איך היינו מתכוננים לחג האהבה ללא עזרתה של חבצלת דמארי, שליקטה במוסף "מסלול" של "ידיעות אחרונות" (3.8.09) כמה מקומות שמספקים חבילות מלכותיות של פינוקי גוף, שנתפרו במיוחד לקראת היום הגדול. המלכות היא כנראה עניין חשוב, אם לצטט את אשתי האומרת, "הבטחת שתעשה אותי מלכה, ותראה מה יצא ממך".
לולא הפתיח המשועשע ("לאלה שאוהבים את בני זוגם, אבל עוד יותר את עצמם") אפשר היה לחשוד שהעיתון לוקח את המיני-פרויקט החגיגי, שכותרתו "אהבה ב-4 ידיים", ברצינות, כאילו היה תחקיר מדוקדק בשאלה מהי אהבה, ולא מהי אסופת קומוניקטים מזדמנת. אבל נראה שהעיתון זורם עם ההיצע לחג, מה גם שאנו עומדים לעסוק ב"מערת זרמים" ובחדר טיפולים שזורם בו "זרזיף נחל טבעי, המשמיע את צלילי המים בעוברם דרך המבנה". אז בואו נזרום איתו.
אם פעם העמק היה חלום, היום החלום הוא הספא החלומי. במיוחד כשהוא ניצב בנוף הררי הטובל בירק, אבן גלילית לחוף מפרץ טבעי ושמור, שלא לומר קסום, הנשקף אל מול הזריחה או השקיעה, מבריכה מקוּרה החמושה בשני מתקני ג'קוזי גדולים. אופס, ה"חמושה" חשוד בעיני כפואטיקה של הכתבת.
דווקא אהבתי את זרזיף הנחל הטבעי, למרות אי-הבהירות. מה טבעי שם, הנחל או הזרזיף? האם טבעם של נחלים לזרום אל חדרי טיפולים ומהם אל הים, או שהמים הם הדבר הטבעי – לא מי מעבדה חלילה, אלא מים מן הטבע, מה שמסייע ביצירת אווירה רומנטית? בכל מקרה, גם אם הזרזיף אינו טבעי, השמנים הארומטיים ומלחי האמבט בוודאי טבעיים. גם המלחים המשמשים להתרגעות וגם אלה המחוללים התחדשות. מי שולט במינון הזרמת המלחים? שירות החדרים או אחד מבני הזוג? רק שלא יריבו.
שפת יום האהבה היא שפה נדיבה. עושר לשוני שיש לו, כפי שיתברר, תג מחיר. מה משמעות הביטוי "יין צונן", אם אינו מרמז איזה יין יוגש שם? או התיאור "קנקן מיץ", אם יתברר כי תכולתו אינה אלא מקפא מדולל? עם זאת, ברור כי שימוש במִשלב הלשוני "קאווה קרה" היה נשמע מחוספס וזול בהשוואה ל"בקבוק יין שמפניה צוננת", שמוצע כאן באחת החבילות.
וכיוון שאין כל פיתוי בהכרזה כי הזוג המתארח יוכל "לנגוס בתפוח חמצמץ, אפוף תרסיס לבנבן, שנקטף באחד המטעים באזור", מעדיפים בעלי המקום להגדיר זאת במלים "לטעום מהפירות ישר מהבוסתן". מאותה הסיבה "פינת תה הצמחים", הנשמעת כאילו יובאה ממקדש יפני, עלולה לפעמים להתברר כמיחם צבאי המוקף בשקיות ויסוצקי. ואם כך, למה להסתפק ב"שתייה קלה" וב"קנקן מיץ" כשאפשר לזרום בכיוון של "קנקן עסיס פרי-קיץ רענן", לדוגמה?
המלים הטובות של יום האהבה באות גם הן בזוגות: כפי שאמבט הוא לעולם מהביל, פירות הולכים טוב עם טריים, קרם גוף תמיד מרענן ומסאז' מקיים זוגיות טובה עם "מפנק". ויש עוד מלים, שאין להן כנראה מחיר או תחליף. "מתנה" למשל ("תקבלו במתנה שמן עיסוי זוגי"), או "לשימוש פרטי", כמו במקרה של "טיפול בסגנון איי באלי באינדונזיה המתקיים בחדר פרטי במשך שעתיים". יש מקרים שבהם מציעים לבני הזוג להישאר לבדם בחדר הטיפול הפרטי כדי ל"השלים את הרומנטיקה". יש לקוות שלא מדובר כאן בשידול למגע מיני מלא, או בסקס חלילה, שלא לדבר על זיון ממש.
אשר לעיסוי, ברור שאין להסתפק בעיסוי פשוט. עדיף "עיסוי ייחודי בכל חלקי הגוף", אם אפשר עיסוי מסקרן ב"קצף סגול", או "נגיעות מסאז' לצלילי נגינת נבל". אבל הכי מלהיב אמור להיות "עיסוי בתמציות שוקולד בחדר ג'קוזי מקושט לאור נרות ומוזיקת רקע". זה נשמע כמו אווירה המחוללת אהבת אמת, אבל בהנחה שהתאורה בחדרי העיסוי תמיד מעומעמת ומן הרמקולים בוקעת בכל מקרה מוזיקת מעליות חרישית, נותרנו רק עם תמציות השוקולד. רק נקווה שזה לא הסירופ מבקבוק הפלסטיק המוארך, החום. האם באמת נצטרך למשוח זה את זה ב"שוקולד מומס חם" כדי להוכיח את אהבתנו? לא עדיף לתרום כליה?
מעיון בפרויקט עלתה בין היתר התהייה אם יש קשר בין תאוות בשרים למאכלי חלב. למה הסעודה הרומנטית המוצעת היא לרוב ארוחה חלבית עשירה או ארוחה חלבית זוגית? יש קשר בין ט"ו באב למאכלי חלב, או שזה לצורך הקטנת עלויות? ושאלה אחרונה: האם חייבים "להאכיל זה את זה במנות הגורמה הזוגיות שרקח השף", או שאפשר שכל אחד יאכל את שלו, ואם אין ברירה, האם אפשר להסתפק בשילוב ידיים? "שילוב", גם היא מלה חביבה, במיוחד כשהיא משולבת ב"מגוון". האם ייתכן שילוב של מגוון סאונות – רטובות ויבשות גם יחד?
ולאחר שפע הפינוקים האלה לא נותר אלא לעבור סדנה לכתיבת מכתבי אהבה בניצוחה של סופרת, ומשם ל"טקס חידוש אהבה מול השקיעה, בהדרכת מנחה שתלמד אתכם להביע אהבה".
היפה בכל המפרטים הללו הוא רגע המעבר מן הפואטיקה הרומנטית, האוורירית, המרפרפת, לתכלס העסקי. אהבתי במיוחד את משפט הסיום שזו לשונו: "ולמחרת בבוקר ארוחת בוקר מאוחרת לאוהבים. 1,049 שקל לזוג על בסיס חצי פנסיון".
"רגע, מלכה שלי", אני צפוי לומר לבת הזוג, ספוג שוקולד ומאכלי חלב, בארוחת הבוקר לאוהבים, "לא ממש הבנתי. את הפילינג הזוגי העמוק והמפנק לא היו אמורים לעשות עלינו – ולא על הארנק?".