סליחה? מה אמרתם? "משבר כלכלי"? "תוכנית הצלה"? הו, לא, נראה כי יש כאן טעות כלשהי. בוודאי התבלבלתם עם מדינה אחרת. אצלנו כולם עסוקים בכתב אישום נגד ראש ממשלה ובהתקפת טרור בהודו. כן, כן, נכון, בימים האחרונים אכן היה עיסוק רב בנושאים הכלכליים, אבל נראה כי היה זה רק תחליף זמני לשחיתות ואימה. חזרו נא בעוד ימים אחדים. אם עד אז לא יקרה שום דבר יוצא דופן, נחזור להתעסק בדפלציה.

עמוד ראשון שלא תולים על הקיר

ארבעת העיתונים הגדולים במדינה נחלקים הבוקר לשניים. בעוד "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" מבליטים בשעריהם את הפיגוע במומבאי, ב"הארץ" ו"ישראל היום" מדגישים את החלטה להגיש כתב האישום נגד ראש הממשלה. נראה כי תרמה לכך לא רק שעת הסגירה השונה, אלא גם תפיסת העולם המדריכה אותם.

אסף שניידר, מבקר הטלוויזיה של "מעריב", כותב הבוקר על המונח העיתונאי "עמוד ראשון שתולים על הקיר", המתייחס לשער עיתון בימים היסטוריים כמו אתמול, כשבפעם הראשונה בתולדות המדינה הוחלט על הגשת כתב אישום נגד ראש ממשלה מכהן.

לדברי שניידר, חיפש בסיקור הטלוויזיוני משהו מרוח היסטורית זו, אך לשווא. "שום דבר במהדורות לא היה מטיפוס 'לתלות על הקיר'", הוא כותב. הסיקור, לדעתו, היה יבש וקורקטי, עייף למדי ונטול התלהבות. חסרה בו "זעקה", או "אמירה ערכית". שניידר מסביר זאת בכך שהנושא נדון לעייפה בתקשורת, ואולמרט אינו נתפס עוד כראש ממשלה של ממש, אלא כ"ברווז צולע" שבפועל כבר סיים את תפקידו.

שניידר מוסיף בטורו כך: "מעניין להיווכח שלכלי התקשורת הכתובים (העיתונים והאינטרנט) אין בעיה לספק טורי דעה ופרשנויות ולהעביר את המסר 'לפניך יום שצריך לזכור', בעוד שהטלוויזיה – שארסנל הטריקים שלה עמוק בהרבה – לא מסוגלת, או לא רוצה". אך מעיון בעיתוני הבוקר עולה כי גם בעיתונות הכתובה ניכרת עייפות מנושא שכבר דנו ודשו בו ימים כה רבים, אף שכעת הוא עובר מן התיאוריה למעש (מובן כי הפיגוע בהודו שינה את עימוד השער ברגעים האחרונים לפני ירידתו לדפוס, אף כי הפרטים אמש עדיין היו מעורפלים).

בעיתון שבו כותב שניידר, "מעריב", פרשת אולמרט מגיעה לתחתית השער בדמות ציטוט מובלט של תגובת אנשי לשכתו, המאשימים את הפרקליטות כי מצאה בו שעיר לעזאזל של פרשת הנשיא קצב, ולא בהבלטת החשיבות של עצם הגשת כתב אישום נגד ראש ממשלה מכהן. ועוד בעיתון "מעריב" – אולי משיקולי עימוד שהשתנו בעקבות הפיגוע בהודו, הדיווח בעמודי הפנים בנושא כתב האישום נגד ראש הממשלה נפתח דווקא בידיעה על תגובת ראש הממשלה. חבל, כי לעיתון זה גם הישג בלעדי הבוקר עם חשיפת מסמך המלמד על התערבות אישית של אולמרט בנושאי כספים ונסיעות [דורית גבאי].

בשער "ידיעות אחרונות" (מהדורה שנייה) מצטמצם הסיקור על כתב האישום עוד יותר, וכל כולו אינו אלא רצועה דקה בראש העמוד.

רק "הארץ" יוצא מגדרו כדי להדגיש את חומרת העובדה כי לראשונה בתולדות המדינה הודיע היועץ המשפטי לממשלה על כוונתו להגיש כתב אישום נגד ראש ממשלה מכהן, עם כותרת ראשית הקוראת בפשטות: "מדינת ישראל נגד ראש הממשלה אהוד אולמרט", ודיווח בנושא התופס את כל הכפולה הפותחת. אך דווקא בעיתון זה כותב הבוקר יוסי ורטר בטור הפרשנות שלו: "עכשיו חזרה לחיינו גם פרשת ראשונטורס. למי באמת אכפת". לפי תחזיתו של ורטר, נושא השחיתות לא יחזיק זמן רב בראש סדר העדיפויות של הבחירות הקרבות, ויפנה את מקומו חזרה לעניינים אחרים.

עיתון אחד שלבטח אכפת לו מפרשת ראשונטורס הוא "ישראל היום", שהוקם כדי להוות אופוזיציה קולנית לראש הממשלה. שם רוב השער מוקדש לכתב האישום, והידיעה בנושא מלווה בתצלום של אולמרט מנאומו בתחילת מאי השנה, וכשציטוט שנלקח מאותו נאום מודפס בגופן גדול: "אני מסתכל לכל אחד ואחת מכם בעיניים ואומר לכם בלב שלם; מעולם לא קיבלתי שוחד, מעולם לא נטלתי אגורה לכיסי הפרטי". על פני עמוד שלם מביא "כתב 'ישראל היום'" את עיקרי הודעת היועץ המשפטי לממשלה, ואילו תגובת ראש הממשלה להודעה מובלעת בתוך הידיעה על אודותיה [עדנה אדטו ושלמה צזנה].

אך אפילו פרשני "ישראל היום" אינם חוזרים להשתמש בביטויים קיצוניים כפי שעשו בתקופה שאולמרט עוד כיהן כראש ממשלה במלוא מובן המלה. מרדכי גילת פותח בטפיחת שכם עצמית: "קראנו לילד הזה בשמו, הסברנו מה הוא עשה, הצבענו על תרגיליו הדוחים", הוא כותב, ובהמשך קובע "אתמול [...] התברר שלא טעינו", ואילו דן מרגלית מוסיף כי "אנשי הפרקליטות והשוטרים ראויים להערכה על נחישותם המקצועית, שהדפה בריסון את דברי הבלע של מלומדים בעיני עצמם ועיתונאים משתפי פעולה".

לעומתם, יש לציין, מאמץ בן כספית חלק מהביקורת שהשמיעו אנשי ראש הממשלה וכותב כי "לגיטימי להרים גבה אל מול תפקודה של הפרקליטות".

לאן נעלמה רוז? תיקון טעות

בגרסה המקורית של סקירה זו נכתב כי "מעריב" לא פירסם במוסף "סופשבוע" גילויים חדשים על פרשת רצח הילדה רוז פיזם, כפי שהובטח אתמול בעמודי החדשות של העיתון. קביעה זו מקורה בטעות. הגילויים אכן התפרסמו, במסגרת כתבה מאת אבי אשכנזי על יחידת ימ"ר מרכז, המופיעה במוסף.

איזון לא מאוזן

אלכס פישמן חושף היום ב"ידיעות אחרונות": "גורמי ביטחון בישראל מעריכים כי לעזה זולג 'נשק מפר איזון' מחיזבאללה, המגיע לבאר-שבע [...] ואף מעבר לכך". זו בהחלט בשורה מדאיגה, אך מדאיג גם השימוש האוטומטי של כתבים ופרשנים צבאיים ישראלים בטרמינולוגיה הצה"לית כמובן מאליו.

מהו אותו "איזון" שהנשק החדש של חיזבאללה מפר? נכון לעכשיו איזון זה קובע כי לישראל טנקים ותותחים וטילים ומטוסים והליקופטרים ומזל"טים ו(על-פי פרסומים זרים)כמה מאות פצצות אטום, ואילו לחמאס בעזה רקטות קסאם, פצצות מרגמה וטילי גראד. ישראל יכולה לפגוע בכל רגע נתון בכל מקום שתבחר ברצועת עזה, ואילו חמאס מוגבל ביכולתו הצבאית לירי לא מדויק במיוחד לעבר היישובים שסביב הרצועה. זהו מצב לא מאוזן בתכלית. אמנם מעט יותר מאוזן מאשר בימי האינתיפאדה הראשונה, אך לא בהרבה. ההתייחסות למצב זה כאל "איזון" תורמת להצגת ישראל כקורבן ולא כמעצמה אזורית שכבר עשרות שנים כובשת חבלי ארץ בסביבתה. דווקא מפרשן צבאי ניתן היה לצפות שיידע להבחין כש"גורמי ביטחון" מעבירים לו מידע המנוסח באופן שעשוי להטעות את הקוראים.

קומץ קיצונים ממחלקת הפרומו

טורו של מתי גולן ב"גלובס" מסתיים בשורות מעטות המוקדשות לסיקור כלי התקשורת את תקיפת אבי ניר, מנכ"ל קשת. "אבי ניר אינו עיתונאי", כותב גולן, "הוא מנהל חברה המייצרת תוכניות בידור (נחותות אבל רווחיות). זו אמרגנות, לא עיתונות". אך גם אם ניר אינו עיתונאי, סיקור תקיפתו בעיתונות ממשיך להציגה כפועל יוצא של עבודה עיתונאית של הזכיינית שהוא מנהל.

גילי איזיקוביץ ויובל גורן מדווחים הבוקר ב"הארץ" על כיוון המסתמן בחקירת ההתקפה על ניר. לפי דיווחם, בזכיינית ערכו תדרוך בטחוני לצוות של תוכנית בשם "שתולים", שעתידה לעלות שם לשידור בקרוב. בידיעה מוזכרים שני תחקירים שעוררו תגובות זועמות ואיומים, האחד על אולם אירועים בצפון תל-אביב שבמטבחו נמצאו ליקויים, האחר על ארגון אוהדים קיצוני של קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים.

הדיווח הזה בהחלט מעורר בקרב הקורא סקרנות באשר לשני התחקירים הללו. ביום שידורם הוא בוודאי ירצה לראות מה עשוי היה להוביל לתקיפה כה אכזרית. אם זו לא היתה קשת, לא היה עולה כלל על הדעת שמישהו שם מנסה לתעל את סיקור ההתקפה על המנכ"ל שלהם לקידום המכירות של אחת מתוכניותיה.

ענייני תקשורת

אופיר בר-זהר מדווחת ב"דה-מרקר" על החלטת הרשות השנייה לשנות את כללי הרגולציה, כדי להקל על הזכייניות בתקופה זו של משבר כלכלי. לפי הדיווח, השינויים הללו יפעלו באופן חד-משמעי לטובת הזכייניות ונגד האינטרס הציבורי של הצופים שהרשות אמורה לייצג. בינתיים הם עוברים ללא כל קול צעקה מצד ארגוני היוצרים. בידיעה נפרדת מדווחת בר-זהר על מכתב ששלח יו"ר דירקטוריון קשת, המיליארדר מוזי ורטהיים, לנורית דאבוש, ובו כתב כי הזכיינית "מצפה מהרשות להקל בעול תשלומי החובה המוטלים על קשת, קרי דמי הזיכיון והתמלוגים".

יורם גביזון מדווח במדור "שוק ההון" של "דה-מרקר" על התחזית של עופר נמרודי, מו"ל "מעריב", לשוק העיתונות. מדיווחו עולה כי במסגרת הדו"חות הכספיים שהחברה פירסמה שלשום, הסביר נמרודי כיצד בכוונתה לפרוע את התחייבויותיה הכספיות. לדעת נמרודי, "מעריב" יעבור לתזרים מזומנים חיובי ב-2009. "המהפך המפתיע הזה יתרחש דווקא בשנה שבה המשק אמור להיכנס למיתון עמוק שכנראה יחולל שמות בצריכה הפרטית ובהשקעות, וכתוצאה מכך גם יפגע בעוגת הפרסום", כותב גביזון, ומביא מתוך הדו"ח עוד פרטים מעוררי תמיהה על ההשקעה העתידית בחברה והתמורה שזו אמורה להניב.

דן לביא מדווח ב"ישראל היום" כי העיתון יקבל היום את "אות הדרור" מטעם המטה למאבק בסחר בנשים, וזאת על שום הבטחתו שלא לפרסם מודעות זנות בעיתון. זהבה גלאון כותבת בנושא בעמוד המאמרים של העיתון ("לצערי, הסטנדרטים שהציב 'ישראל היום' הם יוצאי דופן בתקשורת ההמונים בישראל"), ומביעה תקווה שכלי תקשורת אחרים ללכת בעקבותיו. "ישראל היום" אכן ראוי לכל שבח על הקפדתו שלא לפרסם מודעות המעודדות זנות, אך כדאי לזכור שעיתון זה, עוד יותר מעיתונים אחרים בישראל, אינו נדרש כלל להיות רווחי, וממומן על-ידי מיליארדר המבקש להשיג באמצעותו השפעה פוליטית ולא רווח כלכלי.

לי-אור אברבך מדווח במוסף "המגזין" של "מעריב" כי בחדשות 10 יזמנו לעדות בין היתר את מנכ"ל משרד החינוך לשעבר רונית תירוש ויו"ר ארגון המורים רן ארז, במסגרת משפט הדיבה של השרה יולי תמיר נגדם, וזאת כדי להוכיח שהשרה אכן הוציאה את המושג "ז'בוטינסקי" מתוכנית הלימודים.

בראיון למוסף "סופשבוע" של "מעריב", המחולק הבוקר למנויי העיתון, מתייחס יובל רבין לאופן שבו התייחסו בתקשורת לגילוי כי נפגש עם מנהיג הליכוד בנימין נתניהו. רבין מזכיר כמה מהעיתונאים שכתבו בגנותו, ואף שולח קללה חריפה לעבר אחד מהם.