אנשי מלה

נסיונותיה של ציפי לבני להרכיב ממשלה מוזכרים היום על שערי כל העיתונים. הרושם העולה מכל הכותרות בעניין זה אינו מחזק את מרכיב האמינות בתדמיתם של נבחרינו. רק בשבוע שעבר, מיד לאחר שנודע כי הפסיד בבחירות המקדימות, הודיע שאול מופז כי הוא פורש מקדימה ומהחיים הפוליטיים (בניגוד גמור למה שהצהיר כי יעשה). כעת, ימים ספורים אחר-כך, הוא מוזכר בעיתונים כמי שיבקש את תפקיד שר החוץ (כך בכותרת על שער "ידיעות אחרונות": "מופז שוקל להצטרף ללבני"). כזכור אפילו לבעלי זיכרון קצר, לבני הכריזה כי לא תיכנע לסחטנות, לא תפתח את ההסכם הקואליציוני ותעדיף ללכת לבחירות במקום לנסות לרצות את שותפותיה לקואליציה. הכותרת הראשית של "מעריב" היום היא: "מסתמן: סבב תיקים נרחב", הכותרת של "הארץ": "הערכה בש"ס: לבני תתפשר בסוגיית הקצבאות. העבודה: הסכם בתוך חודש".

האם נכונה טענתו של הליכודניק ד"ר גבי אביטל, הכותב היום בעמודי הדעות של "מעריב" כי "מועדון חברים מצומצם החליט להפוך את פני המפה הפולטית על פיה דרך אמצעי התקשורת ומעל לראשיהם של אזרחי המדינה. במועדון הזה נוכחים ותיקי תקשורת, חלקם בוגרי 'דבר' ו'על המשמר', שאינם בוחלים בשום אמצעי כדי להטות את הכף לטובת מי שהם חפצים ביקרו"; ובקיצור, האם קיימת הטייה בולטת בתקשורת לטובת ציפי לבני, מועמדת ה"שמאל" התורנית?

ב"הארץ" מקילים עם לבני על שחזרה בה מהסירוב המוחלט לנהל מו"מ קואליציוני, ומצטטים את "מקורבי לבני" האומרים כי "לא נפיל את המו"מ על הוספת סעיף להסכם". אולם גם לדרישותיו של אלי ישי ולזגזוג של מופז מתייחסים בעיתון זה בסלחנות. מאמר המערכת קוטל את שיחות השלום שניהלה לבני, ועוזי בנזימן כותב בעמודי הדעות כי כלל לא משנה אם בשלטון יהיה קדימה, ליכוד או העבודה: הניסיון מלמד כי הן יפעלו בצורה דומה. גם "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" אינם מצליפים או מלטפים היום אף אחד מהפוליטיקאים באופן מיוחד ("מעריב" מזכיר לאלי ישי את הצהרתו כי לא יצטרף לממשלה שתחלק את ירושלים).
ב"ישראל היום", לעומת זאת, עושים מטעמים מההתפתלויות הפוליטיות. הכותרת הראשית שלהם היא "המירוץ לכיסא: ברק מתקפל, ישי מתפתל, מופז – שוקל". כותרת המשנה מסתיימת בשאלה "פוליטיקה אחרת?". דן מרגלית קורא ללכת לבחירות (שנחשבות כעת כמהלך שייטיב ביותר עם בנימין נתניהו), שלמה צזנה כותב טור ברוח דומה, וידיעה בעמ' 5 מוקדשת כולה לנתניהו ולדרישתו ללכת לבחירות. ובשולי הדברים, בסופה של ידיעה בעמ' 3 של "ישראל היום", מדווחים שלמה צזנה ומתי טוכפלד דיווח תמוה, שנשמע כהזמנה לאירוע: "תומכי מופז יפגינו מחר בסמוך לביתו של מופז בכוכב-יאיר, בדרישה שיקצר את חופשתו".

מכחיש שואה

כיאה לעיתון לאנשים חושבים, מטיל היום "הארץ" ספק במאורעות אתמול ושלשום. בעוד שב"מעריב" מוכתרת הופעתו של נשיא איראן אחמדינג'אד בפתיחת עצרת האו"ם אתמול כ"מופע אימים" וב"ישראל היום" כ"המופע הכי אנטישמי", הרי שב"הארץ" הוא "נשמע מרוכך יחסית". עוד חוככים בדעתם נטשה מוזגוביה ושלמה שמיר "האם ישראל מסלפת את המסר האמיתי של אחמדינג'אד, שבסך-הכל משמיע ביקורת על מדיניותה של ישראל כלפי הפלסטינים?", ובעצם הוא אינו מאיים להמיט שואה על ישראל. קריאה של תשפוכת הגידופים המצוטטת היום מפי אחמדינג'אד בעיתונים נותנת יותר מרמז לתשובה אפשרית.

"הארץ" מעלה גם ספק בקשר לאירוע הדריסה שלשום בירושלים, שהוגדר כפיגוע לאומני. "משפחת הדורס טוענת שזו היתה תאונה", אומרת כותרת הגג של הידיעה על השער. הכותרת עצמה מביאה את גרסת המשטרה: "במשטרה מתעקשים: הרקע לדריסה לאומני". יהונתן ליס ואבי יששכרוף מדווחים כי אביו של הדורס, קאסם אל-מוגרבי, בן 18 מג'בל-מוכאבר שבירושלים, סיפר כי דיבר עם בנו במכשיר הנייד זמן קצר לפני שדרס ונורה, וכי הבן אמר לו כי הוא מתעתד לחזור הביתה בקרוב. המשטרה מצדה מצביעה על כך שלא היו סימני בלימה בזירה. בדיווח עצמו יש סתירה בקשר לפרט אחד: האם הרכב היה שייך לבן דודו של הדורס, או שהיה מתנה שנקנתה לו על-ידי הוריו לכבוד האפשרות שיקבל רישיון בקרוב. בעיתונים האחרים מוזכר האירוע רק בעמודים הפנימיים, ומוקדש בעיקר לקצין צה"ל אלעד עמר, שירה בנהג הערבי לאחר שהתנגש בקיר. ב"ישראל היום" וב"מעריב" זוכה גרסת המשפחה לאזכור בכותרת, ב"ידיעות אחרונות" היא מוצנעת בסופה של הידיעה.

פינת הקוריוז והפשע האלים

תמונתו של הסטודנט הפיני מאתי ג'וני סארי מופיעה היום על שערי העיתונים "מעריב" ו"הארץ". בתמונה נראה סארי כשהוא מיישיר אקדח למצלמה. התמונה נלקחה מסרטוני וידיאו שהוא עצמו צילם והעלה לאתר יוטיוב. בסרטונים הוא "מאיים במלחמה" (לפי "מעריב") או "יורה באקדח" (לפי "הארץ"). אתמול מימש סארי את האיום בגרסת "הארץ" ורצח עשרה סטודנטים (לפי "מעריב") או 11 סטודנטים (לפי "הארץ") בקמפוס המכללה שבה למד. לאחר מכן התאבד.

שני העיתונים יודעים כי לכל רצח יש כתובת, וגם היכן היתה הכתובת של הרצח המסוים הזה: "באינטרנט" ("מעריב"), "ביוטיוב" ("הארץ"). אלא שהעיתונים מציינים כי גם המשטרה ידעה היכן הכתובת, ויום לפני הטבח זימנה את הצעיר לחקירה בעקבות הסרטון המאיים שהעלה לרשת. כפי שניתן להבחין כעת, קריאת הכתובת לא הועילה. זהו הטבח השני השנה שמבצע תלמיד בפינלנד.
בעוד תמונתו של מבצע הטבח הפיני הגיעה לשער של שני עיתונים, תמונתו של ראש הממשלה היוצא אהוד אולמרט הגיעה לראש שעריהם של שלושה: "ידיעות אחרונות", "הארץ" ו"ישראל היום". בתמונה נראה אולמרט על מגרש כדורגל כשהוא בועט בכדור ותוך כדי בעיטה עפה אחת מנעליו. מדוע זוכה התמונה לבולטות כזו? אצל העיתונים "ישראל היום" ו"הארץ", שפעלו במפורש ("הארץ") ושלא במפורש ("ישראל היום") להפלתו של אולמרט, התמונה היא תירוץ למשחקי מלים כמו "עם רגל אחת בחוץ" ("הארץ") ו"עם נעל אחת בחוץ" ("ישראל היום"); כמו גם להגחכה של אולמרט (כמו בכיתוב התמונה ב"ישראל היום", על "כישורי הבעיטה" של אולמרט). אולם מה התירוץ של "ידיעות אחרונות", עיתון שנזהר בכבודו של אולמרט ומגן עליו ועל מעשיו? האם כעת, כשלנמר אין שיניים, הפך העיתון את עורו? נראה שלא. הכיתוב, "עדיין בועט", חיובי במפגיע (ומתעלם לגמרי מהמסר השלילי של התמונה). נראה כי בעיתון של המדינה פשוט לא יכלו להתאפק. ובקיצור, אם נסכם את פרשת אולמרט, הכדור והנעל: כל הכבוד ל"מעריב".