מחאה ערבית

מחאת הדיור הגיעה לעמודים הראשיים גם בעיתונים הערביים. ח"כ חנא סוויד (חד"ש) אומר ל"א-סינארה": "עלינו לקחת חלק במחאות הללו, כדי לא לפספס הזדמנות פז להשמיע את קולנו". "כל אל-ערב" בוחר את מחאת הדיור לכותרת הראשית שלו: "מוחמד אבו אל-היג'א חי באוהל וקורא לצעירים הערבים להשתתף במאבק".

החוקר סעיד סלימאן מפרסם ב"כל אל-ערב" מאמר שבו הוא חושף סקר ולפיו ל-78% מהנסקרים הערבים אין חלקת אדמה לבנייה בתוך תוכנית המתאר של המועצות הערביות, ול-41% אין אפשרות להוסיף חדר נוסף לביתם. מאמר המערכת מוקדש למאבק הדיור ברחוב היהודי, וקורא שוב למגזר הערבי להצטרף למאבק למען דיור הוגן, שכן רוב הצעירים הערבים סובלים ממצוקה זו.

שלמה בוחבוט כותב בטור הקבוע שלו בעיתון כי "הפקידים הזוטרים מחליטים באשר לדיור". גם יו"ר הכנסת ראובן ריבלין זוכה להופיע בעיתון, במאמר מתורגם מ"הארץ" שבו הוא יוצא נגד חוק החרם תחת הכותרת "אוי לה לבושה". העדר עורך מקצועי בולט לעין בכך שהמאמרים מפוזרים לאורך העיתון, במקום שירוכזו בעמודי דעות, כפי שנוהגים ב"חדית א-נאס" והתחילו לנהוג ב"פנורמה".

"כל אל-ערב" מעניק בכך, בגיליון אחד, במה לשני פוליטיקאים יהודים ממרכז-ימין הבמה הפוליטית. האם ניתן לדמיין ש"מעריב" או "ידיעות אחרונות" ינהגו כך כלפי אנשי ציבור ערבים?

"כל אל-ערב" והמוסף "היום השביעי"

"כל אל-ערב" והמוסף "היום השביעי"

ב"פנורמה" מדווחים על המחאה דווקא מזווית של הריסות בתים בלוד ובמג'דל-כרום. גם שם מככב אבו אל-היג'א. במוסף "מידראמה" כותבים על משבר הדיור בנצרת, העיר הגדולה של הערבים בישראל. ב"חדית א-נאס" כותבים שיוזם אוהל המחאה בטמרה, אבו אל-היג'א, הוא "בוגר השירות הלאומי".

עוד ב"חדית א-נאס", ראיון עם ח"כ זהבה גלאון (מרצ) בעניין המחאה נגד נתניהו, ודיווח על מחיריהם של מוצרי החלב במגזר הערבי. הכתב ג'והר סעיד כותב כי "בעלי חנויות מנצלים את הבלגן כדי לשחק במחירי המוצרים", וזוכה להפניה באוזן שמאל בשער. עוד בשער העיתון: דיווח מלווה בתצלום ולפיו חברי המועצה בג'סר א-זרקא אינם משלמים ארנונה ומים וחייבים 31.6 מיליון שקל, ודיווח על תאונות העבודה ש"אינן גורל משמים", כפי שאומרת אסמאא אגבריה-זחאלקה, פעילה בארגון מען, החבר בהסתדרות, לכתב רימון מרג'יה.

גם מחאת הרופאים מודגשת בעיתון "א-סינארה", שמפרסם תמונה גדולה של הפגנת המתמחים של בית-החולים רמב"ם בעמוד הראשי (ללא קרדיט לצלם) ומראיין את יו"ר ועד הרופאים בבית-החולים מאיר כפר-סבא, ד"ר יאיר קליין, שאומר: "נמשיך במאבק כדי לשפר את תנאי הרופאים המתמחים!".

אירופה לוחצת

הכותרת הראשית של "א-סינארה" מדווחת על בלבול בהנהגה הפלסטינית ועל האפשרות שתחזור בה מכוונתה לפנות לאו"ם שיכיר במדינה פלסטינית: "דיפלומטים אירופים דוחקים בפלסטינים לאלץ את הנהגתם לפנות לאו"ם".

הידיעה הבלעדית, נטולת קרדיט לכתב, מדווחת עוד על "פעילות דיפלומטית מאחורי הקלעים לשכנע את ההנהגה הפלסטינית לא לוותר בעניין ההכרה במדינה פלסטינית בגבולות 67' ובירתה אל-קודס". לפי הידיעה, אבו-מאזן ישתתף בכנס השגרירים והנציגים הפלסטינים באיסטנבול בשבת.

"א-סינארה" והמוסף "סווא"

"א-סינארה" והמוסף "סווא"

גם הבעלים והעורכת הראשית, וידה משעור, כותבת מאמר בעניין:

"הפסקת המשא-ומתן בין הרשות הפלסטינית ובין ישראל תלויה באדם אחד, נתניהו, ראש ממשלת ישראל. אם ביבי יוותר על 'הלאווים', הנשיא מחמוד עבאס יוכל להמשיך בשיחות, אחרת אלף נשיא ונשיא אינם יכולים להתקדם בעניין המשא-ומתן. על נתניהו להעניק הזדמנות, כי הדבר בידיו יותר מבכל זמן אחר בעבר [...] נתניהו הוא הפכפך, אך על שני הצדדים להגשים את חלום השלום, והם מסוגלים לכך".

עוד בעיתון, תצלום של סוכנות הידיעות AFP שבו נראה יו"ר הרשות אבו-מאזן כשלצדו ד"ר סאאב עריקאת עם חולצות של קבוצת הכדורגל בארסה ועליהן השמות זיאד עבאס ונור עבאס. לימינו של היו"ר נראית צעירה, אך בשל העדר כיתוב לא ברור מי היא. הכותרת: "ברצלונה החליטה להקים בית-ספר לכדורגל בפלסטין".

ועוד ב"א-סינארה": הכתבים אמאני עבדל עזיז, עווד דראושה, רפעת עכר, מוסא בסול ורביע חנא יורדים לשטח באזור המשולש והגליל כדי לשמוע את דעתם של אזרחים מן השורה על ייצוג האוכלוסייה הערבית בישראל על-ידי חברי-הכנסת הערבים. מה שנקרא, קול העם. תמונותיהם של נציגי העם מופיעות, אולם העורכים אינם טורחים לספק מידע בסיסי, כמו שמם ומקום מגוריהם. ועוד: מדוע נגרע חלקם של הנגב ושל ערים מעורבות במרכז כמו יפו, לוד ורמלה?

למעט הסקטוריאליות שהעיתון סובל ממנה, הנושא מטופל בהתאם לחשיבותו וזוכה לכפולת עמודים בקונטרס החדשות, עם הפניה בשער שלפיה הציבור הערבי בישראל מאס בהבטחותיהם של חברי-הכנסת הערבים, ש"דואגים יותר לאחינו הפלסטינים מאשר לציבור הערבי [בישראל], שסובל מבעיות אלימות, בעיות כלכליות, הריסות בתים, דיור ועוד".

בעניין האלימות מובאת באוזן שמאל של שער העיתון הפניה לעמוד בקונטרס החדשות המוקדש כולו לשיח מומחים. פרופ' רמזי סלימאן, מנהל החוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה, מצביע על קיפוח ודיכוי של החברה הערבית בישראל ואומר כי "סיבת האלימות היא הפניית הדבר שאנו סובלים ממנו כלפי האחר".

הכתב אמין אבו-ג'בל מראיין גם את פרופ' מוחמד חאג' יחיא, מרצה בבית-הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית, שאומר: "לצערי, המשפחה אינה הסוכן הראשון לגידול ילדים וחינוכם", ומאשים את המחשב והטלוויזיה שלקחו אחריות על חינוך ילדינו (הערת עריכה: הכותרת שהיא ציטוט של חאג' יחיא מופיעה גם באחת מכותרות הביניים. הפרופסור המכובד לא אמר דבר חשוב אחר?).

"א-סינארה" מדווח גם על המחאה נגד ריבוי החתונות במגזר והקשיים הכלכליים הנובעים מכך, גם למוזמנים. במגזר הערבי רוב החתונות מתקיימות בחופשת הקיץ, המלווה ממילא בהוצאות כספיות ניכרות אחרות. הפעם השתתף בסקירה גם עטא אבו-מדיגם, הכתב בנגב, שמספר שפעם היתה נהוגה מתנה של "כבש", שעלותו כיום מתקרבת ל-2,000 שקל, אולם היום המתנה לחתן ולכלה מסתכמת לרוב ב-200 שקל. ב"כל אל-ערב" מדווחים בעמוד הראשי על הבעיות המתמשכות באגודות החאג' והעומרה בארץ.

"פנורמה" והמוסף "מידראמה"

"פנורמה" והמוסף "מידראמה"

"פנורמה" בוחר להקדיש שליש מהשער לתמונה של הדוגמנית אנג'לינה פארס. פארס היא אחותה של מיה פארס, שנרצחה באמצע החודש. בעלה, סעיד ניג'ם מבית-ג'אן, שוחרר ממעצר. לצד התצלום: "כתבי העיתון: "אנג'לינה: לא ציפינו שאחותי תירצח". זה הכל. העדרו של מידע חדש על הפרשה מלמד כי ב"פנורמה" פשוט ניצלו את ההזדמנות הטרגית לפרסום תמונה של בחורה יפה על השער. לשם השוואה, בשער "כל אל-ערב" מדווחים על שחרורו של הבעל בהפניה. בשער "א-סינארה" מתעלמים ממנו כליל.

"חדית א-נאס" מפרסם את תמונתן של נשיאת בית-המשפט העליון דורית ביניש ועו"ד סוסן זהר מעדאלה לצד הכותרת הראשית: "העליון החליט לבטל את חוק איחוד המשפחות, וחושש מפרסום ההחלטה!". הכותרת של הידיעה ברורה יותר: "נשיאת העליון חוששת מתגובת הימין: בית-המשפט העליון תומך בביטול חוק האזרחות". בגוף הידיעה מצטטים מאמר שכתב בן-דרור ימיני ב"מעריב", והידיעה מתבססת עליו.

עוד מדווחים בשער כי "האוניברסיטאות הישראליות... מגדלי שן וגזענות... שיעור המרצים הערבים 2.7%" (הנקודות במקור).

דרכון פלסטיני

לעורכי "פנורמה" ולכתב עלאא בדארנה היה ביד סיפור מעניין, שהוגש בעילגות שסירסה אותו מאוד. צבי שליט, סבו של החייל השבוי גלעד שליט, פנה לבכיר החמאס מחמוד א-זהאר באמצעות העיתון, השתתף בצערו של א-זהאר, שאיבד את שני בניו, ואמר: "אני פלסטיני ומחזיק דרכון כזה מימי המנדט הבריטי בארץ".

עורך "פנורמה" מבין שמדובר בידיעה משמעותית ומבליט אותה על רקע כחול ככותרת השנייה בחשיבותה בשער, מתחת להחלטת הכנסת בעניין ח"כ חנין זועבי (בל"ד): "סבו של החייל בשבי החמאס גלעד שליט: 'אני פלסטיני לפני שאהיה ישראלי'". למרות חשיבותה של הידיעה, היא מובאת בטור צד בעמ' 3, ליד הצהרותיו של שר החוץ ליברמן מיום רביעי בעקבות נפילת הצעת החוק לחקירת ארגוני השמאל ("יש לי הרבה סיבות לפרוש מהממשלה", בלוויית תמונתו של ליברמן מדבר עם כלי התקשורת, ללא קרדיט לצלם).

הידיעה מובאת בעמ' 3 תחת אותה כותרת שבעמוד הראשי עם כותרת המשנה: "שליט לא-זהאר: אני קורא לך, בשם השלום ובשם ההומניות, לזרז את עסקת חילופי האסירים, במיוחד שאנחנו לקראת חודש הרמדאן". ובפתיח: "צבי שליט, סבו של גלעד האסור בידי תנועת חמאס הפלסטינית ברצועת עזה זה חמש שנים, פנה במהלך שיחה לכתב 'פנורמה' ואתר 'פאנט' ואמר כי 'יש מסר למנהיג בתנועת חמאס מחמוד א-זהאר'". הבנתם? אני לא הבנתי.

ועוד: "שליט אמר: אני פונה במסר למחמוד א-זהאר, שהוא אחד המנהיגים הגדולים של תנועת חמאס, ואומר לו, אני פונה אליך בשם השלום כדי להתערב לזירוז עסקת האסירים בין הצדדים הישראלי והפלסטיני, כי לאחר חמש שנים על שבי נכדי גלעד העסקה מעוכבת זאת עם ידיעה שהשלמתה תועיל לאלפי משפחות פלסטיניות ועלינו". ניסוח רע בעברית, כך גם בערבית.

ושליט ממשיך: "אני פונה למנהיג חמאס מחמוד א-זהאר ואומר לו, אני משתתף בכאבך מאחר שאיבדת את ילדיך על-ידי הכוחות הישראליים ומשתתף בצערך. אני איבדתי בן במלחמת 1973 ומודע למשמעות שאב יאבד את בנו שגידל אותו וחי איתו והיו לו ציפיות ממנו לעתיד טוב, לכן אני פונה אליך הפעם בשם השלום ובשם ההומניות לסייע בזירוז עסקת האסירים, במיוחד שאנו לקראת חודש הרמדאן, ומה טוב שהאסירים יהיו בחיק משפחותיהם".

בסיום הידיעה נכתב: "ועל אחזקתו בדרכון פלסטיני אמר צבי שליט: 'חייתי בארץ זו לפני קום מדינת ישראל, בימי המנדט הבריטי, וקיבלתי דרכון פלסטיני מהשלטונות הבריטיים בשנת 1944, ואני מחזיק בו עד עצם היום הזה'. ושליט הוסיף: 'אני אזרח פלסטיני לפני שאהיה ישראלי ומאמין בהקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל (שתי מדינות לשני העמים) וששני העמים יחיו זה לצד זה בשלום ובשכנות טובה'". זהו הנושא הפלסטיני היחיד שמובא בעיתון זה.

ב"כל אל-ערב" מדווח הכתב המדיני סעיד חסנין, שחזר לפני כשבועיים מאתונה, על ענייני שליט. חסנין נראה בתצלום לצד ממדוח איחסאן אל-ורדיאן, אחד ממורחקי כנסיית המולד, הדורש שחמאס יכלול אותם בעסקה לשחרור גלעד שליט.

מצייר ושר

ראש הפלג הצפוני בתנועה-האסלאמית, שיח' ראאד סלאח, ועלילותיו בלונדון מככבים גם השבוע בעיתונות הערבית. חטאב נסאר, הכתב לענייני משפט של "א-סינארה" (גם השבוע ריכז העיתון את הידיעות הפליליות בעמוד אחד), מראיין את דובר התנועה, עו"ד זאהי נג'ידאת, מלונדון, שאומר: "אנחנו פועלים לבטל צו ההרחקה נגד השיח' ראאד ומקדישים לכך את כל הזמן הדרוש". ב"כל אל-ערב" מדווחים בהפניה בשער כי "שיח' ראאד סלאח יישאר בבריטניה למועד בלתי מוגבל, והדיונים בתיק הרחקתו נמשכים".

ב"פנורמה" מספרים ביום שישי כי השיח' שוחרר ממעצר בלונדון "בימים האחרונים". ב"חדית א-נאס" מדווחים שהשיח' צייר וחיבר שירים במהלך שהותו בכלא הבריטי. את הידיעה מביאה הכתבת תיג'אן אפנדי, שמראיינת גם היא את עו"ד נג'ידאת.

העיתונים הערביים מדווחים לקוראיהם שהזמרת נסמה ממצרים זכתה בתחרות "סטאר אקדמי 8", המקבילה לתוכנית הבידור "כוכב נולד". "א-סינארה", "כל אל-ערב" ו"פנורמה" עושים זאת במוספיהם, כאשר האחרון מייחד לכך הפניה בשער המוסף.

"חדית א-נאס" מתעלם מהכוכבים, אך מחזיר את "ציפורה" שלו, והפעם עם קטעים מהביקור מהשבוע שעבר בביתו של המשורר נתן זך: אף שהוא ביקש מידידתו שרה להגיש להם בירה, היא הסתפקה רק במים. "ערבים לא שותים", הסבירה החברה המרוקאית של זך, אף שאחד מהאורחים נוצרי, ולו דווקא מותר לשתות. "אפילו קפה מהקילו שהבאנו איתנו לא שתינו, בקושי מים", סיפרו העורך ודיע עואוודה והכתב רימון מרג'יה. זך סיפר כי היה מאפשר לאמיל חביבי לארח את ידידיו בדירתו שבתל-אביב.

"חדית א-נאס" והמוסף השבועי

"חדית א-נאס" והמוסף השבועי

ולסיום, בסאם ג'אבר, הבעלים של "פנורמה", נזכר בעצמו ב"פנורמה" לאחר כמה שבועות נטולי פרסום עצמי, בידיעה בעמ' 18 שמלווה בתמונתו לצד מזכיר המפלגה הדמוקרטית הערבית, שביקר במשרדו שבטייבה. מדפדפים לעמ' 37 ומוצאים את הסיבה לפרגון העצמי: עמוד פרסום של המפלגה הדמוקרטית הערבית בראשות ח"כ טלב א-סאנע ובה שמונה תמונות זעירות (כשל בהסברה) שלו מאירועים שונים. שמו של חבר-הכנסת מופיע בכותרת חמש פעמים.

יאסר עוקבי הוא עורך ב"ישראל פוסט", וכן עורך "שבע" ו"אל-אוסבוע אל-ערבי" שבנגב