ראש עיריית בת-ים שלמה לחיאני, אתמול בדיון להארכת מעצרו בבית-המשפט בראשון-לציון. משמאל: עורך-דינו אמנון זכרוני (צילום: יוסי זליגר)

אח, לחיאני לחיאני

"יד אחת מצילה את בת-ים מעצמה, משקיעה בחינוך, בתשתיות ובתושבים. היד השנייה, כך על-פי החשד, שולפת כספים מהקופה הציבורית ומעבירה אותם לקופה הפרטית. מה הפלא שתושבי בת-ים מקבלים ברגשות מעורבים את מעצרו של שלומי לחיאני, ראש העיר הכי פופולרי בארץ?", שואלת כותרת המשנה לראשית על שער המוסף "המגזין" של "מעריב".

כתושב בת-ים טרי, אני יכול להעיד שהכותרת מדויקת. תושבי בת-ים, מנהגי המוניות ומוכרי הירקות ועד מנהלת המוזיאון לאמנות מודרנית, אכן נשבעים בשמו של לחיאני. קופת השרצים שנשרכה מאחוריו, כשכל פעם רישרש ממנה שרץ אחר וזכה לכותרת בעיתון או לכתבה בטלוויזיה, לא עימעמה ברעשה את שאון ההתפתחות בעיר המושמצת הזו.

גם העיתונים נתונים בצבת הזו, בין דימויו החיובי של ראש העיר ובין החשדות המיוחסים לו. "לחיאני בכוח מנהיגותו ויוזמתו [הביא] עיר טעונת טיפוח למקום אחר וטוב באופן מלא הערכה", כותב משה מזרחי ב"ישראל היום". "מה לכל הרוחות מסובב לאנשים המוכשרים האלה את המוח – אולי שכרון הכוח – שמביא אותם להיכשל באופן כה קשה במישור הנורמטיבי?".

אבל אין שמחה כהתרת הספקות, חוץ משמחת נפיחת הפונטים בכותרות, והן היום גדולות ותפוחות לחיים כמו דיוקנו של לחיאני המתנוסס לצדן בראש השערים. ב"מעריב" הכותרת הראשית, שמצליחה להיות גם לא סנסציונית באמת וגם לא אינפורמטיבית באמת, היא "ראש העיר במעצר". ב"ידיעות אחרונות" הקצו למעצר את החצי התחתון של השער, עם הכותרת "לאן נעלם החוב של ראש העיר". ב"ישראל היום" יורדים עוד יותר לפרטים: "מאות אלפי שקלים בחשבון ראש העיר". כרגיל ב"ישראל היום", הכותרת מובאת במרכאות, מנותקת מהקשר ולא לגמרי ברורה. וב"הארץ": "ראש העיר בת-ים שלמה לחיאני חשוד בגניבה, הפרת אמונים והלבנת הון".

האשם המפורט העיקרי הוא תשלום דו"ח תנועה מכספי העירייה. נאחל לבת-ים שתמשיך ללבלב.

אוי, דיסקין דיסקין

הצנזורה הסירה את התנגדותה לפרסום עמדתו של ראש השב"כ יובל דיסקין בסוגיית עסקת שליט. כלומר, דיסקין הסיר את התנגדותה של הצנזורה, ובמלים אחרות, דיסקין התבטא בפומבי בתגובה לשאלה בעניין שליט. ב"הארץ" הכותרת הראשית היא: "דיסקין: 'עסקת שליט תהיה סטירה לאבו-מאזן'". גם ב"ידיעות אחרונות" שמעו על סקירת המודיעין של דיסקין ושלב השאלות והתשובות בכנס השגרירים של משרד החוץ, וגם הם נוטלים משם ציטוט לכותרת הראשית: "עסקת שליט לא תפיל את אבו-מאזן".

אם כן – אותו ראש שב"כ, אותם דברים שאמר, ושני ציטוטים שרוחם הפוכה. ואכן, ברק רביד כותב בידיעה הראשית ב"הארץ": "דיסקין השיב בפירוט, אך בדרך המקשה להבין מהי עמדתו לגבי עצם ביצוע עסקה". "הארץ" הציג תמיכה מערכתית בקיום עסקה. "ידיעות אחרונות" נוטה בדיווחיו ובזיהויו את רוח העם לתמוך גם הוא בעסקה. מדוע אם כן הכותרות הסותרות? התשובה אינה טמונה בממלכת הספין, אלא על ספת הפסיכולוג.

גם ב"מעריב" מתייחסים לפעילות הצנזורה בפרשת שליט. עפר שלח כותב במדור הדעות: "המלה 'צנזורה' חדלה כבר מזמן להפחיד. הצנזורה הצבאית, מוסד מתחייב במדינה הנמצאת כל הזמן במצב של עימות, הפכה למוסד שהשיח איתו הגיוני [...] ואז באה מלחמת לבנון השנייה. לא מעט מן הזעם הציבורי על המלחמה התמקד בתקשורת. מישהו הרי צריך להיות אשם בכשלונו של צה"ל, מהקברניט ועד השליח. הצנזורית הראשית סימה ואקנין-גיל סירבה להצטרף למעגל הטחות האשמה הזה [...] בתמורה זכתה להטחת האשמות כלפיה [...] בשנתיים וחצי האחרונות ירד על ישראל מסך צנזוריאלי כבד מתמיד.

"[...] הדוגמה האחרונה היא פרשת שליט. עד אתמול אסור היה לנו לפרסם את שמו של המתווך הגרמני, אף שכבר פורסם לא רק בעולם, אלא גם אצלנו בהזדמנויות קודמות. אסור היה לפרסם את עמדתו של ראש השב"כ, אף שכולם ידעו [...] אי-פרסום עמדתו של דיסקין לא תרם לדבר, פרט לרצונם של הפוליטיקאים להסתיר את החלטותיהם מאחורי מסווה של הסתמכות על אנשי המקצוע, דבר שמה לו ולצנזורה. אבל התברר שאתם לא רוצים לדעת. הצנזורה מקבלת שבחים, ההתמרדות הקלה יחסית בתקשורת נתפסת כמרירות לא מוצדקת של אנשים שהסקופ נלקח מהם [...] כמו ההתמכרות לתחושה של קורבנות ומסכנות שהפכה לאופנה תקשורתית, כך גם ההסכמה לכוחה של הצנזורה משקפת כמה אנו הולכים אחורה".

מר נתניהו, גברת לבני

ציפי לבני, יו"ר קדימה, דחתה את הצעתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו להצטרף לקואליציה. נתניהו ממשיך מצדו במאמציו לפרק את קדימה. ב"ידיעות אחרונות", הנמצא במלחמה עקובה מדיו ב"ישראל היום", ברור מה הסיפור כאן: "בכירים בליכוד: נתניהו התנהג כעסקן והתבזה". כותרת הטור של סימה קדמון: "עלובי החיים". ב"ישראל היום" הכותרת על השער, הממוקמת במיקום זהה בתחתיתו, היא: "קדימה אמרה 'לא' לנתניהו; מקורבי רה"מ: הפילוג עניין של זמן". התצלומים בעמ' 7 ב"ישראל היום" נראים כאילו נבחרו בלשכת ראש הממשלה: נתניהו נראה שם מחייך בפה רחב, ואילו לבני חורצת שיניים בפוזה מגחיכה.

ואדון שטייניץ

כותרת המשנה לראשית של המוסף "ממון": "בעקבות סערת השטרות: שר האוצר גיבש רשימה של עשרה אנשי רוח וחברה, מתוכה הוא דורש שייבחרו הדמויות שיופיעו על השטרות. ברשימה אין פוליטיקאים. שטייניץ הורה גם להוריד את המלה 'חדש' מהשקל". ועדת השטרות היא בכלל בבנק ישראל, אבל שטייניץ אומר ל"ממון": "המחליט האחרון הוא שר האוצר". בינתיים, בבנק ישראל, העלה הנגיד סטנלי פישר את הריבית הבסיסית במשק בפעם השלישית בתוך ארבעה חודשים, ברבע אחוז, ל-1.25%. "ממון" מדווח על כך תחת הכותרת "האוברדרפט שוב מתייקר", ולא מוסר את חוות דעתו של הנגיד באשר לדמויות שיופיעו על שטרות הכסף.

מסודרים

הסדר החוב של אפריקה-ישראל ולב לבייב קיבל סיקור מקיף ונרחב, אם כי שנוי במחלוקת, ועורר דיון ציבורי בשאלת הסדרי החוב. עם זאת, כפי שקורה לא אחת, הלהט שבו עסקו העיתונים במקרה האחד שרף את מוכנותם להמשיך לעקוב אחרי הנושא בכללותו. כך אנו זוכים להצצות קצרות ושוליות למתרחש בתחום החשוב של ההסדרים, שמעבר לחשיבותו המעשית, הוא גם אבן בוחן מוסרית לשוק ההון ולאנשי ההון. כך למשל, היום ב"כלכליסט" מתחבאת ידיעת חצי עמוד של הדר רז, ובה דיווח על דברים שאמר מנכ"ל בית-ההשקעות מיטב, אבנר סטפק, על אחד מהסדרי החוב המתנהלים לרוב מתחת לרדאר התקשורתי:

"ההסדר של לידר-אחזקות עם בעלי אגרות החוב משאיר את איציק שרם ויאיר פודים עם כ-13% מהחברה ופוטר אותם מתביעות משפטיות. זו אחת הבעיות הקשות בהסדר הזה [...] נדמה לי שאפשר לסכם את שנות הפעילות של שרם ופודים כאנשים שהשמידו ערך בצורה דרמטית לבעלי המניות בחברות השונות שלהם. מדובר באנשים שמשכו משכורות עתק ובונוסים שמנים, ואסור לתת להם לצאת לפנסיה עם פטור מתביעות. יש מקרים שאתה אומר שהבן-אדם נפל וטעה, אבל פה מדובר באנשים שהרוויחו הרבה יותר מדי כסף לעומת מה שנשאר למשקיעים [...] יש מקום להעביר מסר שלפיו לא מערבים בהסדרים פטור מתביעות".

מסודר

חברת הסלולר פרטנר תחלק דיבידנד של 1.4 מיליארד שקל (1,400,000,000 שקל) לחברות האחזקה שזה עתה רכשו אותה. הסכום עולה על היקף הרווח הצבור של החברה. את הנתח הגדול ביותר יקבל אילן בן-דב, המיליארדר הרוחני, שלקח לעצמו דיבידנד של 638 מיליון שקל (638,000,000 שקל). תארו לעצמכם מה היה קורה אם הוא לא היה רוחני.

בעוד שב"כלכליסט" מסתפקים בדיווח דלעיל, ב"דה-מרקר" מצרפים גם מבט ביקורתי: אמיתי זיו מביא, תחת הכותרת "חלוקת הדיבידנד – צינית, אלימה ושערורייתית", דברים שמסרה ח"כ שלי יחימוביץ': "שיטת אילן בן-דב לעסקים נחשפת. רוכשים חברה בהון עצמי אפסי, מפטרים מיד עובדים כדי להגדיל את הרווח, ואז מושכים מיד דיבידנד בסכום שערורייתי. רגע אחרי שרכש את פרטנר ושלח 120 עובדים הביתה במהירות שיא, משיכת הדיבידנד השערורייתית הזו מעידה שוב על הצורך הדחוף בתיקון החוק כך שהרגולטור יוכל לעשות כל שביכולתו על מנת לבצר את ההגנות הניתנות לעובדים. מקרה פרטנר מזכיר באופן המעלה חששות כבדים את מקרה פולגת, שבו משכו בעלי השליטה, מיד אחרי רכישת החברה, דיבידנד בגובה 152 מיליון שקל והובילו לריקון קופת החברה ובסופו של דבר לקריסתה המוחלטת. בזעיר אנפין ראינו את הפירות הבאושים של אותה תופעה גם בתפרון, גם שם משכו הרוכשים דיבידנד גבוה מגודל השקעתם".

הדו"ח שהיה או לא היה

הכותרת הראשית של "עסקים" מוקדשת לבדיקת הדו"ח המתוקשר של מרכז אדווה, גוף מחקרי בעל אג'נדה כלכלית שמאלית בראשותו של פרופ' שלמה סבירסקי. "האם מרכז אדווה מכופף את המציאות בהתאם לאג'נדה?", שואלת כותרת הגג לראשית. וכותרת המשנה מתריסה: "כותרות מטעות, גרפים הפוכים לנתונים וכיתובים סותרים: הדו"ח המדובר של מרכז אדווה, שפורסם השבוע ברעש גדול, רצוף טעויות ואי-דיוקים מגמתיים. אדווה: 'בגלל בלבול של הגרפיקאי המלים 'קטן ו'גדל' התחלפו".

העסקה שלא היתה

תאגיד אי.די.בי נסוג מהעסקה לרכישתה של חברת חומרי הבנייה והמחצבות הנסון. הסיבה, לפי "כלכליסט": התאגיד, בשליטתו של נוחי דנקנר, לא רצה להסתכן בתשובה שלילית צפויה של הממונה על ההגבלים העסקיים.

ענייני תקשורת

"חברת החשמל תקבל רשיון תקשורת", מדווח אמיתי זיו ב"דה-מרקר". "החברה תספק שירותי אינטרנט מהיר ל-150 תושבי קריית-שמונה; במקביל תוכל החברה להשכיר עמודי חשמל לאנטנות סלולריות ולספק שירותי תמסורת נתונים".

תחת הגג "תגובה ראשונה להסכם" מדווחת ב"כלכליסט" מיכל תוסיה-כהן כי מנכ"ל הרשות השנייה, מנשה סמירה, מתנגד להסכם ערוץ 10 והיוצרים, שלפיו החזרת החובות לקולנוע תיעשה על חשבון השקעה בתוכניות איכות. תחת הגג "מסתמן פתרון שיאפשר הארכת זכיון ערוץ 10" כותבת ב"דה-מרקר" אופיר בר זהר כי טיוטת ההסדר נשלחה למשרד התקשורת על-ידי סמירה, וכי "איגודי היוצרים זועמים וטוענים כי 'הרשות מנסה לבצע מחטף כפול'". אכן, רואים כפול.

כתבת השער של המוסף "24 שעות" עוסקת בארגוני ביון, פרנויות וטלוויזיה: ה-CIA רכש מנוכל במיליוני דולרים תוכנות פיקטיביות ששיכנעו אותו כי ערוץ הלוויין הערבי הפופולרי אל-ג'זירה משדר מסרים סמויים לפעילי טרור של אל-קעידה. התחקיר המקורי, אגב, התפרסם במגזין "פלייבוי".

"דה-מרקר" מדווח כי הופסקה חלוקת החינמון "ישראל פוסט" בתחנות רכבת ישראל.