לאחר שלא נמצא פתרון מוסכם למשבר טבלת רבי-המכר, מפרסם היום מוסף "ספרים" של "הארץ" שלוש טבלאות. האחת, רשימת רבי-המכר של צומת-ספרים, השנייה של סטימצקי והשלישית מוגדרת כ"חנויות פרטיות", ובה נתוני מכירות בחנויות ורשתות שאינן קשורות בשתי הרשתות הגדולות. על-פי ההודעה, נוהג זה יתקיים החל מהשבוע. כלומר, הסידור הזמני הזה יימשך כל עוד לא יימצא פתרון מוסכם בין רשתות השיווק (או בין העיתונים) על רשימה מייצגת אחת.
"ספרים" ראוי לברכה על התגובה המהירה. הוא נקט את הצעד היחיד האפשרי לעיתון אם ברצונו לספק מידע על הספרים הנמכרים. חסרונותיו של המהלך ברורים, וכמה מהם מניתי בטור זה כשהופסק פרסום הרשימה המשותפת ("כשהטבלה משקרת", 28.6.09). אבל מעבר לחשיבות שבעצם המשך הפרסום של נתוני המכירות, הרשימות החדשות משקפות תמונה מעניינת, שונה לחלוטין מתמונת השוק כפי שהצטיירה עד כה.
קורא הספרים המבקש להסתייע ברשימות רבי-המכר של "הארץ" ימצא אפוא שלוש רשימות בנות 25 כותרים כל אחת, ויהיה עליו לפרשן כרצונו. כרצונו, מפני שאין בידי הקורא שום דרך לשקלל את הנתונים ולהפיק מהם תמונה כוללת. לעובדה שכותר מסוים הגיע למקום הראשון ברשימת החנויות הפרטיות, למשל, אין שום משמעות מספרית, וספק אם יש לה משמעות איכותית אחרת. הדבר היחיד שיש לו משמעות הוא העובדה שמספר הכותרים שיוכלו להתהדר בתואר "רב-מכר" גדל מאוד, עד פי שלושה.
לנתונים החדשים יש משמעות תרבותית מסוימת, שקשה בשלב זה, בהעדר רצף של טבלאות כאלה, לומר עליה דברים ברורים. אבל כבר בטבלאות שפורסמו היום ניכרת מגמה מעניינת.
הנתון הבולט הוא המִתאם הנמוך שבין הרשימות השונות, ובמיוחד בין רשימת צומת לשתי הרשימות המקבילות. בטבלת צומת, 24 מ-25 הכותרים המדורגים ראו אור בהוצאות הספרים של הבעלים, כנרת-זב"מ-דביר (כולל מחברות-לספרות) ומודן. שני כותרים מה-24 ראו אור בשיתוף בין הוצאות הבעלים להוצאות אחרות (שותפות של כתר עם זמורה-ביתן על מורקמי ושותפות של קרפד עם מודן על גיל חובב).
בפילוח לפי קטיגוריות, העדר המִתאם פסקני עוד יותר: כל עשרת הספרים המוגדרים "ספרות" בטבלת צומת הם בהוצאת הבעלים. 4 מ-5 ספרי העיון בטבלה הם בהוצאות הבעלים. כל ספרי הילדים והנוער, ההדרכה והפנאי בטבלת צומת הם בהוצאות הבעלים.
שבוע הספר בירושלים, יוני 2009 (צילום: אביר סולטן)
ייתכן אמנם מצב שבו כותרי טבלת צומת יהיו דומיננטיים גם בשתי הטבלאות המקבילות, אבל בטבלאות השבוע מסתמן היפוך קיצוני של האפשרות הזו. בטבלת סטימצקי, המתחרה הישירה של צומת כרשת שיווק ספרים (אך אין בבעלותה הוצאת ספרים), המִתאם עם כותרי צומת כמעט אפסי. שני הכותרים היחידים שמופיעים ברשימת סטימצקי וברשימת צומת הם בקטיגוריית ספרי הנוער (2 כותרים בסדרה "יומנו של חנון"). אין אפוא כל מתאם בין טבלת סטימצקי לטבלת צומת בקטיגוריות הספרות, העיון, ההדרכה והפנאי. וגם בילדים ונוער המתאם הוא, כאמור, חלקי בלבד.
רשימת החנויות הפרטיות, העצמאיות בשיקולי המכירה שלהן, היא כצפוי בעלת המתאם הגבוה ביותר עם שתי הרשימות האחרות. עם זאת, רשימת הפרטיות חופפת ב-9 כותרים (מ-25) לזו של סטימצקי, ורק ב-5 כותרים (מ-25) לצומת (אחד מהם מורקמי). הנה, אנו למדים כי 11 כותרים נמצאים היום ברשימה בזכותן.
אפשר להניח כי שלוש הטבלאות המתפרסמות היום יחוללו תסיסה עזה בשוק הספרים, שכן התוצאות המתפרסמות חושפות בבירור את חולשתה של טבלת רבי-המכר המשותפת שהתפרסמה עד לאחרונה, ואת הדומיננטיות של רשתות השיווק (ומבצעי השיווק) בהכתבתה של רשימת רבי-המכר. מן ההתפלגות הדרמטית ברשימות מצטייר גם אפיון ברור יותר של מבנה השוק והכוחות המשפיעים עליו.
אבל לא בשוק הספרים באתי לעסוק, אלא בשוק הקוראים. והמסקנה הברורה משלוש הרשימות היא שמעתה ההחלטה על אילו נתונים להסתמך מגולגלת לפתחו של הקורא. העיתונות מודה אפוא בכשלונה ונסוגה ממעמדה הדומיננטי כגורם סוקר, ממיין, משקלל ומדרג. מעתה היא תסתפק בתיווך, כאומרת לקוראיה: אלה הנתונים שקיבלנו מבעלי העניין – עשו בהם כרצונכם. היו אתם עורכי טבלאות הספרים של עצמכם.
ושאלה מעניינת נוספת. האם קיימים כאן שוקי קוראים מקבילים? האם יש ציבור שניתן להגדירו כ"קוראי סטימצקי", בהשוואה ל"קוראי צומת" ולקוראי החנויות העצמאיות? מוקדם לקבוע. בוודאי שאין עדיין קהלים מוגדרים כאלה. גם קוראי הסוגות העיליות וגם קוראי הסוגות העממיות צורכים ספרים על-פי הרגליהם ונוחיותם. אבל ייתכן שטבלאות נפרדות יגבשו במהלך הזמן קבוצות קוראים כאלה. וכפי שקורה ביחסים בין יצרן לצרכן תרבות ותקשורת, ייתכן שהוצאות ספרים שונות יתמקדו בטעמו של קהל קוראים מסוים כפי שמצטייר מן הרשימות. אם הפרדת הרשימות, כפי שיושמה הבוקר ב"הארץ", תיושם בעיתונים נוספים, ייתכן שייווצרו כאן שניים עד שלושה עמי קוראים, כל עם ורשימתו הנפרדת.