מפקד חיל האוויר עידו נחושתן ונשיא המדינה שמעון פרס, אתמול בבסיס חיל האוויר בפלמחים (צילום: קובי גדעון)
גם על טקטיקת ההתקפה הישראלית אין אחדות דעים. ברק רביד, עמוס הראל ואבי יששכרוף מדווחים ב"הארץ" כי "בישראל הוחלט על מתקפה אווירית נגד החמאס אם תתחדש האש", אך מיה בנגל, אמיר בוחבוט וירון ששון מדווחים ב"מעריב" כי "שר הביטחון אהוד ברק קיים אתמול בבוקר דיון על האפשרות להשיב בירי ארטילרי לעבר האזורים מהם משוגרים הקסאמים וטילי המרגמה".
גם אם אין סתירה עקרונית בין השניים (אפשר בקלות לדמיין מצב עניינים שבו התקיפה הישראלית משלבת בין הפצצות אוויריות לאש ארטילרית), פרט אחד נותר סתום: לפי הדיווח ב"מעריב", בכירי הפרקליטות הצבאית קבעו כי יש צורך במילוי "ארבעה תנאים" לפני שמגיבים באש ארטילרית אל עבר מקום שיגור הרקטה: "להבחין בין אזרחים ללוחמים, לברר אם תוקפים מטרה צבאית ולא מטרה אזרחית, ואת מידת הפרופורציה של הפגיעה". הנה הפרקליטים אינם בוחלים בתרגילים מלוכלכים כדי לכבול את ידי הצבא, ומעמידים תנאי שלא ניתן לעמוד בו. במקרה זה, מפני שהוא פשוט אינו קיים.
אריק שרון מתהפך במיטתו
ב"ידיעות אחרונות" מגישים הבוקר שירות לציבור – "התיק הרפואי" של המועמדים לראשות הממשלה [איתמר אייכנר]. נו, לקרוא למידע הכלול בידיעה "התיק הרפואי" זו הגזמה פראית, ובכל זאת זה מה שנכתב בסטמפה שהונחתה עליה. בפועל, כותרת הידיעה, "פתק מהרופא", מציגה את המידע שמקבל קורא העיתון באופן מדויק יותר: ב"ידיעות אחרונות" פנו לרופאים של שלושת המועמדים וקיבלו הצהרות כלליות על מצבם הבריאותי של נתניהו, לבני וברק.
היוזמה מבורכת, אבל התוצאה לוקה בחסר. כל המועמדים במצב מעולה, תשמחו בוודאי לדעת, אבל איך אפשר לקחת ברצינות הצהרה כמו זו שמסר פרופ' משה מיטלמן, הרופא האישי של לבני, שכתב ל"ידיעות אחרונות" כי "מהיכרותי עימה וכרופאה האישי, אני יכול להעיד שגב' לבני היא אשה צעירה, בריאה, ואין חלות עליה מגבלות כלשהן. היא בהחלט יכולה להמשיך 'לרוץ קדימה'". רופא המתנסח בשפה תעמולתית אינו משדר אמינות רבה, וזאת גם בלי שנזכיר מה קרה לפציינט האחרון במפלגה שהצהיר כי הוא בריא ושלם וממשיך קדימה.
הגשם צפוי לרדת פעמיים
בתחתית עמ' 4 של "הארץ" מופיעה הבוקר ידיעה מעט מוזרה מאת צפריר רינת. כותרתה היא "נס חג החנוכה? החורף בא". למרבה הצער, הידיעה אינה מספקת תשובה לשאלה המעניינת שמעלה כותרתה, והקורא בה נותר בסופה כשהוא עדיין לא יודע אם אכן הגשם הצפוי לרדת בימים הקרובים הוא בבחינת נס, האם נס זה אכן קשור באיזשהו אופן לחג החנוכה, והאם בכלל לאלוהי היהודים יד בדבר, או שמא מדובר במערכת אקלימית שמחוללה הוא אליל כנעני.
מזג האוויר, אתמול בבית-המשפט העליון בירושלים (צילום: פלאש 90)
למעשה מדובר בתחזית מזג אוויר שלא ברור איך ביצבצה לה כך פתאום באחד מעמודי החדשות. הידיעה מורכבת ממשפטים סתמיים כגון "ימי החנוכה, מהיום ועד חמישי בלילה, צפויים להיות גשומים ולעתים גם סוערים", משפטים שכמוהם ניתן למצוא (אמנם בקיצור יתר) גם בתחזית המופיעה הבוקר, כבכל יום, בעמוד האחורי של העיתון, מתחת לביקורת הטלוויזיה. נהוג לומר כי כולם מדברים על מזג האוויר אבל אף אחד לא עושה משהו בעניין, והנה ב"הארץ" החליטו לעשות מעשה – ולדווח עליו פעמיים.
תיקון והבהרה
אתמול כתבנו כאן על ההבדלים בין "גלובס" ל"דה-מרקר" בסיקור פירוק בית-ההשקעות פריזמה. בעקבות הפרסום פנה עורך ב"דה-מרקר" וביקש להעמיד דברים על דיוקם. לא נכון שב"דה-מרקר" הצניעו את סיקור הקריסה, כתב ל"העין השביעית", הרי כבר בגליון יום שישי דווח על כך בהבלטה ושוב ביום ראשון. טענה זו מוצדקת לחלוטין. ביום שישי אכן תפס פירוק פריזמה את הכותרת הראשית של "דה-מרקר", וכתבה רחבה הוקדשה לסיפור. למעשה, היה זה גילוי ראשון של ההתפתחות האחרונה בבית-ההשקעות, ועל כך העיתון בוודאי אינו ראוי לביקורת, אלא למחמאה. גם ביום ראשון כתבו ב"דה-מרקר" כפולה בנושא, תוך הפניה מהשער.
יוסי בכר, 2004 (צילום: יוסי זמיר)
אך בפרסום אתמול ב"העין השביעית" תואר ההבדל בין הסיקור ב"גלובס" לזה של "דה-מרקר" כהבדל הנובע ממחלוקת על מבנה בית-ההשקעות ועל רפורמת בכר שהביאה לקיומו. במובן זה, הפרסומים הקודמים ב"דה-מרקר" רק מחזקים את הבדלי הגישות בין שני העיתונים הכלכליים. בעוד שב"גלובס" התמקדו בכישלון של בית-ההשקעות ורפורמת בכר, בפרסומים שהופיעו ב"דה-מרקר", גם אתמול וגם בימים קודמים, אוזכרה רפורמת בכר, אם בכלל, רק בדרך אגב, ובוודאי שלא נמתחה עליה ביקורת.
ענייני תקשורת
ידיעות על מיזוג אפשרי בין ערוץ 10 לזכיינית ערוץ 2 רשת מופיעות הבוקר במרבית העיתונים, אם או בלי הקביעה שמדובר בפרסום בלעדי. מדובר במהלך מורכב ביותר מבחינה רגולטורית, וקשה להאמין שיתרחש בפועל, אך רק שני כתבים מביאים את הסיפור שמאחורי הסיפור על המיזוג. רז שכניק מביא הבוקר במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מדברי בכיר בערוץ 2, הטוען כי ההתעניינות החדשה של רשת במיזוג עם ערוץ 10 נועדה לאותת למוזי ורטהיים והזכיינית קשת כי ברשת לא יסכימו למיזוג עימה בכל תנאי. לי-אור אברבך מדווח במוסף "עסקים" של "מעריב" כי בזמן האחרון דווקא המגעים בין רשת לקשת הם שצוברים תאוצה.
עוד עיתונאית פונה לפוליטיקה: כתבת "ידיעות אחרונות" אריאלה רינגל-הופמן מצטרפת למפלגת הירוקים. דווקא עמיר בן-דוד, עמיתה לעיתון, הוא היחיד הבוקר מבין כל המדווחים על המפלגה ("ישראל היום", "הארץ" ו"מעריב") המבקר התפתחות נוספת שחלה בה – איחודה עם מפלגת חץ, שהקים אברהם פורז. בן-דוד מזכיר כי פורז ייצג רק לאחרונה את חברת דלק, שביקשה לערוך קידוח נפט בשמורת טבע, ואמר כי "אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שמורות טבע ענקיות".
יעל גאוני מדווחת ב"גלובס" כי יו"ר ועדת הטלוויזיה במועצת הרשות השנייה, דוד אלכסנדר, פורש מתפקידו.
עודד ירון סוקר הבוקר במוסף "גלריה" של "הארץ" את הנטייה הגוברת לזייף תצלומים המופיעים בעיתונות. ירון מראיין, בין היתר, את צלם העיתונות זיו קורן, הקורא לקביעת קוד אתי ל"כל מי שעוסק בפריים מרגע הלחיצה ועד רגע הפרסום בעיתון".
אריק בנדר ולירון דנש מדווחים ב"מעריב" כי בעקבות פנייתו של ח"כ דב חנין, הורה השופט אליעזר ריבלין, יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית, כי מעתה חובה לפרט בסקרי בחירות את שמות המפלגות הערביות.
אסף אוני כותב ב"הארץ" על עיתונות האזרחים שמעודד הצהובון הגרמני "בילד", ונטשה מוזגוביה מדווחת בעיתון על ביטויים חדשים של משבר העיתונות המודפסת בארצות-הברית.