"בפני בית-הדין הנכבד מונחת סאגה, אופיינית למאבקם של מעסיקים, העוינים את זכות ההתארגנות של עובדיהם ומבקשים להדיר מחצרם את מנהיגות ועד העובדים", כך טוענים עורכי-הדין שי תקן, אמיר בשה ואיריס ורדי, באי-כוחם של הסתדרות העובדים וארגון העיתונאים, בסיכומים שהגישו בשבוע שעבר לבית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב–יפו בעניינו של יו"ר ועד עיתונאי "מעריב", חגי מטר.

"התנהלותה של המשיבה באי-קליטתו של חגי, למרות שכרו הנמוך ולמרות תפקודו המצוין כעיתונאי, מדברת בעד עצמה", נכתב בהמשך. "[...] מארג העובדות שהובא בפני בית-הדין בתיק זה מחייב אפוא החלטה של מתן לגיטימציה לעבודה המאורגנת ולמארגניה, וקליטתו של יו"ר הוועד לעבודתו ולתפקידו ללא מורא ופחד מהתנכלותה של המשיבה".

חגי מטר ביום עיון של האוניברסיטה הפתוחה, 12.2.13 (צילום: גדעון מרקוביץ')

עיתונאי "מעריב" פוטרו כולם לאחר שהחברה בשליטת נוחי דנקנר, שהחזיקה בעיתון, נכנסה להקפאת הליכים. חברת אחוזת-הירש בע"מ, בבעלות שלמה בן-צבי, קנתה את העיתון והתחייבה לקלוט כמה מעובדיו. לטענת ההסתדרות, במהלך המשפט הוכח כי באחוזת-הירש ידעו על תפקידו של מטר בוועד, כי ניתן היה לקלוט אותו בחזרה ל"מעריב", כי הפלתה את מטר לרעה כשבחרה להתקשר עם פרילנסרים על פני גיוסו מחדש לעיתון, וכי לא היו אלה מניעים של צמצומים והתייעלות שהביאו את הנהלת 'מעריב' להימנע מקליטתו מחדש.

לפי באי-כוחה של ההסתדרות, נטל ההוכחה צריך ליפול על הנהלת "מעריב", אך זו "לא שיכנעה כי אי-קליטתו של יו"ר הוועד נעשתה מטעמים ענייניים".

"אין כל ספק", נכתב באחרית הדבר של הסיכומים, "אי-קליטתו של חגי היא צעד ברור, שנעשה לאחר שהנהלת המשיבה נתקפה חשש מהשותף המתהווה ליחסי עבודה קיבוציים, וסברה כי תצליח לזרות חול בעיני בית-הדין ולהסוות את מניעיה מאחורי טענת צמצומים, ובכך תעטה אותם בשלמת פיטורים מסיבה מספקת (וחוקית). ואולם הוכח כי התנהלותה של המשיבה אפופת היסטריה, מבועתת מן המחשבה שתיאלץ להתמודד עם יו"ר ועד כריזמטי ובעל תושייה. מאמציה לטייח את מניעיה האמיתיים בולטים מתוך שלמת הפיטורים המוצדקים. ניתן להבחין על נקלה בתפרים הגסים של עילת הפיטורים הכוזבת שהוצמדה לחגי כמסווה לעילה האמיתית".

מנגד טוענים באי-כוחה של חברת אחוזת-הירש בע"מ, עורכי-הדין איתמר נצר ופנינית כהן, כי פניית ההסתדרות לבית-הדין נוגעת לטענותיו של עובד אחד בלבד, אשר "כוסו באצטלה ארגונית קיבוצית". לדברי הנהלת "מעריב", "עיון בבקשה וגם בסיכומים שהוגשו מטעם המבקשת מגלים כי למעט טענות בעלמא, היא לא הצליחה לשכנע ולהוכיח את טענתה העיקרית ולפיה מר מטר לא נקלט לעבודה אך ורק מחמת פעילותו בוועד".

בהמשך הסיכומים של "מעריב" נכתב כי "זהותם של העובדים שנקלטו לעבודה בעיתון נקבעה על-ידי מנהלים בדרג ניהולי נמוך אשר עבדו בעיתון, הכירו את העובדים ואת יכולותיהם וביצעו הערכות לעובדים – בהתאם לאמות מידה אובייקטיביות, מקצועיות וענייניות ומבלי שיהיה להם עניין אישי נגד עובד זה או אחר, בין אם הוא חבר ועד ובין אם לאו. [...] חברותם או פעילותם של מי מהעובדים בוועד לא היוותה שיקול כלשהו במלאכת שיבוץ וקליטת העובדים".

באי-כוחו של "מעריב" טוענים עוד כי הוכיחו שההחלטה שלא לקלוט את מטר לעבודה היתה עניינית ואינה קשורה לפעילותו בוועד העובדים. "המשיבה קיבלה החלטה מושכלת, מטעמים כלכליים, שלא לקלוט לעבודה במקומונים כתבים שכירים בכלל, ותחת זאת עברה להתקשרות עם כתבים פרילנסרים במתכונת מצומצמת, ומסיבה זו מר מטר לא נקלט לעבודה במשיבה", נכתב. עוד נטען כי הבקשה בעניינו של מטר אינה נוגעת לאינטרסים הקיבוציים של הוועד ולזכות ההתארגנות, אלא למטר בלבד.

עורכי-הדין נצר וכהן מבקשים מבית-הדין לדחות את הבקשה במלואה, ולפסוק על ההסתדרות הוצאות משפט, תוך התחשבות "בחוסר תום לבה של המבקשת עת הגישה בקשת סרק זו, שמטרתה אינה אלא להטריד את המשיבה, המנסה לפעול להצלת העיתון".

21961-11-12