שרה נתניהו, רעיית ראש ממשלת ישראל, בעת ביקור בכותל המערבי (צילום: יוסי זמיר)
לפני סיקור עיתוני הבוקר, כמה מלים על מה שנעדר מהם. אף עיתון אינו מדווח הבוקר על מעצרו של ג'ארד מלסין, עורך המהדורה האנגלית של סוכנות הידיעות הפלסטינית מען, ועל גירושו הצפוי מישראל. מלסין נעצר ביום שלישי עם הגיעו לנמל התעופה בן-גוריון, לאחר ביקור בפראג. כניסתו לישראל נאסרה, הוא נחקר, ונועד לגירוש למחרת היום. פרקליטו הצליח לדחות את הגירוש, נכון לעכשיו, עד ליום ראשון הקרוב. בסוכנות מען טוענים כי מלסין נרדף בשל דעותיו הפוליטיות, כפי שבאו לידי ביטוי בעבודתו העיתונאית. במשרד הפנים טוענים כי חוקריו כלל לא ידעו שהוא עיתונאי.
אף שבמהדורה האנגלית של אתר "הארץ" התפרסמה ידיעה [גילי איזיקוביץ] על המעצר, לא הצליח המידע לחדור אל מהדורת הדפוס בעברית. בקונטרס החדשות של "הארץ", המחזיק הבוקר 26 עמודי ברודשיט, יש מקום לידיעה [AP] על לוח המשדרים הצפוי בקרוב ברשת הטלוויזיה האמריקאית NBC ("דרמות וסדרה קומית בהפקת ג'רי סיינפלד") ולידיעה תחת הכותרת "עמוד מים חמים שפרץ מהאדמה בקיבוץ בגליל יהפוך למרכז מרחצאות" [אלי אשכנזי], אבל אין מקום לידיעה על מעצר וגירוש צפוי מישראל של עורך בסוכנות ידיעות. אגב, גם כשנאסרה הכניסה לישראל על פרופ' נורמן פינקלשטיין, לפני כשנה וחצי, לא ניטלטלה המדינה. הבוקר מתפרסם ראיון עימו [יותם פלדמן] במוסף "הארץ".
אל "ידיעות אחרונות" קצת קשה יותר לבוא בטענות על אי-פרסום ידיעה על מעצרו של מלסין. בקונטרס החדשות של העיתון, המחזיק הבוקר 20 עמודי ברודשיט בלבד, באמת לא היה מקום. התוכן המערכתי בשישה מהעמודים מוקדש כולו למעצרו של גואל רצון. שישה עמודים בגיליון יום שישי שווים בגודלם לתריסר עמודים של העיתון בימי חול. במידת תפוצתם והשפעתם הם שווים הרבה יותר. המצב יכול להיות הרבה יותר גרוע, כמובן. להזכירכם, זהו סדר העדיפויות בעיתון ש"אינו עיתון צהוב".
האמא של מדינת ישראל
ועוד מהעיתון המתכחש לצהיבותו: "שרה התעללה בי, השפילה ועשקה אותי". כך קוראת, נכון יותר זועקת, כותרת בראש עמוד השער של "ידיעות אחרונות". כיוון שזו הכותרת הבולטת בחלקו של השער שמעל לקפל, ניתן להגדירה כראשית, אף שהיא ממוקמת משמאל לכותרת על אסון הטבע בהאיטי. הציטוט הוא מפי סוכנת הבית לשעבר של שרה נתניהו, רעיית ראש ממשלת ישראל. למעשה הציטוט, כמו גם ששת הציטוטים הנוספים המופיעים על שער הגיליון (לדוגמה: "היא דרשה שאקרא לה גברת שרה נתניהו, וכששכחתי וקראתי בשמה הפרטי, צרחה עד אימה"; "בכל פעם שראיתי אותה, הייתי צריכה לומר שהיא חכמה ויפה"; "היא אמרה שזאת זכות גדולה לעבוד אצל משפחת נתניהו והיתה מתפארת בפני בקול: זה הבית היפה שלי, ואני האמא של מדינת ישראל"), לקוח מכתב תביעה שהגישה סוכנת הבית, ששמה הפרטי ליליאן ושם משפחתה אינו מתפרסם.
על העובדה כי הוגשה כתב תביעה לומד המעיין בשער "ידיעות אחרונות" כמעט במקרה. במקום כותרת בנוסח "הוגשה תביעה נגד שרה נתניהו", מתפרסמת בתחתית השער, אחרי שלל הציטוטים המאשימים, הפניה בנוסח "כתב התביעה המלא בעמ' 6".
שער "ידיעות אחרונות", 15.1.2010
למרות ההבטחה ל"כתב התביעה המלא", על פני כפולת העמודים 6–7 מפרסם הכתב צח שפיצן את "עיקרי כתב התביעה" שהגישה סוכנת הבית נגד מעסיקתה לשעבר. גם בעיקרי כתב התביעה יש די פרטי רכילות עסיסיים. מי שיקרא בכפולת העמודים הזו ילמד כי הציטוטים שמופיעים בעמוד השער עברו עיבוד קל, אבל חשוב מכך – שסוכנת הבית תובעת מבית-הדין לעבודה שנתניהו תפצה אותה לא רק על התעללות נפשית מתמשכת, אלא בעיקר על תנאי העסקתה. בין היתר שולמה לה משכורת הנמוכה משכר המינימום ולא הוענקו לה זכויות סוציאליות כנדרש.
הזכויות הסוציאליות של סוכנת הבית ליליאן מעניינות את "ידיעות אחרונות" פחות מאשר ההאשמות שבפיה על ההתנהגות החריגה של רעיית ראש ממשלת ישראל. אופיה של שרה נתניהו הוא הבטן הרכה של בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, במיוחד מאז שהצליח להתגבר במידה בלתי מבוטלת על הבטן הרכה האחרת שממנה הוא סובל – אופיו שלו. "ידיעות אחרונות" פוגע הבוקר בבטנו הרכה של נתניהו בכל העוצמה, ולא בפעם הראשונה. קשה לשכוח את הכתבה "תיק שרה נתניהו", שפורסמה בעיתון לפני 13 שנה. הנסיונות לשכוח הופכים קשים במיוחד לנוכח העובדה כי כתבה זו נבחרה לאחרונה לאחת מ-70 הכתבות הנבחרות של העיתון בשבעת עשורי קיומו.
בכפולה הפותחת של "מעריב" מוצגים שישה שערי עיתונים שפורסמו אתמול ברחבי העולם, כאשר בכולם אותו התצלום מהאיטי – אשה הכלואה בין ההריסות. את ישראל מייצג בתערוכת התצלומים הקטנה עיתון "מעריב" כמובן, אף שגם "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות" עשו שימוש אתמול באותו התצלום בשעריהם. הבוקר שוב מופיע תצלום זהה מהאיטי על שערי "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" (ילדה זועקת השמיימה לאחר שגילתה את גופת אחיה), אבל "ישראל היום" מצליח להיחלץ ממעגל הקסמים. הפתרון שלו – מקוריות נטולת פשרות.
במקום לדווח קודם כל על האסון בהאיטי, במקום להציג בעמוד השער תצלום טרי מהמדינה המוכה, "ישראל היום" מדווח קודם כל על צבא ההגנה לישראל. הכותרת הראשית בעיתון קוראת "משלחת צה"ל בדרך להאיטי", והתצלום המופיע על עמוד השער [יוסי זליגר] מציג את "הפרמדיקית מעיין לנצמן עם חבריה למשלחת צה"ל, לקראת היציאה להאיטי". גם כותרת המשנה לראשית שומרת על סדר החשיבות המקורי של עורכי העיתון – ראשית מדווח כי "220 רופאים אחיות ואנשי חילוץ והצלה יגיעו לאי בשני מטוסים של אל על", ורק אחר-כך נמסר: "הצלב-האדום: 50 אלף איש נהרגו", ובהמשך – "השלטון לא מתפקד, אין חשמל ומים, מתרבים מקרי הביזה".
בעמודי החדשות מוקדש שטח נרחב לעזרה מטעם ישראל. ידיעה מאת לילך שובל ודן לביא, תיבה ובה מונולוג קצר מאת סגן מפקד המשלחת להאיטי, ותיבה נוספת המזכירה מקרים קודמים שבהם היו "מחלצים ישראלים בחזית" – מרעידת האדמה במקסיקו, עבור בארמניה, יוון ועד לטורקיה (כפוית הטובה). ההבלטה של כוח החילוץ הצה"לי, עד כדי כך שהוא דוחק את סבלם של תושבי האיטי מהכותרת הראשית של "ישראל היום", משתלבת יפה במאמץ של העיתון לעודד את התמיכה וההזדהות עם הצבא.
בעיתונים מתפרסמות הבוקר אלפי מלים על האיטי. אם אתם קוראים רשימת רקע אחת, מומלץ לבחור ברשימתו של יואב קרני, שהופיעה אמש ב"גלובס". טעימה: "במרוצת השנים האיטי התפתחה לממדים של פארסה: עוניה היה תמיד הרבה יותר קיצוני, רודניה היו תמיד הרבה יותר אכזריים, אסונותיה – יותר הרסניים, מגפותיה – יותר קטלניות".
צפיחית בדבש
דן מרגלית קרא בספרו של יאיר לפיד "זכרונות אחרי מותי", מצא את הקטעים המתייחסים אליו, וכעת עונה למבקרו באמצעות טורו הקבוע במוסף "ישראל שישבת" של העיתון "ישראל היום". "בעיקר הוא משדר עיתונאות נינוחה, כזו המתנהלת בנוחיות", מבקר מרגלית את לפיד הבן.
את הנוחיות שמרגלית מוצא בעבודתו העיתונאית של לפיד הוא מאתר גם בדרכו הפוליטית. "אם ייכנס לפוליטיקה – והוא משתעשע מאוד ברעיון – יחליט בפינוק רק ברגע האחרון", כותב מרגלית בעקבות אחת מההצהרות שיצאו מפי לפיד בראיון שהעניק לאחרונה לאילנה דיין. "עבודה סיזיפית במשך ארבע שנים? לא, תודה", הוא מסכם.
גם יוסי ורטר, הפרשן הפוליטי של "הארץ", נתלה באותה הצהרה של לפיד באוזני דיין כדי לבקר את התנהלותו של לפיד, אך בעוד מרגלית מאבחן אצל לפיד הצעיר נינוחות על גבול הבטלנות, ורטר רואה מולו פוליטיקאי מיומן הפועל במרץ למען בחירתו, אם כי לאו דווקא בדרכים הכבושות.
"עד שלפיד יודיע לאומה לאן פניו – 'דקה לפני הבחירות', כהגדרתו – הוא ימשיך לכתוב את הטור הפותח במוסף של העיתון הנפוץ ביותר במדינה, ומה שיותר מטריד, להגיש את תוכנית האקטואליה בעלת שיעורי הצפייה הגבוהים ביותר בליל שבת בערוץ הנצפה ביותר במדינה", כותב ורטר ב"הארץ השבוע". "הוא מצפה מאיתנו, הנתינים שצופים בו, להאמין שאין לו סדר יום פוליטי, כוונות נסתרות או אג'נדה נחבאת. שהמסרים שהוא מעביר, לפני ואחרי הכתבות, הם טהורים ונקיים. שהפוליטיקאים שמתיישבים מולו לראיון ב'אולפן שישי' זוכים ממנו ליחס שוויוני ונטול פניות. שהוא אינו מנהל, או שלא ינהל בעתיד, עם מי מהם או עם יותר מאחד מהם מו"מ חשאי על חבירה כזאת או אחרת, או שהוא אינו מקים לו מפלגה ומגייס אנשים בה בעת שהוא זוהר באור יקרות על מרקענו".
ובהמשך מוסיף ורטר: "הפוזיציה של לפיד שווה הון במונחים אלקטורליים. הוא כל-כך ממלכתי, כל-כך דורש טוב, כזה צפיחית בדבש. הוא תמיד יחפש את הקונסנזוס, את המכנה המשותף הרחב ביותר. לכל היותר יגיד משהו נגד החרדים, כי על זה הוא לא ישלם שום מחיר בקלפיות. ההפך הוא הנכון. ועד שיחליט, לא נדע אם הוא עיתונאי שמתחזה לפוליטיקאי או פוליטיקאי שמתחזה לעיתונאי".
אתנחתא קומית
הכותרת הראשית של מדור "אפעס" ב"המוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" [עורך: ידידיה מאיר] מוקדשת ליחסי ישראל–טורקיה וקוראת כך: "ישראל זועמת על סדרה טורקית חדשה: סגן שר החוץ הישראלי מוצג בסדרה כטיפש שאומר לצלמים שהוא מושיב את השגריר הטורקי נמוך כדי להשפילו".
במדור ההורוסקופ במוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות" מזהירה מרים בנימיני כי ליקוי החמה שחל הבוקר יתקיים "במזל גדי, שקשור לאדמה ולהרים, מה שעלול לגרום רעידות אדמה".
ההתבזות היתה כדאית
אתר העיתון "גלובס" הסיר אתמול ידיעה שהופיעה בו תחת הכותרת "עוד אלימות מילולית קשה ב'האח הגדול'; והפעם: שרה על אלירז". הידיעה, שעליה היה חתום "שירות 'גלובס'", באה בעקבות דיווח של בלוגר הרכילות עומרי חיון על חילופי דברים בין שניים מהמתמודדים בתוכנית המציאות. עם הסרת הידיעה הופיעה ידיעה חדשה, אף היא מטעם "שירות 'גלובס'", ובה קראה הכותרת: "הפקת 'האח הגדול': לא מצאנו הציטוט שמיוחס לשרה על אלירז".
איזה שירות מספק "גלובס" לקוראיו בפרסום ידיעות שכאלה? מדוע לאתר מכובד בנושאי כלכלה להתבזות בפרסום ידיעת פולו-אפ העוסקת בשיחות המתקיימות בין מתמודדים בתוכנית מציאות? תשובה לכך ניתן למצוא בתיבה המופיעה מדי שבוע בתחתית שער גליון יום ה' של "גלובס", ומפרטת את הכתבות הנקראות ביותר במהלך השבוע באתר. על-פי הנתונים בשער הגיליון שהופץ אמש למנויים, הידיעה שהוסרה מאתר העיתון הגיעה למקום השני במצעד הצפיות השבועי של האתר. ניצחה אותה רק ידיעה סנסציונית אף יותר, שעסקה באחת המשתתפות בתוכנית "האח הגדול".
ענייני תקשורת
לי-אור אברבך מדווח ב"גלובס" כי ועד עובדי "הארץ" צפוי לדרוש בימים הקרובים הסכם קיבוצי לכל עובדי העיתון.
מתי גולן נדרש בטורו שב"גלובס" לידיעה שהופיעה השבוע ב"דה-מרקר", ולפיה העצמאות המערכתית של "ישראל היום" מוגבלת בחוזה ההפצה שחתם עם חברת רכבת ישראל. לדבריו, "העיקרון של עיתונות חופשית ניזוק" כתוצאה מהתנאי המופיע בחוזה, גם אם אינו ממומש. "שני דברים צריכים להיעשות עכשיו ומיד", פוסק גולן. "התערבות ממשלתית לחיסול הסעיפים האלה ואיסור על סעיפים כאלה; ובאשר ל'ישראל היום', אם העיתון מבקש להיות לגיטימי, עליו לעשות אחת משתיים: או לפרסם בהבלטה בכל גיליון של העיתון גילוי נאות עם סעיפי הרכבת הללו, או להודיע מיד על סירובו להיות חתום על סעיפים כאלה".