יו"ר האופוזיציה ציפי לבני, שלשום בכנסת (צילום: מרים אלסטר)

קדימה ואחורה

בדיווחים אתמול על קבוצת חברי-הכנסת מקדימה המסומנים כפורשים פוטנציאלים לליכוד סימנו ב"הארץ", ובמידה פחותה גם ב"ידיעות אחרונות", את ח"כ אלי אפללו כחוליה החלשה. היום הוא מככב בכותרת הראשית של "ישראל היום": "קדימה על סף פילוג; ח"כ אפללו: אני פורש". לפי כותרת המשנה, אל אפללו יצטרפו שישה חברי-כנסת נוספים ("כבר חתמו בראשי תיבות על כוונה לפרוש"), כדרישת המספר המינימלי שנקבע ב"חוק מופז" שנחקק לאחרונה.

תזכורת: "חוק מופז" הוא חוק שנתניהו נאבק על חקיקתו, הקובע כי קבוצה של שבעה חברי-כנסת שיפרשו ממפלגה יוכלו להקים סיעה עצמאית. הפרשנים הסבירו כי החוק, שהתקבל בביקורת גדולה על פגיעתו במשחק הדמוקרטי, נועד לסייע לנתניהו לעודד פרישה של חברי-כנסת מקדימה. אז דיברו על מופז כבכיר הפורשים הפוטנציאלי, אולם דווקא הוא נשאר, ומגיע היום לכותרת הראשית של "הארץ": "מופז תוקף את לבני: היא לא מנהיגה, אין מנוס מקיום פריימריז בשנה הקרובה".

בעמ' 4 של "הארץ" נכתב כי "לבני תקפה את נתניהו על נסיונותיו לפלג את קדימה". המתקפה, של לבני ושל חברי קדימה אחרים, נערכה במליאת הכנסת והתמקדה בעיתוי מהלכיו של נתניהו – בעיצומם של המגעים על עסקת שליט – אך נסובה גם על עצם הניסיון לשכנע חברים במפלגה לערוק ממנה. לטענה זו מתייחס גונן גינת מ"ישראל היום", שמזכיר ללבני כי היא פרשה מהליכוד כדי להקים את קדימה. בכפולה הפותחת של "ישראל היום" מביאים טענות מצד הליכוד כי לבני בעצמה מנסה להעביר לקדימה חברי-כנסת מהעבודה. ובחזרה ל"הארץ": "שאר המועמדים לפילוג [מחוץ לאפללו] המשיכו להכחיש".

ב"מעריב" הכותרת הראשית היא "תוכנית הנקמה", ובן כספית משרטט תמונה שלפיה "זה לא היה מהלך להרחבת הקואליציה, וגם לא לפיצול קדימה. זה היה אמור להיות מהלך פירוקה, הריסתה וקבורתה של קדימה, בעודה בחיים". ב"ידיעות" מתלהבים פחות. הכותרת הראשית קוראת "למען אבא, אל תפרשו" ("גלעד שרון פונה לחברי קדימה"), ובשער ובכפולה הפותחת מודגש כי "'סידור עבודה' לח"כים שיפרשו יעלה 13.8 מיליון שקל".

כעת, משהמלחמה בין "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" ובין "ישראל היום" הפכה גלויה מתמיד על רקע "חוק אדלסון", יש להתייחס בזהירות לדיווחי העיתונים הללו על בנימין נתניהו, מי שמזוהה כחביבו של "ישראל היום". ב"גלובס" קושרת לילך ויסמן בין "חוק אדלסון" לתנועה הצפויה של חברי-הכנסת בין המפלגות.

שליט

כותרת עמ' 5 ב"הארץ" מודיעה: "משלחת החמאס תצא לדמשק לאשר את עסקת שליט".

שלושה טורים מבין חמישה במדור הדעות של "מעריב" מוקדשים לעסקת שליט. אייל בן-ראובן, מנכ"ל עמותת לחופש-נולד, קורא בטור אורח לבצע את העסקה וקובע כי "חוסנה של ישראל" לא ייפגע בגינה; מוחמד ותד כותב טור תחת הכותרת "הכל, אבל הכל, ובכל מחיר", ואילו נדב העצני כותב בהמשך לדבריו המתוקשרים של עוזי ארד כי "הרמטכ"ל באמת לא צריך להתנהל כמו יו"ר ועד ההורים של צה"ל, וגם ראש ועד ההורים לא יכול להחזיק בעמדות שמציג היום הרמטכ"ל – הוא הרי מחויב לכל הילדים, בהווה ובעתיד".

שלושה טורים מבין חמישה במדור הדעות של "הארץ" מוקדשים לעסקת שליט. מאמר המערכת מוכתר בכותרת "החמקן", תואר המוקדש לראש הממשלה בנימין נתניהו, ש"יצר השבוע מצג שווא של הכרעה גורלית על העסקה להחזרת החייל השבוי גלעד שליט [...] אך הדיונים והלבטים הסתיימו, כבעבר, בלא כלום". המאמר מסתיים בקריאה: "במקום לבזבז זמן נוסף במשחקי יוקרה חסרי תוחלת עם החמאס, על נתניהו לומר: עד כאן. הגיע הזמן לחתוך, לסיים את הסבל של שליט ומשפחתו ולהחזיר את החייל הביתה". מתחת לקפל מודפס מאמרו של ישראל הראל, הכותב כי כעת, "משירד נתניהו על ברכיו" והסכים למעשה לקיום עסקה, יש להפסיק את המיקח והממכר, להסכים לתנאי חמאס ולשחרר את שליט. גדעון לוי כותב תחת הכותרת "ביבי מלך ישראל" כי "נתניהו הוא ראש ממשלה כל יכול כמעט" משום שאין עליו כמעט איומים פוליטיים, וכי היה יכול לשחרר את שליט או לכרות הסכמי שלום אילו רק היה מעוניין בכך.

לעומתם דן מרגלית ב"ישראל היום" סבור כי דווקא התנאי הנוכחי של ממשלת ישראל – גירוש מאה אסירים – צריך להיות בבחינת "כזה ראה וקדש", מפני ש"יש גבול" וכעת, אחרי שנכנענו לדרישות המופקעות של חמאס, הגיע הזמן להתעקש. בחיי, ככה הוא כותב.

במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" כותב אורן רוזנשטיין ("מעולם לא תמכתי אקטיבית במאמצי השחרור. אני לא חבר בוועד למען שליט ודעתי אינה נובעת מסימפתיה כלשהי אליו באופן אישי") על הטענות כי שחרור מחבלים במסגרת עסקת שליט יתבע קורבנות ישראלים רבים בעתיד: "אני מודיע בזאת: אני מוכן למות למען שחרורו של גלעד שליט. אני מוכן לקחת את הסיכון שאבי, אשתי ואפילו ילדותי ימותו בגלל המחיר שנשלם עבור שליט". בעמ' 4 של העיתון מתפרסם "סקר 'ידיעות אחרונות' ומינה צמח". כותרתו: "רוב מכריע לביצוע העסקה".

הבכיר התקיף

עמיתי אורן פרסיקו כתב כאן אתמול על האופן שבו ביקש "ישראל היום", לכאורה, להצניע את חלקו של "ידיעות אחרונות" בחשיפת הביקורת שהטיח עוזי ארד ברמטכ"ל, וכיצד הפרשן דן מרגלית לא עודכן, כביכול, במדיניות הקרדיטיזציה. קורא ערני הפנה את תשומת לבנו לכך שבמאמרו על הפרסום של יום קודם לכן, מרגלית לאו דווקא התייחס לפרסום ב"ידיעות אחרונות". למעשה, גם ב"ישראל היום" דווח יום קודם לכן על הביקורת שהוטחה ברמטכ"ל, אלא שדיווח זה הסתכם בהערת אגב, אי-שם בשולי דיווח על עסקת שליט, בלא כל אזכור בכותרת או כותרת המשנה. ההצנעה המעניינת, אם כן, אינה של חשיפת העיתון המתחרה, אלא של עוד אירוע מביך לנבחרת היועצים של ראש ממשלת ישראל.

האינטרנט

גלי גינת מגישה היום את כתבת השער של המוסף "המגזין" ב"מעריב". גינת שוטטה באינטרנט באתרים העוסקים בסחר באיברים או קשורים אליו מצד זה או אחר של הגדר החוקית, ואף שוחחה עם אנשים המציעים למכירה את איבריהם. "הסחר באיברים לא נעלם בעקבות החוק האוסר אותו", נכתב בכותרת המשנה, "הוא פשוט עבר לאינטרנט".

כך פתרנו את המשבר בשופרסל

לשון הסטמפות המוטבעות לצדי כותרות בעיתונים היא בדרך כלל בוטה וחד-משמעית: "בלעדי", "חשיפה" וכיוצא באלה הצהרות בנות מלה אחת. ברם, נוסח הסטמפה שהוטבעה על ידיעה קצרצרה היום על שער המוסף "עסקים" מוזרה ומסורבלת: "כפי שפורסם ב'עסקים'" נכתב שם, לצד הכותרת "פתרון למשבר הסדרנות".

מה זאת אומרת, "כפי שפורסם ב'עסקים'"? "רשת שופרסל תקלוט חלק ניכר מהסדרניות המועסקות אצל ספקיה – כפי שנחשף ב'עסקים' בשבוע שעבר". האם העיתון מדווח לנו כי מה שדווח שקרה אכן קרה? מוזר. הדיווח הממשי בא מיד אחרי הפסקה לעיל: "אתמול הנחה יו"ר אי.די.בי, נוחי דנקנר, את ראשי שופרסל למצוא פתרון לעובדים, כחלק ממהלך העברת הסדרנות מהספקים לרשת". מה היתה התוצאה של ההנחיה הזו? "בעקבות הנחייתו של דנקנר, שופרסל הודיעה כי תאפשר לספקים המעוניינים בכך להמשיך להפעיל מערך סדרנות משלהם בחצי השנה הקרובה".

ובקיצור: רשת שופרסל שבשליטת נוחי דנקנר הודיעה בשבוע שעבר כי היא נפטרת מסדרני הספקים ותחליפם במערך משלה, אולם תשתדל לקלוט כמה מהם – ו"עסקים" דיווח על כך. כעת, אחרי שלחצו עליו, הודיע דנקנר כי ידחה את המהלך בחצי שנה ("רשת שופרסל זורקת עצם לספקי המזון ולסדרנים", לשון הכותרת ב"דה-מרקר"). ב"עסקים" ביקשו לקשור עצמם למהלך הנותן אוויר לנשימה לאלפי עובדים קשי יום, ופירסמו את הסטמפה חסרת המשמעות "כפי שפורסם ב'עסקים'".

אז מי באמת לחץ על דנקנר? יש מתנדבים. אתמול כתב כאן אורן פרסיקו על דיווח ב"גלובס" (בגיליון שיצא שלשום בערב) מאת אילנית חיות ושי ניב על משבר הסדרנים ועל טור של ניב הקורא לדנקנר לקלוט את כל הסדרנים ולא רק כמה מהם. אמש דיווח "גלובס" באתרו על ההתפתחות האחרונה בעניין זה (הארכת ההעסקה של סדרני הספקים בחצי שנה), שיצאה אל הפועל, כפי שצוין בכותרת המשנה: "לאחר הביקורת שנמתחה ב'גלובס'". זהו נוסח מעודן ומדויק הרבה יותר מאלה הנהוגים במקרים כאלה. לא התהדרות חד-משמעית בהישג, אלא ציון של מאורע שקרה אחרי מאורע אחר – את הקשר הסיבתי תפרשנו בעצמכם.

אז מי באמת לחץ על דנקנר? מתחת לכותרת "דנקנר הכריע: הספקים ימשיכו בסדרנות בשופרסל", נכתב בכותרת המשנה: "זאת עקב פניית יו"ר ההסתדרות עופר עיני". האם הביקורת של "גלובס" הניעה את דנקנר לרכך את עמדתו כלפי 2,500 העובדים בשכר מינימום? אני מטיל בכך ספק גדול. "בין הפוליטיקאי לעיתונאי כרותה ברית, הם צריכים זה את זה", כתב דרור פויר במסה "הסיפור הלא נכון", שהתפרסמה כאן אתמול (במסגרת סדרת המסות "עיתונות 2010"), "אבל הטייקון לא צריך את העיתונאי, אלא אם כן הוא חונך מרפאה חדשה שתרם. להפך, עיתונאים הם מטרד". טייקונים לא, פוליטיקאים כן, ואפשר להוסיף: גם יושבי-ראש של גופים כמו ההסתדרות.

לא ממש הישרדות

שתי כתבות במוסף "סופשבוע" של "מעריב": האחת מתחכמת וחלולה שכבר קראנו אלף כמוה, העוסקת בבחור צעיר בשם טל כהן (אל תשננו את השם, עוד חודש איש למעט משפחת כהן לא יזכור אותו), אחד משלושה שעולה לגמר של העונה השלישית של תוכנית הבידור הכבר לא מי-יודע-מה-פופולרית "הישרדות". השנייה כתבה מושקעת, חוצת יבשות, של שרה ליבוביץ-דר, אחת הכתבות החוקרות המוכשרות בעיתונות הישראלית, שעוסקת בסוחרי נשק ישראלים וגם, כדבר כותרת המשנה, ב"סקס, יצרים, אלכוהול, עמלות שמנות ומיליוני דולרים".

הנה שוב: מצד אחד עובד הייטק חיפאי בן 30, בעל תואר שני בממשל, המשתתף בתוכנית בידור בעלת רייטינג דועך המכוונת לקהל הילדים והנוער. מצד שני סקס, יצרים, אלכוהול והמון כסף. תנחשו איזו כתבה הגיעה לשער העיתון, עם צילום מלוקק של פיני סילוק. ועוד אומרים שהעיתונות בישראל צהובה. "מעריב לנוער", אני אומר לכם.

כמה ציטוטים גלויי לב

הנה משפט אחד, ציטוט של "חבר בקדימה המודע לקיום המגעים", שנחבא אתמול בסופה של הפסקה הרביעית בידיעה צנועה בתחתית עמ' 7 של "מעריב" (מרב דוד): "מציעים את כל התפקידים שבעולם [...] וגם קומבינות לשלב מאוחר יותר, כמו מפעל הפיס, קק"ל ותפקידים בכירים נוספים".

היום בעמ' 6 ב"כלכליסט", ידיעת חצי עמוד, סוף פסקה שלישית, הדובר הוא דרור שטרום, לשעבר הממונה על ההגבלים העסקיים: "כשנשאל מי מבכירי הכלכלה הישראלית הקשה על עבודתו, ענה: 'ישנם רבים. אני למשל נתקלתי בשניים, אליעזר פישמן ונוחי דנקנר. אנחנו רואים מצב שבעלים של חברות פתאום מתחילים לצבור כוח. ברגע שהם מגיעים להיות קבוצת חברות, פתאום אתה רואה את השיניים שלהם מתחילות לצמוח ועם זה באות גם קפריזיות, נוקשות וחשיבה שהכל שלי ואף אחד לא יכול לעצור אותי".

והנה ציטוט של שלמה אליהו, יו"ר חברת הביטוח אליהו, שהופיע אתמול בידיעה (רחלי בינדמן) במחצית התחתונה של שער "כלכליסט": "המשבר עוד לא הגיע לישראל, אבל הוא עוד יגיע. יהיו עוד קריסות של טייקונים, אין לי צל של ספק".

הפיקסיז יופיעו בישראל. ה-9 ליוני

ידיעת תקשורת אחת

"תשע תוכניות של קשת בין העשר הנצפות ביותר השנה בטלוויזיה" ("דה-מרקר").