שר החוץ הצרפתי ברנאר קושנר (מימין) ושר החוץ הגרמני יושקה פישר, מחכים לשרת החוץ ציפי לבני, היום במשרד החוץ בירושלים (צילום: אוליביה פיטוסי)

שר החוץ הצרפתי ברנאר קושנר (מימין) ושר החוץ הגרמני יושקה פישר, מחכים לשרת החוץ ציפי לבני, היום במשרד החוץ בירושלים (צילום: אוליביה פיטוסי)

תאכלו אותם

חידה: באיזו ממשלה חבר שר שהגרעין האיראני גורם לו לפלוט ביטויים עממיים כמו "תאכלו אותם"? התשובה מובלטת היום ככותרת הראשית של "הארץ". לפני הכותרת נכתב "שר החוץ הצרפתי ל'הארץ'", והכותרת עצמה היא ציטוט של השר, ברנאר קושנר, שאמר לאלוף בן וברק רביד: "אתם תאכלו את איראן עוד לפני שתשיג פצצה גרעינית". לפני כחודשיים ביקר "הארץ" בחריפות את שר התחבורה שאול מופז שיצא בהצהרות תקיפות כלפי איראן בראיון ל"ידיעות אחרונות" (עקיבא אלדר רמז שהוא טיפש וחמור מכך) והאשים אותו – ובכירים אחרים שהתבטאו נגד איראן – בהקפצת מחירי הנפט. אבל כנראה שהתבטאות אלימה של אירופאי, ועוד צרפתי, מחליקה לעורכי "הארץ" טוב יותר עם הקפה של הבוקר.

החיבה לשר הצרפתי ניכרת גם בעמ' 2, היכן שמובא המשך הראיון: ברבע העמוד שבו הוא מופיע הצליח עורך העמוד לדחוס לא פחות משלוש תמונות של קושנר – כשהוא מצביע הלאה בנחישות, כשהוא משלב ידיו מול פיו בתנוחת האדם ההוגה וכשהוא מפשק את שפתיו קלות, כמכין עצמו לטרוף את איראן בביס קטן ואלגנטי. למעשה, בראיון עצמו מתברר כי קושנר כלל אינו מיליטנטי כפי שניתן להבין מהכותרת על השער. "לדעתי, זה לא הפתרון", הוא אומר על אפשרות של תקיפה ישראלית באיראן. אם עורכי "הארץ" התעקשו להרים לכותרת התבטאות בנוגע לאיראן, הציטוט המתאים יותר לתוכן הראיון הוא זה המובא ככותרת בעמ' 2: "איראן עם פצצה גרעינית אינה מקובלת" (ובכל מקרה לא הציטוט הכספיתי הזה, הפותח את הראיון: "אני יודע שבישראל ובצבא הישראלי יש מי שמכינים פתרון צבאי, או התקפה, איני יודע").

בשולי הראיונצ'יק עם קושנר מביא "הארץ" על השער ידיעה קטנה של יוסי מלמן: איש הוועדה לאנרגיה אטומית של ישראל מאשים את צפון-קוריאה באספקת טכנולוגיה גרעינית לשש מדינות באזורנו. ב"מעריב" הסיפור הוא הכותרת הראשית של העיתון: "מרוץ החימוש הגרעיני של צפון-קוריאה במזה"ת" (מיה בנגל ואלי ברנדשטיין).

שתי הידיעות הראשיות האחרות על שער העיתון עוסקות האחת בהשבתת מטוסי סקייהוק בבסיס חיל האוויר עקב ליקויים בעבודת קבלנים אזרחיים, והשנייה בהצעת חוק להגבלת שכר מנהלים, ש"צוברת תאוצה". שתי ההפניות על שער "הארץ" כלל אינן מפנות ל"הארץ", אלא ל"דה-מרקר". השבתת המטוסים נעשתה "בעקבות פניית TheMarker" (גיא לשם), כפי שמציין כיתוב התמונה, והגבלת שכר מנהלים היא מטרה שגיא רולניק, מייסד "דה-מרקר", קידם בטורו כמה פעמים (הנושא הזה הוא הכותרת הראשית של "דה-מרקר" עצמו).

ומה באשר לתוכן הידיעה בדבר הגבלת שכר המנהלים? סמי פרץ מדווח על שלוש הצעות חוק בשלבים שונים של גיבוש: ח"כ שלי יחימוביץ' מציעה לחייב זיקה בין השכר הגבוה ביותר לנמוך ביותר בכל ארגון; הרשות לניירות ערך מציעה הצעה מתונה בהרבה, שרק מגבירה את אחריות הדירקטורים לפקח על שכר המנהלים; ושר המשפטים דניאל פרידמן מנסח הצעה שתגשר בין שתי אלו. הצעתה של יחימוביץ', ובמידה פחותה גם הצעות החוק האחרות, הן בפירוש לא הצעות חוק שמתיישבות עם האתוס הקפיטליסטי שבו דוגל "הארץ" בדרך כלל. כך גם כותרת הגג של הידיעה על השבתת הסקייהוקים, המכנה את הפגמים בעבודתו של הקבלן החיצוני: "מחיר ההפרטה בצה"ל".

אגב, נושא המיתון הצפוי – המופיע ככותרת ראשית של "ידיעות אחרונות" וכותרת על שער "מעריב" – נעדר לחלוטין משער "הארץ". האם לעיתון "הארץ" אין מוסף כלכלי חזק שיכול לספק תכנים כאלו לשער העיתון? להפך, ל"הארץ" יש מוסף כלכלי חזק מדי. הוא לא רק מספק תכנים לשער "הארץ", אלא משתלט היום על חלק גדול ממנו. אבל הוא כל-כך דומיננטי, שהוא לא מסתפק בסיקור של המשבר הכלכלי, אלא מביא סיפורים חדשותיים לאו דווקא כלכליים.

יש חשש, אין חשש

"סימני מיתון" היא הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" היום. העיתון מציין על השער בקיצור חמישה תחומים שמראים "סימני מיתון": פיטורים (ש"מתחילים"), קניות ("נמוכות"), דירות ("מחירים יורדים"), מסים ("ירידה בגבייה") ותיירות (יורדת). בכפולה הפותחת מפורטים הקשיים והבעיות בכל תחום. האמת, לא לגמרי משכנע.

כך למשל, בעוד שעל השער נכתב כי מחירי הההשכרה והקנייה של נדל"ן יורדים, בידיעה עצמה מובאת גם הערכה הפוכה, ואף לא נתון ממשי אחד שיתמוך בהערכה המקורית. כך גם לגבי רמת הצריכה: בעוד שעל השער נכתב "הסוחרים: הקניות לחגים היו נמוכות", בידיעה עצמה לא מובא שום ציטוט כזה, להפך. אפשר לתת עוד כמה דוגמאות, אבל העיקרון הוא כזה: המצב הכלכלי לא טוב, אבל ב"ידיעות אחרונות" לא מסתפקים בפחות מקטסטרופלי.

עוד עדות לבולמוס נרמזת בסוף הידיעה המרכזית בכפולה הפותחת, שם מובאת הערה בפונט מודגש: "הנתונים שפורסמו ביום שישי בנוגע להפסדים של בעלי ההון מתייחסים להפסדים בשקלים מתחילת השנה". כזכור, המספרים האלה ב"ידיעות אחרונות" היו גדולים לאין שיעור מאלה שהופיעו ב"מעריב". הבוקר ברור מדוע: בעוד שב"מעריב" התייחסו להפסדים האקטואליים והרלבנטיים למפולת הגדולה של אותו יום, ב"ידיעות אחרונות" רצו גדול יותר ועמוק יותר, וספרו מתחילת השנה (רק שכחו לציין זאת).

לסיכום: במקום לחפש את המיתון מתחת לשטיח, ואז למשוך אותו החוצה בועט ומיילל ולהציג אותו עירום לפני כל, עדיף היה לו ב"ידיעות אחרונות" היו מחקים את התגובה המתונה יותר של "מעריב", שלא הציגו בכוח סימני מיתון, אלא רק "חשש" ממיתון. הסיבה העיקרית לחשש, לפי יהודה שרוני ויוסי גרינשטיין מ"מעריב", היא התגובה השלילית של וול-סטריט לתוכנית החירום הכלכלית של ממשלת ארה"ב. אף שהתוכנית אושרה בקונגרס ביום שישי, הבורסה המשיכה לרדת.

סיפור הנעשה בשוק ההון האמריקאי הוא גם עיקר הסיקור ב"מעריב". ב"ידיעות אחרונות" מעדיפים לעסוק בנעשה אצלנו, אבל מה לעשות שאתמול היה שבת, ולא היה מסחר בבורסה בתל-אביב? זו הזדמנות לעסוק בעיתונות-עתיד, סוג חדש של עיתונות שעניינו להג חסר משמעות על אודות מאורעות שטרם קרו. כך אנו זוכים לידיעת חצי עמוד ב"ידיעות אחרונות" שעיקרה תיאור "הדריכות" בבורסה כאן, והיא מלאה במלים כמו "צפוי", "עתיד", "מה יקרה" ושאר מלות קוד ל"אין לנו מושג על מה אנחנו מדברים". אה, ויש גם תחזיות: "אחת המניות שצפויות לבלוט היום במסחר היא ענקית התרופות הישראלית טבע". נו, באמת.

יעקב אלפרון בטקס סיום צבאי של בנו, בשנה שעברה בגבעת התחמושת (צילום: פלאש 90)

יעקב אלפרון בטקס סיום צבאי של בנו, בשנה שעברה בגבעת התחמושת (צילום: פלאש 90)

הסכין בשביל לחתוך פירות

הרבה עניינים משפטיים מדווחים היום בעיתונים. בעמ' 8 של "מעריב" מדווח עמיר רפפורט על הסחבת בעניינו של אלוף במיל' אלי זעירא, שהצבא המליץ להעמידו לדין באשמה שחשף את אשרף מרואן, המרגל המצרי לטובת ישראל שנהרג בשנה שעברה בנסיבות מסתוריות. בעמודים 10–11 מנמיך העיתון לשתי פרשיות נוספות: הדוגמנית ניקול הלפרין הגישה תביעת דיבה נגדית לזו של הדוגמנית לשעבר קארן דונסקי, והסיפור הגדול הרבה יותר: חבר מושבעים הרשיע את או.ג'יי סימפסון בשוד מזוין. כוכב הפוטבול לשעבר, שהצליח לחמוק מהרשעה ברצח אשתו לשעבר ובן זוגה, צפוי לעונש מאסר ארוך. בעמ' 15 מדווחים אבי אשכנזי ויובל גורן על הערעור שהגישה המשטרה לבית-המשפט העליון נגד בית-המשפט המחוזי, שסירב להאריך את מעצרם של החשודים ברצח פרופ' דייוויד ניב. מי שעוד שוחרר ממעצר הוא יעקב אלפרון, שנעצר בשבוע שעבר לאחר שבכליו נמצאו סכין, אלה וגז מדמיע. "הסכין בשביל לחתוך פירות, האלה בשביל משחקים", מצטטת כותרת הידיעה בעניין ב"ידיעות אחרונות".

גאידמניה

כפולת העמודים 7-6 ב"ידיעות אחרונות" מוקדשת לארקדי גאידמק ומפלגתו צדק-חברתי. "סדק חברתי" היא הכותרת. כותרת המשנה היא "הם הצהירו שיכבשו 100 ערים ויישובים. חודש לפני הבחירות לרשויות המקומיות, רק עשרה נציגים של צדק-חברתי מתמודדים לראשות רשויות, ולרובם אין כמעט סיכוי לנצח. ממפלגת צדק-חברתי נמסר: אנחנו רצים עם רגליים וידיים קשורות". ב"מעריב" מדווחים כי הליכוד סירב לאשר לצדק-חברתי, תנועתו של גאידמק, להשתמש באות "ח" בפתק הבחירות שלה בעיריית ירושלים. מחר ייפתח משפטו של גאידמק בצרפת, מדווח ליאור זילברשטיין ב"ידיעות אחרונות", באשמה של "סחר לא חוקי בנשק, הונאה ועבירות מס".

לכפר על חוסר הניסיון

הסיפור האמריקאי שהכי מרעיש את העיתונים הישראליים היום הוא סיפור ההרשעה של או.ג'יי סימפסון, אבל נמצא מקום גם לסיקור מערכת הבחירות, ובמיוחד לעימות בין המועמדים לסגנות הנשיאות, ג'ו ביידן הדמוקרט ושרה פיילין הרפובליקאית. טל שניידר נגררת אחרי הלך רוח מסוכן ומעדיפה להתייחס לעימות כאל שואו טלוויזיוני ולבחירות כאל משחק תדמיות – רק כך אפשר להסביר משפטים מקוממים כמו: "בעזרת קסם כפרי ונשי נדיר [הצליחה פיילין] לכפר על חוסר נסיונה הברור" ו"חמושה באוצר משפטי סלנג עממיים [...] הצליחה להוכיח כי מקומה על אותה בימת כבוד נשיאותית, על אף חוסר נסיונה". מזל שטורו של רון מיברג מופיע באותו עמוד, כדי לכתוב את המובן מאליו: קסם כפרי (מה זה?) ואמירות סלנג אינם תחליף לידע וניסיון כשמדובר בהנהגה (ובעצם, כשמדובר בכל דבר לבד מהנחיית מופעי וודוויל). ב"ידיעות אחרונות" הכותרת היא "עימות הסגנים הסתיים בתיקו. פיילין לא קרסה, וביידן לא הבריק".

ובכל זאת, אי-אפשר בלי סימפסון: שניידר מדווחת ב"מעריב" כי הפרק בתוכנית המצוירת "משפחת סימפסון" שישודר ערב הבחירות צפוי להאשים את הרפובליקאים בזיוף הבחירות.