דרוש קוסם. שער יפו, ירושלים (צילום: מתניה טאוסיג)

אחריהם המבול

זוכרים שהבורסה בוול-סטריט ירדה? מה זה ירדה, התרסקה? וזוכרים שהיא עלתה? מה זה עלתה, נסקה? וזוכרים שזה קרה שוב, ושוב, ושוב בשנה האחרונה? ובכן, במהלך החג זה קרה – ובכן – שוב: הבורסה התרסקה, בענק. הבשורה הלא-משמחת הזאת תופסת היום את כותרות כל העיתונים, ששוב מאיימים כי מדובר בשידור חוזר של המשבר הכלכלי מ-1929, אם לא חמור יותר (חמור יותר, בטח שחמור יותר!). העיתונים אינם מדווחים על תוצאות ההצבעה על תוכנית החירום הכלכלית אתמול בסנאט, משום שהם יצאו לאור מוקדם מדי (אתם כבר יודעים שהסנאט אישר את התוכנית), אבל מנסים בכל זאת להעניק דיווח מועיל, שיבדל את עצמו מהררי המלים שכבר נערמו על גבה החלש של הכלכלה העולמית.

"שנת חירום" היא הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" היום, והיא נשאבת ממאמרו של סבר פלוצקר, שחלק גדול ממנו נפרש על שער העיתון. "תוכנית ההצלה היא רק אור רחוק בקצה של מנהרה חשוכה וארוכה", כותב פלוצקר על תוכנית החירום האמריקאית. "השנה הבאה צפויה להיות קשה". פלוצקר מזהיר כי המשבר יפגע גם בישראל, קורא לעודד את הצריכה הפרטית (כן, כן) ולהגביר את ההתערבות הממשלתית במשק. גדעון עשת דווקא אופטימי וכותב כי תוכנית החירום נועדה בעיקר ליצור רושם פסיכולוגי, ולכן אם היא תאושר היא למעשה לא תעלה דבר, ותצמצם מאוד גם את ההשפעה המזיקה של המשבר על ישראל. ואורלי אזולאי כותבת כי המרוויח המיידי מהמאבקים סביב תוכנית החירום הוא המועמד הדמוקרטי ברק אובמה, שהצטייר "כמנהיג וכמבוגר האחראי" כאשר לא נשמע לקריאות לסגור חשבון עם אנשי שוק ההון והחליט לתמוך בתוכנית.

ב"מעריב" לא שותפים לדעתו של עשת, ומעדיפים את הרוח הפסימית של פלוצקר. "המשבר מכרסם בפנסיה שלכם" היא הכותרת הראשית. נדב איל כותב מאירופה על "המתאבד הראשון" של המשבר, מנהל השקעות שקפץ מתחת לגלגלי רכבת, ומספיד את "מודל הגלובליזציה הנוכחית" ואת המודל הכלכלי האמריקאי. בטור ארוך יחסית למקובל בעמודי החדשות של "מעריב", מבשר איל על "עולם חדש" שהתחיל השבוע יחד עם השנה החדשה, ומזהיר כי המשבר עשוי לפגוע קשה גם בכל אחד ואחד מאיתנו. בכפולת הסיקור המרכזית של המשבר ב"מעריב" מייעצים רפי רוזנפלד ויהודה שרוני לא לפדות את הפנסיות וקופות הגמל, למרות ש-9% (שהם שישה מיליארד דולר) נמחקו מכספי החיסכון הפנסיוני בישראל מתחילת 2008.

ב"הארץ" כותרת טור הפרשנות של נחמיה שטרסלר (שמפציע באופן נדיר למדי) היא "מאניה מתחלפת בדיפרסיה". שטרסלר מאשים את חגיגת הצריכה של האמריקאים במשבר, כותב כי "גם אנו נספוג כאן מכה לא פשוטה", ומעריך כי קצב הצמיחה צפוי לרדת והאבטלה צפויה לעלות. הכותרת של "דה-מרקר" היא "הסכנה: המשבר יימשך גם אם החילוץ יאושר". הכותרת של "כלכליסט": "ספטמבר השחור".

כיוון מעניין שהסיקור העיתונאי של המשבר הכלכלי הולך אליו הוא זה הרליגיוזי. ייתכן שהסיבה היא אווירת החגים (בזכותם לא היה מסחר בבורסה בתל-אביב, וכך נמנע חיקוי של המפולת הגדולה של הבורסה בארה"ב ביומיים האחרונים), וייתכן שיש כאן משהו עמוק יותר: מהלך נפשי של מי שבשנים האחרונות חינכו לעליונותו של הכסף, ועכשיו חווים משבר כשהכסף מכזיב. כך למשל התמונה הראשית על שער "ידיעות אחרונות" היא של אדם עטוף טלית העומד בחוצות וול-סטריט ותוקע בשופר, והעמוד האחורי של "הארץ" מוקדש לסיפורו של ברוקר שהשיל את חליפתו ובחר לחיות כנזיר בבולגריה.

דור חמישי, גיס חמישי?

כל העיתונים, למעט "ידיעות אחרונות", מדווחים בשער על עסקת הנשק בין ארה"ב לישראל שיצאה לדרך אתמול. "החמקנים בדרך" היא הכותרת של "מעריב", "החמקן לישראל" היא הכותרת של "ישראל היום", וב"הארץ" הכותרת מקפלת את שלד הסיפור כולו: "מתנה לחג: ארה"ב תמכור 25 מטוסי קרב חמקניים לישראל". כותרת המשנה של הידיעה בעמ' 4 של "הארץ" מעלה בשר על השלד: "המטוסים, מדגם 35-F ובעלות של 15 מיליארד דולר, מהווים תוספת משמעותית לעוצמה הבטחונית של ישראל, אך יגיעו רק ב-2014".

בידיעה עצמה מתגלים עוד כמה פרטים קטנים: המטוס – "דור חמישי" לסדרת מטוסי הקרב שעימה נמנה גם ה-16-F – בעצם עוד כלל איננו קיים, אלא בשלבי פיתוח, והעסקה אושרה על-ידי הפנטגון, אך עליה לעבור עוד את אישור הקונגרס האמריקאי. ב"מעריב" מוסיף אמיר בוחבוט: "קצין בחיל האוויר אמר אתמול כי העסקה עדיין רחוקה מלהיות סגורה". מדוע? משום שצה"ל מעוניין להוסיף למטוס מערכות ישראליות, "והאמריקאים לא ממהרים לאשר זאת". ב"ישראל היום" מצנן יואב לימור את ההתלהבות עוד יותר: "מדובר בטויוטה של מטוסי הקרב", הוא כותב, "מטוס טוב, אמין, חדש, אבל גם כזה שבעוד 20 שנה לכולם יהיה כמוהו". ההצלחה האמיתית, הוא כותב, תהיה אם האמריקאים יאשרו רכישה של מטוס 22-F, אחיו הגדול והמתוחכם של ה-35-F. גם בצה"ל יש מי שאינם חוגגים, הסבורים כי היה עדיף להשקיע במערכת שתהיה זמינה כבר עכשיו, למיגון טנקים.

ומדוע "ידיעות אחרונות" אינו חוגג את עסקת הנשק על שערו ומצניע את הידיעה ברבע מעמ' 8? משום שאלכס פישמן סיפק לעיתון סקופ אחר מאותו ז'אנר, שגם זוכה להפניה בשער: "כוח אמריקאי, מצויד במערכת סודית שמבוססת על סונאר, חשף בחודש אחד 42 מנהרות מתחת לציר פילדלפי". החיילים אינם פועלים בישראל, אלא בצד המצרי של הגבול.

אבל גם ל"מעריב" יש תוספת על הציטוט של ההודעה לעיתונות של משרד הביטחון: במדור הדעות של העיתון כותב ד"ר גבי אביטל על שיתוף פעולה צבאי אחר בין ישראל לארה"ב: פריסת מכ"ם אמריקאי, שיופעל על-ידי חיילים אמריקאים, בנגב. "אם למישהו היה ספק שישראל אינה אלא שכירת החרב הזולה ביותר בעולם, ולמצער, כלשונו של פרופ' עזרה זוהר, היא 'פילגש במזרח התיכון', הרי שהמכ"ם והחיילים האמריקאים הם החותם הסופי לכך", כותב אביטל. "החשש שכאשר ישראל תקנה מטוסי F-35, ארצות-הברית תתנה זאת בכך שטייסים אמריקאים יטיסו אותם, אינו מופרך. אולי מבקשת ארצות-הברית בכך למנוע מישראל פיתוח מכ"ם משלה, כפי שהיה במערכות נשק אחרות, והאם ייתכן מצב בו טיל חץ יירה מאוחר מדי מפני שלא התקבל אישור מאובמה או אפילו ממקיין? מי אחראי למלכודת הזו?".

ראיון החג הבלעדי: ההמשך

לפני החג חגג "הארץ" את העובדה שהראיון של מפכ"ל המשטרה דודי כהן עם ארי שביט עורר תגובות במערכת הפוליטית (גם אם תגובות שכהן עצמו היה כנראה מוותר עליהן); היום חוגג "ידיעות אחרונות" את התגובות שעורר "ראיון החג הבלעדי" של ראש הממשלה אהוד אולמרט עם נחום ברנע ושמעון שיפר. לפחות ב"ידיעות אחרונות" הסתפקו במחצית עמ' 6, ולא התלהבו כמו ב"הארץ", שמרח את הידיעה (בעניין המפכ"ל) על השער ככותרת ראשית.

ומה הן התגובות על דבריו של אולמרט (שאמר כי צריך לסגת מכל השטחים המשוחררים)? ח"כים מהימין תוקפים אותו, ח"כים מהשמאל שואלים מדוע התעורר רק עכשיו. ואגב אולמרט וממשלתו, באותו עמוד ב"ידיעות אחרונות" מדווח יורם ירקוני כי הפרקליטות חתמה על עסקת טיעון עם עובדיה כהן, "העד המרכזי נגד שר האוצר לשעבר" אברהם הירשזון. כהן "צפוי לקבל עונש מאסר של 4 שנים ו-8 חודשים וישלם קנס של 70 אלף שקל על גניבת 10 מיליון שקל" (הפשע לא משתלם?). כותרת הידיעה היא "סוגרים על הירשזון". בראיון החג הבלעדי הזכיר אולמרט לברנע ושיפר, ששאלו אותו על שר האוצר לשעבר שלו, כי הירשזון חף מפשע (ללא אזכור של המלה "עדיין").

ואגב אולמרט והירשזון ופוליטיקה ישנה: כל העיתונים מדווחים על ארוחת החג שאכלו יחד ציפי לבני ובעלה ואהוד ברק ואשתו בביתה של לבני. ואגב ארוחות חג: כל העיתונים מדווחים על ארוחת החג היבשה והענייה שאכלו בני משפחת שליט מול מעונו של ראש הממשלה.

גאידמניה

והפעם בתפריט: שף. השף רונן דברת-בלוך תובע מהגביר גאידמק 200 אלף שקל שלטענתו מגיעים לו על הכנת אוכל במשך חודש על היאכטה של הגביר, כך נכתב ב"ידיעות אחרונות". חברת ההפקות שגאידמק שכר (או משהו כזה) טוענת שהשף ניפח את התשלום פי שמונה, ולכן מסרבת לשלם לו. בינתיים השף הרוויח פרסום חינם (בידיעה של עופר פטרסבורג מפורטים המסעדות שבהן עבד ושמה ומיקומה של המסעדה החדשה שלו), וגם גאידמק הרוויח פרסום חינם, והעיתון הרוויח ידיעה פיקנטית חינם, והא לכם תורת הגאידמניה כולה על רגל אחת.

ענייני תקשורת

"שנה טובה? הצחקתם את הטלוויזיה שלכם. בכל הקשור למתרחש על המסך, הזכירו הימים האחרונים יותר את יום כיפור. למעשה, אילו היו משדרים שלושת הערוצים שקופית 'חג שמח' 72 שעות ברציפות זה היה קצת פחות מעליב" (ירון טן-ברינק, "ידיעות אחרונות").

"אין מה לראות בטלוויזיה בחגי ובמועדי ישראל. התופעה הזאת, שבראש השנה באה לידי ביטוי במלוא עוצמתה, אינה חדשה" (אסף שניידר, "מעריב").

"קבלו שי לחג: כלום בשידור ישיר, כלום בשידור חוזר, כלום בהילוך אטי, כלום במהירות החושך, כלום כשר, כלום ערבי, כלום עם פרסומות, פרשנויות וחסויות, וכלום בלי כלום" (ירון פריד, "הארץ").