מאירועי סוף השבוע: תגרה בין חילונים לחרדים בשוק מחנה-יהודה בירושלים, על רקע סגירת חנויות בשבת (צילום: מתניה טאוסיג); הפגנה בעקבות ההפגזות על אשקלון (צילום: אדי ישראל); איש חמאס משגיח על עזתים המפגינים נגד מצרים בגבול רפיח (צילום: עבד רחים כתיב); חייל וילד משוחחים מחוץ ל"בית המריבה" בחברון (צילום: פלאש 90)

בין בחירות כלכליות לבחירות בטחוניות, נוטים עיתוני הבוקר נכון לעכשיו לאפשרות הראשונה. שלושה מארבעת העיתונים מתייחסים היום למשבר הכלכלי בכותרות הראשיות, ולעתים על פני השער כולו. אולם מתחת לפני השטח כבר מבעבע המשבר הבטחוני הבא. הבית השנוי במחלוקת בחברון, העומד בפני פינוי אפשרי, עוד יגיע לכותרת הראשית. רקטות הקסאם ופצצות המרגמה שנורו בסוף השבוע מעזה לישראל מצטמצמות לידיעות קטנטנות בעומק העיתונים (או נעלמות לחלוטין) רק משום שלא פגעו באיש. נקודת הרתיחה עשויה להגיע בכל רגע.

זה הכל כסף

על שער "ידיעות אחרונות" מופיע הבוקר חץ ענק הפונה למטה על רקע מספרים אדומים. המשמעות ברורה, וכך גם המסר של סבר פלוצקר, שמספק את הכותרת הראשית לעיתון. תמצית מאמרו ממוסף "ממון", תמצית די נרחבת יש לציין, מופיעה בתוך החץ תחת הכותרת "רשת ביטחון. עכשיו". למעשה שער העיתון מופקע הבוקר מידיעה חדשותית לטובת מאמר דעה, בניסיון לקבוע סדר יום, ובמקביל להראות שיש מי שקובע סדר יום.

פלוצקר כותב נגד הסירוב של האוצר להעניק רשת ביטחון לחוסכים ("זה לא הכסף, זו האידיאולוגיה"), ומסביר מדוע תוכנית שכזו אינה תכסיס של כלכלת בחירות, אלא כורח המציאות: "נראה לי שהיהירות וההתנשאות של בכירי האוצר שוברות כיום את כל השיאים".

הכלכלה מקבלת גם את הכותרות הראשיות ב"ישראל היום" ו"מעריב", אם כי שם מדובר בידיעות חדשותיות ולא בדעה של אחד מכותבי העיתון. "באוצר שוקלים 'רשת ביטחון חלקית'" היא הכותרת ב"ישראל היום", ו"רשת ביטחון או שביתה" היא הכותרת ב"מעריב".

לעורך "ישראל היום" הצעה משלו לתוכנית כלכלית ראויה – "כן לאזרח, לא לטייקונים", ואילו "מעריב" מציע לקוראיו שעתיים של קו טלפוני פתוח להתייעצות עם מומחים כלכליים.

מובילים באיומי סרק

האיום של ההסתדרות להשבית את המשק אם לא יוחלט על רשת ביטחון במתכונת הראויה בעיניה זוכה לסיקור נרחב בעיקר ב"מעריב". לא רק הכותרת הראשית של העיתון עוסקת בנושא, אלא גם כותרת הידיעה הפותחת את עמ' 2, "ההסתדרות מתערבת" [מיכל גרינברג, יוסי גרינשטיין, מיה בנגל ורונית מורגנשטרן]. אבל גם בעיתונים אחרים מדווחים על איום השביתה. "השביתה מעבר לפינה" היא הכותרת לידיעה של ליאת עזר בראש עמ' 5 של "ישראל היום", ו"יו"ר ההסתדרות עיני: 'נשבית את המשק" היא הכותרת שמקבלת הידיעה של דוד רגב וגד ליאור ב"ידיעות אחרונות", המופיעה בכפולה הפותחת של העיתון.

רק מיקי פלד ב"כלכליסט" מוציא קצת את האוויר מהאיום הזה. בטור פרשנות קצרצר מסביר פלד כי התוקף החוקי של איום ההסתדרות בהשבתה שנוי במחלוקת. "ספק גדול אם ההסתדרות תוכל לעמוד מול עתירה שתגיש המדינה לבית-הדין לעבודה", כותב פלד, ומוסיף כי "בכירים במערכת יחסי העבודה במשק טוענים כי הסיבה העיקרית להכרזת סכסוך העבודה היא לצורכי תקשורת, כדי שההסתדרות תצטייר כמי שמובילה את המאבק לטובת החוסכים, ולא כמי שנגררת אחרי האירועים, כפי שהיא הצטיירה בשבועות האחרונים".

סוף שבוע רגוע

ניסן שטראוכלר וצבי זינגר, כתבי "ידיעות אחרונות", עשו שבת בבית החברוני השנוי במחלוקת. הטור שהם מפרסמים הבוקר, תחת תצלום גדול של "נערות מתכוננות לסעודת השבת" [גיא אסיאג], מציג את התרשמותם האישית והחד-צדדית מהמקום.

צמד הכתבים, שהתלווה לאלפי התיירים שהגיעו לבית, מתאר את אשר ראה ומביא את דברי "המדריכה הודיה", שמספרת על חשיבות המבנה למתפללים היהודים בעיר. אפשר למצוא בדיווח שלהם גם משפטים שכאלה: "צו פינוי או לא צו פינוי, תושבי הבית לא מפסיקים לשפץ ולבנות. לא בשבת, כמובן. בהתחלה לא היה חשמל, היום יש גנרטור גדול. במקום יריעות פלסטיק יש תריסים. אפשר להכניס לכאן עוד עשרים משפחות, הם אומרים. מקסימום יהיה קצת צפוף". מהדיווח עולה כי אפילו היחסים עם המג"בניקים באזור תקינים: "'האנשים פה לא עוינים אותנו, ובסך-הכל היחסים שלנו איתם די בסדר', אומר אחד מהם".

לפי טור/ידיעה זה כלל לא ברור מדוע הבית שנוי במחלוקת. מובן שאין כל רקע היסטורי לנעשה באזור, אבל גם אין כל זכר לצד האחר לסכסוך – הפלסטינים. אין כל פגם בפרסום טור שכזה, אם הוא מלווה בידיעה חדשותית המאירה אותו בהקשר מתאים. אבל הטור הזה אינו מלווה בידיעה נוספת בנושא, וכל מה שקוראי "ידיעות אחרונות" מקבלים הבוקר על הבית השנוי במחלוקת בחברון הוא דיווח מתקתק למדי, המתרכז כולו בצד אחד של המשוואה. העיתון, שהואשם לאחרונה בשמאלנות עד כדי קריאה לחרם מודעות, מציג הבוקר דיווח ימני למהדרין.

אפילו בדיווח של אפרת פורשר ולילך שובל ב"ישראל היום" האופקים מעט רחבים יותר. שם מדווח על שקט של לפני סערה, על התבצרות. בשתי הפסקאות האחרונות אף מוזכרים עימותים אלימים שאירעו בסוף השבוע בין יהודים למג"בניקים, עימותים שכנראה לא הגיעו לאוזני צמד הכתבים של "ידיעות אחרונות". אמנם העימותים הללו אינם מגיעים לכותרת הידיעה, או לכותרת המשנה, אבל מי שיטרח ויקרא את הידיעה, ילמד עליהם.

ב"הארץ" מופיעים העימותים בין היהודים לשוטרים כבר בכותרת הביניים של הידיעה בנושא [נדב שרגאי], ואילו המתבצרים מוצגים כקיצונים ימניים המתנערים ממועצת יש"ע בשל שיתוף הפעולה שלה בתקופת הנסיגה מרצועת עזה. לדיווח מתלווה טור אישי של גדעון לוי, הכותב גם הוא על היהודים שבילו שבת בחברון, אך מנקודת מבטו המוכרת. לוי מציין כי בעת ששוטט בעיר ניסה להסתיר את פניו בכובע, כדי למנוע את זיהויו ("לא נעים להיות גדעון לוי ב'חיי שרה' בחברון"), אך ללא הועיל. היה מי שזיהה אותו ודרש ממנו להסתלק מהמקום.

קריאת טור של לוי על הנעשה בחברון עשויה לעורר אנטגוניזם לא רק בקרב המתנחלים במקום, אלא גם בקרב קוראי העיתון שאינם שותפים לדעתו. לא כל העובדים ב"הארץ" הם אנשי שמאל. עובדה – לוי כותב על התומכים הרבים שבאו לביקור בעיר ומציין כי "אפילו אחד מעמיתנו ממינהלת עיתון 'הארץ' עזב את אשתו ובא לעשות שבת".

אבל את הסיקור המקיף והמאוזן ביותר למצב מביא הבוקר עיתון "מעריב". הידיעה הראשית בנושא, מאת רועי שרון, מדווחת על ההצלחה של חגיגות פרשת "חיי שרה", על "הקיגל המסורתי, החמוצים והשתייה הקלה", ולצדה ידיעה נוספת מאת שרון על התבצרותם של היהודים, אך לצד שני אלה מופיעה גם ידיעה מאת אמיר בוחבוט על האלימות כלפי החיילים במקום מצד היהודים. "סופגים אבנים, קללות ואיומים", לשון כותרתה. מסתבר שבשני מקרים החיילים הותקפו על-ידי "קבוצת מתנחלים שניסו לפרוץ לבתים פלסטיניים ויידו אבנים בחיילים". וידיעה נוספת, מאת עמית כהן, מוקדשת לתושבים הפלסטינים במקום. מתברר כי גם במהלך סוף השבוע סבלו אלה מיריקות ויידויי אבנים.

כישלון בודד בים של הצלחו

"בתוך המולת המצליחנים הרעשנית והחלולה שממלאת את העיתונות הכלכלית, הנה בת קול קצת אחרת", כותבת תאיר שכנר-רוכמן, בעלת חברה לטיפול בחזיתות בניינים, שנקלעה למשבר. שכנר רוכמן מפרסמת הבוקר ב"כלכליסט", על פני עמוד שלם, פרק ראשון בסיפורה על "החיים האמיתיים של בעלי העסקים הבינוניים". שבעת הפרקים הבאים ב"יומן ההתרסקות" יתפרסמו בעיתון מדי יום. "אנחנו אנשי העבודה שלעולם לא היו מפונקים, בעלי עסקים קטנים ובינוניים, לנו אין קול. לכן העט שלי יהיה הפה שלנו", היא מסבירה.

בתיבה קטנה לצד הטקסט שלה מופיע הסבר לא חתום מאת מערכת העיתון שלפיו "לא בכל יום מתפרסם בעיתון סיפור של כישלון, ועוד ביוזמתו של המנוצח [...] לכן כל-כך מרתק – וחשוב – לקרוא את סיפור נפילתה של החברה שלה ושל בעלה". הפרק הראשון מורכב ברובו מהקדמה לבאות, אך הוא בוודאי מעניין יותר לקריאה ממרבית "המולת המצליחנים הרעשנית והחלולה שממלאת את העיתונות הכלכלית".

ענייני תקשורת

מאמר המערכת של עיתון "הארץ" קורא "לפתוח את עזה לסיקור". זאת, בעקבות המכתב שהעביר בשבוע שעבר פורום העיתונאים הזרים בישראל לראש הממשלה בשל מניעת כניסתם לרצועת עזה זה כשבועיים. "לא רק לצבא יש שליחות לבצעה, אלא גם לעיתונות", קובע המאמר, ומסביר כי "עיתונות היא לעתים מקצוע מסוכן, אבל מסוכנת לא פחות היא ההאפלה של חבל ארץ או מדינה ומניעת הסיקור העיתונאי החופשי בהם".

ירון טן ברינק, מבקר הטלוויזיה היוצא של "ידיעות אחרונות", כותב הבוקר על הראיון שערך יאיר לפיד עם ציפי לבני. טן ברינק מחמיא ללפיד על קשיחותו ומכריז על כישלון חריף של המועמדת לראשות הממשלה. עמיתו, אסף שניידר מ"מעריב", מציין אף הוא את התקיפות היחסית של לפיד, אך מעיר כי הראיון צולם מראש ונערך לפני שידורו: "קשה לומר שזה מה שמגיע לנו כמצביעים שרוצים לראות את המועמדים שלהם מגיבים בתנאי לחץ".

בשבוע שעבר הושק בכותרת ראשית על שער מוסף "עסקים" של "מעריב", ובדפי החדשות של העיתון, מדור חדש שנועד לעזור למובטלים למצוא עבודה. המדור, יוזמה של מחלקה ב"מעריב" המכונה "מעריב active", הציע מדי יום לבעלי משרות פנויות ומובטלים ליצור קשר עם מערכת העיתון באמצעות הודעות SMS בתשלום. הבוקר הוא לא מופיע.

נמרוד הלפרן מדווח ב"דה-מרקר" על הצרות הכלכליות של ה"ניו-יורק טיימס". החברה הודיעה על קיצוץ הדיווידנד המחולק למשקיעים ב-74%, ומניית המו"לית נפלה.