עמוד הבית של האתר "אל-ערב", 13.2.13 (צילום מסך)
מיום שנחשפה פרשת "האסיר X" ועד לרגעים אלה, לא חדלו כלי התקשורת בשפה העברית מלדון בה, על היבטיה השונים והשלכותיה המגוונות. נדמה היה כי גם התקשורת בשפה הערבית בישראל תשתלב בחגיגה ותגלה עניין מיוחד בסיפור, בשל שתי סיבות עיקריות: ראשית, מקובל לראות בחברה הערבית גורם אנטי-ממסדי, מעין חברת-נגד לחברת הרוב היהודי, ופרשה שתופסת את הממסד הישראלי בקלקלתו תשרת אותה ותשמש לניגוחו.
שנית, דב חנין ואחמד טיבי, שניים משלושת חברי-הכנסת שקרעו את מסך הערפל התקשורתי מעל הפרשה, חברים במפלגות המזוהות כ"ערביות", חד"ש ורע"מ/תע"ל בהתאמה. זאת, זמן קצר לאחר שהתקשורת בשפה הערבית התגייסה לעידוד ההצבעה לכנסת בכלל, ולמפלגות הערביות בפרט. דיווח על הפרשה ותפקיד חברי-הכנסת, שמזוהים עם החברה הערבית, יכול להצדיק לכאורה אותה התגייסות. ברם, לא כך היו פני הדברים.
בשעות הבוקר של יום רביעי, כשהוסר חלקית צו איסור הפרסום הגורף על הפרשה, הוקדשו כותרות אתרי החדשות המקוונים בשפה הערבית לאירועים פליליים שבהם היו מעורבים כמה מאזרחי המדינה הערבים. ככל שנקפו השעות והתרבו הגילויים, הופיעו פה ושם ידיעות על הפרשה, אך הן מיעטו לשהות בקדמת האתרים, אם בכלל הגיעו לשם. הידיעות עצמן התמקדו בדיווחים עובדתיים בלבד, בלי להידרש לפרשנות או להעמקה במשמעות הסיפור.
נראה היה כאילו אתרי האינטרנט בערבית ממש בורחים מעיסוק בפרשה, בניגוד למקביליהם בשפה העברית. תמונת המצב לא השתנתה בחלוף הימים. הפוטנציאל המקוון לעקיפת איסור הפרסום, בדמות השתלת קישוריות לאתרים לא-ישראליים, כמעט שלא נוצל, למעט הסתמכות על דיווחי העיתון הכווייתי "אל-ג'רידה" (שבאחרונה נטען כי מקורותיו בישראל מגיעים מראש לשכתו לשעבר של ראש הממשלה נתניהו).
שער העיתון "חדית א-נאס", 15.2.13
"זה עניין ישראלי", אומר מחמד ותד, עורך אתר החדשות המקוון "בכרא", ובכך הוא מכוון להיותה של הפרשה, בעיניים ערביות, נושא יהודי. ותד מאשר את התחושה העולה מגלישה באתרי החדשות: "סיקור הנושא היה בסיסי. התייחסו לזה כמו כל ידיעה, כיוון שהנושא לא מעניין את האזרח הערבי. אנחנו, כתקשורת ערבית, לא היינו חלק מכל הפרשה, בכלל לא ידענו עליה". לדעתו, מעורבותם של הח"כים מהמפלגות הערביות לא עודדה את העוסקים במלאכה להרחיב את הכיסוי, מה גם שבשעת הוצאת ההודעות לתקשורת בנושא, חברי-הכנסת פנו לתקשורת הערבית אחרונה.
ואכן, במגזין החדשות "מן אל-אח'ר", המסכם את אירועי היום באתר האינטרנט "בכרא", הסתפק המנחה ואאל עואד בכמה משפטים לקוניים לתיאור הפרשה.
ותד מצביע על נקודה נוספת – התקשורת בשפה הערבית נרתעת מלעסוק בנושאים בטחוניים הכרוכים במגע עם הצנזורה. כאן מופעלת מערכת צנזורה פנימית של כל כלי תקשורת, והיא לעתים קפדנית יותר מזו של הממסד: "בכל סוגיה שמכונה 'בטחונית' או 'רגישה', למרות שהיא יכולה להתפרסם ב-ynet, בתקשורת הערבית חושבים אילו סנקציות או הערות אנחנו נקבל". לכן יעדיפו להצניע את העיסוק בה.
יש להדגיש כי התקשורת בערבית אינה נמנעת מלעסוק בנושאים בטחוניים הנוגעים לאסירים בטחוניים או עימותים על רקע בטחוני בין החברה הערבית לממסד. למשל, בשבוע שבו נחשפה פרשת האסיר X התפרסמו בתקשורת בשפה הערבית ידיעות על אסיר שנמנע ממנו להשתתף בהלוויית אביו, שביתות רעב של אסירים ובמיוחד שביתת הרעב של האסיר סאמר עיסאווי, שלא יורדת מסדר היום התקשורתי בערבית (וכמעט שאינה זוכה לסיקור בעיתונות העברית), מעורבות ח"כיםערבים בסוגיית האסירים ועניינו של צעיר דרוזי הקורא תיגר על המערכת ומסרב להתגייס לצבא. ובכל זאת, כאמור, גורלו של האסיר X לא עיניין את רוב התקשורת הערבית.
שער העיתון "פנורמה", 15.2.13
לדעת ג'קי ח'ורי, מנהל מחלקת האקטואליה ברדיו א-שמס, העובדה כי אין אסיר ערבי בסיפור הופכת אותו ללא רלבנטי עבור התקשורת בערבית. ח'ורי מחזק את דברי ותד בכל הקשור לסיקור נושאים בטחוניים רגישים בתקשורת הערבית: "זאת לא סוגיה שאוהבים לעסוק בה", הוא אומר. הוא גם מזכיר בעיה נוספת: "מקורות המידע שלנו מוגבלים, אין לנו נגישות לגורמים במערכת הביטחון". לדעתו, דווקא עיתונאי ערבי שירחיב את העיסוק בנושא עלול לפסול את עצמו בעיני הציבור, שיסיק מכך שהוא מקושר למערכת הביטחון ולקהיליית המודיעין. "לדעתי האישית זו טעות", אומר ח'ורי. "אם זה קורה עם אסיר יהודי, זה יכול לקרות לאסירים בטחוניים מהחברה הערבית, ופה צריכה להיות נקודת העניין המרכזית ולכן יש לטפל בזה".
ואכן, רדיו א-שמס, תחנת הרדיו האזורית המשדרת מנצרת, עסקה בנושא מהיום הראשון שבו הותר להתייחס אליו, למרות החששות והבעיות שהוזכרו לעיל, כשהיא מתמקדת בזווית של זכויות אדם, זכויות אזרח וזכויות האסירים. גישה זו מתאימה לאופן שבו תופסים אנשי התחנה את ייעודה: למרות היותה מוגדרת "רדיו אזורי", הם שואפים להציג כיסוי עיתונאי של כלי תקשורת כללי ברמה הארצית. כדי להשיג זאת, הם פועלים בין היתר בסיוע פרשנים יהודים לענייני מודיעין, דוגמת העיתונאי יוסי מלמן, ופרשנים יהודים לענייני זכויות אדם, דוגמת עו"ד דן יקיר מהאגודה לזכויות האזרח, שרואיינו בתחנה בהקשר של פרשת האסיר.
הכיסוי הנרחב יחסית של א-שמס בלט במיוחד אל מול הדרך שבחרו המתחרים מרשות השידור, קול-ישראל בערבית, לכסות את הנושא בימים הראשונים ברצועות האקטואליה המקבילות בשעות הבוקר, שעות האזנת השיא.
בבוקר יום רביעי, הנושא המרכזי במבזקי החדשות של קול-ישראל בערבית היה הכוננות הנרחבת בירושלים מחשש לפיגועים (ככל הנראה הסיבה לכך נעוצה בעובדה שהפעילות הבטחונית התמקדה באזור שכונות עיסאוויה בירושלים, על-פי אתרים ערביים). פרשת האסיר X הוזכרה כמשנית במבזקי החדשות וזכתה לכיסוי מינורי בלבד בתוכניות האקטואליה. ההתמקדות היתה בחילופי ההאשמות בין אחמד טיבי לאביגדור ליברמן.
הנושא המרכזי בשידורי האקטואליה של התחנה היה יום הרדיו העולמי, שמצוין על-ידי אונסק"ו ב-13 בפברואר. למחרת, ה-14 בפברואר, היה הנושא המרכזי ברצועת האקטואליה "חג האהבה", יום ולנטיין, אם כי הפרשה זכתה למעט יותר זמן אוויר בכמה מן התוכניות. ברם, גם הפעם היו אלה דיווחים עובדתיים ולא פרשנויות.
מתוך מגזין החדשות "מן אל-אח'ר" (צילום מסך)
ח'ורי הביע תקווה כי עיתוני סוף-השבוע הערבים יכסו את הנושא, אך זו נכזבה. אמנם שני עיתונים, "פנורמה" ו"חדית א-נאס", נתנו מקום בשעריהם לסיפור בליווי תמונה, אבל בשני המקרים הכתבה היתה אינפורמטיבית בלבד, ללא פרטים חדשים או פרשנויות עומק. העיתון "כל אל-ערב" לא התייחס כלל לנושא בעמודי השער שלו, אף כי באותו גיליון התפרסם ראיון עם השיח' כמאל ח'טיב, סגן ראש הפלג הצפוני של התנועה-האסלאמית, שהביע זלזול בעבודת הח"כים הערבים בכנסת וטען כי היא אינה מניבה פירות.
יוצא דופן נוסף בכיסוי הפרשה היה מגזין הטלוויזיה "נטרה מן אל-דאח'ל" (מילולית – "מבט מהפנים"), שמופק על-ידי חברת ההפקות הנצרתית אל-ארז ומשודר בתחנת הטלוויזיה "פלסטין" ברשות הפלסטינית מדי יום שבת בשמונה בערב. בתוכנית ששודרה לאחר החשיפה התקיים באולפן דיון של כחצי שעה ובו דנו הדוברים בנושא מנקודות שונות. יש לזכור שהתוכנית אינה מיועדת לקהל ישראלי, ואולי בשל כך הדוברים בה יכלו להרשות לעצמם לשוחח בחופשיות על היבטיה השונים של הפרשה, ובכללם הקונספירטיביים: "מי רצה במותו של הסוכן X?", שאלו שם.