בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, אתמול בישיבת הממשלה (צילום: קובי גדעון)
מעוניין, אבל לא באמת מעוניין
בגליון "גלובס" שחולק אתמול למנויים סיפקה לילך ויסמן מעט רקע למשא-ומתן המתקיים בימים אלה בין בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, לציפי לבני, יושבת-ראש קדימה, על הצטרפות סיעתה לממשלה. "בפתח ישיבת הממשלה הבוקר", כתבה ויסמן, "קרא בנימין נתניהו לציפי לבני להצטרף לקואליציה, אולם בשיחות סגורות עולה החשש בסביבתו של ראש הממשלה כי יו"ר האופוזיציה תיעתר להצעה".
כמו בקומדיית מצבים, האבסורד שמחולל את המציאות מתואר כאילו היה גורם נורמלי לחלוטין. ההכרזות, כמובן, הן מן השפה ולחוץ, בכך אין כל חידוש. הבעיה היא שהן טומנות בחובן סכנה – מישהו עוד עשוי להתייחס אליהן ברצינות. ויסמן ממשיכה: "בסביבתו של נתניהו מודים כי ראש הממשלה אינו מעוניין באמת בהצטרפותה של קדימה לקואליציה, וגם בסביבתה של לבני מעריכים שהסיכוי לכך קלוש. בקדימה נעשה ניסיון להלחיץ היום את ראש הממשלה, והבוקר מסרו גורמים בסביבת לבני כי בקרב יועציה הקרובים יש מי שממליץ לה להיכנס לממשלה. על-פי הערכות, הדבר נועד לאותת לנתניהו להציע ללבני הצעה שתהיה חייבת לסרב לה, וכך בקדימה יוכלו להאשים את נתניהו בכשלון הקמת ממשלת האחדות".
על-פי כותרות עיתוני הבוקר, נראה ששני הצדדים יכולים להיות מרוצים. נתניהו אכן הציע מעט מאוד (שני שרים, אולי שלושה, ללא שינוי קווי היסוד של הממשלה או פתיחת הסכמים קואליציוניים), ובקדימה נוטים לסרב להצעתו תוך האשמתו בכשלון המשא-ומתן. המסגור לאירועים, כמובן, תלוי בעיתון. הכותרת הראשית ב"ידיעות אחרונות" מעניקה את הבכורה לטענות לבני. את הכותרת הראשית ב"ישראל היום" מוביל נתניהו. "מעריב" מציע גרסת פשרה בדמות הכותרת הכללית "יום המבחן".
בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" מופיע תצלום ארכיון [מיכאל קרמר] שבו נראים נתניהו ולבני. הוא יושב על כורסתו בגוף קפוץ ומתוח, היא בדיוק קמה ממושבה והולכת ממנו. הוא מביט בכיוון הכללי של עכוזה המתרחק, עם חיוך קטנטן בזווית פיו. היא מביטה הצדה, אל מחוץ לפריים. גם בכפולה הפותחת של "ישראל היום" מופיע תצלום ארכיון [ליאור מזרחי] שבו נראים נתניהו ולבני, אך היחסים בין השניים שונים. שניהם יושבים ומתכוונים ללחוץ ידיים. נתניהו מחייך בשלווה ומביט היישר לעיני לבני, היא רוכנת אליו כדי ללחוץ את ידו ותוך כדי כך משפילה מבט ומעווה את פניה.
מעבר לטוויטר
"הארץ" הוא העיתון היחיד שמקדיש את הכותרת הראשית שלו לנושא אחר – ההפגנות ההמוניות באיראן. יוסי מלמן מדווח כי "על-פי דיווחים של אתרי חדשות המזוהים עם האופוזיציה, הודעות דוא"ל, מסרונים בטלפונים סלולריים ומסרים בטוויטר, עולה כי לפחות שמונה בני-אדם נהרגו בהפגנות ועשרות נפצעו מאש חיה שפתחו כוחות הביטחון". בהמשך מציין מלמן כי "קשה לאמת את שפע הדיווחים הבאים מאיראן בשל הצנזורה הכבדה המוטלת על כלי התקשורת מהבית והאיסור על כתבים זרים לסקר באופן רציני את האירועים [...] כלי התקשורת שנמצאים בשליטתה המוחלטת של הממשלה ניסו להמעיט מעוצמת האירועים, וציטטו דוברי משטרה שהכחישו את הטענות על מותם של מפגינים". להערכת מלמן, "אם אכן נהרגו אתמול מפגינים מירי כוחות הביטחון, הרי שמדובר בשינוי בכללי המשחק שנקבעו עד כה".
ב"ידיעות אחרונות" מדווחים סמדר פרי וסוכנויות הידיעות כי "נאסר על צלמים ועיתונאים מקומיים וזרים להתקרב לאזורי ההפגנות. גם אתרי אינטרנט איראניים הופלו שוב ושוב על-ידי הממשלה, וזרימת המידע נחסמה". לעומת זאת, בדיווח זה נמסר כי הטלוויזיה הממלכתית האיראנית אישרה "כי שמונה מהמפגינים נהרגו מאש כוחות המשטרה, וכי 300 איש נעצרו".
ב"מעריב" מופיעה דוגמה לדיווחים שמשגרים שליחי העיתונים המערביים מבירת איראן בדמות תרגום דיווחו של תומס ארדברינק, כתב ה"וושינגטון פוסט" בטהרן. ארדברינק אינו מציין מה הם מקורותיו ואם הותר לו להתקרב לאזורי העימותים או שהוא נאלץ לאסוף את המידע על המתרחש מחדרו.
בתחילת דיווחו הוא מצטט הודעה שהופיעה באתרי אינטרנט המקורבים לאופוזיציה. בהמשך מביא ארדברינק עדויות וציטוטים ישירים מפי עדי ראייה לעימותים ("ילדה נורתה בכתפה ושלושה גברים נפגעו בבטן וברגליים. זה היה כאוס מוחלט"), ואף מצטט אחד מחיילי משטרת המהומות, שאומר לעמיתו ברגע של הפוגה, "יש כל-כך הרבה אנשים ברחוב, אני בשוק". יש להניח שמשפט אחרון זה לא הופיע כציוץ בחשבון הטוויטר של החייל האיראני.
מלחמת אדלסון
בעימות שמנהלים "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" נגד "ישראל היום" בשבועות האחרונים נקטו עד כה שני העיתונים ובעליהם מדיניות שונה. בעוד שעופר נמרודי נפגש אישית עם חברי-כנסת כדי לשכנעם לתמוך בחוק שימנע מתושב זר להיות בעליו של עיתון, נותר ארנון (נוני) מוזס מאחורי הקלעים. בעוד שדפי "מעריב" הופקעו פעם אחר פעם לטובת מלחמת חורמה נגד "ישראל היום", מממנו ועורכו, הוקדשו דפי "ידיעות אחרונות" בעיקר לחיזוק המותג, לרגל חגיגות ה-70 להיווסדו.
הבוקר נרשם שינוי מסוים במערך הכוחות עם הצטרפותו של "ידיעות אחרונות", בדמות "כלכליסט", לזירת ההתגוששות הפומבית. "שוקן מקבל מאדלסון עשרות מיליוני שקלים בשנה", קוראת כותרת קטנה בתחתית שער העיתון הכלכלי מבית "ידיעות אחרונות". הכותרת מפנה לידיעה מאת גולן חזני ותומר אביטל, שלפיה "המיליארדר שלדון אדלסון משלם לקבוצת 'הארץ' 60–100 מיליון שקל בשנה תמורת הדפסת החינמון 'ישראל היום' והפצתו". זו, נזכיר, היתה אחת הטענות המרכזיות שעלתה מסדרת המאמרים והידיעות בכפולת העמודים שהקדיש "מעריב" למאבק בסוף השבוע האחרון.
בידיעה ב"כלכליסט" מצוין כי "היקפה של ההתקשרות הכספית בין שני הגופים לא נחשף עד כה", על אף שכבר לפני למעלה משנה דווח בעיתונים אחרים על התקשרות כספית בשווי "עשרות מיליוני שקלים בשנה". חלק ניכר מהידיעה מוקדש לציטוט חברי-כנסת שהופתעו לשמוע על הקשרים העסקיים בין שני כלי התקשורת. בידיעה מוזכרים חמישה חברי-כנסת, מיוזמי הצעת החוק להגבלת בעלות זרה על עיתון מודפס בישראל, ששמעו לראשונה על הקשרים הללו.
למרות ההתגייסות למאמץ המשותף, חִצי הידיעה ב"כלכליסט" מכוונים נגד שוקן, היריב הישן של קבוצת "ידיעות אחרונות" ומי שכיהן כמו"ל של העיתון שבו הועסק המו"ל הנוכחי של "כלכליסט", יותר מאשר נגד האיום הנוכחי על עוצמת הקבוצה, שלדון אדלסון.
המלכוד של "עופרת יצוקה"
לא רק הזירה הפוליטית הפנימית בישראל מתנהלת לפי עקרון מן השפה ולחוץ, גם החזית הבינלאומית פועלת כך. טובה צימוקי ואיתמר אייכנר מדווחים ב"ידיעות אחרונות" כי השר אהוד ברק הסיר את התנגדותו להקמת ועדת בדיקה למבצע "עופרת יצוקה", וכי עקב כך צפויה הממשלה לאשר בתוך כשבועיים את הקמתה. הכותרת לידיעה זו היא "חקירה לצורכי חוץ", וממנה אכן עולה כי מטרת הוועדה לשפר את הדימוי שנוצר לישראל בזירה הבינלאומית בעקבות המבצע, ולא, חס וחלילה, לבדוק לעומק את פעילות צה"ל והממשלה במהלכו, כדי לשרש את הנהלים הבעייתיים, אם אכן קיימים כאלה, ולוודא שיתוקנו.
"דו"ח גולדסטון יצר צונמי מדיני וכלכלי", מצוטטים בידיעה "מקורות פוליטיים בכירים", "החל מבעיות בקשר לנסיעות פוליטיקאים וקצינים לחו"ל ועד הטלת חרם על סחורות ישראליות במרכולים באירופה". מקור אחר, המתואר כ"גורם מדיני", מסביר את מה שמתואר כ"מלכוד" שבו נתונה ישראל: "הקמת הוועדה נועדה לצורכי מדיניות חוץ, אך לא ניתן להקים ועדה בעלת מוניטין אם לא יינתנו לה סמכויות נרחבות".
במלים אחרות, הצרה היא שוועדת הבדיקה, שאינה אלא תרגיל ביחסי-ציבור כדי להוריד מהגב של ישראל את הטרחנים האירופיים שטוענים כי יש לבדוק ברצינות את מעשי צה"ל והממשלה בעת המבצע בעזה, עוד עלולה למצוא כי אכן היו בעיות כלשהן במבצע, ואולי אף התבצעו בו עבירות על החוק הבינלאומי. במקרה כזה עלול להיות מי שידרוש כי מסקנות יוסקו ואשמים יוענשו. אל דאגה, חיילינו, מפקדיהם, ושולחיהם לא יועמדו בסכנה. בהמשך הידיעה של צימוקי ואייכנר מובא גם הפתרון ל"מלכוד" – על-פי המסתמן, הוועדה שתקום לא תוכל להסיק מסקנות אישיות נגד חיילים, מפקדים או פוליטיקאים, אלא רק להסיק מסקנות ולהציע המלצות מערכתיות.
ענייני תקשורת
לי-אור אברבך מדווח ב"גלובס" כי רשת המקומונים של קבוצת "הארץ" תפסיק את חלוקת "העיר" בחולון ובפתח-תקווה, וזאת לאחר "בדיקה של קבוצות מיקוד שנערכו עם תושבי שתי הערים, אשר הניבה תוצאה לפיה תושבי שתי הערים אינם מוצאים עניין במקומון, העוסק בעיקר בנושאים תל-אביביים".