שלדון אדלסון (משמאל) ובנימין נתניהו, באירוע של פרויקט תגלית בירושלים, אוגוסט 2007 (צילום: פלאש 90)

שלדון אדלסון (משמאל) ובנימין נתניהו, באירוע של פרויקט תגלית בירושלים, אוגוסט 2007 (צילום: פלאש 90)

אור מסנוור

עוד לפני ש"ישראל היום", הממומן על-ידי תומכו של בנימין נתניהו המיליארדר שלדון אדלסון ונוטה לסקר באהדה את מועמד הליכוד לראשות הממשלה, ייאלץ לעמוד למבחן בסיקור הבחירות הכלליות בישראל, מגיע החינמון המצליח למבחן מקדים – סיקור הבחירות המוניציפליות.

הבוקר מגיש העיתון, כשירות לקוראיו "לקראת הבחירות לרשויות המקומיות", כותרת ראשית וכפולת עמודים על אודות "טענות לזיופים ולאי-סדרים בקדימה" [מתי טוכפלד]. "קדימה הבטיחה פוליטיקה חדשה ונקייה", נכתב בכותרת המשנה של הידיעה, "אך עד כה נדמה שהביאה רק שיאים חדשים של שחיתות. בדיקת 'ישראל היום' שופכת אור על התופעה". כותרת משנה זו מופיעה במרחק של סנטימטרים אחדים מהתיבה הקבועה המפרטת את עקרונות העיתון. עקרון מס' 3 של "ישראל היום", להזכירכם, הוא "להיות הוגנים ומאוזנים".

בידיעה כללית, המופיעה בראש עמ' 2 תחת הכותרת "הקרקס של קדימה", מפרט טוכפלד פרשיות מעברה של המפלגה, ומצטט את "אחד מהפעילים המרכזיים בקדימה", האומר לו משפטים שכמו נכתבו על-ידי אנשי יחסי-הציבור של הליכוד: "מה שהיה בליכוד זה כאין וכפס לעומת מה שיש היום בקדימה. היום חייבים לומר באופן ברור: קדימה היא מפלגה מושחתת. הליכוד התנקה, גם העבודה הצליחה להתנער ממפקד פסול ולנקות את השורות. בקדימה אין אפילו נסיונות לעשות את זה".

אין להבין מכך שמשפטים אלה אכן נכתבו על-ידי אנשי יחסי-הציבור של הליכוד, אך דווקא מפני ש"ישראל היום" מואשם תדיר בכך שהוא משמש כלי תעמולה למפלגת הליכוד ושתכניו מנוסחים על-פי דרישות אנשי יחסי-הציבור שלה, מן הראוי לשקול ביתר זהירות את השימוש בציטוטים שמשרתים עד כדי כך את מטרת המפלגה.

מתחת להצהרות אלה מביא טוכפלד כמה דוגמאות טריות לאי-סדרים שהתגלו במהלך ההכנות לבחירות המוניציפליות. הטענה המרכזית והחמורה ביותר שעולה מהדיווחים היא כי פרוטוקול ישיבה של הוועדה המוניציפלית בנוגע לבחירות בחיפה – זויף. לפי הידיעה, יו"ר הוועדה, השר חיים רמון, מנע מראש מטה קדימה בעיר, איציק רגב, להצטרף למקום גבוה ברשימת המועמדים של המפלגה בבחירות הקרובות, וזאת על-ידי כך שספר במו ידיו פתקי הצבעה חשאית שעסקה בעניין, מנע מאחרים לבדוק את ספירתו, ולאחר שהצהיר כי עמדתו התקבלה ברוב קולות, השמיד את הפתקים. עניינן של יתר הפרשיות שמעלה טוכפלד – עסקנות פוליטית ממוצעת: הבעות תמיכה שקריות במועמדים כדי לזכות למימון מפלגתי; תמיכה כספית בשני מועמדים באותה העיר במקביל, וכדומה.

הידיעה כוללת תגובה ממפלגת קדימה על טענה אחת שהועלתה, ולאחר מכן מופיע המשפט: "כל שאר הטענות בפנייה הן דברי הבל חסרי שחר המאפיינים את הטענות השקריות המועלות ב'ישראל היום' כחלק מהקמפיין נגד קדימה בכלל והשר רמון בפרט".

ידיעה נפרדת, אף היא מאת טוכפלד, מדווחת כי הוחלט להציב קלפי של הבחירות המקדימות של מפלגת קדימה ביישוב קטן בחבל לכיש שבו מתגורר סמנכ"ל המפלגה, אף שקלפיות יוצבו גם ביישובים גדולים יותר בסביבה, וזאת בעוד שתושבי ישובים המרוחקים פי כמה מכל קלפי ייאלצו לעבור מרחק רב כדי להצביע. בכפולת העמודים מופיע גם מאמר מאת דן מרגלית הכותב: "תמונה של פגיעה קשה בטוהר המידות, בין אם פלילית ובין אם מינהלית, עולה מהדיווחים על ההתרחשות בקדימה".

אם העובדות המוצגות בכפולת העמודים הזו נכונות, ואין סיבה להניח שלא, הן בוודאי ראויות לפרסום. אך ההבלטה של פרשיות שוליות יחסית והצמדתן לטענות קטנוניות ממש – אינן מטיבות עם שמו של "ישראל היום". הקורא התמים יקבל את הרושם כי קדימה היא מפלגה מושחתת עד היסוד שאינה ראויה לאמונו. הקורא המודע מעט למאבקי הכוחות בתקשורת הישראלית יקבל את הרושם כי "ישראל היום" הוא עיתון מוטה, אשר גם בו אין לתת אמון מלא.

במעמד צד אחד

עוואד סרור, פלסטיני הלוקה בשכלו מכפר נעלין, נפגע אתמול משני כדורי מתכת מצופים בגומי שירו לעברו חיילי צה"ל מטווח קצר. הוא נפצע קשה מאוד ואיבד את אחת מעיניו. על כך אין ויכוח, גם לא בשלל הדיווחים על המקרה המתפרסמים היום בעיתונות, אך על נסיבות שהביאו לפציעה שנויות במחלוקת. לדברי בני משפחתו, סרור צעק לעבר החיילים וקילל אותם. לדברי צה"ל, הוא ניסה לחטוף נשק מאחד מהם.

חילוקי הגרסאות כמעט שאינם מקבלים הבוקר ביטוי בכותרות שמספקים עורכי העיתונים לידיעה על המקרה, והן נותרות בלתי מאוזנות בדרגות שונות. הכותרת ב"מעריב" קוראת: "צה"ל על הירי בכפר נעלין: פעלנו כשורה". זוהי כותרת חד-ממדית במידה מפחידה. כותרת שכל כולה תגובה לאירוע שטרם דווח עליו, כשעצם פציעתו האנושה של אדם כלל אינה מופיעה בו. זוהי כותרת המשרתת את צה"ל במידה הרבה ביותר האפשרית, פרט להעלמת כל אזכור לאירוע מדפי העיתון.

הכותרת ב"הארץ" קוראת "צה"ל: כוח שפצע קשה פלסטיני פעל כראוי", ומציגה אפשרות שפויה מעט יותר למי שמתעקש למסגר את האירוע באופן חד-צדדי. אמנם גם זו כותרת תגובתית, שבמרכזה הטענות של דובר צה"ל לאירוע, ולא האירוע עצמו, אך לפחות לא מוזכר בה "ירי" כללי אלא מצוין, בפסוקית משועבדת, כי פלסטיני כלשהו נפצע קשה.

הכותרת ב"ישראל היום" מאוזנת יותר: "לוקה בשכלו נפצע אנושות; צה"ל: הכוח פעל כשורה". אין בכותרת כל טענה לפעילות בעייתית של הכוח הצבאי, אך פציעתו של הפלסטיני יוצאת סוף-סוף משעבוד דקדוקי וזוכה למשפט עצמאי. למרבה האירוניה, דווקא השחרור של עורכי "ידיעות אחרונות" מכל צורך לספק את תמצית האירוע בכותרת הידיעה מאפשר להם לספק הבוקר את הכותרת הפחות משוחדת במקרה זה – "האש חזרה לנעלין".

אף שבעבר התגלה לא אחת כי דובר צה"ל מוסר אי-אמת בגרסתו הראשונה לאירועים בעייתיים המתרחשים בשטחים הפלסטיניים הכבושים, ייתכן כי הפעם חיילי צה"ל אכן פעלו כשורה ומילאו בדיוק מרבי את החוקים לפתיחה באש שמפקדיהם קבעו להם. עדיין אין בכך הצדקה למקם בכותרת את תגובתו של צד אחד לאירוע, במקום את האירוע עצמו. באף אחד מהעיתונים לא מופיעה הבוקר כותרת דוגמת "חייל צה"ל ירה בפלסטיני ופצע אותו אנושות". מצד אחר, באף אחד מהעיתונים גם לא מופיעה הכותרת: "פלסטיני ניסה לחטוף נשק של חייל".

שתי הערות

בראש עמ' 10 של "הארץ" מופיעה הבוקר ידיעה בינונית בגודלה על השקת תוכנית המציאות "האח הגדול" [גילי איזיקוביץ]. זוהי ידיעה ללא כל חשיבות עיתונאית, שמורכבת, מתחילתה ועד סופה, מתוכן יחצני לחלוטין, המהלל ומשבח את התוכנית. העובדה כי בשלושת העמודים הקודמים לידיעה זו מופיעות פרסומות גדולות מאוד לתוכנית "האח הגדול" מעוררת את החשד כי מדובר במעין תשלום שמעביר העיתון לזכיינית קשת עבור הזכות לקבל ממנה בעתיד הזמנות לפרסומות נוספות. עדיף היה לוותר על הידיעה הזו, ולו בשל מה שמקובל לכנות בימינו "מראית עין".

ל"מעריב" לא היה כנראה איך למלא את עמ' 10, אחרת קשה להבין את ההחלטה להדפיס בו שלושה תצלומים גדולים של נשיא המדינה, שר התחבורה וראש הממשלה, תחת הכותרת "ילדים, חייכו למצלמה". עמוד כזה אולי חוסך כסף לעיתון, אך אינו מוסיף לו כבוד. לא יכלו לשים במקום זה איזו ידיעה על תוכנית מציאות חדשה שעלתה אתמול לאוויר?

רק דן שילון חסר

בתצלום [מיכאל קרמר] המופיע הבוקר בראש עמ' 7 של "הארץ" נראים, זה לצד זה, ראש הממשלה אהוד אולמרט, ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק וראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו. המעמד שהצליח לרכז כל-כך הרבה עוצמה ועוצמה-לשעבר במקום אחד הוא השקת ספרו של ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר.

בתצלום אחר מהאירוע [מיכאל קרמר], המופיע ב"ישראל היום", נעדר אחד מהאישים החשובים הללו. מי שניחש "אהוד אולמרט" זוכה במנוי שנתי חינם ל"ישראל היום".

ב"ידיעות אחרונות" לעומת זאת, הלכו על קו אחר. התצלום מהאירוע המופיע בעיתון [מיכאל קרמר] מציג את ראש הממשלה הנוכחי בלבד, כשלצדו דב איכנולד, מנכ"ל הוצאת ידיעות-ספרים, השותפה להוצאת הספר.

ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר אוחז בחרב סמוראי, 1990 (צילום: נתי שוחט)

ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר אוחז בחרב סמוראי, 1990 (צילום: נתי שוחט)

ענייני תקשורת

במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מדווח בקצרה [סוכנויות הידיעות] על הפקה צילומית שהתפרשה על פני 16 עמודים בגליון אוגוסט של המהדורה ההודית של המגזין "ווג", ובה דיגמנו עניים מותגי יוקרה. "זקנה נטולת שיניים קדמיות מחזיקה ילד קטן בבגדים מקומטים – ולצווארו סינר מתוצרת פנדי (מחיר בחנות: כ-100 דולר); משפחה בת שלוש נפשות מצטופפת על טוסטוס, כשהאשה קשת היום נושאת על ידה תיק של הרמס בירקין (בדרך כלל יותר מ-10,000 דולר)", וכדומה. ההפקה, כצפוי, עוררה זעם, אך פרייה טאנה, עורכת "ווג" ההודי, אמרה בתגובה ל"ניו-יורק טיימס": "אסור להתייחס לאופנה כל-כך ברצינות. בסך-הכל לא ניסינו להשמיע הצהרה פוליטית או להציל את העולם".

מתוך מגזין "ווג" ההודי

מתוך מגזין "ווג" ההודי

ב"גלובס" מדווחת יעל גאוני כי לאחר דחיות ממושכות הודיעה מועצת הרשות השנייה למתמודדים במכרז הרדיו האזורי בירושלים כי המכרז ייערך ב-14 בספטמבר.

עוד מדווחת גאוני בעיתון כי אודי אנג'ל, בעל השליטה ברשת, שלח לשר התקשורת מכתב ובו הוא מבקש לכלול בהרכב הוועדה שתקבע את התנאים למעבר לשיטת הרשיונות בטלוויזיה גם נציג מטעם "סקטור הטלוויזיה המסחרית".

במוסף "גלריה" של "הארץ" מופיעה הבוקר כתבה על mygazines, אתר המציע סריקה של מגזינים מרחבי העולם [רונית רוקאס].

במדור הרכילות של "דה-מרקר" [מורן הרפז] מדווח כי רועי קורן, המשנה למנכ"ל "דה-מרקר", הודיע אתמול על כוונתו לפרוש מתפקידו.

ארז פריש, כתב "ישראל היום" בלונדון, מדווח כי אדם שגנב את מצלמתה של פיפה מידלטון, אחותה של חברתו של הנסיך ויליאמס, וניסה למכור לעיתונות כ-40 תצלומים מתוכה במחיר של 100 אלף דולר, נעצר. המעצר בא בעקבות פנייה של הצהובון ה"סאן" למשטרה.

בעמוד האחורי של "מעריב" מדווח על שינוי מגמה בשבועון "מעריב לנוער". מנהליו החליטו לנטוש את בני העשרה הצעירים ולנסות לפנות לקהל מבוגר יותר, של עד בני 18.

מתן שירם מדווח ב"גלובס" על כנס התמיכה במיקי רוזנטל, שהתקיים שלשום בבית-סוקולוב. שירם מציין לרעה את הנוכחות הדלה בכנס וכותב: "בהעדרו, ציבור העיתונאים והקולנוענים (למעט אותם עשרות) למעשה הצביע ברגליים. אי-הגעתם של רובם מצביעה לא רק על חוסר בקולגיאליות (כלפי רוזנטל), אלא גם על חוסר העניין שעיתונאים וקולנוענים מגלים בנושאי ליבה כמו הון-שלטון-תקשורת, דבר אשר ככל הנראה מסגיר את גרעין הפעולה או היצירה של רבים מהם: בידורי, מלטף, נעדר מסר חברתי נוקב או דעתנות כלשהי. בהחלט משאת נפשו של כל איל הון בחברה המערבית. מה שמלמד כי לא האחים עופר או אנשי הון אחרים הם האויב הגדול של הדמוקרטיה הישראלית, אלא האדישות של התקשורת".