כפרות (צילום: פלאש 90)
שערי העיתונים הם כמעט תמיד חגיגה לעיניים רק למי שמתקשה לראות. אחרי הכל, העיתונות מדווחת על המציאות, והמציאות לא משהו (סליחה, אלוהים). אבל יחסית לתקופת שלום (יחסי), שערי העיתונים היום מפחידים ושליליים במיוחד (מישהו אמר הימים הנוראים? כן, קלישאות יום כיפור פזורות בין הדפים ובכותרת הראשית של "ישראל היום"). "קורסת", "חירום", "היום הכי גרוע", "יום כיפור בבורסה". תולעת המשבר, שמכרסמת בכלכלה כבר כמה חודשים, מפתיעה את השוק (ואת העיתונות?) כל פעם מחדש כשהיא מביאה לעוד שיאים של נפילות והתמוטטויות. ואם הכותרות האדומות על הירוקים הנמוגים במיליארדיהם אינן מדכאות אתכם, מציע "ידיעות אחרונות" על השער תמונה גדולה של שולה זקן (לרגל ראיון ב-ל-ע-ד-י), שתזכיר לכם כי תולעים מכרסמות גם בפוליטיקה ובמינהל שלנו, ולא רק בכלכלה, ושער "מעריב", עם ג'יבלי ודיין ועוד סיבוב עיתונאי על "הפרשה", יזכיר לכם שהמצב כאן תמיד היה מכורסם.
קריסה, קורסים, קרסנו
"יום כיפור בבורסה" היא הכותרת הראשית של "ישראל היום", ו"הבורסה בתל-אביב קורסת" היא הכותרת הראשית של "מעריב" (טוב, "יום שני השחור" כבר היה לנו בשבוע שעבר). "ידיעות אחרונות" בוחר שלא לנפק כותרת בלהה משלו (אם כי כותרת הגג שלו היא "היום הכי גרוע ב-10 שנים"), אלא ללכת על ז'אנר כותרות אחר, כותרות הריאליטי, עם "המשבר ואנחנו". במקום גרפים וחצים אדומים במגמת ירידה, "ידיעות אחרונות" הולך על סימן שאלה גדול (ואדום) על השער. "הארץ" מציע, כרגיל, כותרת ראשית שגם מספקת מידע כלשהו לקורא (גם אם לפעמים מידע מוטעה, כמו אתמול למשל): "לחץ על האוצר לגבש חבילת חירום. ברק: נדרשת התערבות לטיפול במשבר".
עוד ב"הארץ": הירידות: מדד המעו"ף ב-6.3%, מדד תל-אביב 100 ב-7%, מדד הנדל"ן ב-11%. ציפי לבני ורוני בר-און אמרו שיהיה בסדר, כלכלת ישראל חזקה. ברק אמר שהליכוד אשם במשבר (ודיברו על חבילת חירום או משהו. לא בדיוק ברור).
"ידיעות אחרונות" ממשיך לספק לקוראים את השירות שסיפק גם אתמול: קו חם עם מומחים שיענו על שאלות מודאגות בעניין המשבר הכלכלי. היום מפרסם העיתון את התשובות לשאלות שנשאלו אתמול: אל תקנו מניות רק כי הן זולות (הן עלולות לרדת עוד יותר); אל תשקיעו יותר מ-10% מהכסף שלכם במניות לטווח ארוך; אל תמשכו את קרן ההשתלמות; אל תשברו את קופת הגמל; אל תחששו מכך שמנהל התיקים שלכם יגנוב לכם את הכסף.
המומחים של "ידיעות אחרונות" אינם כתבי העיתון (בניגוד למשל לקו החם של "מעריב", כפי שאפשר היה להבין מהפרסום במוסף "עסקים" אתמול), אלא אנשי בנק הפועלים. השנה איבד בנק הפועלים את בכורתו בין הבנקים הישראליים ומנייתו נחתכה, נכון לאתמול, ב-50%. השנה הוא נחשף בצורה מסוכנת למשבר הסאב-פריים בארה"ב, הסתבך בעימותים עם הרשות לניירות ערך, היה מושא לביקורת על השכר העצום והלא מוצדק שהוא מעניק למנהליו, עבר טלטלות עזות בשדרת הניהול והבעלות שלו, וכעת בנק המזרחי דורש בטחונות מוגדלים מהבעלים שלו (על-פי ידיעה של יהודה שרוני אתמול ב"מעריב"). האם אלה המומחים שאיתם תרצו להתייעץ על דרך ההתמודדות עם המשבר הכלכלי? מצד שני, יכול להיות שב"ידיעות אחרונות" חשבו שאנשי בנק הפועלים יודעים ללמוד מטעויות, ועתה הם בוודאי משכילים מאוד.
ומחשבה אחרונה בעניין הזה: מומחי בנק הפועלים מייעצים לנו לסמוך על מנהל התיקים שלנו. ההצלחה הבולטת של הבנקים השנה היתה עשיית חוכא ואטלולא מרפורמת העמלות ורעיון התחרות החופשית, ותחיבת יד ערמומית ודביקה עמוק עוד יותר אל כיסנו, בלי שנוכל להתגונן.
ראובן וייס מדווח ב"ידיעות אחרונות" ממשרדים של חברת השקעות. "לכל רצפה יש מרתף", אומר לו אחד מיועצי ההשקעות, "מי שקונה עכשיו אלה הכרישים", אומר יו"ר החברה. והרי לכם התורה כולה על רגל אחת.
אולמרטרויסקה
"אולמרט יוצא היום למוסקבה לפגישות עם ראשי השלטון" היא כותרת עמ' 9 ב"ידיעות אחרונות". הכותרת היא "חיבוק רוסי", ובסוף כותרת המשנה נכתב "המתנה של אולמרט לרוסים: חצר סרגיי". איזה יופי טופי, חיבוקים ומתנות. נראה שאולמרט הצליח ליצור מדינה שכיף לחיות בה, וכנראה שזו רוסיה (השבוע). העיתונים האחרים, מימין ומשמאל, יודעים לספר סיפור אחר על המתנה היפה של אולמרט. "הארץ" ו"ישראל היום" מדווחים שניהם על השער על עתירה לבג"ץ נגד מסירת הנדל"ן הירושלמי לרוסים, בטענה שממשלת מעבר אינה מוסמכת למסור שטחים. כלומר, מסירה ממש. כי בהבל פה אולמרט כבר מסר את השטחים כולם בראיון שנתנו לו ב"ידיעות אחרונות" (וכותרת משנה בעמ' 6 ב"הארץ" היום: "שרת החוץ ביקרה את הסכם העקרונות שהציע רה"מ לאבו-מאזן, והוסיפה: מו"מ מנהלים בחדר, ולא בעיתונים").
ב"ישראל היום" יוצא דן מרגלית בחריפות נגד המסירה שתמורתה, לטענתו, לא קיבלה מדינת ישראל דבר, וב"הארץ" כותב נדב שרגאי על "'מרוץ החימוש' הרוסי של נכסים בא"י" דוד קרויאנקר מחווה דעתו בעד המסירה, אולם מודה ש"אני לא ער לכל ההיבטים המשפטיים של הפרשה".
חצר סרגיי (צילום: פלאש 90)
ענייני תקשורת
במוסף "גלריה" של "הארץ" כותב יובל סער על מגזין העיצוב הדו-שנתי "פיקניק": "עוף מוזר בעולם המגזינים בישראל [...] מלבד שישה עמודים של קרדיטים [...] אין טקסט בכל 300 עמודי המגזין". בסוף החודש שעבר יצא הגיליון השלישי, המוצע למכירה גם ברחבי העולם. העורכים: הילה נבוק, עדי אנגלמן ומאיר קורדבני, שאומר לסער: "אנחנו מוכרים יותר בעולם מאשר בארץ, ועוד לא קרה ששאלו אותנו בחו"ל למה אין טקסט במגזין". עוד ב"גלריה" מראיין סער את מי שעיצב את הבית שבו רובצים משתתפי תוכנית הריאליטי "האח הגדול".
על שער "גלריה" כותבת שירי לב-ארי על החיפושים בהוצאת הספרים כתר אחר מחליפה לרונית וייס-ברקוביץ, העורכת הראשית שעזבה. בין אלה "ששמם הוזכר כמועמדים פוטנציאליים" מונה לב-ארי את שרי גוטמן, המו"לית של אחוזת-בית; אייל דותן, מרצה לספרות באוניברסיטת תל-אביב; נועה מנהיים, לשעבר מבקרת ספרות ב"ידיעות אחרונות" וכיום עורכת בהוצאת כנרת; יוסף כהן, לשעבר עורך "כל העיר" וכיום מו"ל הוצאת עברית; גליה ליכט, ראש מערכת הכתבות של "הארץ"; דרור משעני, לשעבר עורך מוסף "ספרים" של "הארץ" וכיום עורך בכתר, ואיריס מור, מי שרק לאחרונה פוטרה מעריכת "גלריה". לב-ארי מזכירה גם את המצב המסובך של ההוצאה, אחרי פירוק השותפות עם סטימצקי וחילופי הגברי התכופים בתפקיד המנכ"ל.
שר החוץ הצרפתי קושנר (צילום: פלאש 90)
כפי שאפשר להבחין, בין המועמדים, אליבא דלב-ארי, רבים עיתונאי "הארץ" לשעבר (ארבעה מתוך שבעה). ייתכן כמובן שהסיבה היא שאלה האנשים שלב-ארי מכירה, ולא מפני שעיתונאי "הארץ" הם אנשים משכילים ואינטליגנטים במיוחד. כך או כך, ודאי שעיתונאי "הארץ" אינם לוקים בבורות ובעילגות חריפות יותר משל העיתונאי הממוצע. הטעות שהתגלתה אתמול בציטוט שערכו ברק רביד ואלוף בן עם שר החוץ הצרפתי קושנר ("תאכלו את איראן", שהיה בעצם "תכו את איראן"; קושנר אמר "Hit", הכתבים שמעו "Eat") יכולה היתה לקרות לכל אחד (ב"הארץ" מפרסמים היום הבהרה שבה מסופר כי המראיינים העבירו את תמליל הראיון לאנשי קושנר, ואלה לא תיקנו את הטעות). אבל היא לא היתה מביכה כל-כך ולא היתה מקבלת הד כזה בתקשורת אם עורך עמודי החדשות של "הארץ" לא היה בוחר בציטוט הוולגרי הזה ככותרת הראשית של העיתון כולו (אחרי הכל, עיתונאי "הארץ" בוודאי זוכרים שזו לא הפעם הראשונה שקושנר טוען שה"ארץ" מצטט אותו באופן שגוי ומקצין את דבריו).