מה מחירו של טקסט בן 600 מלה המתפרסם באמריקה ב"אופ־אד", עמוד המאמרים של עיתון מכובד? תלוי מי משלם. כאשר מדובר בלוביסט היהודי ג'ק אברמוף, שעלילותיו כבר סיבכו את צמרת המפלגה הרפובליקאית בחשדות כבדים לשוחד וקבלת טובות הנאה, מי שמשלם את המחיר הם – בין היתר – צמד עיתונאים שהסכימו לשמש עט להשכיר.

אברמוף עשה מיליונים משתדלנות למען שבטי אינדיאנים שקיבלו זכיונות להפעלת בתי קזינו. למענם ובשם לקוחות אחרים לא רק הנעים את חייהם של חברי קונגרס, אלא גם גייס כותבים שישפיעו על דעת הקהל. שניים מן הכותבים שגייס, פטר פררה ודאג באנדו, היו עמיתים במכוני מחקר שמרניים ומפעם לפעם הציגו את עמדותיהם בעמודי המאמרים בעיתונים שונים. כדי לקדם בכתיבתם את הרולטות של האינדיאנים, קיבל כל אחד מהם אלפיים דולר מאברמוף לכל מאמר, והם כתבו כמה עשרות כאלה.

עם חשיפת הפרשה, הודיעו כמה עיתונים שיפסיקו לארח את השניים בעמודי המאמרים שלהם. באנדו, איש ממשל רייגן לשעבר, הסביר במאמר שפרסם כי מאז ומתמיד היו הגבולות בעניינים כאלה מטושטשים: הוא כתב נאומים לפוליטיקאים, שימש להם סופר צללים, הכין מסמכים לקמפיינים עסקיים ופוליטיים, וגם כתב בעצמו מאמרים. בעבר נחשף כי ממשל בוש שילם 240 אלף דולר לבעל הטור ופרשן הטלוויזיה ארמסטרונג ויליאמס, כדי שיקדם במאמריו את מדיניות החינוך של הממשל. על רקע זה פסק הפרופסור לתקשורת אדוארד וסרמן: "עמודי הדעות של עיתון ממוצע באמריקה הפכו לבית־זונות של אתיקה".

גיליון 61, מרץ 2006