יו"ר ש"ס אלי ישי יוצא מפגישה עם יו"ר קדימה ציפי לבני, 16.10.08 (צילום: מיכל פתאל)

הכותרות הראשיות כולן מבשרות הבוקר על הבחירות הכלליות שצפויות בתוך כשלושה חודשים, אבל המציאות, כרגיל, מתפרשת על-פי עיני המתבונן והמסקר.

יוזמה

קוראי "ידיעות אחרונות" ילמדו הבוקר כי הבחירות הקרבות נובעות מהחלטה של ציפי לבני, החלטה הירואית. לבני משוחחת עם כתבי העיתון ואומרת "נמאס לי מהסחטנות", אמירה המוצאת לה מקום של כבוד בכותרת הגג של העיתון. "ההכרעה נפלה", מבשרת כותרת המשנה לראשית, בעוד שהראשית קוראת "לבני החליטה: בחירות". מכל זאת ניתן להבין כי היוזמה היא אכן של לבני.

סימה קדמון מגבה את ההחלטה של לבני במאמר תמיכה המופיע תחת הכותרת "ש"ס, נמאסתם". שורותיו הראשונות של המאמר, המופיעות על שער העיתון, מתפללות לכשלון ש"ס בבחירות הקרובות לכנסת. נחום ברנע מצטרף במאמר משלו ומסביר כי בהקשר של החלטת לבני, "מוטב מאוחר מאשר מאוחר מדי". לדידו, ההחלטה של לבני "החזירה לה משהו מהיוזמה".

הידיעה הראשית, המופיעה בעמ' 2, מובאת כמעט כולה מזווית הראייה של קדימה [שמעון שיפר ויובל קרני], תחת הכותרת "אותי לא סוחטים". הידיעה מתחברת היטב לכותרת הראשית של העיתון מהשבוע שעבר, שבישרה על הצעה של מיליארד שקל לש"ס, מעין גרסת לבני להצעתו המפורסמת של ברק לפלסטינים – שהציע להם הכל, אך הם בכל זאת סירבו (ולא משנה כרגע מידת האמת בסיפור זה). בהקשר זה יש לזכור כי עיתונים אחרים דיווחו כי ההצעה של לבני לש"ס כללה 650 מיליון שקל בלבד.

גם אם הגישה ב"ידיעות אחרונות" חד-צדדית, יש שם עדיין מי שיודע לספק עבודה עיתונאית מעולה. קוראים שמעוניינים ללמוד על מהלך העניינים שהביא להחלטת לבני מוזמנים לקרוא את הדיווח של יובל קרני וצבי אלוש בעמ' 7-6. השניים מתארים כל פרט ופרט מהמשא-ומתן הסופי בין קדימה לש"ס, שהתנהל בשיחת טלפון בין לבני לישי, בעוד האחרון נמצא בביתו של הרב עובדיה יוסף. הטלפון השבור הזה מוביל את שני הכתבים למסקנה חד-משמעית: "מתברר שגם מיליארד השקלים שהציעה לבני לא סיפקו את ש"ס, וחבריה החליטו ללכת בכל מחיר לבחירות".

כישלון

ב"ישראל היום" מציגים הבוקר תמונת ראי לזו שמביא "ידיעות אחרונות". כותרת הגג מתארת בכלל את "הכישלון של לבני", ש"לא הצליחה להרכיב ממשלה". על-פי העיתון הזה, אין כל החלטה ובוודאי שאין יוזמה. כותרת המשנה בוטה אף יותר – הודעתה של לבני כי החליטה שלא להיכנע לסחטנות ממוסגרת מצד אחד בקביעה כי "לבני מנסה לגלגל את האחריות על אחרים", ומן הצד האחר בקביעה כי "ניהלה מו"מ כושל".

גם על שער "ישראל היום" מופיעים שני מאמרים, המביעים עמדות הפוכות לאלו שעל שער "ידיעות אחרונות". גונן גינת מבקר את התנהלותה של לבני במהלך המו"מ הקואליציוני ("עשתה כל תרגיל מסריח"), ובהמשך קובע כי "ש"ס התגלתה כסיעה הגונה יותר מקדימה". כותב המאמר השני הוא לא אחר מאלי ישי, המגן כמובן על עמדת ש"ס.

הידיעה הראשית, המופיעה בעמ' 2, מובאת כמעט כולה מזווית הראייה של הליכוד [מתי טוכפלד וגדעון אלון], וזאת תחת הכותרת "לבני לנשיא: נכשלתי". הידיעה נפתחת בציטוטים נרחבים מפי גדעון סער ורובי ריבלין. לבני, כך נראה, לא שוחחה עם מי מכתבי העיתון, אך ח"כ יואל חסון, יו"ר סיעת קדימה, מקבל טור צר וקצר כדי להביע את עמדת המפלגה.

סיכום ביניים

שני העיתונים הנפוצים במדינה תפסו הבוקר את עמדותיהם הצפויות עם ההכרזה על הבחירות הכלליות לכנסת. לא מיותר לציין כי זו הפעם הראשונה מאז צץ "ישראל היום" על מפת התקשורת בישראל, שבה יהיה עליו להתמודד עם סיקור בחירות. בינתיים ניכר כי "ישראל היום", המשמש כלי שרת של בנימין נתניהו ומפלגת הליכוד, עושה מאמצים כדי לשמור על רמה מינימלית של איזון, עם דגש על "מינימלית" יותר מאשר על "איזון". נראה שלפנינו תקופה מרתקת מבחינה תקשורתית לא פחות מאשר מבחינה פוליטית.

ובינתיים, בעיתונים האחרים

ב"מעריב" מכריזים על "גיליון מיוחד" לרגל "הדרמה הפוליטית". למעשה הדיווחים על הנושא הזה נמשכים עד עמ' 9 בלבד. הטון הכללי מזכיר יותר את זה של "ידיעות אחרונות", עם כותרת הגג המצטטת את לבני הבלתי נסחטת, והתיאור הכללי שלה כהחלטית, אך יש גם מקום לביקורת עליה.

לבני זוכה בעמ' 4 של העיתון לתצלום לוחמני במיוחד שלה, עם הכיתוב "מוכנה למאבק", ועמוד אחר-כך מופיע ראיון קצר איתה תחת הכותרת "לא מפחדת מנתניהו" [מיה בנגל ומרב דוד]. יחד עם זאת, מופיעה גם ידיעה על הביקורת שמופנית כלפי לבני מבית, וכמו כן מופיעה רשימת "הטעויות של לבני בדרך לממשלה".

הכפולה הפותחת בגיליון המיוחד מוקדשת למאמרים דווקא, ולא לידיעות חדשותיות. בן כספית מתאר באריכות את מה שהוא מגדיר כ"משבר מנהיגות מדכא, עם שיטת ממשל בלתי אפשרית, שקשוקה באושה ומצחינה שמכילה יצרים, אינטרסים צרים, שחיתויות וקומבינות".

ב"הארץ" בוחרים הבוקר בדרך הביניים. הקביעה של לבני כי לא תיכנע לסחטנות מופיעה אמנם בכותרת הגג, אך במשנה היא מודיעה לנשיא כי "נכשלה". אלוף בן שואל במאמר שתמציתו מוצגת בעמוד השער, "היא לוזרית?".

התשובה של בן חיובית, לפחות חלקית. לבני "תיראה כלוזרית", קובע הפרשן, הטוען כי כל נסיונותיה להציג את עצמה כמי שלא נכנעה לדרישות המפלגות האחרות, אלא רק בדקה את האפשרות של הרכבת ממשלה, נידונו לכישלון.

ציפורה הולכת לבורסה

מדור הרכילות של "דה-מרקר" לא מופיע היום בעיתון, אך על ידיעת רכילות אחת לא הצליחו העורכים שם לוותר. בעמ' 10 מופיעה ידיעת הרכילות כידיעה חדשותית לכל דבר, גם אם הרקע שלה צהוב. "על מה דיברו שלושה רגולטורים בסעודת שבת בצהריים", שואלת/לא שואלת כותרת הידיעה, המנוסחת כשאלה אך מסתיימת בלא סימן שאלה [שרון שפורר ומיכאל רוכוורגר]. שלושת הרגולטורים הם ידין ענתבי, זהר גושן ואלי כהן, הממונה על שוק ההון והביטוח, יו"ר רשות ניירות ערך והממונה על השכר לשעבר, בהתאמה.

מובן שהידיעה אינה מספקת תשובה לשאלה שהיא מעלה. לו היתה בידי העיתון תשובה, ניתן להניח כי ידיעת הרכילות היתה הופכת לידיעה חדשותית של ממש. כיוון שלעיתונאים אין המידע, הם מסתפקים בדיווח על עצם הארוחה המשותפת, ואף זאת בלשון רכלנית אופיינית: "יושבי מסעדת [נמחק – פרסומת למסעדה] בנמל תל-אביב לא יכלו שלא להבחין בוועידת הפסגה שהתכנסה סביב אחד מהשולחנות אתמול בצהריים". הידיעה מלווה בתצלום של השלושה [עופר וקנין].

הוצאתה של ידיעת הרכילות ממסגרת המדור ההולם אותה ושילובה בעמודי החדשות של העיתון רק מדגישים את האופן שבו העיתונות הכלכלית כולה נוטה להתמקד באישי וברכלני. במקום לבלוט למרחקים כחריג בעמודי החדשות של העיתון, הידיעה נראית כמעט טבעית שם.

ענייני תקשורת

אמיר כידן מדווח במוסף "עסקים" של "מעריב" כי הפסדיו של המיליארדר שלדון אדלסון, הבעלים של החינמון "ישראל היום", הגיעו השבוע ל-10 מיליארד דולר, לאחר שמניית חברת לאס וגאס סנדס ירדה ביום שישי ב-23%.

ובאותו עניין – בשבוע שעבר דווח כי תפוצתו של "ישראל היום" ירדה בעשרות אחוזים, מ-250 אלף עותקים ל-150 אלף עותקים. למען האמת, לא היה כל צורך בחפרפרת במערכת החינמון כדי להגיע למידע הדרמטי; הוא הופיע בראש שער העיתון, שם נכתב מדי יום בכמה עותקים הוא מודפס. ב"ישראל היום" הגיבו בטענה כי אין כל קשר בין הפסדיו של בעלי העיתון בשבועות האחרונים ובין הירידה בתפוצה, וכי מדובר בירידה זמנית ומתוכננת שהתבצעה לרגל החגים. ביום חמישי האחרון, שהיה כבר יום חול, עדיין נקבע בראש העיתון כי הוא מודפס ב-150 אלף עותקים בלבד. הבוקר עלה המספר ל-200 אלף, עדיין נמוך ממה שהיה לפני החגים.

גילי איזיקוביץ כותבת במוסף "גלריה" של "הארץ" על סעיף ירושלים בחוק הרשות השנייה, המחייב את חברות החדשות של הערוצים המסחריים להתמקם בבירת ישראל. איזיקוביץ מתחקה אחר האופן שבו שורבב סעיף זה לחוק, וזאת לרגל "שמועות עקשניות" הגורסות כי ערוץ 10 מנסה להביא לביטולו.

בעמודי הדעות של "מעריב" כותב ג'קי חוגי על ההתעלמות של התקשורת הישראלית מהמהפכות העוברות על מדינות ערב בימים אלה. לדבריו, בעוד "נחשול של חירויות" שוטף את תושבי האזור, "מעט מדי מכל זה מגיע לעיתונות הישראלית, המעדיפה את העיסוק האובססיבי באמריקה, אף שהשפעתה על המתרחש כאן אינה עולה על זו של הערבים".

דנה גילמרן מדווחת במוסף "גלריה" של "הארץ" כי הצלם נתן דביר זכה במקום הראשון בקטיגוריה של צילום עיתונאי בתחרות בינלאומית Black & White Spider Awards, על תצלום מפינוי עמונה ב-2006.

ערן סוויסה מדווח במוסף "המגזין" של "מעריב" כי אריאל צרפתי, שעמד במוקד תחקיר של התוכנית "שומר מסך", איים לרצוח את צוות התחקירנים, העורך והבמאי ולפגוע בקרוביהם.