דרמה קומית

אח, העיתונות המודפסת. המדיום הוותיק, המאפשר לכל בר-דעת בחינה מעמיקה של העולם סביבו, רגע של מנוחה מההמולה האלקטרונית המתנפלת עליו מכל עבר. מי שנחשף לעיתונים מדי יום אולי מתקשה להבחין במידה שבה המשפט שלעיל מופרך, אבל מדי פעם בפעם מודפס עיתון שמזכיר לך לאן בדיוק הגיעה עיתונות הדפוס, וכמה התרחקה מהסולידיות.

הבוקר זהו שערו של עיתון "מעריב", ובו כותרת ראשית עצומת ממדים העוסקת בהורדת הריבית בישראל לכדי 2.5%. אירוע בעל חשיבות, אין ספק, אך העיתון מעניק לכותרת זו גודל ובולטות כאילו מדובר בתפנית אפוקליפטית בתולדות האומה. הידיעה עצמה על הורדת הריבית, המופיעה בתחתית עמ' 2 של העיתון, היא בעצם ידיעונת בת כמה עשרות מלים בלבד. עובדה זו רק מדגישה את הפער הקבוע המתקיים בעיתונות בין הדרמטיות הבלתי מרוסנת של הכותרת לכמות המידע שהעיתון מעניק לקוראיו. התוצאה המצטברת של עשרות שנות צריכת תקשורת מבלבלת: סערת רגשות עצומה, ללא כל הבנה מעמיקה לסיבותיה.

לעיתונות הדפוס כלים נוספים להדגשת חשיבות אירועי היום פרט לכותרות ענק, כמובן. ב"הארץ", למשל, שרק אתמול צוין כאן כי אינו מרבה לדווח בעמודי החדשות שלו על עניינים כלכליים, החליטו שההתפתחויות האחרונות במשק כה דרמטיות, עד שראוי לדווח עליהן פעמיים.

הידיעה הראשית של העיתון – "2,100 מובטלים נוספים באוקטובר; הנגיד הוריד את הריבית לרמתה הנמוכה אי פעם: 2.5%" [רותי סיני ומוטי בסוק] – פותחת בדיווח על עלייה במספר המובטלים בחודש האחרון, מ-191,100 ל-193,200, כשבהמשכה מדווח על הורדת הריבית ודיוני האוצר באשר לגיבוש רשת ביטחון לקופות הגמל.

מי שמדפדף שני עמודים יגלה כי בראש עמ' 4 מופיעה הידיעה "שירות התעסוקה: 2,100 מובטלים חדשים באוקטובר" [רותי סיני, טל לוי וחיים ביאור]. זו לא אותה ידיעה ממש כמו הידיעה הראשית, אלא שתי ידיעות שבמידה רבה חופפות זו את זו. הפעם הדיווח נפתח במספר המובטלים, שגדל בחודש האחרון מ-191,100 ל-193,200, ובהמשך לומד הקורא על הורדת הריבית והתוכנית שמגבש האוצר להגנה על כספי החוסכים.

מעקב "ישראל היום"

העיתון שמריץ את בנימין נתניהו לראשות הממשלה ממשיך לדווח באופן מוטה על מערכת הבחירות. הבוקר מופיעות בו שתי ידיעות מאת מתי טוכפלד. הראשונה עוסקת בעניין פרוצדורלי בליכוד (ההחלטה שרשימת ההצבעה בפריימריז לא תורחב ל-15 מועמדים), ובהמשך כלולות בה התקפות מילוליות קשות על קדימה מפי לימור לבנת, דן מרידור ובני בגין. הידיעה השנייה כולה התקפה על קדימה.

תחת הכותרת "יו"ר סלבריטי, ח"כים אנונימיים", מדווח טוכפלד על בעיה: קדימה עלולה לכלול במקומות ריאליים ברשימתה לכנסת שמות אנונימיים לחלוטין. "בזמן שבליכוד לא מפסיקים לגייס כוכבים", פותח טוכפלד את דיווחו, "ואפילו למפלגת העבודה יש כוורת אטרקטיבית, בקדימה חוששים כי הרשימה שתתמודד לכנסת תורכב בעיקרה מאישים בלתי מוכרים, שלא יצליחו למשוך בוחרים".

בהמשך מוסיף טוכפלד כי "במפלגה גובר החשש כי הרכבה [של הרשימה] יהיה עוד פחות אטרקטיבי ממה שהעריכו", מציין כמה אישים "ששמם לא בדיוק מוכר בציבור הרחב", ומדווח כי במטה הבחירות של המפלגה חוששים כי "עשויים להתברג במקומות הריאליים ברשימה אנשים אנונימיים לחלוטין". אלא שידיעה כמעט זהה ניתן היה לכתוב על הליכוד. לפי מספר המנדטים שמעניקים לו הסקרים, הליכוד צפוי להכניס לכנסת הבאה לא מעט שמות שכלל אינם מוכרים לציבור.

יחד עם זאת, יחסי העיתון ונתניהו, כך נראה, אינם חד-משמעיים. הבוקר כותב נחמיה שטרסלר בעמוד המאמרים של "דה-מרקר" על "התוכנית הסודית של נתניהו להצלת איגרות החוב הקונצרניות". לפי מאמר זה, שבאופן יוצא מגדר הרגיל מקבל גם מקום על שער העיתון, בנימין נתניהו יוזם תוכנית שלפיה המדינה תממן לגופים המוסדיים רכישת איגרות חוב קונצרניות בסך 20 מיליארד שקל. שטרסלר מסביר כי "לא מדובר בתוכנית שנותנת רשת ביטחון לחוסכים עצמם, ואין גם מתן עזרה לטייקונים ולבעלי החברות שהנפיקו איגרות חוב. אך בפועל יש כאן עזרה גם לחוסכים וגם לטייקונים".

ב"ישראל היום" פורסם לפני יומיים מאמר מאת עורך העיתון, שקרא לאוצר לעזור לחוסכים ולא לטייקונים. הכותרת הראשית הבוקר מספרת כי "באוצר שוקלים לסייע לטייקונים", וכותרת המשנה מבהירה את עמדת העיתון כלפי התוכנית החדשה – "רשת ביטחון לפנסיה עוד אין, אבל לאוצר מסלול נוסף: התערבות בשוק ההון [...] האם האזרח הקטן צריך לממן את הצלת העשירים?".

עורכת הכלכלה בעיתון, סופי שולמן, יוצאת במאמר מלווה תחת הכותרת "שימכרו את המטוסים", ובו היא שואלת "ממה בדיוק צריך להציל את חבורת הטייקונים? מדוע משרד האוצר, שמתקשה כל-כך להחליט על פריסת רשת ביטחון מחוררת לפנסיונרים, מוכן לשקול הכנת עשרות מזרני נוצות נוחים עבור אלה שכבר דאגו לפנסיה של הנינים שלהם ולא רק שלהם עצמם?".

גם הידיעה שמביא חזי שטרנליכט בנושא עמוסה בביקורת כלפי התוכנית החדשה, אך בשום מקום, לא בידיעה ולא בפרשנות, לא בכותרת ולא בגוף הטקסט, אין כל זכר לעובדה כי נתניהו הוא העומד מאחורי התוכנית.

תחת זאת נכתב בידיעה של שטרנליכט כי "אמש גברו הקולות במשרד [האוצר] הקוראים לרכוש אג"ח קונצרניות או לתמוך באופן ממוסד בשוק האג"ח הקונצרני על-ידי העמדת ערבויות לחברותיהם של הטייקונים".

נראה כי בפעם הראשונה בתולדות העיתון מתעורר פער מהותי בין העמדות המובעות בו לעמדותיו של בנימין נתניהו. מעניין יהיה לעקוב ולראות כיצד ימשיך העיתון לסקר את התוכנית של נתניהו בימים הקרובים, ואם יגלה גמישות בעמדותיו.

בעל המאה

התקלה המתמשכת במחשבי בנק הפועלים היא הזדמנות טובה לבחון את האופן שבו מסקר "מעריב" את מי שהפך לאחרונה לאחד מבעליו.

ב"דה-מרקר" מופיע דיווח נרחב למדי [שרון שפורר] תחת הכותרת "בנק הפועלים הודיע על תיקון התקלה – אך הלקוחות לא הצליחו למשוך כסף"; "ידיעות אחרונות" מקדיש את כל עמ' 9 לנושא, תחת הכותרת "לא פועלים" [ערן נבון], כשהידיעה נפתחת בציטוט של לקוח לא מרוצה הסובל מהתקלה ו"חושב ברצינות לעבור לבנק אחר".

ב"מעריב", לעומת זאת, מופיעה ידיעה בראש עמ' 5 [שנית פסטמן] תחת הכותרת "בנק הפועלים: יומיים של תקלות", וגרסה נוספת של אותה הידיעה בתחתית עמ' 6 של מוסף "עסקים". הידיעה של "מעריב" קצרצרה, אינה מעמיקה, אבל גם אינה חד-צדדית לטובת הבנק. נראה שהעיתון, החייב את המשך קיומו לבנק, בחר ללכת בשביל ביניים בכל הנוגע לסיקור הנושא.

הודעה: המרכאות הן המלצה בלבד

בתחתית עמ' 2 של "מעריב", תחת הכותרת "הבהרה", נכתב הבוקר כך: "בכתבה על יעקב טרנר במוסף 'סופשבוע' האחרון (21.11.08) נפלה טעות. הציטוט 'התחננתי, ביקשתי על נפשי', לא נאמר על-ידי יעקב טרנר. מדובר בהתרשמות מוטעית של הכתבת מדבריו. אם השתמע אחרת מהכתבה, 'מעריב' מצטער על הטעות".

"אם השתמע אחרת". איך יכול היה להשתמע אחרת מהכתבה שפירסמה שרי מקובר-בליקוב במוסף "סופשבוע" האחרון? הבה נראה. אולי משער המוסף, שכוסה כולו בתצלום של טרנר כשהכותרת "התחננתי" מפנה את הקוראים לראיון. אולי משום שתחת כותרת זו הופיע ציטוט נתון במרכאות שקרא "באתי לבקש על נפשי". אולי מפני שבגוף הכתבה נכתב, גם הפעם כציטוט ישיר מפי טרנר, "באתי אליו לבקש על נפשי לארבע שנים. התחננתי שייתן לי את ההזדמנות האחרונה".

ההנחה של הודעת ההבהרה של "מעריב", שלפיה ההשתמעות אינה חד-משמעית, כאילו ניתן היה להבין אחרת מהכתבה וכותרותיה, מדאיגה ממש כמו העובדה שהתרשמות אישית של הכתבת פורסמה בין מרכאות הציטוט.

ענייני תקשורת

מנכ"ל קשת, אבי ניר, הותקף אמש ונחבל קשות סמוך לביתו שבתל-אביב. דיווח על כך מופיע הבוקר בכל העיתונים. לפי שלומי דיאז ב"ישראל היום", משטרת מחוז תל-אביב מוסרת כי "כיוון החקירה העיקרי הוא סכסוך אישי על רקע תפקידו של המותקף או עיסוקיו. בין היתר ייבדקו תוכניות שאישר בערוץ – הן בתוכן והן בנושא כוח אדם". אבי אשכנזי ואילן מציק מביאים ב"מעריב" ציטוט מפי זוגתו, שאומרת כי "הדבר היחיד שהוא חושב זה שהתקיפה בוצעה על רקע תחקיר שנעשה באחת מתוכניות קשת". נו, אפשר לחשוב כמה תוכניות תחקיר כבר יש לזכיינית. ואמנם, לפי יובל גורן וגילי איזיקוביץ ב"הארץ", "גורמים בקשת [...] העלו אתמול אפשרות כי ניר הותקף בשל תחקיר עליו עובדת בימים אלה מערכת התוכנית 'עובדה'".

הדיווח של אמיר טייג ב"כלכליסט" על כך שבערוץ 10 מבקשים כעת מהרשות השנייה לפרוש את החזר החוב על פני תקופה ארוכה ואף להפחיתו זוכה לכיתוב "בלעדי ל'כלכליסט'". אך דיווח דומה מופיע היום גם בעיתונים האחרים.

לי-אור אברבך מדווח במוסף "המגזין" של "מעריב" שגדי סוקניק מונה ליושב-ראש דירקטוריון רדיו לב-המדינה כחלק מהיערכות התחנה למכרז על המשך שידוריה.

איילה צורף מדווחת ב"דה-מרקר" על פגישה לילית של כמה מבכירי הפרסומאים בישראל במטרה לגבש חזית משותפת נגד הזכייניות המבקשות הקלות בעמלות.

אופיר בר-זהר מדווחת במדור הרכילות של "דה-מרקר" כי תביעת דיבה בסך 250 אלף שקל הוגשה אתמול נגד "מעריב", עורכיו הראשיים והכתב ירון ששון. זאת, בשל ידיעה שפירסם ששון באוגוסט השנה על אודות זוג שחילק עוגיות חשיש בחתונתו. התובעים מכחישים כי משפחת החתן ידעה שהעוגיות הכילו חשיש וטוענים כי הפרסום גרם נזק רב לשמם ולפרנסתו של אבי החתן.

גיא גולד מדווח במדור הרכילות היומי של "מעריב" על סכסוך בין פרשן הספורט רון קופמן לאתר ONE.

שלמה צזנה מדווח ב"ישראל היום" כי ונסה לאפא, במאית הסרט הגנוז על אהוד אולמרט, הצטרפה לנסיעת ראש הממשלה לארה"ב, וזאת תחת כותרת הגג "סיקור אוהד". יש לציין כי כתב "ישראל היום" לא הוזמן להתלוות לראש הממשלה.

השער האחורי של עיתון "ידיעות אחרונות" מוקדש הבוקר לפרסומת המופיעה בדמות ידיעה בלתי חתומה ועוסקת בעובדה כי מגזין הבידור מבית "ידיעות אחרונות", "פנאי פלוס", יוציא בקרוב את גליון האלף שלו.