נשיא המדינה שמעון פרס בטקס זיכרון לראש הממשלה יצחק רבין (צילום: מיכל פתאל)
שבוע הבחירות בארצות-הברית הסתיים ואיתו דעך פסטיבל אובמה, גם מורשת רבין כמעט מאחורינו, והעיתונים, שקיטרו בשבוע שעבר לא מעט על חוסר הברק של הפוליטיקאים שלנו, צוללים במלוא המרץ לבצה הפוליטית הישראלית: שתי הכפולות הפותחות של "ידיעות אחרונות" מוקדשות לבחירות המקומיות (אמנם מורשת רבין זוכה גם היום להפניה גדולה על השער. הפעם: צילומים מהאלבום המשפחתי). "מעריב" עם סיפור פוליטי משעשע ומטריד על טריומוויראט פוליטי שלא יצא לפועל: לפיד-רמון-פרידמן. "הארץ" חושף התארגנות של אנשי רוח ואנשי רווח שיתמכו במפלגת מרצ. ו"ישראל היום" מבליט את הצטרפותו של דן מרידור לליכוד.
סקר ולא יראה
אבל עזבו אתכם מהבחש הפוליטי: הסיפור הראשי של "מעריב" היום הוא לא פחות ממדהים. "כך קבע השב"כ שגורמי ימין מוכנים לרצוח ראש ממשלה", מכריזה כותרת הגג על שער "מעריב". הכותרת היא: "שיטת הסקרים של השב"כ". בכותרת המשנה של ההפניה לידיעה של נדב זאבי נכתב: "בשבוע שעבר דיווח ראש השב"כ יובל דיסקין לממשלה: 'בימין הקיצוני ישנה נכונות להשתמש בנשק חם כדי לפגוע במנהיגים'. אבל כעבור יומיים חשף בפני אנשיו: המידע מתבסס דווקא על סקרים – ככל הנראה בעריכת גוף אזרחי".
אמנם בידיעה עצמה זאבי מרכך את הדברים, וכותב כי ייתכן שהיו לשב"כ מקורות נוספים. הוא גם לא חושף מי היא חברת הסקרים שהעסיק השב"כ, אולם כותב כי "החטיבה היהודית מרבה לעשות שימוש בנתונים על הימין הקיצוני שנאספים באקדמיה ובגופי מחקר (אחד הגופים שמזכיר זאבי הוא המכון לדמוקרטיה, שהוא המו"ל של "העין השביעית"). אולם ההישג העיתונאי בכל זאת מרשים, שכן המקור של זאבי הוא ראש השב"כ בעצמו, שבפורום סגור הודה בהישענות על סקרים.
אף שהוא עוסק בשב"כ, הסיפור שייך כמובן לסיקור המסורתי של רצח רבין בכל נובמבר, סיקור הכולל בדרך כלל קורטוב, אם לא מלוא חופניים, של הסתה אנטי-ימנית ואנטי-דתית. אזהרות השב"כ מפני מרצח ימני נוסף הן מרכיב קבוע בריטואל. כעת חושף "מעריב" כי האזהרות הבשריות של השב"כ, גוף שאמור לאסוף את המידע שלו בכוחות עצמו, הן בעצם מינה צמח.
על מידת הדיוק של סקרים וסוקרים למדנו כבר לא פעם, כשהתזכורת האחרונה היתה בפיאסקו של ערב הפריימריז בקדימה. סקרים מוטעים יכולים להתניע מהלכים פוליטיים, אולם העובדה שהם מתפרסמים תחת תווית האזהרה "סקר" מאפשרת לאזרחים ופוליטיקאים מפוקחים להתגונן מפניהם; אפשרות הנחסכת מהם כשהסקר נמסר על-ידי גוף בעל סמכות כמו השב"כ ומוצג כמידע מודיעיני. כך זכינו בשבוע שעבר לכותרות המבשרות כי השב"כ מתריע מפני הימין הקיצוני, במקום "סקר מתריע מפני הימין הקיצוני".
למה להם פוליטיקה עכשיו
הסיפור השני שמביא היום "מעריב" הוא בגדר ברווז עיתונאי שנוצותיו נסרקו לא פעם בעבר, והוא עצמו מעולם לא יצא מהמים (אבל אם יפרוש כנפיים, איזה סיפור הוא יהיה...). "התוכנית הפוליטית של יאיר לפיד" היא כותרת הידיעה של מרב דוד ולי-אור אברבך. הפעם כולל הדיווח תיאור מפורט של הדרך שבה תיכנן, או מתכנן, לפיד לחדור לפוליטיקה: באמצעות חבירה לשר המשפטים דניאל פרידמן והמשנה לראש הממשלה חיים רמון. דוד ואברבך אף מפרטים את המצע של המפלגה שלא קמה: "שינוי שיטת הממשל בישראל" והמשך הרפורמה במשפט.
לפי הכתבים, השלושה אף שכרו מכון סקרים (מכוני סקרים מככבים היום ב"מעריב") כדי לבדוק מה יהיה כוחה של המפלגה המתוכננת. הם כותבים גם כי לפיד, איש חדשות ערוץ 2, שקל להצטרף לקדימה, אולם פסל את האפשרות לאחר שלבני הודיעה כי לא תמנה את פרידמן, אם תיבחר. במסגרת נפרדת כותב אברבך על "הראיון האוהד עם שר המשפטים" שערך לפיד באפריל. לפיד ורמון מכחישים את הדברים מכל וכל.
מי שאינו מכחיש כי הוא שוקל התמודדות בבחירות הבאות הוא יוסי שריד, שאישר באוזני מרב דוד מ"מעריב" פנייה שקיבל לעמוד בראשה של מפלגה המורכבת מאנשי חינוך.
ויש עוד אולי-מתמודדים: עקיבא אלדר מדווח בכותרת "הארץ" על התארגנות של אנשי שמאל לתמיכה במרצ. השמות: הסופרים עמוס עוז ודויד גרוסמן, והפוליטיקאים לשעבר עוזי ברעם (כיום ספינולוג), אברהם בורג ושלמה בן-עמי. ידיעה דומה מופיעה גם בעיתונים אחרים, אך בהצנעה ניכרת.
הליכודניקים החדשים
אחרי בני בגין, שכבש כותרות בשבוע שעבר, הגיע תורו של דן מרידור. למרבה ההפתעה, הצטרפותו לליכוד זוכה לתשומת לב תקשורתית פחותה בהרבה מזו שקיבל בגין. האם משום שהמגעים לצירופו של מרידור נמשכים כבר תקופה ארוכה יחסית, ואינם בגדר חדשות, או משום שהעיתונות קיבלה את מנת נסיכי הימין שלה ושבעה? ההודעה הרשמית על ההצטרפות זוכה לידיעה קטנה של מרב דוד בעמ' 5 ב"מעריב", שמאששת לפחות אחת מההשערות לעיל: "מסיבת העיתונאים שקיים אתמול במצודת זאב [...] נראתה כמו שידור חוזר של מסיבת העיתונאים שקיים בשבוע שעבר בנימין נתניהו עם חוזר אחר – בני בגין".
האם מרידור נהנה מטיפול תקשורתי הולם, שיבדוק כיצד השקפותיו הידועות מתיישבות עם אלו של נתניהו? לפי "מעריב", נראה כי העיתונות מסתפקת בנאמר מפי הסוס עצמו. וכפי שכותבת דוד: "למרידור ולבגין טיעון אחד משותף לחזרתם לליכוד לאחר שהטיחו עם פרישתם ביקורת קשה בנתניהו: הוא השתנה, הם אומרים, וגם אנחנו השתנינו".
וב"ישראל היום"? כמעט כל הכפולה הפותחת מוקדשת למרידור. מחיאות הכפיים מתחילות כבר מהכותרת: "ממשלת קדימה כשלה". אפילו חזרתה לליכוד של רוזנבלום, דמות פוליטית בהחלט שנויה במחלוקת, מתקבלת ב"ישראל היום" בתרועות ("הכוח הוורוד חוזר לכנסת?"). במהלך השנה האחרונה הסריח "ידיעות אחרונות" מסיקור אוהד לראש הממשלה אולמרט, אולם כשהריחות גברו, נאלץ להתקפל בפני המציאות; "ישראל היום" אמנם מתיז על התמיכה שלו בליכוד דיאודורנט בדמות טענה כי הוא מאוזן והוגן, אבל הריח, שוב, רק הולך ומתגבר.
ב"הארץ", לעומת זאת (ופחות מכך גם ב"ידיעות אחרונות"), מקדישים לעניין מקום נרחב למדי, מזכירים בהרחבה יחסית את מחלוקות העבר ומצהירים כי הם מצפים לראות כיצד ייפול דבר. מזל מועלם, המסקרת את הנושא ב"הארץ", כותבת גם כי נתניהו כנראה מתנגד לחזרתה לליכוד של פנינה רוזנבלום (שתתמודד על מקום ברשימה) ולחבירתו למפלגה של אפי איתם (הזקוק לאישורו של נתניהו כדי לבצע מהלך כזה). ב"ידיעות אחרונות" מדווח יובל קרני כי העניין מוגמר: נתניהו "לא רוצה את אפי איתם בגלל שהוא 'ימני מדי'". כבר בשבוע שעבר השתמש אחד העיתונאים בביטוי "חסימה כפולה" ביחס לעניין. מדוע? האם דעותיו של אפי איתם קיצוניות יותר מאלה של בני בגין? כלל לא בטוח. מה ששונה הוא התדמית.
המקומיות
כל העיתונים מקדישים מקום נרחב למדי לבחירות המקומיות, אולם בהיקף קטן בהרבה מזה שהקדישו לבחירות בארצות-הברית. הכתבה המרכזית של "מעריב" בנושא מוכתרת בכותרת "הכוח בידי התושבים", וקוראת לאזרחים לצאת להצביע ולהשפיע. "הפעם אל תיתנו לאדישות לנצח" קוראת כותרת המשנה, ומובא תצלום שער העיתון ממועד הבחירות לפני חמש שנים, שנשא את הכותרת "נצחון האדישות". הפעם, כותבים ב"מעריב", מצפים במשרד הפנים לאחוזי הצבעה גבוהים (העיתון מפרסם גם את קריאתו של שר הפנים למצביעים).
אלא שאם נלמד מהיחס של העיתונים לבחירות, אחוזי ההצבעה אינם עתידים להשתנות. לא מדובר רק בהעדפה ברורה של הברק האמריקאי על האפרוריות המקומית, אלא בתת-סיקור שנמשך לכל אורך החודשים האחרונים. הבחירות המקומיות – ובכלל מה שקורה מחוץ לתל-אביב ומקומות מסוימים בירושלים ובשטחים – אינם מעניינים את העורכים. לא מדובר רק בדימונה ובחצור, אלא גם בכפר-סבא וברעננה.
יש, כמובן, גם יוצאי דופן. דב חנין למשל, שזכה לסיקור נרחב ואוהד. כנראה שתרמה לכך העובדה שב"מחוז הבחירה" שלו גרים הרבה מאוד אנשי תקשורת, ושהרבה אנשי תקשורת הם בין תומכיו המוצהרים. היום בעמ' 5 של "הארץ" ניתן למצוא את הידיעה הבאה, על פני רבע עמוד: "הקלפיות עוד לא נפתחו, אך תומכי חנין חגגו את הניצחון אל תוך הלילה".
האם תפרוץ מלחמה בקרוב?
האם אנו עומדים בפני חידוש הקרבות בדרום? והאם זו ידיעה שמקומה בתחתית עמ' 14? ימים יגידו. בינתיים קורא שר הביטחון אהוד ברק "להיערך להפסקת הרגיעה" (מיה בנגל, אמיר בוחבוט ועמית כהן. "מעריב"). ב"הארץ" ממשיכים לטפל במסר של ראש ממשלת חמאס אסמאעיל הנייה, שהביאה אתמול עמירה הס מעזה. בין השורות ניתן לקרוא כי ההצהרה שהחמאס מכיר במדינת ישראל בגבולות 67' היא רק "הודנא לזמן ממושך". ומה אחרי שיעבור הזמן הממושך? האם חמאס יפתח שוב במלחמת טרור מעמדות משופרות כדי להשלים את חיסולה של מדינת ישראל? עמירה הס, אבי יששכרוף, עמוס הראל ושירות "הארץ", החתומים על הידיעה, אינם עוסקים בשאלה זו (מאמר המערכת של "הארץ" דווקא מתייחס לעניין: הוא מוכן להסתפק בהודנה זמנית).
ענייני תקשורת
"מעריב" מדווח היום על מה שנהוג לכנות "תקרית דיפלומטית", בעקבות פליטת פה של ראש ממשלת איטליה. ברלוסקוני אמר על אובמה כי הוא "יפה ושזוף", אשתו של נשיא צרפת, איטלקייה לשעבר, נפגעה בשם אובמה ואמרה כי היא שמחה שכבר אינה איטלקייה, ההתבטאות גררה תגובת נגד, וכן הלאה.
"הארץ": נסגר עיתון איראני שביקר את הממשל. בגיליון האחרון של העיתון התפרסם על השער כולו צילום של אובמה ואחת מבנותיו עם הכיתוב, "למה לאיראן אין אובמה?".
כזכור, למי שמתעניין בדברים כאלה, ניר למפרט, מנכ"ל דפי-זהב והנציג באזור של החברה השלטת בבקוק אנד בראון, הזימו בלהט רב את השמועות כי החברה עומדת להימכר. כעת מדווח "כלכליסט" כי חברה בריטית מנסה להשתלט על בבקוק אנד בראון, שמנייתה ירדה בשיעור עצום בעקבות המשבר הכלכלי.
ב"מעריב" מתפרסמת ידיעה (זוהר סוסנקו) על נוכל שהתחזה למיליארדר, פיתה נשים וגנב את תכשיטיהן. מסתבר שגם התקשורת עודדה את התרמית: "הוא עצמו אף הצהיר בראיון למקומון בבנימינה לפני כשנתיים, כאשר טען שהוא מעוניין להשקיע בישראל: 'היום אני חותם על צ'קים של 200 מיליון דולר, ולא מתרגש. התרגלתי'".