הלוויית לאון קלנטרוב (צילום: צפריר אביוב)
מטלטלים את הקרביים
כמו אתמול, גם הבוקר הכותרות הראשיות והעמודים הפותחים ממשיכים לדווח באופן קורע קרביים על מותו של לאון קלנטרוב, בן שבע, שעל-פי החשד נרצח על-ידי התאומים אדיר ונאור סודמי. רק ב"מעריב" מוקדשת הכותרת הראשית לנושא אחר – "תוכנית השלום האמריקאית", שעל עיקריה מדווח בן כספית.
תצלומו של האב, ארתור קלנטרוב, כשהוא נתון בסערת יגון במהלך הלוויית בנו, מופיע בשערי כל העיתונים למעט "הארץ", שם מופיע התצלום בעמ' 3 בלבד ("הארץ" אינו צהובון). ב"ידיעות אחרונות" ו"מעריב" מופיע תצלום נוסף של האב השבור לרסיסים גם בעמודים הפנימיים. ב"ישראל היום" הגדילו לעשות ונוסף לתצלום האב המתייסר באבלו, שמופיע על שער העיתון תחת הכותרת הראשית "החיוך שלך זועק לשמים", מתפרסמים בעמ' 3 של העיתון עוד שני תצלומים שלו מההלוויה, האחד לצד האחר. זו בחירה משונה של עורכי העיתון, במיוחד לנוכח העובדה ששני התצלומים הללו כמעט זהים.
כותרת זהה לחלוטין שמופיעה הבוקר הן ב"ידיעות אחרונות" והן ב"מעריב" קוראת "נקבר עם הצעצועים", שכן הוריו של קלנטרוב החליטו לצרף לקברו כמה מצעצועיו. ב"ישראל היום", שמעוצב הבוקר כעיתון בתשלום הזועק אל עבר לקוחות מזדמנים ולא כחינמון הנדחף לידיהם של עוברים ושבים, הפרט האנקדוטאלי הזה נראה חשוב דיו כדי שיגיע עד לכותרת הגג לראשית – "לאון קלנטרוב בן ה-7 מבני-עי"ש נקבר עם שקית צעצועים". בראש עמ' 3 ב"הארץ" קוראת הכותרת "לאון בן השבע נקבר עם הצעצועים שלו". מאז רצח הילדה רוז פיזם לא זכור מקרה שבו הדיווח העיתונאי על מקרי פלילים הידרדר לתחתית שכזו. למעשה, אין בין הכותרת הזו של "הארץ" ובין כותרות הסנסציה של הטבלואידים כל הבדל ("הארץ" הוא צהובון). הפרט המודגש בה אינו קבורת הנרצח, אלא האלמנט שעשוי לעורר את רגשות הקוראים. הנרצח עצמו מוזכר בה בשמו הפרטי, כאילו היה עוד "ילד של כולנו", ולא אדם זר.
הקדשת הכותרת הראשית של "הארץ" לאירוע הפלילי שמרתק את הציבור הישראלי מוכשרת על-ידי הפיכת הדיון לעקרוני (וסטטיסטי). "אריאל, עפולה ובת-ים – הערים המובילות באלימות נגד ילדים", קוראת הכותרת מעל דיווחם של דנה ויילר-פולק ויניר יגנה, המתבסס על נתוני השנתון הסטטיסטי של המועצה לשלום הילד. בולט בהעדרו הבוקר – טור מצמרר אך קריא מאת יגאל סרנה ב"ידיעות אחרונות", על התחושות והמלמולים שנשמעו בקרב הקהל שהתאסף להלוויית קלנטרוב.
ידיעה קצרה המופיעה בתחתית עמ' 9 של "הארץ" [שירות "הארץ"] מזכירה שניתן לדווח על מקרים מזעזעים באופן אחר. "אב שיסף את גרונותיהן של שלוש בנותיו", קוראת הכותרת לידיעה, שכולה מנוסחת בלשון ישירה ולקונית. אבל זה קרה בצרפת.
האפוקליפסה מתעכבת
עם כל הכבוד לפדופילים, פסיכופתים, רוצחי ילדים או מרעיביהם, סיפור ההפחדה המרכזי שמעסיק את התקשורת הישראלית בשנים האחרונות נוגע לאפשרות שאיראן תשיג נשק גרעיני. החשש מפצצה איראנית, שעל-פי פרסומים זרים עשויה להיות בשיעור של מאית ואף פחות מכמות הפצצות שבידי ישראל, מלובה באופן תדיר בתקשורת על-ידי כותרות מזרות אימה, החוזות מתי יגיע יום הדין. כמו כת משיחית שבכל פעם דוחה במעט את מועד האפוקליפסה כדי שהפורענות תמיד תישאר מעבר לפינה, גם ההערכות לגבי מועד פיתוח פצצת האטום האיראנית הראשונה מתקדמות עם השנים. כעת חל עיכוב נוסף. על-פי כתבה שהופיעה ב"ניו-יורק טיימס" תחת הכותרת "ארה"ב רואה הזדמנות ללחוץ על איראן בנושא הדלק הגרעיני", המודיעין האמריקאי מגבש הערכה שלפיה למשטר באיראן ייקח עוד שנה וחצי, ואולי אף שלוש שנים, עד שיצליח לפתח פצצת אטום ראשונה.
שלושה עיתונים ישראליים מפרסמים הבוקר ידיעות המשך לכתבה, כשכל אחד מושך לכיוון אחר. "המחאה מעכבת את הפצצה" היא הכותרת שנבחרה לדיווח מאת אורלי אזולאי ב"ידיעות אחרונות". לפי כותרת המשנה, "המשטר האיראני עסוק בעיקר בהישרדות, והעיסוק בתוכנית הגרעין אינו בראש סדר העדיפויות". אזולאי פותחת את כתבתה במשפט: "איראן נתקלה בבעיות טכניות קשות שמעכבות את תוכנית הגרעין שלה, ונראה שבשנים הקרובות לא צפויה התקדמות של ממש במירוץ אל הפצצה".
במדור חדשות החוץ של "ישראל היום" מדווח בועז ביסמוט על ההערכות החדשות של המודיעין האמריקאי, כפי שצוטטו ב"ניו-יורק טיימס". העיכוב בתוכנית הגרעין האיראנית אינו מופיע בכותרת, גם לא בכותרת המשנה. אלו קוראות כך: "'עכשיו הזמן לסנקציות' – יועציו של אובאמה סבורים שזו העת לעיצומים נגד משמרות המהפכה העסוקים בדיכוי האופוזיציה. בכיר בממשל האמריקאי: הכור בנתאנז סובל מבעיות טכניות" (הערת אגב: בנתאנז אין כור גרעיני, כפי שכותב ביסמוט, אלא מתקן להעשרת אורניום, כפי שמצוין גם בכתבה המקורית ב"ניו-יורק טיימס"). העיכוב בתוכנית הגרעין האיראנית נדחק לשולי הידיעה, וההערכה כי "אין היום לאיראנים אפשרות של ממש להתקדמות אמיתית בתוכנית" מופיעה רק בפסקה התשיעית והאחרונה של הידיעה.
ב"הארץ" מגיעה הידיעה של ה"ניו-יורק טיימס" עד לראש עמוד השער. יוסי מלמן מדגיש את התפנית הגלומה בהערכת המצב החדשה. "המודיעין האמריקאי חוזר בו: איראן אכן חותרת לנשק גרעיני", קוראת הכותרת לידיעה, שבה מוזכר כי ההערכה הקודמת של המודיעין האמריקאי, שפורסמה בשנת 2007, קבעה כי איראן חדלה כבר בשנת 2003 לחתור להשגת נשק גרעיני.
אינפלציה של סימני קריאה
לפני כחודש מסרה רשות ההגבלים העסקיים כי מעמד המונופולין של "ידיעות אחרונות" בשוק העיתונות היומית בשפה העברית נמצא בבדיקה. אתמול שיחררה הרשות הודעה לעיתונות שלפיה החליטה לבטל את הכרזת "ידיעות אחרונות" כמונופול, בשל שחיקת מעמדו מאז החל לצאת לאור העיתון "ישראל היום".
ידיעה קצרצרה מאת נווית זומר, המופיעה בצד עמ' 5 במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות", נושאת את הכותרת "לבקשת העיתון: 'ידיעות אחרונות' לא מונופול". ידיעה כמעט זהה, המקבלת את הקרדיט "כתב 'כלכליסט'", מופיעה הבוקר בעיתון הכלכלי מבית "ידיעות אחרונות". בשני המקרים מודגשת היוזמה של העיתון להיפטר ממעמד המונופולין בשוק העיתונות היומית בשפה העברית כדי "שהעיתון יוכל לעשות פעולות שיווקיות שעד כה נמנעו ממנו". בשני המקרים נעדר מהדיווח המהלך שעל-פי הממונה על ההגבלים העסקיים הביא לשינוי במעמדו של העיתון – כניסתו לשוק של "ישראל היום".
בעיתון האחראי לשינוי יחסי הכוחות בשוק העיתונות היומית בשפה העברית מופיעה הבוקר בתחתית השער כותרת תכולה-לבנה המסתיימת בסימן קריאה: "'ישראל היום' שבר את המונופול של 'ידיעות אחרונות'!". סימן הקריאה שבכותרת מעוצב כסימן הקריאה שמופיע דרך קבע בסמליל העיתון. הידיעה המרכזית במדור הכלכלי של "ישראל היום" [זאב קליין וצבי הראל] מוקדשת אף היא להכרזת הרשות להגבלים עסקיים. העיתון אף מפרסם מודעה עצמית החוגגת "שברנו את המונופול!" ומבטיחה: "...נמשיך להילחם בעד עיתונות הוגנת!".
ריבוי סימני הקריאה עשוי להעיד על תחושה של רוממות רוח במסדרונות "ישראל היום", אך על-פי טור פרשנות מאת אורה קורן, המופיע הבוקר ב"דה-מרקר", להחלטת הממונה על ההגבלים העסקיים עשויה להיות תוצאה הפוכה מזו שב"ישראל היום" מקווים לה. ההכרזה "אינה בשורה טובה לתחרות", קובעת קורן וטוענת כי היא "משחררת את בעל השליטה בעיתון, נוני מוזס, ממגבלות רבות [...] ובשורה התחתונה היא מחזקת דווקא את כוחו במשק". לפי קורן, פירושו המעשי של הנוסח התמים למראה המופיע ב"ממון" וב"כלכליסט" ("פעולות שיווקיות שעד כה נמנעו ממנו") הוא הרה גורל.
"כמעט כל מה שהיה אסור הופך מותר", היא כותבת. "כלומר, נראה כי מוזס יוכל לקבוע מחירי פרסום שונים למפרסמים, להעלות מחירים עד גבול חוסר כדאיות למי שהוא רוצה להקשות עליו ולהיטיב עם מקורביו. הוא יוכל להתנות מכירת פרסום ב'ידיעות אחרונות' בפרסום בעיתונים או אתרים אחרים שבבעלותו ואף לתת הנחה משמעותית למפרסם ב'ידיעות אחרונות', תמורת פרסום במוצרים אחרים. הוא יוכל לקשור בין מכירת מוצר תקשורת, או שטח פרסום, במכירת מוצר אחר משלל עסקיו, הכוללים גם הוצאת ספרים ו-17% מ-HOT. ובמשפט אחד – הוא יוכל להעניק ללקוחות או ספקים מסוימים יתרון שאינו תחרותי על פני מתחריהם".
זוטות
על פני מרבית הכפולה המרכזית של "ידיעות אחרונות" מדווח ירון ששון על סגן א', בן למשפחה ובה שבעה טייסים, שהפך בעצמו לטייס ביום חמישי האחרון.
אין הבוקר עיתון אחד המדווח על כך שוועדת השרים לחקיקה דחתה את הצעת החוק של ח"כ אחמד טיבי להקצאה שוויונית של קרקע לאזרחים היהודים והערבים בישראל.
תזכירו לי מה היה אירוע העשור?
הכפולה המרכזית בקונטרס החדשות של "מעריב" מודפסת על הצד משום שהיא מוקדשת כולה למגדל הגבוה בעולם, בורג' דובאי, שייחנך היום בטקס רב רושם. לצד דיווח נרחב יחסית על הבניין [דוד ליפקין וסוכנויות הידיעות] מופיע גם איור השוואתי של "הבניינים הגבוהים בעולם", ממגדלי עזריאלי בתל-אביב, ועד למגדל החדש בדובאי. בין היתר כולל האיור גם את מגדלי התאומים בניו-יורק, שאינם קיימים כבר קרוב לעשור. איור דומה הופיע בעיתון סמוך ליום השנה התשיעי למתקפת הטרור.
ענייני תקשורת
ב"גלובס" מדווחת בהרחבה הדס מגן על המשך עדותו של מו"ל "מעריב" עופר נמרודי במסגרת משפט המתנהל בעקבות תביעת העיתון את "דה-מרקר" בגין העתקת כתבות. לידיעה בעיתון המודפס מתלווים שלושה תצלומים, של נמרודי, מו"ל "הארץ" עמוס שוקן והמשנה למו"ל והעורך הראשי של "דה-מרקר" גיא רולניק. תחת תצלומיהם של שוקן ורולניק מופיעים כיתובים בלתי מחמיאים המצוטטים מעדותו של נמרודי.
רז שכניק מדווח ב"ממון" על הקשיים שמערים ועד הטכנאים ברשות השידור על הסכמי הרפורמה. בתגובה טוען יו"ר ועד הטכנאים כי דווקא האוצר הוא שאינו מעוניין בהתקדמות הרפורמה.
במאמר המתפרסם במוסף היומי של "גלובס" מתייסחת לילך סיגן לראיון שהעניק ח"כ ג'מאל זחאלקה לתוכנית "ערב חדש", שבמסגרתו התפתח עימות קולני בינו למנחה דן מרגלית. סיגן ממליצה לאמצעי התקשורת בישראל לנקוט "רגולציה עצמית". לדעתה, אין לתת במה ל"עוכרי ישראל" כמו זחאלקה.