מרכז העיר ירושלים, אוגוסט 2008 (צילום: נתי שוחט)
בצער רב וביגון קודר
מרכז אדווה לשוויון ולצדק חברתי בחר, במלאת עשור לפרסומי הדו"חות השנתיים שלו, לפרסם הפעם דו"ח שעניינו הפערים החברתיים בכל העשור האחרון, ולא רק בשנה האחרונה.
מעיון בעיתוני הבוקר עולה כי במסמך נתונים רבים שהיו יכולים לשמש כותרת לידיעה בעלת עניין לציבור הרחב, החל בעובדה כי כ-35% מהעובדים כיום משתכרים שכר מינימום ומטה (תזכורת – 3,850 שקל לחודש בלבד), עבור בהתכווצות החריפה של מעמד הביניים לאורך העשור האחרון, וכלה בפערים הגדולים בין הכנסות העשירון התחתון לאלה של העליון, בין נשים לגברים, בין ערבים ליהודים ובין מזרחים לאשכנזים. שלא לדבר על סוגיית האחריות הממשלתית לשימור הפערים והגדלתם, כפי שעולה מן הדו"ח.
פרסום נתוני הדו"ח הבוקר מלמד על העיתונים השונים לא פחות מאשר על מצב החברה בישראל. אף עיתון, למשל, אינו מבליט את התרומה של המדיניות הממשלתית בעשור האחרון לפערים הגדולים בין קבוצות האוכלוסייה השונות.
ב"הארץ" מופיע דיווחה של רותי סיני על נתוני הדו"ח רק בעמ' 11. עמוד זה הוא האחרון שבו מופיעות הבוקר ידיעות חדשותיות כלשהן, ולמעשה הוא חלק מכפולת עמודי מודעות האבל היומית. במלים אחרות, עמוד שמדלגים עליו מהר עוד יותר מאשר על האחרים.
באופן מקרי לחלוטין, חלק ניכר ממודעות האבל מוקדשות לזכרו של איש העסקים אהרן דברת. כמקובל במקרה של מות אישיות בכירה, כמה מהמודעות תופסות אינטשים רבים, תוך תחרות סמויה מי מפרסם את המודעה הגדולה ביותר. לצד מודעות האבל, ובהיקף קטן משתי המודעות שזכו הבוקר במשותף בפרס "המודעה הגדולה לזכרו של אהרן דברת", מופיעה הידיעה של סיני.
צירוף מקרים זה אינו מעיד דבר על דברת המנוח, כמובן, אך באופן בלתי נמנע מדגיש את הפערים שעליהם מלמד הדו"ח. בעוד העשירים יכולים להרשות לעצמם לקנות שטח נכבד בעיתון רק כדי להביע תנחומים למשפחת חבר שנפטר, מאות אלפי המנוחשלים, שעליהם מלמד הדו"ח, נאלצים לקבץ נדבות מהעורכים, שלא תמיד מעניקים אותן ביד רחבה. מעניין כיצד היו מנתחים את התופעה תלמידי בית-הספר לתקשורת כותרת, שדברת היה ממייסדיו.
מכל מקום, הידיעה של סיני תמציתית ומצמררת. היא מופיעה תחת הכותרת "בעשור האחרון עלה ב-22% מספר מקבלי שכר המינימום", אך עיון בטקסט עצמו מגלה, כבר במשפט הפותח, כי מדובר במספר מקבלי "שכר המינימום או פחות". הידיעה מוקדשת לנתונים על הגדלת הפערים בין העשירונים השונים, ללא כל אזכור לקיטוב בין המגזרים. אלה יהפכו לכותרות בעיתונים האחרים.
האח האשכנזי והאח המזרחי
בעוד שב"מעריב" מופיעה ידיעה לא ארוכה על הדו"ח רק בעמ' 15 [מיכל גרינברג], ב"ידיעות אחרונות" הדו"ח מגיע עד לשער העיתון. ביתר דיוק, נתון אחד מתוך הדו"ח מגיע עד לשער העיתון. כדי לנחש איזה נתון נציג שאלה: מהי תוכנית הבידור הפופולרית בישראל?
"אשכנזים עדיין מרוויחים כ-40% יותר ממזרחים", קוראת הכותרת בשער העיתון, ומפנה לדיווח נרחב בעמ' 6. כל הכפולה השלישית מוקדשת למצב הכלכלי המעורער של החברה בישראל ומתחלקת בין ידיעה המסכמת נתונים מן הדו"ח של מרכז אדווה [דוד רגב], ידיעה המצרפת פנים אנושיות לנתוני הדו"ח [דוד רגב], וידיעה על אישור רשת הביטחון לחסכונות הפנסיה, העתיד להתקבל היום בישיבת הממשלה [גד ליאור ואיתמר אייכנר].
יש להעריך את עורכי העיתון על ההחלטה להציב את הנתונים הקשים בעמודים מרכזיים, גם אם ההפניה מדגישה נתון אחד, שמוזכר בידיעה רק בחטף, וגם אם שטח גדול מעמודים בכפולה השלישית מוקדש ל"סיפור האנושי", המלמד על מקרה פרטי בלבד, ולא להעמקה נוספת בנתוני הדו"ח. לזכות הידיעה ייאמר גם כי היא היחידה הבוקר המזכירה מהו שכר המינימום שממנו, ומפחות ממנו, נאלצים כ-35% מהעובדים לחיות. נתון מדהים שקל ונוח כל-כך להשכיח.
ומה הקשר לתוכנית הבידור הפופולרית בישראל? ובכן, כל המתבונן הבוקר ב"ישראל היום" יבין זאת מיד. רצועה צרה בתחתית שער העיתון מפנה לדיווח על ממצאי הדו"ח בעמ' 27 [ליאת עזר], וגם פה תוך ייחוד הנתון על הפער בין אשכנזים למזרחים (בפועל מדובר בפער בין "שכירים עירוניים אשכנזים" ובין "שכירים עירוניים מזרחים", עובדה שאינה מצוינת ב"ידיעות אחרונות"). קוראי "ישראל היום" שיגיעו עד לעמ' 27 יגלו כי עורכי העיתון החליטו לעטר את הידיעה על הדו"ח לא בתצלום של הפגנה נגד העוני, כפי שנעשה ב"הארץ", ולא בתצלום של עני אחד לדוגמה, כפי שנעשה ב"ידיעות אחרונות", אלא בתצלומים של שני מתמודדים מהתוכנית "האח הגדול". כיתוב התצלום מכיל את הסיפור כולו: "בובליל ושפרה מ'האח הגדול'. החיו את המאבק בין מזרחים לאשכנזים".
מתי יקבל הפער ההולך וגדל בין העשירון התחתון ובין המנהלים הבכירים, ללא קשר למוצא העדתי, כותרת בשער "ידיעות אחרונות"? אולי כשמפיקי "האח הגדול" יחליטו לכלוא באחת העונות הבאות מנהל בכיר מאחת החברות הגדולות הנסחרות בבורסה ולצדו אדם עובד המרוויח תמורת משרה מלאה 3,850 שקל בחודש או פחות. כלומר, אף פעם.
מלחמת בטאונים
גונן גינת מקדיש הבוקר מאמר שלם בעמודי הדעות של "ישראל היום" למתקפה על "ידיעות אחרונות", וזאת בעקבות ההפכפכות שהוא מזהה ביחס העיתון לשילובו של משה פייגלין ברשימת הליכוד לכנסת.
תחת הכותרת "'ידיעות אחרונות' וגילוי הדמוקרטיה" כותב גינת על הפער שבין היחס שהעניק העיתון לפייגלין בטרם נדחק לאחור ברשימת הליכוד, כשהציג אותו כאיום על הדמוקרטיה, ובין העמדה שנקט העיתון ביחס לעצם דחיקתו – מהלך שאף הוא הוצג כאנטי-דמוקרטי. דברים דומים נכתבו גם כאן, בסקירת העיתונות של יום שישי האחרון, אם כי, כצפוי, בטון מתון מזה של גינת.
"סליחה?", שואל גינת, "מאיפה פתאום צץ הפליק-פלאק לאחור עם אלמנט הצוקהרה הזה? זה לא אותו אחד שרק יום קודם הסבירו לנו עד כמה הוא נורא?", ובהמשך הוא קובע כי "'ידיעות אחרונות', בטאון מחנה לבני בקדימה, מתפקד כאילו קיבל את פתקאות המסרים מחבורת החווה".
"ישראל היום", יש להזכיר, אינו יוצא עדיין בימי שישי, ולכן רק הבוקר הוא מתייחס לראשונה לדחיקה של פייגלין אל המקום ה-36. כיצד מסקר העיתון הזה את ההחלטה מעוררת המחלוקת? ובכן, הידיעה על כך [שלמה צזנה] מופיעה תחת הכותרת המרגיעה "הסדר שב על כנו". הכותרת היא, כפי שעולה מקריאת פסקת הפתיחה של הידיעה, ציטוט ישיר מפי יו"ר הליכוד בנימין נתניהו, שהוא במקרה גם העומד בראש מחנה נתניהו בליכוד.
ענייני תקשורת
יעקב אחימאיר חתום הבוקר על ידיעה חדשותית ב"ישראל היום", שבה מובאים דברי השופט בדימוס מישאל חשין, לשעבר יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, על החוק האוסר תעמולת בחירות באמצעי התקשורת סמוך למועד הבחירות. חשין קובע כי "זהו חוק איום ונורא". לדבריו, יש סתירה מהותית בין החוק למציאות. "הרי זו זכותכם", הוא אומר, "אף חובתכם העיתונאית, להביא את החדשות, ומי עושה את החדשות? הפוליטיקאים". חשין קורא כמובן להמשך השמירה על החוק, ובהקשר זה אומר כי הוא אינו סומך על המנכ"לים של חברות החדשות, אלא על עורכי המהדורות. או כלשונו, "איני סומך על האדמירל, אלא על הקפטן".
אולי גם על העורכים אין טעם לסמוך. הכותרת בשער "ישראל היום" שמפנה לידיעה על דברי חשין כלל אינה עוסקת בנושא המהותי שאליו מתייחס השופט בדימוס. הכותרת קוראת "חשין: 'רוב הפוליטיקאים – טיפשים'", וזאת בעקבות משפטו "אם הפוליטיקאי טיפש, ואלה הם רובם, הרי ידברו בצורה בוטה. ואם הפוליטיקאי חכם, הוא ידבר באורח מתון, אבל החכמים שביניהם, והלוא הם מעטים, ידברו בשפה שיש בה תעמולה, אבל באורח מתון". על עמוד השער מוזכר יחסו של השופט לחוק תעמולת הבחירות רק בכותרת המשנה.
טובית נייזר, עומר אורי ותחיה ברק, האחראים על תחקיר התרומות ב"מוסף השבת" האחרון של "ידיעות אחרונות", מדווחים הבוקר על כמה מההתפתחויות והתגובות לתחקיר. בין היתר, חברת-הכנסת והעיתונאית לשעבר שלי יחימוביץ' התייחסה בביקורת רבה לעיתונאי לשעבר ואולי חבר-הכנסת לעתיד דניאל בן-סימון, שלפי התחקיר הסכים לקבל תרומה אסורה על-פי חוק.
גיא בכור קורא מעל עמודי הדעות של "ידיעות אחרונות" לכינון אמנה בינלאומית שתקבע הגבלות על סיקור אירועי טרור. "חייבים כמובן לדווח, אך יש לרסן את הכיסוי, את היצריות והזוועה שבו", כותב בכור.
דורה קישינבסקי כותבת הבוקר ב"כלכליסט" על ההחלטה של ועדת פרס פוליצר להעניק לראשונה פרסים גם לגופי חדשות אינטרנטיים, וזאת בתנאי שהם "מוקדשים בראש ובראשונה לסיקור עצמאי של חדשות". לפי קישינבסקי, "ההגדרה של ועדת הפרס משאירה בחוץ את רוב אתרי החדשות הפופולריים בארצות-הברית, דוגמת ההפינגטון-פוסט, שממעטים בסיקור עצמאי ומתמקדים בעיקר בדיון". משום כך, לדעתה, זוהי החלטה כמעט חסרת משמעות. "האינטרנט, שגנב את הקוראים לעיתונים, לא מספק אלטרנטיבה של ממש בסטנדרטים של פרס פוליצר", היא כותבת. "לטוב וגם לרע, הרשת משנה את יסודות העיתונות, והם הולכים ומתרחקים מהיסודות המסורתיים של פוליצר".