כביש ירושלים–תל-אביב, אתמול (צילום: אנה קפלן)

מישהו הזמין קריסה?

בשבוע שעבר הציג הפרשן הכלכלי הבכיר של "הארץ", נחמיה שטרסלר, עמדה חד-משמעית (שעליה חזר גם בהופעותיו כפרשן חדשות ערוץ 2): הכלכלה שלנו איתנה, הבנקים יציבים, אין טעם בתוכנית חירום ויש נזק גדול אפילו בדיבורים על תוכנית כזו, משום שהם מעוררים פאניקה, ופאניקה היא בדיוק הדבר שיכול לגרום לכלכלה איתנה ובנקים יציבים להצטרף בקול גדול לנפילה הגלובלית של השווקים. אלא שב"הארץ", נאמנים למסורת הסיקור העולמי שלהם, לא מתחשבים בעצתו של הפרשן שלהם. בניגוד לשאר העיתונים, שמקדישים את הכותרת הראשית למהומות בעכו ולגילויים בעניין השבויים, ב"הארץ" שמים את המשך ההתרסקות בוול-סטריט – זה היום השביעי ברציפות – בראש מעייניהם: הכותרת הראשית של העיתון מוקדשת לנושא, כמו גם שלושה טורי פרשנות על השער.

אז מה המצב, לפי "הארץ", טוב, רע או חסר תקווה? הכותרת מכריזה כי "הממשל האמריקאי שוקל להלאים בנק", ומצב הרוח יורד ככל שהסיקור מתרחק מדיווח על העובדות ומתקרב למחוזות הפרשנות והספקולציה. כך, לפי הידיעה החדשותית של דפנה מאור, המצב הכלכלי העולמי בכי רע, ולדיווח היבש נוספת אווירה היסטרית משהו (עם תיאור חווייתי כמו "האימה בשווקים"), אבל העובדות עצמן מלמדות על שיתוף פעולה בינלאומי בין ממשלות להורדת הריבית ולטיפול במשבר, כמו גם על צעדים ממשלתיים מקומיים והתגייסות של קרן המטבע הבינלאומית לעזרה במשבר.

אלא שבטור הפרשנות שלה מתייחסת מאור לכל הנ"ל כאל דבר "גרוע" במיוחד, קוראת לתוכנית החירום האמריקאית "טיוטה מרושלת" (למרות שהייתי מוכן להתערב על מניות טבע שלי שעיתונאי הכלכלה הישראלים לא למדו על בוריה את התוכנית של פולסון), ומכריזה גם על כשלונה של תוכנית החירום הבריטית. ומהו הגורם העיקרי למשבר? פאניקה, כך מאור, ויחלוף זמן רב עד שהיא תשכך. לצד הטור של מאור כותב איתן אבריאל על "כלכלת ישראל" ושואל "האם הבנקים יציבים". התשובה היא: כן. אבל רובו של הטור מוקדש לתיאור ההתמוטטות האפשרית של בנק או בנקים ישראליים כתוצאה מנפילת לווה גדול או בריחה של מפקידים, ולספקולציות מפחידות עוד יותר. ומהי כותרת טור הפרשנות השלישי, של עמי גינזבורג? "לקראת יום א' השחור". גינזבורג מכין את הקוראים לנפילות כואבות ומכאיבות עם חידוש המסחר בבורסה הישראלית מחרתיים.

תמונת המצב של הסיקור הכלכלי נכון לעכשיו היא כזו: העיתונאים יודעים שכלכלת ישראל יציבה, הבנקים כנראה יציבים, המפעלים ממשיכים לייצר והחברות ממשיכות להרוויח (ב"מעריב" מביאים דוד ליפקין ויוסי גרינשטיין תחזית חיובית של קרן המטבע הבינלאומית שלפיה המשק הישראלי יצמח השנה בשלושה אחוזים, והערכה כי הבנקים כאן יציבים יותר מאלה שבאמריקה ובאירופה). במצב כזה, יודעים העיתונאים וכותבים זאת שוב ושוב, הדרך היחידה שבה אנחנו עלולים לצלול יחד עם מדינות כמו ארה"ב ואיסלנד למשבר חריף וכואב היא אם תתעורר בציבור פאניקה (היסטריה, בהלה או חרדה), והוא ימשוך את כספו מכל מקום שבו הוא נמצא ויחזור לאלמנט הבנקאי הישראלי הבסיסי: הבלאטה (או אג"ח קצר מועד),  אלא שאף עיתון, כך נראה, לא הצליח להתיר את הקשר הגורדי שבין דיווח על משבר בינלאומי בהתהוות לבין יצירת פאניקה שתחריף אותו לכלל קטסטרופה מקומית. ובקיצור: במקום לחשוב פעמיים לפני שכותבים, פשוט כותבים פעמיים, וכך אנו מקבלים סיקור מפוחד ומפחיד מחד גיסא, וקריאה לא להיבהל מאידך גיסא.

אני פונה ללב שלכם

הכותרת הכלכלית ב"ידיעות אחרונות" היא "יום כיפור בוול-סטריט", וכותרת המשנה מכריזה כי "למרות צעדי החירום העולמיים: פאניקה בבורסה בניו-יורק", אבל כותרת הטור של סבר פלוצקר מרגיעה: "אצלנו פחות גרוע", וגם לב לבייב מנסה להרגיע. תחת הכותרת "בלב הסערה" מפנה שער העיתון לכתבה במוסף לשבת, "לב לבייב מדבר עם סבר פלוצקר: 'אני עדיין שווה מיליארדים'". ב"הארץ" מביאים הוכחה לכך שיש לו זמן להתעסק גם עם דברים אחרים מלבד פגישות הרגעה עם משקיעים ועיתונאים: "אנשי תוכנית החינוך 'זמן מסע', שבמימון איש העסקים לב לבייב, מפעילים לאחרונה מסע לחצים מאורגן על משרד החינוך, במטרה לבטל את ההחלטה להפסיק את כניסתם של אנשי התוכנית לבתי-הספר". התוכנית עוסקת ביהדות ומיועדת לבתי-ספר חילוניים.

חד-קיום

מי האשם בפרוץ המהומות הלאומניות בעכו - הערבים, היהודים או אולי המשטרה? מקבץ כותרות משערי העיתונים. אלוהים נמצא בניואנסים:

"ידיעות אחרונות": מהומות עכו

דווקא בעיר שסימלה את הדו-קיום היהודי-ערבי נפערה במהלך יום הכיפורים תהום של אלימות. נהג ערבי לא כיבד את קדושת החג ובתוך זמן קצר החלו התפרעויות ברחובות וקטטות המוניות. מאות שוטרים הוצבו בין המחנות

"מעריב": עכו בלהבות

הדו-קיום בין תושביה היהודים של עכו לערביי העיר התפוצץ ביום כיפור: ג'מאל תאופיק, תושב העיר, נכנס ברכבו לשכונה יהודית והותקף על ידי עשרות שצרו על בית משפחתו. התושבים הערבים הגיבו בניפוץ שמשות ובהרס מכוניות. גם אמש נמשכו המהומות. אחד התושבים: "זה נראה כאילו היתה כאן אינתיפאדה"

"הארץ": המשטרה דוחה הביקורת: לא יכולנו למנוע המהומות בעכו

האלימות בעיר פרצה לאחר שנהג ערבי נכנס עם רכבו לשכונה מעורבת ביום כיפור והותקף על ידי תושבים יהודים

אולמרט חושב פעמיים

שתי ידיעות ב"הארץ" מתייחסות לראש הממשלה היוצא אהוד אולמרט. האחת מופיעה על השער וחובטת חזק על חזהו, ולמעשה בפרצופו, של ראש הממשלה: "רה"מ מכה על חטא: קישור שליט לרגיעה היה טעות". בידיעה מביא ברק רביד ציטוטים מ"סביבתו של אולמרט" (כנראה בדיוק עמד שם מישהו שממש לא סובל את אולמרט): "בדיעבד, אולי היינו צריכים לחשוב פעמיים ולדרוש צעדים ברורים יותר בעניין גלעד שליט לפני הרגיעה". כעת, כך הסביבה, לחמאס אין אינטרס להזדרז להיכנס למו"מ על שחרורו של שליט וישראל מצידה לא רוצה להפר את הרגיעה. כיצד מגיעה ידיעה שלילית כזו על אולמרט מסביבתו הקרובה (בהנחה שהמידע האנונימי הוא אכן אותנטי)? נראה שהספין היה אמור לפגוע באהוד ברק, שבאותה "סביבה" מסתורית מאשימים אותו שהוא זה שדחף לרגיעה, אלא ש"הארץ" סובב את הבלון כך שהאוויר החם ייפלט דווקא בפניו של אולמרט.

הידיעה השנייה הנוגעת לאולמרט היא המשכה של ידיעה מה-6 לחודש, אז מתח "הארץ" ביקורת על אולמרט שמסר נכסי נדל"ן בירושלים לידי הרוסים, ערב נסיעתו לרוסיה. כעת כותרת הגג לידיעה היא "ביקור אולמרט הצליח", וכותרת הגג היא "רוסיה: לא נספק טילים לאיראן וסוריה". ידיעה קטנה אחרת באותו עמוד מביאה את תשובת המדינה לעתירה בבג"ץ נגד מסירת השטחים. אמנם בידיעה הראשונה עצמה, שמביא יוסי מלמן, נראה כאילו רוסיה כלל לא הבטיחה דבר, אלא רק רמזה רמזים עמומים (כך גם ב"מעריב". ב"ידיעות אחרונות" הרמזים הופכים לאמירות ברורות ומהדהדות).

ענייני תקשורת

תקשורת, ולא רק תקשורת: "תיקון לחוק הגנת הצרכן שנכנס היום לתוקף קובע: בית-עסק שיתבקש לנתק צרכן משירות יהיה חייב לעשות זאת בתוך שלושה ימים. וגם העונש מוגדר בחוק: לקוח אשר יחויב על עסקה מעבר לאותם שלושה ימים יהיה זכאי לתבוע מספקית השירות פיצויים בסכום של 10,000 שקל" ("מעריב", לירן דנש).

ג'קי חוגי מדווח ב"מעריב" כי כוחות סוריים עצרו שני עיתונאים אמריקאים בגבול לבנון. השניים עובדים בעיתון הירדני "ג'ורדן טיימס".

הכותרת הראשית של מוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות": "הפח הגדול – כך נלכדנו בשנת המסך הגרועה ביותר". תמונת השער היא מכשיר טלוויזיה מוטל בפח זבל.