עדיין קורסים

אתמול בישרה הכותרת הראשית של "הארץ" על "לחץ על האוצר לגבש תוכנית חירום", אולם כתבי העיתון לא סיפקו מידע משמעותי על אופיה של התוכנית, אלא רק על התנגדותם של ראש הממשלה, שרת החוץ ושר האוצר לפריצת מסגרת התקציב. האם אתמול פשוט לא היה מידע ממשי על התוכנית? ייתכן. כך או כך, החבילה שהושקה אתמול ב"הארץ" מפליגה היום בכותרות הראשיות הכמעט זהות של "מעריב" ו"ידיעות אחרונות": "האוצר מכין תוכנית חירום" ב"ידיעות אחרונות", ו"תוכנית החירום של האוצר" ב"מעריב". ב"ישראל היום" הכותרת הראשית היא "מכירת חיסול. הממשלות מתערבות, חוץ מאשר בישראל". אז מה קורה? האוצר מתנגד לתוכנית, האוצר מכין תוכנית, או שהוא בכלל יושב בחיבוק ידיים?

שר האוצר רוני בר-און (מימין) והנגיד סטנלי פישר (צילום: פלאש 90)

נתחיל ממה שכולם מסכימים עליו, ומה שהוא הנושא של הכותרת הראשית של "הארץ": "בהלה עולמית מפילה את הבורסות". הנפילות הבורסאיות – ובמידה פחותה ההתמוטטויות הבנקאיות – המשיכו את התפשטותן ברחבי הגלובוס, והמדדים ירדו בכל העולם, מיפן ועד ברזיל. בסך-הכל נמחקו 2.5 טריליון דולר מבורסות העולם. נדב איל מצטט ב"מעריב" את ה"דיילי טלגרף" הבריטי: "אף אחד לא יינצל, אלא אם כן יש לו מטילי זהב בבית". היורו ממשיך לרדת והגיע לשער של 4.72 שקל (כותרת בעמ' 4 ב"מעריב": "התיירים מרוויחים, היצואנים מפסידים"). אמנם כותרת גג על שער "ידיעות אחרונות" אופטימית מעט: "שינוי כיוון בוול-סטריט? ההתרסקות נבלמה אמש לקראת תום המסחר".

לפי "מעריב" (יוסי גרינשטיין, אביב לוי ואמיר כידן): תוכנית החירום שגיבשו משרד האוצר ובנק ישראל כוללת "הזרמת מיליארדי שקלים לבנקים ולשוק ההון, הבטחת 'רשת ביטחון' לחיסכון הפנסיוני (קופות הגמל, קרנות הפנסיה וכו'), אין כוונה ליזום ביטוח לפקדונות הציבור, מחשש שהדבר יוביל לפאניקה ולמשיכת פקדונות היסטרית". מתי התוכנית תופעל? "במקרה של הידרדרות ניכרת במצב הנזילות בבנקים והמשך המפולת בבורסות". האינפורמציה שמוסרים גד ליאור ואלי שמעוני ב"ידיעות אחרונות" דומה למדי. גם ב"ישראל היום" העובדות המדווחות דומות, אלא ששם הן מובאות בצורה מגמתית, כביקורת על ראש הממשלה אהוד אולמרט, שאומר ש"בשלב זה אין צורך בהתערבות בשוק".

במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" מופיע מאמר של פרופ' אריאל רובינשטיין. לדבריו, הוא הוזמן לפגישת התייעצות עם שר הביטחון ושרת החוץ, אולם נבצר ממנו להגיע ולכן הוא נותן את עצתו בפומבי: "תפסיקו להאזין לכלכלנים. הרי איך ייתכן שאחרי התמוטטות השיטה הכלכלית, שלחברי הפורום שזימנתם היה חלק בהאדרתה, אתם עדיין מאמינים שיש להם מה לומר על כלכלה יותר משבעה אנשים מקריים שתלקטו ברחוב?". ובמדור הדעות של "הארץ" מסכם שלמה אבינרי את מאמרו כך: " כל מי שביהירות ומתוך זלזול בכל עמדה אחרת סברו שהם מבינים איך העולם בנוי, דירדרו את הכלכלה לשבר שלא היה כמותו מאז שנות ה-30. עתה רצוי שיצטיידו בענווה ובפחות ביטחון עצמי בצדקתם. ב'מבוא לכלכלה' באוניברסיטאות במערב, וגם בישראל, יצטרכו להאזין עתה גם לקולות אחרים, ושרי אוצר לא יוכלו לומר עוד 'למשל באמריקה'. השוק הבלתי מרוסן הוכיח את עצמו כאל שהכזיב".

ב"הארץ" כותב נחמיה שטרסלר נגד תוכנית חירום או "רשת ביטחון" כזו או אחרת. דיבורים על תוכנית כזו רק מגבירים את הפאניקה, הוא כותב. מי שמוביל את הדיבורים על תוכנית חירום הוא שר הביטחון אהוד ברק. שטרסלר טוען כי ברק קורא ליישום תוכנית חירום רק ממניעים פוליטיים זרים, ומזכיר כי בינתיים התוצאות של תוכנית החירום האמריקאית הן ירידות בבורסה שם. בטור במדור הדעות הוא ממשיך להצליף בברק ובמפלגתו. מתחת לטור של שטרסלר בעמ' 2 של "הארץ" מביא אלי אשכנזי את סיפורו של "ערן", משקיע בן 32 שאיבד 30% מחסכונותיו, שהיו מושקעים בבורסה. המסר המסכם של הידיעה הוא להשאיר את הכסף בפנים ולקוות לטוב.

מעניין לראות כי בדיווחי הכתבים הכלכליים משולבים מסרים מרגיעים על כלכלה ישראלית חזקה ובנקים יציבים, בעוד שאצל הפרשנים הכלכליים ניתן למצוא גם הערכות הפוכות. הסיבה, ככל הנראה, היא שהכתבים, לעומת הפרשנים, מחוברים באופן יותר הדוק וצמוד לצינורות ההזנה של המידע מאנשי האוצר והבנקים עצמם, וכמאמר כותרת משנה ב"מעריב": "קריסת הבורסות בעולם שיחררה מראשי המשק בעיקר מסרים מרגיעים".

מי צודק, המרגיעים או המזהירים? כמובן שאף אחד לא יודע. מה שאפשר לדעת הוא שכפי שכותבים רבים, את המשבר הזה, במיוחד אצלנו, לא גורמות ומובילות חברות מפסידות או מפעלים לא מתפקדים – אלא בעיקר בהלה ופאניקה. ומה יוצר פאניקה, הרגעה או התססה? את זה קל יותר לנחש.

מי אשם? סבר פלוצקר עוסק בשאלה המעניינת הזו בטור ראשי ב"ידיעות אחרונות" (וקובע גם עמדה הפוכה מזו של המתחרים ב"דה-מרקר" כשהוא כותב שהבורסה אינה מקום להשקעה ארוכת טווח): "עכשיו עורכים את מסדר האשמים מקרב מנהלים בכירים בחברות פיננסיות שקיבלו שכר גבוה והטבות מופלגות. האמת פחות קונספירטיבית-פלילית ויותר עמוקה. אין כאן סנהדרין של מזימות ואין כאן מוצצי דמים – ואנחנו, היהודים, מן הדין שניזהר שבעתיים בהטלת אשמה קולקטיבית בקבוצת עילית כלכלית זו או אחרת [...] שוק המניות הקפיטליסטי הוא מעצם טיבו בלתי יציב, בלתי חזוי, שלוח רסן, נטול אורך נשימה ולכן בלתי ראוי לחיסכון ארוך טווח. מדי כמה שנים הוא מתנפח, מדי כמה שנים הנפיחות מתפוצצת. בין לבין, המשקיע הקטן יכול להפוך למיליונר ובחזרה למשקיע קטן".

בועז יונה מתנצל

כותרת על שער "הארץ": "בועז יונה הורשע בגניבה וביקש מחילה". כותרת המשנה: "'נכשלתי, אני מתנצל', אמר מנכ"ל חפציבה. 'תחזיר את הכסף', ענו רוכשי הדירות". "עכשיו הוא מצטער" היא כותרת הידיעה ב"מעריב" על יונה, מנכ"ל חברת הבנייה פושטת הרגל, שהודה בין היתר בעבירות של מרמה וזיוף תמורת עסקת טיעון לשבע שנות מאסר ותשלום של ארבעה מיליון שקל. יונה התנצל והביע חרטה, אך טען שלא לקח כסף לכיסו וביקש מהשופט לאשר את עסקת הטיעון. כותרת המשנה של הידיעה בעניין ב"ידיעות אחרונות": "נאום הסליחה של יונה, שירצה שבע שנות מאסר, הרתיח את נפגעי קריסת חפציבה: 'נרדוף אותך'".

מלמעלה: בועז יונה ועפרה שורקי, שאיבדה את ביתה בהתמוטטות חברת "חפציבה", אתמול בבית-המשפט (צילום: מיכל פתאל)

גזר הדין יינתן עוד חודש וחצי. לפי כונסי הנכסים, 100-50 משפחות מבין 4,500 נפגעי חפציבה נתונות במצב קשה עקב התמוטטות החברה, ונדרש סכום של 17-15 מיליון שקל כדי לפצותן. ואגב פלילים: בית-המשפט אסר על המשטרה לסגור את מסעדת גחלים של העבריין הנתנייתי ריקו שירזי.

עוד סיבה

שלום ירושלמי מוצא סיבה מעניינת (נוספת) לכשלונו של אולמרט: "רגשי הנחיתות של ראשי ממשלה שלא היו קרביים הובילו אותם לתעוזה מיותרת שגרמה להפלתם. פעם פרס, עכשיו אולמרט" (כותרת המשנה של הטור במדור הדעות של "מעריב"). מסכנים הפוליטיקאים ה"אזרחים" שלנו. פעם מכים אותם על כך שאין להם ניסיון בטחוני ומאשימים אותם בתבוסתנות, ופעם מצליפים בהם משום שהם נועזים מדי. לצערנו, לפעמים המאשימים צודקים פעמיים.

גלעד שליט

כותרת על שער "הארץ": "מערכת הביטחון: אוזל הזמן להחזרת גלעד שליט בשלום". עמוס הראל ואבי יששכרוף מצטטים "מקורות בטחוניים" המביאים שלל סיבות מדוע התמשכות העניין עלולה להביא לסיכול השחרור ול"סיום טרגי של הפרשה". אתמול התקיימה עצרת לשחרור שליט. ב"מעריב" מקדישים לעצרת ידיעת כיתוב-תמונה בעמ' 6. ב"ידיעות אחרונות" ידיעה כזו מתפרסמת בעמ' 10.

עצרת למען שחרורו של גלעד שליט, אתמול בתל-אביב (צילום: גילי יערי)

קלמן ליבסקינד כותב על העניין במדור הדעות של "מעריב" תחת הכותרת "הקמפיין של הברנז'ה": "אם עד עכשיו המאבק לשחרור החייל החטוף התאפיין בעממיותו, עכשיו הוא הפך לברנז'אי. מהיום מובילים אותו גיא מרוז ואורלי וילנאי, שני אנשים טובים באמת, שכולנו יודעים כמה כוח יש להם ומה הם עושים למי שלא מקשיב להם". ליבסקינד מתלונן על כך שמרוז כלל אינו מצוי בפרטי העניין, וכי אנשי תקשורת הופכים את הסוגיה לפוליטית ומתעלמים מהמחיר הכבד של שחרור שליט "בכל מחיר".

ענייני תקשורת

בעמ' 11 במוסף "גלריה" של "הארץ" מדווחת גילי איזקוביץ' על הגעתו הצפויה לארץ של דניאל פאוול, מפיק תוכנית הסאטירה האמריקאית "דה דיילי שואו", במסגרת פסטיבל ראש-פינה; על הצטרפותה של קרנית גולדווסר, אלמנתו של חייל המילואים אהוד גולדווסר, לטלוויזיה החינוכית. גולדווסר עתידה להגיש פינת איכות סביבה בתוכנית "עושים סדר", ואולי גם תוכנית משלה בתחום זה; בידיעה המרכזית בעמוד מדווחת איזקוביץ' כי מנכ"ל רשות השידור, מוטי שקלאר, דורש לשכתב תשדיר פרסומת של עמותת "גישה" כתנאי להשמעתו ברדיו. התשדירים קוראים להתיר לעזתים לצאת ללימודים בחו"ל, ומשתתפים בהם יוסי שריד, יהונתן גפן ואלונה קמחי. לטענת שקלאר, הנושא "שנוי במחלוקת", ונושאים כאלה אסורים לפרסומות, על-פי כללי הרשות.

ב"מעריב" מדווח ג'קי חוגי כי נשיא מצרים מובארכ חנן את העיתונאי אבראהים עיסא, שנשפט למאסר לאחר שכתב כי מובארכ חולה מאוד.

ועוד ענייני תקשורת (והפעם: יום כיפור)

חלק גדול משער "מעריב" מוקדש היום לתמליל שיחה בין הרמטכ"ל דן חלוץ לשר הביטחון עמיר פרץ בימים האחרונים של מלחמת לבנון השנייה, שיתפרסם מחר במוסף יום כיפור. לפי "מעריב", השיחה בין השניים עסקה בהדלפות לתקשורת וכללה הטחת ביקורת קשה של חלוץ במזכיר הצבאי של פרץ. "שר הביטחון כבר הורה לבדוק", כותבים ב"מעריב". לא, לא לבדוק משהו שקשור לתוכן השיחה המודלפת: שר הביטחון הורה לבדוק כיצד היא דלפה ל"מעריב". חלקה הראשון של ידיעת הפרומו, החתומה על-ידי בן כספית, מתייחסת לבדיקה שאולי תהיה (אולי אפילו על-ידי המלמ"ב!), ומזכירה בגאווה את הפלצות שאחזה במערכת הביטחון מהדלפת המסמך. בקיצור, מהדברים עולה תחושה לא נעימה, כאילו ההישג העיתונאי הוא בהצלחה לשים את היד על מסמך חסוי, בלי קשר לתוכנו. כותרת ההפניה לסיפור על שער העיתון היא "יום כיפור ב'מעריב'". ייתכן שזו כותרת מתאימה בהחלט.

אתמול ושלשום חגגו כמה כלי תקשורת את הטעות המביכה של "הארץ", שציטט באופן שגוי את שר החוץ הצרפתי בכותרת הראשית של העיתון. היום, כשהעיתונים מדווחים על הגשת טופסי המועמדות של ארקדי גאידמק לראשות עיריית ירושלים (ועל פתיחת משפטו בצרפת בפרשת אנגולה-גייט, באשמת מכירת נשק לא חוקית למלחמה שגבתה חייהם של מיליון בני-אדם), מביך להיזכר גם בכותרת הראשית של "הארץ" מה-10.9. "גאידמק צפוי לפרוש מהמירוץ בירושלים", נכתב שם אז. לילי גלילי, שהביאה את הידיעה, אמנם סייגה אותה ותלתה אותה בכניסתו של דרעי למירוץ (דרעי הודיע אתמול כי לא יערער על החלטת בית-המשפט שלא לקצר את תקופת קלונו, וויתר על מועמדותו לראשות העיר), אבל כמו שבדרך כלל קורה, הכותרת והבולטות שניתנה לה צימצמו את ההסתייגות הזו. מישהו אמר "יום כיפור ב'הארץ'"?.

אריה דרעי בוחן אתרוג, אתמול במשרדו בירושלים (צילום: מיכל פתאל)

יום כיפור הוא גם יום השנה למלחמת יום-כיפור, כנראה הטראומתית במלחמות ישראל בעת החדשה. כבר כמה ימים שהעיתונים מספקים כתבות ושברי כתבות והבטחות לכתבות העוסקות בהיבטים שונים של המלחמה ההיא. "כמו עשן אפור המגיח מתחת לדלת נעולה מבצבצים בשבועות האחרונים החוצה סיפורים על מלחמת יום-הכיפורים", כותב עפר שלח במדור הדעות של "מעריב" (שמיד אחריו, במוסף "המגזין" של העיתון, מופיעה כתבה של דנה ויילר על "המאבק להוכיח שגדוד השריון [...] הוא שהוביל את הקרב בחווה הסינית במלחמת יום כיפור", ולא הצנחנים), "לפחות חמישה ספרים חדשים הופיעו לאחרונה או עומדים בדפוס, וכל אחד מהם מעורר תגובות [...] 35 שנים אחרי, המלחמה ההיא חיה הרבה יותר מרוב האירועים הישראליים [...] זה טבעי לגמרי, ונדיר רק אצלנו. כנראה שצריך אירוע בסדר הגודל של יום-כיפור כדי לצלוח את מעטה העור העבה וסף הריגוש הגבוה שיצרנו לעצמנו [...] עבור לא מעט מידידי, שגדלו בישראל המופרטת, התקשורתית והצינית, שבה אורך חייו של סיפור הוא באמת לא יותר מרבע שעה, יש לסיפורים האלה ריח חמוץ של ויכוחי קשישים על חלוקת התהילה. אבל בעיני, הקרב על הזיכרון הוא מבחן לאיכותה של חברה. רק מי שבאמת חשוב לו מה היה, חשוב לו מה יהיה".