ופרצת

לפני כמה חודשים עבר רחש בתיבות הדואר האלקטרוני של אנשי זרם השמאל המכונה בדרך כלל "סהרורי": כתבת "הארץ", עמירה הס, יצאה לחופשה ללא תשלום. סמיכות הזמנים בין הפסקת כתיבתה ובין פיטורי מירון רפופורט, צמצום שטחי הטור הקבוע של עקיבא אלדר והעברת הטור של גדעון לוי מ"מוסף הארץ" למוסף "השבוע" הובילו להאשמות בדבר "מסע טיהור פוליטי" בקרב שמאלני העיתון. הבוקר חוזרת הס מהחופשה, היישר אל ראש עמוד השער של העיתון.

"שליחת 'הארץ' עמירה הס מדווחת מתוך רצועת עזה הנצורה", נכתב בכותרת הגג של "הארץ". זו כותרת דרמטית, במיוחד כשזוכרים כי חל איסור רשמי על עיתונאים ישראלים להיכנס לשטח רצועת עזה, והיא מחווירה רק כשמשווים אותה לכותרת הראשית שמביאה הס מתוך הרצועה – "אסמאעיל הנייה: ממשלת חמאס מוכנה להכיר בישראל בגבולות 67'" (יש לציין שטענתו הנוספת של הנייה, כי ישראל דחתה יוזמה זו, אינה מופיעה בכותרת הידיעה וגם לא בכותרת המשנה, אלא רק בגוף הטקסט שכתבה הס).

מתברר כי עיתונאית "הארץ" הצטרפה ליאכטה של פעילי השמאל שעגנה אתמול בנמל עזה, וכך הצליחה לחדור לרצועה הסגורה. בדיווח של הס מודגש כי היא "העיתונאית הישראלית הראשונה שנכנסה לרצועה זה כשנתיים, מאז נחטף גלעד שליט", וזהו, אגב, האזכור היחיד לשליט המופיע בידיעה. על-פי עדותה של הס, בידיעה נפרדת המוקדשת להתרשמויותיה הראשונות מהרצועה לאחר שנתיים של היעדרות, ניסתה בעבר להסתנן פנימה במנהרה, אך נכשלה.

למען הדיוק, הס אינה העיתונאית הראשונה שנכנסה לרצועה, וגם לא הראשונה שעשתה זאת באמצעות ספינת פעילי שמאל. נכון יותר לומר כי היא העיתונאית הישראלית הראשונה המייצגת כלי תקשורת מרכזי שחדרה לרצועה. פעיל השמאל והעיתונאי גדעון ספירו חדר לרצועה לפני שבוע, על סיפון הספינה הקודמת שפרצה את המצור הימי על עזה. ספירו, כפי שדווח, נעצר עם יציאתו מהרצועה לצורך חקירה. יש להניח כי גם הס תיעצר כשבבוא היום תצא מן הרצועה. השאלה היא מתי תצא, ויש לקוות שהדבר לא יקרה במהרה.

יש חשיבות מכרעת לדיווח עקבי של עיתונאי ישראלי מרצועת עזה, ומי שלא מבין זאת מוזמן לבדוק כיצד דיווחו הבוקר כלי התקשורת האחרים על שאירע אתמול ברצועה. ההתייחסות הבולטת ביותר לעגינת ספינת פעילי השמאל בעיתונים שאינם "הארץ" מופיעה ב"מעריב", שם מספק עמית כהן כיתוב קצר לתצלום של הפעילים מניפים ידיים על סיפון היאכטה. "נוסעי הספינה נפגשו עם חברי פרלמנט של החמאס, שהודו לבאים על מאמציהם למען העם הפלסטיני", כותב כהן. זו אינו אשמתו כמובן שהוא אינו מביא בדיווחו הקצרצר את העמדה המדינית החד-משמעית שהביע הנייה בפגישה עם פעילי השמאל ועיתונאית "הארץ". קשה עד בלתי אפשרי לדווח כראוי על המתרחש באזור כשאין לך כל גישה אליו. אבל גם אם היה כהן מביא את דברי הנייה ממקור עזתי כלשהו, אין הדבר משתווה לציטוט ישיר שנאמר בפני עיתונאי ישראלי.

נניח לרגע בצד את ההצהרות של ההנהגה הפלסטינית. המלחמה בין ישראל לעזה, למי שלא שם לב, כבר התחדשה, גם אם כרגע הפצועים הם רק בצד הפלסטיני. ב"מעריב" מדווחים הבוקר אמיר בוחבוט, עמית כהן וירון ששון כי לאחר שכוח צה"ל ניסה לפרק מטענים שהונחו צמוד לגדר המערכת, נקלע לירי והשיב אש, "התקבל דיווח מכלי תקשורת פלסטיניים על ארבעה אזרחים שנפגעו מאש צה"ל". ב"הארץ" מדווחים עמוס הראל, אבי יששכרוף, ברק רביד וכתב "הארץ" כי הארבעה שנפצעו אתמול היו "פלסטינים", בלי לקבוע אם היו מעורבים בפעילות לחימה או לא. ב"ידיעות אחרונות" מדווחים יוסי יהושוע, מתן צורי ואיתמר אייכנר כך: "הפלסטינים טוענים כי ארבעה חקלאים שגרים באזור נפצעו". האם הארבעה היו חקלאים תמימים, או לוחמים שהניחו מטעני חבלה וחיכו במארב לכוחות הצבא הישראלי? אין לדעת, אך עצם ההסתמכות של כלי התקשורת בישראל על דיווחים זרים מקעקעת את אמינות הטענות של הצד הפלסטיני, יהיו אשר יהיו.

בתקופה הקרובה, שבה עלולה הלחימה באזור להתלקח מחדש במלוא עוצמתה, עשויה נוכחותה של הס ברצועה להתגלות ככלי נדיר להבנת המתרחש מעבר לגדרות הביטחון. לא רק בדיווחים על האירועים הבטחוניים, גם בדיווחים על שגרת יומם של העזתים. בלי נציג ישראלי בעזה, ניאלץ להמשיך להסתפק בדיווחים כמו אלה שמספקים הבוקר אלכס פישמן ורוני שקד ב"ידיעות אחרונות", על האופן שבו המנהרות בין מצרים לעזה שוברות את המצור הכלכלי שישראל הטילה על הרצועה ומספקות לתושבים שם מאמצעי לחימה ועד סיגריות, מזון וצעצועים.

"רצועת עזה נמצאת כבר ארבעה ימים בסגר מלא בעקבות ירי הקסאמים", כותב הבוקר פישמן, "אבל איש כמעט אינו מתלונן על מחסור". משום מה עולה התחושה שאם הס תישאר עוד יום-יומיים ברצועה, נקבל דיווח – ישיר מהשטח ולא באמצעות שלט-רחוק – על כמה וכמה מוצרי בסיס שדווקא חסרים לתושבי עזה.

לאן הרוח נושבת

הבוקר ב"ידיעות אחרונות", עוד עמוד המציג את הליכוד באור חיובי. ידיעה אופטימית על חזרתו של דן מרידור למפלגה, ודיווח נפרד על מסע שערך בני בגין בשווקים, שבהם התקבל בחום. ועוד באותו עמוד – ידיעה על חשדות חדשים של המשטרה נגד ראש הממשלה אהוד אולמרט. כך חולפת לה תהילת עולם.

אמנם על "ידיעות אחרונות" לעשות כברת דרך בטרם יהפוך העיתון לדובר רשמי של המפלגה כמו "ישראל היום, שם הכותרת הראשית הבוקר היא "דן מרידור יודיע היום: חוזר לליכוד". הכתב מתי טוכפלד פותח את דיווחו במלים "92 ימים לבחירות לכנסת ה-18, והנהירה לליכוד נמשכת". הדיווח ב"ידיעות אחרונות" אמנם מרוסן יותר, אך בהחלט ניכר כי בימים האחרונים השתנה בו הטון כלפי הליכוד והעומד בראשו.

גילוי נאות, הסתר מגונה

ב"דה-מרקר" מצטרפים הבוקר ל"ידיעות אחרונות" ו"מעריב", שדיווחו בהרחבה ביום שישי האחרון על התרסקותה של לאס-וגאס סנדס, חברת ההימורים שבשליטת שלדון אדלסון. במסגרת נפרדת מדווחת אופיר בר-זהר על הזווית התקשורתית המתבקשת – תגובת העיתון "ישראל היום", שאדלסון הקים ומממן. בחינמון טוענים כי "מהלך ההשקעה של אדלסון ב'ישראל היום' נמשך כמתוכנן", ובקרוב עתיד העיתון אף להתרחב בהיקף עמודיו ומועסקיו. עוד מדווחת בר-זהר כי  "ישראל היום" עתיד לצאת במסע פרסומי הקורא לעיתונים אחרים לפרסם את נתוני התפוצה שלהם, כפי שהוא נוהג לעשות מדי בוקר, בראש עמוד השער (נכון להיום – 255 אלף עותקים מודפסים).

הדיווח היומיומי של "ישראל היום" על מספר עותקי העיתון המודפסים ראוי לשבח. חבל שבכל אחד מ-255 אלף העותקים שהודפסו היום אין כל זכר לקריסה הדרמטית של החברה לאס-וגאס סנדס. בעבר, כשאדלסון הגיע לכותרות עם תרומתו הכבירה לוועידת הנשיאים של שמעון פרס, מצא העיתון לנכון לדווח על פועלו של האיש ולציין בגילוי נאות כי הוא בעליה של החברה המוציאה את העיתון לאור. הבוקר, במדור הכלכלה של "ישראל היום", הרמז היחד למפלה הבורסאית שספג אדלסון מתמצה במלה "גם", הפותחת את כותרת הידיעה על הצרות הכלכליות של וורן באפט – "גם באפט סופג: הרווח הנקי של ברקשייר צנח ב-77%". לא די בכך.

ענייני תקשורת

ב"ישראל היום" מדווחים הבוקר איציק סבן והדס שטייף כי מפכ"ל המשטרה, רב-ניצב דודי כהן, נפגש בשבוע שעבר עם כתב הפלילים המפוטר של "ידיעות אחרונות" בוקי נאה, והציע לו להיות יועצו האסטרטגי. לפי הדיווח, היה זה המפכ"ל שהגיע לביתו של העיתונאי כדי להציג בפניו את ההצעה, וזאת לאחר שהחליף את לוחות הזיהוי של רכבו כדי לשמור על חשאיות. אגב כך, נאה, שבינתיים ממשיך לכתוב לעיתון, מדווח הבוקר כי ראש אגף התנועה של משטרת ישראל החנה את רכבו על מדרכה בגבעתיים.

בתחתית שער המוסף "עסקים" של "מעריב" מופיעה הבוקר הפניה לדיווח מכנס ראש-פינה. "נאום החזירים בראש-פינה – מנכ"ל ערוץ 10 יוסי ורשבסקי נגד הפרסומאי אילן שילוח; סיקור מיוחד". מה מיוחד בסיקור של "מעריב"? ובכן, סיקור הפסטיבל כולו מצטמצם היום בעיתון לעמוד הרכילויות בלבד, תחת הכותרת "מי הגיע להתמנגל בפסטיבל ראש-פינה – ומי החרים בהפגנתיות; את מי כינה יוסי ורשבסקי 'חזירים' – ומה ענה לו אחד מהם בחזרה" וכו'. יש מידה רבה של צדק בהחלטה למקם את כל החדשות מהכנס הזה בעמוד הרכילויות, שהרי רק לעתים נדירות מתרחש בו אירוע הראוי לידיעה חדשותית של ממש.

הנה דוגמה נדירה לכותרת ראויה שיצאה מהפסטיבל: מעיין כהן מדווחת הבוקר ב"דה-מרקר" על כך שרותם דנון, עורך נענע10, אמר במסגרת פאנל בכנס כי באתר שקלו לרכוש את אתר חדשות הגולשים "סקופ", אך הגיעו למסקנה כי "הם מתקשים ליצור חדשות אמינות" ו"לא מצליחים לייצר יותר מ-8–10 אייטמים בממוצע ביום". הדיווח על הפסטיבל ב"דה-מרקר", שהוא מנותני החסות לאירוע, נפרש על פני שמונה עמודים, וגם כל מדור הרכילות היומי בעיתון מוקדש לו, אך בשום מקום לא מופיע פרט אחד שניתן למצוא בדיווח המצומצם של "מעריב": בתשובה להאשמה של יוסי ורשבסקי כי משרדי הפרסום זוכים לרווחים חזיריים מערוצי הטלוויזיה המסחרית, אמר אילן שילוח: "אני יודע למה עזבת את העיתון", אך לא פירט.

אמיר טייג מדווח ב"כלכליסט" כי הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו ומשרד האוצר הגיעו להסכמה עקרונית שהתמלוגים שמשלמים הערוצים המסחריים יצומצמו בהדרגה, עד שיבוטלו לחלוטין בתוך חמש שנים. לפי הדיווח, הפחתת התמלוגים נועדה "לעזור לזכיינים להתמודד עם הירידה הצפויה בפרסום בשנים הקרובות".

דנה גילרמן מדווחת במוסף "גלריה" של "הארץ" כי תפקיד עורך כתב-העת "סטודיו", שנרכש לאחרונה על-ידי יובל סיגלר, הוצע לאיתי מאוטנר.

בן שני מתראיין למוסף "גלריה" של "הארץ", לרגל מעברו לתוכנית "עובדה" [גילי איזיקוביץ]. "אמשיך להתעסק במה שמעניין אותי – אקטואליה וסיפורים אנושיים", מבטיח שני.

דורה קישינבסקי סוקרת ב"כלכליסט" את הגימיקים החדשים שכלי התקשורת בארה"ב נקטו בסיקור ליל הבחירות, ומחלקת ציון לשבח דווקא ל"ניו-יורק טיימס".